להבין ענין ספה"ע כו'

רנט

בס"ד.

להבין ענין ספירת העומר שסופרים מ"ט יום הוא ז' פעמים ז', שה"ע המשכת מוחין למדות, ועי"ז נמשך אחר ספה"ע בחי' היותר עליונה כו'. ולהבין ענין המשכת מוחין למדות הנה מבשרי אחזה שיש טבע בנ"א שהם בטבעם גומלי חסדי' ודרכם להטיב לרעים ולטובים מבלי שום התחלקות כלל והיינו מפני טבע הטוב להטיב. אך הנה כ"ז הוא כשמנהיגי' א"ע ע"פ טבעם, אמנם כשמתבונן על הדבר בשכלו היטב אם ראוי להיות כן גם ע"פ שכלו אזי מתגלה שכלו להנהיג מדותיו, ואז לא ישפיע לכולם בשוה כ"א רק לראוי, ולרשע ישלם כגמול ידיו, הגם כי בעצם מדתו הוא להטיב גם לרעים, מ"מ כשמוח שליט על הלב הנה אז יהפוך לבו ולא ישפיע הטוב למי שאינו ראוי לזה ע"פ השכלת שכלו כו', וכמו"כ בהיפוך מי שהוא בטבע אכזרי הנה כשהמוח שליט על הלב לא יפעול פעולת הרע למי שאינו ראוי, ואדרבה כשיחייב שכלו להשפיע טוב יהפך לבו ג"כ לפעול הטוב כי המוח שליט על הלב לכל אשר יחפוץ יטנו. ומכ"ז יובן עד"מ למעלה ענין המשכת מוחין

רס

למדות להיות המדות נמשכי' ע"פ השכל דוקא כו'. אמנם למעלה יש עוד בחי' אחת שאין דוגמתה באדם והוא מ"ש (איוב ל"ה פסוק וא"ו) אם חטאת מה תפעל בו ואם רבו פשעיך מה תעשה לו, ובפסוק ז' אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, כי החטא והפשע אינם פועלי' שום שינוי ח"ו, כי שממית כו' והיא בהיכלי מלך, ואתה הוא קודם שנבה"ע כו', ומ"מ ע"י שממשיכי' בספה"ע בחי' מוחין במדות עי"ז נמשך גם מבחי' זו ג"כ כמשי"ת.

ובזה יובן ג"כ ענין מצות כיבוד אב ואם ות"ת כנגד כולם, כי אב ואם רומזי' לבחי' חו"ב בחי' המוחין ובן הוא בחי' חסד (ובת בחי' מל' או גבורה), ומ"ש בת"ז חכמה מוחא בינה ליבא (וכאן נת' שבהלב הוא משכן המדות) הכוונה שהבינה היא סמוכה ללב ששם משכן המדות והבינה נק' אם הבנים כו', וע"י מצות כיבוד אב ואם ממשיך בחי' המוחין במדות וכן ע"י ת"ת כי אורייתא מחכ' נפקת כו', ולכן נאמר במצות כיבוד או"א למען יאריכון ימיך כי ע"י בחי' המשכת מוחין למדות ממשיכי' גם מבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' מוחין, וכנ"ל שע"י המשכת המוחין למדות בספה"ע נמשך מבחי' שלמעלה מבחי' מוחין ע"י בחי' המוחין, וכן הוא בת"ת כי אורייתא מחכ' נפקת לכן ע"י לימוד התורה נמשך גם מבחי' העליונה שלמעלה מבחי' המוחין, כי ע"י עסק התורה מתחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, ע' בד"ה וירא ישראל שלא נדפס. ובכ"ז יובן מעלת לבו ברשותו הנאמר בצדיקי' שהם דומין לבוראן שלבו ברשותו כמ"ש ויאמר ה' אל לבו, וכן בצדיקים נאמר וישם דניאל אל לבו, שה"ע בחי' מוח שליט על הלב למשול ברוחו להיות מתנהג ע"פ השכל דוקא כו', ונמצא משליט בחי' המוחין ג"ר על המדות ז"ת, והרי הוא דומה לבוראו אשר ג"ר כח"ב שולטים על ז"ת שהם בחי' לבו.

והנה בענין ההתגלות מלמעלה נמצא ענינים שונים שפעם נא' ה' איש מלחמה וארז"ל בים נדמה להם כבחור, ועל מ"ת ארז"ל שנדמה להם כזקן שנתלבנו שערותיו שהלבנונית רומז על בחי' החסדי' גמורים כו' להטיב גם לרעים כו', והיינו מפני כי במ"ת הי' התגלות רצונו ית' בחי' תר"ך עמודי אור תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן בחי' כתר, אז נדמה להם כזקן בחי' לובן חסד דעתיק שטוב לכל, ואז הוא בחי' אם חטאת מה תפעל כו' שהחטא והפשע אינם תופסים מקום כלל כנ"ל, והתגלות זו הוא בבחי' המוחין חו"ב דוקא, ולכן כשממשיכים בחי' המוחין למדות הנה ע"י נמשך ג"כ בחי' זו שמתגלה בהם, אשר בבחי' זו לית שמאלא כלל, וזהו המכוון ג"כ בספה"ע להמשיך המוחין במדות וע"י המוחין יומשך ממילא גם בחי' זו דלאו מכל אינון מדות איהו כלל.

רסא

אמנם צ"ל איך יוכלו כלי המדות לקבל אור התגלות בחי' זו, הנה ע"ז נאמר מכון לשבתך פעלת ה' שעשה להם מכון שיוכלו לקבל בחי' זו ג"כ, כי הנה איתא אחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבו' בכלי החסד, שהוא ית' עשה את בחי' הכלים דאצי' להיות יכולים לקבל גם אור הפכי שכך נאצלו בתחלה מאתו ית' (וזהו אור החסד בכלי הגבורה שגם בהיות הכלי בבחי' גבורה תסבול בחי' אור החסד והיינו מפני שכך נאצלה כו'), ומאחר שיכולים לקבל גם אור הפכי יכולים לקבל גם אור התגלות בחי' זו היינו מה שלאו מכא"מ כלל ג"כ. וזהו מכון לשבתך פעלת ה' שהוי' פעל בתחלה מכון בהכלים שיהי' יכול להיות בהם שבת בחי' זו שלאו מכא"מ ג"כ, וז"ע שממשיכי' בספה"ע המשכת המוחין ודרך בם וע"י נמשך גם בחי' המשכת אור וגילוי זה שלמעלה מן המוחין כו'. וז"ע שאומרי' היום יום, יום עם הכולל הוא מספר אחד עם ש' אל הוי', שפי' אל הוא לשון הארה כמו אל ה' ויאר לנו, ונמשך מבחי' מי אל כמוך תיקון הראשון די"ג ת"ד כו' שמשם דוקא נמשך החסד למטה כ"כ (גם בבי"ע), ועד"ז הו"ע בחי' כי הוא אל זן שפי' בסידור האריז"ל זן גימ' אל הוי' שמספרו נ"ז, וע' בת"א בהביאור ע"פ משה ידבר בפ' יתרו ותמצא ששורש בחי' זן הוא מהתיקון הראשון דיגת"ד דאצי' שהוא אל כמ"ש בי"ג תיקוני' דמשה הוי' הוי' אל, ובי"ג תיקונים דמיכה מי אל כמוך, וכן הוא ענין יום שבספה"ע שיום עם הכולל עולה מספר נ"ז כו', וממשיכים בחי' זו במ"ט ימי העומר בכל הז' מדות כו', וזהו לעומר שממשיכים הכל לבחי' מל', וזהו כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ (שנמשך בחי' חפץ הוי' בשמים ובארץ שהם בחי' ז' מדות כו').

(לענין כל אשר חפץ, בהגהות של אאמו"ר ז"ל העיר מהמד"ר פ"י דבראשית, ופך"ה דבשלח, שמהשמים נמשך חו"ג, ונמצא יכולים לסבול ההיפוך, וכמו"כ יכולים לקבל גם בחי' אוא"ס דלאו מכל אינון מדות. ויש להעיר גם מהמד"ר וארא פי"ב ע"פ כל אשר חפץ, בני סורי' לא יעלו לרומי ובני רומי לא ירדו כו' כך השמים כו', ובמ"ת ביטול הגזירה, הוי כל אשר חפץ, והיינו שנתגלה בחי' חפץ הוי' פנימיות הרצון וזהו הבחי' שלמעלה מן המוחין שמתגלה בשבועות ע"י המשכת מוחין במדות בכל ימי ספה"ע).

רסב

והנה בענין המדות איתא בזח"ג פנחס רנ"ד א' חמשה אינון ששה שבעה אינון, הכוונה בזה כי המדות הם רק חמשה וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' והנצח וההוד, שעד בחי' ההוד הוא בחי' המדות, ולכן בינה עד הוד אתפשטת כי הבינה היא אם הבנים לכן מתפשטת עד בחי' הוד שהוא סיום המדות כו', ולכן המלאכים הם ת"ק שנה להיות כי שרשם הוא מבחי' המדות לכן הם במספר ת"ק נגד חמשה מדות וכ"א כלול ממאה כו', ומ"ש ששה אינון היינו עם בחי' יסוד שהוא בחי' ההשפעה וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ שבכדי להשפיע בשמים ובארץ הוא ע"י בחי' כל שהוא בחי' יסוד כנודע, ועם המל' הוא שבעה כו'. ושורש בחי' יסוד ומל' הוא מבחי' חכ', ע' בסדור ע"פ יתום ואלמנה שיוסף הוא יתום מאמו, וגם בחי' המל' הוא מחכ' כנודע מענין אבא יסד ברתא, וע' בבה"ז מענין אחותי בת אבי היא, כי בינה רק עד הוד אתפשטת כנ"ל, אבל יסוד אבא ארוך להיות נמשך ההשפעה למטה ג"כ, וז"ע ראי' מרחוק ושמיעה מקרוב, שבחי' הראי' שרומז לבחי' החכ' מתפשטת למטה יותר ותופסת אפי' דבר גשמי.

ובזה יובן ענין ל"ג בעומר שאז פסקו תלמידי רע"ק למות להיות כי ל"ג בעומר היא ספי' הוד שבהוד והיינו שאז נשלם כל המשכות המוחין להמדות כנ"ל שהמדות חמשה אינון וא"כ עד ל"ג בעומר כבר המשיכו המוחין בכל המדות ולכן פסקו הדינים כו' (אך צ"ל מדוע במדות שעד הוד דהיינו בחו"ג ות"ת ונצח קחשיב גם בחי' יסוד ומל' שבהם, ובמדת ההוד קחשיב רק עד הוד, ממנ"פ אם אין נצרכי' לפסיקת הדינים שיומשכו המוחין גם ביסוד ומל' לא היו צריכי' לסופרם גם בד' שבועות הראשוני', ואם צריכים הי' צריך לסופרם גם במדת ההוד כו' והי' נמשך עד ל"ה בעומר. וי"ל כי כל מדה היא שבוע שלימה וקודם שספרו עדיין עד ספי' הוד בהכרח הי' לספור גם ספי' יסוד ומל' שבכל שבוע, ומאחר שהגיע לספי' הוד שבהוד שכבר נשלם כל עצם המדות לכן פסקו מלמות תלמידי ר"ע), ואח"כ סופרי' ספי' יסוד ומל' שיומשך המוחין במדת יסוד ומל' ג"כ בכדי שיומשך למטה כו', וכשנשלם

רסג

ספי' העומר שהוא בחי' המשכת מוחין למדות מאיר ומתגלה ע"י המוחין בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' מוחין, וכלי המדות יכולים לקבל גילוי זה כמשנת"ל מענין אור החסד בכלי הגבורה, שכמו"כ יכולים לקבל גם בחי' אוא"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל.

ולהבין איך הוא אור החסד בכלי הגבורה, יובן ממה שאנו רואים באדם שעיקר חיות האדם הוא מהדם וכמ"ש כי הדם הוא הנפש, והדם הוא בחי' גבורות, ועכ"ז הוא מחי' את האדם שה"ז ממש אור החסד להחיות את האדם בכלי הגבורה הוא הדם כו', וכ"ה ענין גבורות גשמים שהגשם הוא בחי' השפעת החסדים, ועכ"ז נק' בשם גבורות גשמים מפני שיורדים בגבורה טיפין טיפין, וכמשארז"ל גבי איוב בין טפה לטפה לא נתחלף לי כו', שזהו ג"כ אור החסד בכלי הגבורה. ובשם המגיד ז"ל איתא משל על אור הגבורה בכלי החסד ממה שכל השפעה הגם שלמקבלים הוא בחי' חסד, מ"מ לגבי עצם אור ההשפעה הוא בחי' ירידה וצמצום עצום, והיינו מה שבחי' מל' נעשה ראש לשועלים בבי"ע היא ירידה גדולה לבחי' המל' ולכן נא' אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט כו'. וכ"ז אינו סותר למ"ש במ"א שבהאור אין הפרש כלל בין אור החסד לאור הגבורה שבהאור אינו שייך לומר חו"ג, כי באמת כן הוא בשורש ומקור האור אכן לאחר התפשטותו נוטה אור התפשטות זו לחסד ואור התפשטות זו לגבורה, משא"כ קודם לזה, עד שכשמאירים בכלים נגמר להיות נק' חסד דוקא ולא גבורה כו'.