ולקחתם אגודת אזוב כו'

רטו

בס"ד. (ש"פ תזריע פ' החודש ר"ח ניסן, רכ"ז).

ואגודתו על ארץ - ג"פ

[תזריע - ר"ח ניסן]

ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם מן הדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף כו'. והנה איתא במדרש שה"ש בפסוק כתפוח בעצי היער משל ע"ז לאדם שלקה ברגליו חזר על כל הרופאים כו' ובא א' ואמר לו בדבר קל אתה מתרפא כו', כך אמר להם משה אם אתם רוצים ליגאל ולקחתם לכם אגודת אזוב כו', והנה להבין המשל הזה מהו שלקה ברגליו, י"ל מקודם מ"ש (עמוס ט' ו') הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, ופי' בזח"ג פ' צו דל"ה א' ר' יצחק א' ואגודתו כד"א ולקחתם אגודת אזוב, שמשוה בחי' אגודתו לבחי' ולקחתם אגודת אזוב. והנה ע"י ואגודתו נמשך הבונה בשמים מעלותיו, וצ"ל מהו לשון הבונה בשמים עליות מהו שייך למעלה בנין עליות כו'. והענין הוא דהנה כתי' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים כו', ואשים דברי הוא בחי' תורה, ובצל ידי הוא בחי' מצות בצל החכ' בצל הכסף, לנטוע שמים כו' הוא בחי' קרבנות תפלה כו', ולכאורה אינו מובן מה שייך לומר לנטוע שמים שהלא השמים כבר נברא כו'.

הנה כתיב (ישעי' מ' י"ב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, ולמדו מזה בגמ' עירובין דכ"א ע"א שהשמים היא רק א' משלשת אלפים ומאתים בתורה, וכמו שפרש"י שם שהזרת הוא חצי אמה ע"ש. ולהבין כ"ז הענין הוא דהנה הבריאה נק' יש מאין כי אני הוי' לא שניתי לא כמו שהנשמה מחיה את הגוף שמתלבשת ומתפעלת כו' כי מלכותך כו' יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו. ומעתה יש להבין כיון שהבריאה נעשה רק מזיו והארה שאינו נוגע אל עצמותו, א"כ אינו מובן מהו ענין השבת כי שבת הוא בחי' שביתה כי בו שבת, ומה שייך שביתה כיון שלא הי' עבודה כלל וכמ"ש רז"ל במדרש לא בעמל ולא ביגיעה ברא כו' כ"א במאמר פיו, ומהו ענין השבת שהוא בחי' שביתה ממלאכה. והענין הוא דהנה איתא בזהר שעשרה מאמרות נק' מילין דהדיוטא ולאו אורחא דמלכא כו',

רטז

וגם זה לכאו' אינו מובן איך נק' הע"מ מילין דהדיוטא, אך שרש ענין הדיוט נמצא בתרגום אונקלוס ע"פ אין זה כ"א בית אלקים, ומתרגם לית דין אתר הדיוט, וי"ל מהו ענין הדיוט.

והענין הוא, דהנה כתיב נער הייתי גם זקנתי וארז"ל שרו של עולם אמרו שמט"ט נק' נער, והיינו לפי שכדי שיומשך ההשפעה מעולם האצי' למטה שיהי' עולם שהוא בחי' גבול וכמארז"ל מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, וגם שנעשה העולם בבחי' יש ודבר נפרד לגמרי, וגם שיש שם בחי' עה"ד טו"ר, הוצרך להתצמצם השפעה זו בעולם היצי' בבחי' מט"ט, וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים. וזהו שנק' נער אנפי זוטרי קטנות וצמצום, וע"כ נק' הדיוט וכמ"ש בזהר שמט"ט נק' הדיוט לגבי מארי' (וזהו משארז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך), וזהו כמו כהן הדיוט לגבי כה"ג שלגבי כה"ג נק' הדיוט. ועד"ז ענין שעשרה מאמרות נק' מילין דהדיוטא שאע"פ שע"מ הם גבוהים מאד למעלה, אך מ"מ כיון שע"י נעשה מקור לעולמות שהם בחי' גבול ויש כו', וגם שנעשה מקור לעה"ד טו"ר שייך לאמר לשון מילי דהדיוטא. ויובן זה ממה שאנו רואים שע"י שיש באדם חצר הכבד המפסיק שהוא בחי' הקרומא דפסיק במעי דבר נש שעי"ז נעשה ההבדל בין אברי הנשימה שהם בתכלית הדקות לאברי המזון כמו המעיים שהם מבררים את המאכל עד שיצא הפרש לחוץ, וכך עד"מ זה יובן שע"י מאמר יהי רקיע המבדיל בין מים למים נעשה הבדלה עד שמים תחתוני' נעשי' מקור לתענוגי' גשמיי' בחי' עה"ד טו"ר, והרי זה נעשה ע"י המאמר יהי רקיע שע"י המאמר נעשה ההבדלה כו', וע"כ נק' מילין דהדיוטא. וזהו מה שתרגם אונקלוס לית דין אתר הדיוט, כי אתר הדיוט הוא בחי' השייך לעולמות, והיינו בחי' ע"מ כו', משא"כ בבהמ"ק הי' מאיר למעלה מבחי' עולמות שהי' מאיר בו גילוי ש' הוי', וכמ"ש אכן יש הוי' במקום כו', ע"כ אינו אתר הדיוט.

וזהו ג"כ ענין השבת שהוא בחי' שביתה, שאע"פ שאינו שביתה ממלאכה, מ"מ הוא בחי' שביתה מהירידה, לפי שהע"מ הם בחי' ירידה והשפלה נגדו, וכמו למשל חכם גדול כשמדבר דברים פשוטים בעלמא הוא ירידה גדולה אצלו וכששבת מהדיבורים אזי היא בחי' שביתה אצלו, וכך שבת הוא בחי' שביתה עליות העולמות למעלה מבחי' ע"מ כי בו שבת מבחי' מאמר דע"מ כו'.

ריז

ב) ועפ"ז יובן מ"ש (איוב ד' י"ח) הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, והיינו לפי ששרש המלאכים הוא מבחי' ל' כלים דז"א ויש להם נשמה וגוף וע"כ הגוף שלהם מסתיר ג"כ, ואף שאין שייך שם בחי' חטא ועון, אעפ"כ הביטול אינו כדבעי מפני שהגוף מסתיר, וכן כתי' (איוב ט"ו ט"ו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, ג"כ מהאי טעמא שהביטול אינו כדבעי, לפי ששרש השמים הוא מבחי' ע"מ מילין דהדיוטא. ובזהר ויגש דר"ז ע"א מפרש הן שמים לא זכו בעיניו למעליותא שמפני חביבותן ע"כ לא זכו בעיניו כמו למשל אדם כשיש לו כלי נאה או בנין נאה שכל מה שהכלי חביב עליו יותר הוא מתקנה יותר ודומה לו שעדיין לא ניתקנה היטב וצריכה תיקון עדיין, וכך שמים לא זכו בעיניו.

וזהו לנטוע שמים כו' שצריך לנטוע ולתקן את השמים כי כל מה שנברא בשימ"ב צריכין תיקון ואפי' שמים, והמכוון מזה הי' כדי שיהי' עבודה כו'. וע"י מה עושין הנטיעה והתיקון זהו ע"י תפלה, כי תפלה נק' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, לפי שהתפלה מתחלת מדברים תחתונים פסוד"ז הללו את ה' מן הארץ כו', ואח"כ יוצר אור התבוננות מהמלאכים, ואח"כ ק"ש שמע ישראל עלו במחשבה, וכשיתבונן בכל זה ששרש הכל הוא מבחי' ע"מ מילין דהדיוטא עי"ז נעשה ואהבת את הוי' אלקיך אהבה ורצון לעצמותו ומהותו ית', ואח"כ הוא בחי' שמו"ע ברוך אתה הוי' המשכה למטה, כי בסולם עולים ויורדים כו' [וע"י העלי' בק"ש לבחי' אליו ולא למדותיו בבחי' מס"נ אחד ואהבת, נמשך אח"כ בשמו"ע בחי' שם הוי' שזהו ענין הירידה וההמשכה בסולם דתפלה (וע' בד"ה דרשו ה' בהמצאו בס' טו"ב שיש כמה פי' בפי' אליו ולא למדותיו)], ועי"ז נעשה לנטוע שמים שממשיכים ומתקנים את השמים, וכמ"ש היושבי בשמים שהיו"ד שבתיבת היושבי הוא מיותר, אלא שלכן נאמר היושבי היושב יו"ד שממשיכים בחי' י' דש' הוי' בהשמים שהוא בחי' המשכת החכמה [ע' בזח"א ויחי דרך"ט ע"א], והשמים כסאי שהשמים נעשה כסא ומכון לשבתו ית'. וזהו ג"כ מ"ש כונן שמים בתבונה, שממשיכים בשמים מבחי' תבונה, כי שמים הוא אש ומים בחי' מדות, משא"כ תבונה הוא למעלה מבחי' מדות וכמ"ש לתבונתו אין

ריח

מספר, כי מתחלה כתי' גדול אדונינו ורב כח שהוא בחי' שיעור קומה של יוצר בראשית ששרשו מבחי' מדות דאצי' שהוא מקור בחי' גבול, משא"כ לתבונתו אין מספר, וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה, יבנה הוא בחי' בינה שממשיכים בעולם מבחי' בינה, וזהו ע"י בחי' תפלה בחי' התבוננות ועי"ז נמשך ההמשכה אח"כ מבחי' בינה.

והנה כמו"כ ע"י התורה ממשיכים בהשמים ואשים דברי בפיך, דהנה ושמים בזרת תכן חצי אמה, והנה חצי אמה הוא בחי' ה' תתאה ג' קוין שנעשה מקור לעולמות בי"ע, והאמה הוא בחי' ה' עילאה, וזה שהשמים הוא רק א' משלשת אלפים ומאתים מהתורה, דהנה אורייתא מח"ע נפקת, והנה בחכמה יש ל"ב נתיבות חכ' שהוא כנגד ך"ב אותיות וע"ס, והנה יו"ד כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד וזהו שלשת אלפים ומאתים, וכמו שיש ל"ב נתיבות חכ' תתאה, כמו"כ יש ל"ב פעמים אלקים שבמע"ב שהוא ל"ב נתיבות ח"ת, וזהו חצי אמה ה' תתאה שהוא רק חלק א' משלשת אלפים ומאתים, וזהו שע"י התורה ממשיכים בהשמים שהיא רק בזרת תכן חכ' תתאה [ונק' חלק א' י"ל לפי שיחידות במל'], משא"כ אורייתא הוא חכ' עילאה כו'. [ובצל ידי גמ"ח כמארז"ל בירושלמי דתענית ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לישב בצלו של הקב"ה, וזהו בצל החכ' בצל הכסף, והיינו כי גמ"ח טוב לשמים וטוב לבריות, ועי"ז ממשיך בשמים מבחי' על השמים כו' ע' בד"ה ציון במשפט בס' פ', וע' בד"ה פדה בשלום נפשי]. וזהו הבונה בשמים מעלותיו שממשיכים בהשמים מבחי' מעלותיו שהוא בחי' על סוכ"ע וכמ"ש בחנה ותתפלל חנה על הוי' למעלה משם הוי' כי גדול מעל שמים חסדך כו', וע' מענין על הוי' בד"ה ויהי אומן את הדסה מענין הוקם על עולה של תורה ועולה של תשובה.

ג) אך הנה כ"ז כשואגודתו על ארץ יסדה שיש בחי' אגודה אחת, כי הנה אגודה הוא כשיש התכללות דוקא, והיינו ע"י שיש להם בחי' ביטול וכמ"ש ביעקב ע' נפש יוצאי ירך יעקב ובעשו נאמר נפשות ל' רבים והיינו לפי שע' נפש הם יוצאי ירך יעקב שנמשך היו"ד בבחי' עקביים ויש להם ביטול כו', ע"כ יכולים הם להתכלל, משא"כ כשהם בבחי' יש אינם יכולים להתאחד ולהתכלל. והנה כשיש בחי' אגודה בחי' התכללות אז יכולים להמשים מבחי' מעלותיו, וכמו במ"ת נאמר ויחן ישראל שנתאחדו אז ניתן להם התורה, ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, כאחד דוקא,

ריט

וזהו שקדושה אין אומרים כ"א בעשרה דוקא, אבל אחד אעפ"י שהוא אדם גדול מאד אינו יכול לומר קדושה, וכן ברכת הזימון הוא דוקא בשלשה, בשלשה אומר נברך שעושין בריכה, משא"כ אחד כו', אבל עשרה או ג' אע"פ שהם פחותי ערך יכולים לומר קדושה או ברכו כו'. וזהו ואגודתו על ארץ יסדה אז הבונה בשמים מעלותיו, אליך נשאתי את עיני כו' בבחי' ביטול והתכללות אז היושבי בשמים כו', וזהו ולקחתם אגודת אזוב אגודה דוקא.

ולהבין למה אזוב דוקא, הענין הוא דהנה אזוב הוא בחי' ביטול, וכמ"ש מלכים א' ה' י"ג מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר, שהוא בחי' ביטול ושפלות, וע"י בחי' הביטול ושפלות עי"ז יכול להתכלל עם זולתו, דמאחר שאינו תופס מקום כ"כ בעיני עצמו יוכל להתכלל עם חבירו, וזהו אגודת אזוב דבכדי להיות בבחי' אגודה זהו ע"י אזוב בחי' ביטול ושפלות. ועוי"ל בפי' אזוב דהנה בספר פ"י פי' אזוב וסף הוא בגימט' יוסף, והענין הוא דהנה כתי' אלה תולדות יעקב יוסף, ולהבין למה יוסף דוקא, הענין הוא דהנה ידוע שיעקב הי' בחיר שבאבות בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה [וזהו בחי' ארז וא"ו רברבא], אך הנה כ"ז הוא רק למעלה מקצה השמים דלעילא עד קצה השמים דלתתא, אבל למטה אינו נמשך בגילוי, וכדי שיהי' תולדות יעקב שיהי' נמשך למטה זהו ע"י יוסף שהוא בחי' יסוד כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא בחי' ת"ת וארעא בחי' מל', ואפ"ל שזהו ההשפעה שצ"ל ע"י לצמצם א"ע כו', וידוע שכדי להיות השפעה זו נמשך כח זה מלמעלה, כענין והנורא אל עליון כו' קונה הכל כו' ומביא גואל, וע"כ האזוב חשוב כמו הארז אשר בלבנון כו' במד"ר פ' בא, וזהו שיוסף הי' השליט במצרים, וע"כ ע"י יוסף ירדו למצרים ועל ידו עלו כו' [ע' בזהר ויחי דרך"ו ע"א], וזהו אגודת אזוב דוקא שעי"ז יומשך למטה ג"כ.

ובזה יובן המשל של המדרש משל לא' שלקה ברגליו, דהנה נש"י נקראו בחי' רגל כמ"ש בנים אתם כו' ברא כרעא דאבוה, דכמו שהרגל בטל לגבי הראש כך נש"י הם בטלים לאלקות, ובדרך פרט יש בכל נשמה ראש ורגל, ראש הוא בחי' מוחין חב"ד, חג"ת הוא בחי' ידים, ורגל נה"י הוא בחי' מעשה, והנה אע"פ שהרגל

רכ

הוא למטה מהראש, מ"מ יש מעלה ברגל שהוא מוליך את הראש, שהילוך היא מעלה גדולה וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שההילוך הוא בלי גבול ממש. וזהו שהמועדים נק' שלש רגלים, והיינו לפי שבכל יו"ט הוא בחי' עליית העולמות וכמ"ש מי זאת עולה מן המדבר שהוא כמו בחי' שבת שביתה מע"מ מילין דהדיוטא, וכך יו"ט הוא בחי' שביתה אפי' כשחל יו"ט ביומין דחול. והנה כ"ז כשהרגל הוא בשלימות, משא"כ כשחלה ברגליו שפגם באיזה מעשה ואפילו בדקדוקי סופרים נק' חולה, וכמ"ש סומך ה' לכל הנופלים כו', ואז נק' חולה [וע' מענין חולה בד"ה כתפוח בעצי היער בס' פ' מענין חולה שיש בו סכנה וחולה שאין בו סכנה, וחולה שחסר שער הנו"ן, וע' בלק"ת בד"ה והי' מדי חדש מענין חולת אהבה, וע' בד"ה ולא זכר שר המשקים ך"ו].

ואמר לו בדבר קל אתה מתרפא שהוא בחי' תשובה שנק' רפואה וכמשארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם. ולהבין מהו ענין בחי' רפואה הנה כתי' באליהו וירפא את מזבח ה' ההרוס, ולהבין מה שייך במזבח ענין רפואה, הענין הוא דהנה על המזבח הי' אש שלמטה ואש שלמעלה, ואש שלמטה מצוה להביא מן ההדיוט. והנה בעבודה אש בחי' אהבה כרשפי אש, ויש ב' מיני אהבה היינו אהבה ממילין דהדיוטא מהתבוננות של עולמות איך שהם רק זיו והארה בעלמא ועי"ז נעשה לו אהבה ותשוקה לאלקות, זהו הנק' אש של הדיוט. ויש אהבה הבאה מלמעלה ונק' אש שלמעלה [וע' בד"ה ועשית ציץ ובד"ה מגילה נקראת מענין ב' בחי' אהבה, אה"ע ואה"ר הבאה מלמעלה ע"י אהרן כהנא רבא, בחי' אהבתי אתכם אמר ה']. אך הנה יש בחי' אש זרה דהיינו רשפי אש בבחי' מילי דעלמא, ויש אש זרה ממש דהיינו תאוות רעות ואפי' בהיתר, ואז נק' חולה כמו למשל האדם צריך שיהי' לו חום הטבעי, אבל כשנעשה לו אש זרה אז נעשה חולה וצריך לרפואה, וזהו שאמר להם בדבר קל אתם מתרפאין לפי שנש"י היו אז בחי' חולה ברגליהם לפי שהיו מושקעים במ"ט שערי טומאה והיו צריכים לרפואה, וא' להם בדבר קל היינו באזוב שהוא בחי' ביטול ושפלות, כי בעל תשובה הוא בחי' שפלות לב נשבר ונדכה כו'.

רכא

וטבלתם מן הדם אשר בסף, הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, כי סף הוא בחי' סמ"ך מסכתות וכמ"ש ששים המה מלכות ושמונים פלגשים וארז"ל ששים המה מלכות ס' מסכתות ושמונים פלגשים אלו ברייתות שהוא בחי' תושבע"פ, ודם הוא בחי' תושב"כ לפי שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין, והתורה היא בחי' דם בחי' פנימיות החיות של האברים כמ"ש כי הדם הוא הנפש, ולכן נק' התורה אדם כמ"ש זאת התורה אדם, אדם ר"ת א' דם כמ"ש בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו פ"ב. ועי"ז והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות בחי' ג' אבות חח"ן קו הימין בג"ה קו השמאל וקו האמצעי המחברן, והיינו שכל אחד יכול לומר מתי יגיע מעשי למעשה אבותי. ועוי"ל אל המשקוף ע"ד השקיפה ממעון קדשך כו' וברך שגם מבחי' השקפה יומשך שיהי' וברך את עמך ישראל, וע"ד שארז"ל גדולי'. והיינו ואשים דברי כו' ובצל ידי כו' לנטוע שמים כו' ע"י ג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח עי"ז ממשיכי' בהשמים מבחי' על השמים כנ"ל והיינו ע"י ואגודתו על ארץ, עי"ז נמשך הבונה בשמים מעליותיו וכנ"ל.

וזהו שא' ר' יצחק בזח"ג הנ"ל ואגודתו כד"א ולקחתם אגודת אזוב, והיינו שכמו ע"י האגודה נמשך להיות הבונה בשמים מעלותיו כנ"ל, כמו"כ זהו"ע שע"י האזוב וע"י הדם אשר בסף בחי' תומ"צ עי"ז והגעתם אל המשקוף כו', דהנה אזוב הוא א"ז ו"ב, והיינו שהאל"ף מאיר ונמשך בזיי"ן זהו כענין הבונה בשמים מעלותיו, ו"ב היינו שאח"כ וא"ו זעירא נמשך בבי"ת היינו בחי' המל' בחי' ברכה, וזהו אזוב וסף זהו גימ' יוסף בחי' השפעת יסוד למל'. ומה שעל הזיי"ן נמשך אל"ף ובבי"ת וא"ו זהו כענין אחד בחילופי אתוון ועד שמתחלף האל"ף על וא"ו, וכמו לא צר, ולא אנחנו קרי בוא"ו וכתי' באל"ף, וזהו ע"ד כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, ע"כ צ"ל אגודה אחת, ואז הבונה בשמים מעלותיו למהוי אחד באחד. ויובן זה ע"ד מ"ש בסידור ענין כגוונא דאינון מתייחדין שהמדות עליונות כשבאין למטה הן בבחי' הפירוד והתחלקות זמ"ז, אך בעודן כלולים בהשכל שם הם ביחוד ויוכל להמתיק הדין כו', ועד"ז בבי"ע כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, אך ע"י המשל ופחד עושה שלום במרומיו נעשה לאחדים כו', אך מ"מ למעלה יחו"ע ביטול אמיתי ולמטה יש ובטל, ואח"כ למהוי אחד באחד יחוד יחודא עילאה ביחו"ת, והיינו כמ"ש בזהר ויקהל דקצ"ז ע"ב ליחדא רתיכא עילאה ברתיכא תתאה, ומזה יובן ענין ולקחתם אגודת אזוב יחוד ב' בחי' ביטול הנ"ל, ועי"ז נמשך להיות והגעתם אל המשקוף השקיפה כו'

רכב

מן השמים וברך כו' שיומשך מבחי' על השמים בשמים, ואז וברך את עמך ישראל דוקא.