דודי לי ואני לו כו'

רכב

בס"ד. שבת הגדול, מצורע, ך"ז.

עיבור ולידה - ו"פ

מצורע שה"ג

דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. הנה פי' רש"י ובמד"ר שקאי על יצ"מ שהי' דודי לי תחלה, כי פעם כתיב אני לדודי ודודי לי שר"ת אלול כי אלול ור"ה הוא זמן התשובה שהיא מלמטלמ"ע לכן אני לדודי תחלה, אבל בפסח ויצ"מ הי' דודי לי תחלה שהי' בבחי' מלמעלמ"ט כמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג בבחי' דילוג מלמעלמ"ט כו'.

הנה ארז"ל במד"ר ע"פ דודי לי, הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לאב שנאמר כי אתה אבינו, כי הייתי לישראל לאב, ואני לו לבן בני בכורי ישראל, בנים אתם להוי' אלקיכם, הוא לי לרועה רועה ישראל האזינה, ואני לו לצאן שנא' (יחזקאל סס"י ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי. וצ"ל הדמיון דאב ובן לצאן ורועה, שאינו בערך החביבות בין צאן ורועה לאב ובן. אך הענין הוא דאב ובן זהו בזמן הגאולה שאז נש"י והקב"ה כמו אב ובן, ולכן הביאו פסוק כי הייתי לישראל שרישי' דקרא הוא בבכי יבואו (בירמי' סי' ל"א), שקאי על גאולה דלע"ל שבבכי יבואו ואז כי הייתי לישראל לאב, וגם פסוק בני בכורי ישראל נא' למשה בתחלת שליחותו אל פרעה לגאול את ישראל בשמות פ"ג, אבל בזמן הגלות נמשלי' נש"י לבחי' צאן והקב"ה כביכול לבחי' רועה.

ולהבין מהו ענין המשל מצאן ורועה יובן בהקדם מה שנתבאר שם עוד במד"ר ע"פ זה, שפי' דודי לי הוא לכשיהי' לו דבר לא תבע אלא ממני, הגם כי יש