שיר השירים כו'

רסד

בס"ד. (ש"פ קדושים, רכ"ז).

חד וחרוב - ז"פ

קדושים

שיר השירים כו', ברבות המשובח שבשירים כו', נאמר שירים למי שעשאנו שיורים לעולם הה"ד ה' בדד ינחנו כו', ולעיל מיני' כתיב כנשר יעיר כו' בדד ינחנו. ובמד"ר וישלח פע"ז ר' ברכי' בשם ר' סימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא, מה הקב"ה כתיב בו ונשגב ה' לבדו, אף יעקב ויותר יעקב לבדו. ויובן זה כמ"ש רז"ל בגמ' בחלק צ"ב ע"ב ואותן אלף שנים כו' הקב"ה עושה להן כנפיים כנשרים ושטים כו', וזהו ענין שיורים לעולם, וע' ברש"י בתלים סי' מ"ו ג'. ופי' לחדש בהן

רסה

עולמו פרש"י ויהי' עולם זה חרב, ועיין במשנה סוף תמיד ליום שכולו שבת ומנוחה וכ' הרע"ו האי תנא ס"ל כמ"ד וחד חרוב כו', ולא תרי חרוב בחלק דצ"ג, ועיין במערכת פי"ג דף פ"א ע"ב, באלף השביעי שהוא העוה"ב ותשבות הארץ שהיא העטרה מלפעול כו'.

ולכאורה אינו מובן איך יום שכולו שבת נק' וחד חרוב. ואפ"ל דהנה בד"ה שובה ישראל עד הקשה אדמ"ו נ"ע מהו ענין וישבות ביום השביעי דהיינו מהדבור והמאמרות וא"כ איך קיום העולם שאילו הי' מסתלק החיות הי' העולם חוזר לאין ואפס, ותירץ ששבת מבחי' הדבור אלא אעפ"כ החיות נמשך לעולם מהמחשבה כו'. והנה במ"א הקשה כן על ליל ר"ה שמסתלק החיות לשרשו עד שלמחר ממשיכים אור חדש ע"י השופר והתפלות א"כ הי' נצרך להיות העולם חוזר לתהו ובוהו, ושם תירץ שההסתלקות רק בפנימי' החיות, אבל בחיצוניות אין הסתלקות ונמשך החיות מצד החיצוניות כו', וכמשל אדם שטרוד בשכלו ומחשבתו אעפ"כ יוכל לעשות איזה מלאכה בידיו בשעת מעשה כו'. ואפ"ל עד"ז כן לענין שבת, והוא כמ"ש בד"ה למנצח על השמינית בענין איך הקב"ה מוריד גשמים ומצמיח דשאים כו' משל לעירוב הוצאה שברשות א' א"צ עירוב כו' דהיינו שהחיות נמשך מבחי' המקיף וסוכ"ע שאין שייך שם שביתה וחילוק רשויות כו' ע"ש, אך עכ"ז זהו מחיצוניות של המקיף שבבחי' זו דוקא אין שייך חילוק וכחשיכה כאורה והיינו חיצוניות א"ק, אבל להיות גילוי פנימיות א"ק שם יש הפרש כי יאר ה' פניו אליך כתיב, וא"כ זהו דוקא בשבתות עכשיו שאין השביתה והעלי' כלל בחיצוניות אזי נמשך החיות מחיצוניות המקיף כו', אבל לע"ל יהי' העליי' גם בחיצוניות היינו מה שעכשיו בפנימית יתגלה ג"כ בחיצוניות, וא"כ כאשר יהי' השבת של הקב"ה וחיצוניות ופנימיות יהיו יחד, א"כ א"א לגשמיות העולם לקבל החיות מפנימי' המקיף הנ"ל שמבחי' זו א"א לגשמיות לקבל כו', וכמו מן לא ירד בשבת מפני שהוא מבחי' פנימית כמ"ש בת"א סד"ה אכלוהו היום בפ' בשלח, וא"כ מזה יומשך וחד חרוב שיתבטל ההנהגה הנמשך מחיצוניות שנמשך ונתגשם עד שנעשה העולם הגשמי מחמת השבת שמסתלק החיות מבחי' זו כו'.

ב) ואזי כו' וצדיקים שטים ע"פ המים כו'. ולכאורה אינו מובן דאם יהי' וחד חרוב מדוע ישארו המים, ובמדרש תלים סי' מ"ו ע"כ לא נירא בהמיר ארץ כו' וינערו רשעים ממנה כו' והיכן צדיקים עומדי' באותה שעה ואתם הדבקים בה' כו',

רסו

ואומר כי ההרים ימושו כו'. אך הענין דהנה מהרמ"א ע"פ והארץ היתה תהו הביא בשם הרבות פ"ד ופ"ה כי מתחלה הי' העולם מים במים עד שאמר יהי רקיע כו', והקשה מהו ענין מים במים שנראה כי ב' מיני מים הם, ותירץ שהם מים רוחניים ומים גשמיים כו' ע"ש. ואינו מתורץ דאיך יתערבו יחד מים גשמיי' ממש עם רוחניי' להיות מים במים. אך הענין דהנה ארז"ל כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, ופי' בזח"א דך"ו ע"ב שהם ב' יודי"ן של אות אל"ף שהם ח"ע וח"ת, ומענין הקו של האלכסון מבואר בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם (וע' מענין מים במאו"א אות מ"ם סט"ז והי"נ שם הביא מהרע"מ פ' פנחס דרך"ג ע"ב שהם ב' שמות הוי' אד', וע"ש שהם ג"כ מ"ד ומ"ן כו' וע' מזה באריכות בפרדס ערך מים), והענין דהנה כתי' בראשית ברא בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשית, כי בראשית ג"כ פי' ב' ראשית, היינו כי ראשית חכ' כתיב וכתיב כולם בחכ' עשית וכתיב בחכ' יסד ארץ, אך זהו מבחי' חכ' תתאה אשר יצר את האדם בחכמה וכמו מהחכ' נמשך התחלקות ך"ב אותיות המבטא ונעשו צירופי' רבים להיות התחלקות הנבראים משינויי הצרופים, ע' באגה"ק ד"ה ויעש דוד ובתניא ח"ב פי"א ובבה"ז פ' פנחס. אך זהו החכמה שבדבור, שהדבור הוא לזולתו היינו להיות התהוות עולמות משא"כ ח"ע נק' חכים ולא בחכ' ידיעא שאינו שייך כלל להתהוות העולמות, כמ"ש בת"א סד"ה ואלה שמות בנ"י, ושם הוא שרש התורה. וזהו ענין מים במים שבחי' ח"ת קודם שירדה ונתלבשה להחיות העולמות היתה כלולה בח"ע כמו שהחכ' שבדבור כלול ובטל בעצם החכ' כו', וכמ"ש במ"א בענין אדה"ר ודוד שהם ג"כ חכ' ודבור ע"כ הי' דוד כלול באדה"ר ולא היו לו שנים בפ"ע כו', ועמ"ש מענין התכללות ו"ד שהם מילוי היו"ד שהם כלולים בעצם היו"ד בביאור הרע"מ ר"פ תשא בענין מחצית השקל שבחי' עצם אות יו"ד זהו עצמיות החכ', ובחי' ו"ד הם המדות ודבור שהם כלולים בהחכ' תחלה כעובר בבטן האם ואח"כ נמשכין בבחי' לידה וגילוי להיות גילוי המדות וגילוי הדבור כו', ועמ"ש מענין התכללות בדרוש

רסז

המילויים דלשם נתבאר ענין ההתכללות וענין התלבשות. וזהו ענין שמתחלה היו מים במים שחכ' תתאה שהיא הדבור היתה כלולה ומיוחדת תוך ח"ע, וה"ע המילוי ו"ד כשהם מתאחדי' עם היו"ד היינו כשאומר יו"ד הרי אף שיש ו"ד עכ"ז הכל רק אות יו"ד היינו החכ', רק שבה כלול כח הדבור והמדה ואינן נרגשים למהות מדות ודבור כלל, וכשצ"ל בריאת העולם לא הי' אפ"ל ע"י ח"ע, שא"כ הי' ביטול אלא ע"י ח"ת שהיא הדבור, וזהו ענין שהבדיל ביניהם כו' להיות הדבור בחי' בפ"ע ולא יהי' בטל בח"ע.

ג) והנה איתא ברבות וארא פי"ב ע"פ כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ כו' אע"פ שאמר השמים שמים לה' כו' כשביקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה כו' ע"ש, והיינו שהבדלה הנ"ל של יהי רקיע כו' זה הי' רק עד מ"ת, אבל במ"ת הרי נמשכה התורה מחכ' עילאה שהם מים עליונים אשר מעל השמים וירדה ונמשכה למטה, והיינו ע"י משה שנא' בו כי מן המים משיתיהו היינו ששרשו נמשך ממים עליונים הנ"ל (ולכן הי' כבד פה וכבד לשון שהי' למעלה מהדבור שהוא מים תחתונים כו', עמ"ש מזה בסידור בדרוש בהמ"ז) רק שנמשך למטה בארץ כדי שתנתן התורה על ידו, וע"ז קטרגו המלאכים ואמרו מה אנוש כי תזכרנו אבל לא הועילו, ולכן מתן תורה פתח הקב"ה באות אל"ף היינו דבור הראשון של עשה"ד אנכי מתחיל באל"ף כי תמונת אל"ף היינו שני יודי"ן והקו ההולך באלכסון הוא וא"ו המחבר שני היודי"ן כמ"ש בת"א פ' יתרו סד"ה מראיהם ומעשיהם הנז' לעיל, והיינו חיבור ב' בחי' מים הנ"ל, וחיבור זה ע"י אות וא"ו שהוא המשכה כו'.

והנה ירידה זו דמים עליונים הנ"ל צורך עליי' המה, וז"ש במשלי סי' א' ך' חכמות בחוץ תרונה דקאי על התורה, ונק' בחוץ היינו מה שירדה מבחי' ח"ע ונתלבשה למטה, וע' זח"ג פ' אחרי דע"ח ע"א דחוץ נק' בי"ע ולכן גם זו"נ נק' חוץ לפי שהם מקור לבי"ע כמו הקול והדבור שהם בשביל הגילוי לזולתו, וכמ"ש בפ' בראשית דף נו"ן ע"ב בענין קלא דאשתמע כו', וברבות בשה"ש ע"פ מי יתנך כאח לי כו' אמצאך בחוץ חוץ זה המדבר שהוא חוץ לישוב, וכ"ה בפ' שמות פ"ה. והנה התורה ניתנה במדבר, וז"ש קול קורא במדבר פנו דרך הוי', ופי' בד"ה וידעת היום השני פ"ג, קול היינו התורה שהוא הקול קול יעקב, קורא במדבר הוא העוה"ז שהוא מדבר ושממה וכו', פנו דרך הוי' להיות בו המשכה ודרך הוי', וזהו ענין ויהי קול מעל לרקיע דהיינו מעל לרקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים משם נמשך הקול וההמשכה למטה בבחי' חוץ (ויש להעיר עוד לענין חוץ ממ"ש בת"א פ' תצוה

רסח

בד"ה ואתה תצוה בפי' מחוץ לפרוכת כו' דהיינו חוץ לפרסא דשם אלקי' כו', ובלק"ת במלכים ב' סי' ד' פסוק ג' ע"פ שאלי לך כלים מן החוץ פי' שהוא ענין העלאת מאנין תבירין דהיינו מה שנפל בשבה"כ מעולם התהו כו'), ועכ"פ חוץ היינו מה שנראה העולם ליש ודבר נפרד שזהו חוץ לפרסא כו', וע"ז נאמר חכמות בחוץ שנתלבשה התורה למטה בבחי' חוץ בשביל שיהי' דירה בתחתונים דוקא. וז"ש היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (ועמ"ש מענין סוחר בד"ה וישב יעקב, ועמ"ש ע"פ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, אשר נק' ג"כ חוץ, חוץ לארץ והיינו המשכת קול יעקב בבי"ע לברר ק"נ כו', ולפמש"ש בחי' חוץ היינו בחי' ומשם יפרד כו', וכמו"כ ג"כ בד"ה ששים המה מלכות בפי' מפלגך דלעילא כו' ונש"י ממשיכים ג"כ הגילוי למטה כמו למעלה וע"כ נק' תמתי שמשלימים וזהו מעין כו' והשקה כו' ע"ש, ועמ"ש בבה"ז ע"פ ויצא יעקב בענין וילך חרנה).

והנה כמו"כ בכל אדם יש ג"כ בחי' חוץ והוא הגוף ונה"ב וצריך להמשיך בחי' חכמות בחוץ היינו כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה משה ידבר כי התורה והמצות הם הממרקות מבית ומבחוץ (ולכן ארז"ל בסוף חגיגה א"ר אבהו א"ר אלעזר ת"ח אין אור גיהנם שולטת בו ק"ו מסלמנדריא ומה סלמנדריא שהיא תולדות האור הסך מדמה אין אור גיהנם שולט בו, ת"ח שכל גופן אש דכתי' הלא כה דברי כאש (ירמי' ך"ז) עאכו"כ, והיינו ע"י התורה ומצות ממרקות הגוף ונה"ב, וע"ד משל שאם נותנים אש תוך הכלי וסביבותיו הרי ממילא שולט האור מעבר אל עבר ושורף ומכלה לגמרי, כך התורה והמצות שהם בחי' פנימי' ומקיפים כי התורה היא בחי' פנימיות כמ"ש ותורתך בתוך מעי, וכנודע מענין לכו לחמו בלחמי, והמצות הם לבושי' מקיפי' לכן יש בהם כח לכלות ולשרוף לגמרי את חומרית נה"ב וגסותה שהיא המסתרת ומעלמת על אור הוי' כו'). (ועיין זח"ג דק"מ ע"א ודרס"ב ע"א מובן פי' חכמות בחוץ דקאי על תפילין שהם ממשיכים גילוי אור ה' וארז"ל הוקשה כל התורה לתפילין עמ"ש בת"א ח"ב פ' ואתחנן סד"ה ענין אחד ואהבת).

ד) והנה ע"י ירידה זו של חכמה עילאה למטה בחוץ לברר בחי' חוץ ומשם יפרד כו' עי"ז נעשה אח"כ עליי' יתירה בבחי' ח"ע, וכנודע מענין עוסק

רסט

בתורה לשמה דהיינו לשם התורה עצמה כי אורייתא מחכ' נפקת והרי אור א"ס הוא למעלה מהחכ' עד שהחכ' נק' עשיי' אצלו ית', וע"י עסק התורה לשמה ממשיכים אור א"ס בהתורה (וכמ"ש ע"פ יונתי בחגוי בענין פי' השמיעני את קולך כי קולך ערב, ובד"ה חמשה קנינים בענין פי' תורה קנין א' כו'), ועמ"ש ע"פ אור זרוע לצדיק דקאי על התורה כמ"ש ברבות ס"פ שלח זרע הקב"ה את התורה והמצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב כו', והזריעה הוא כדי שיהי' הצמיחה ביתר שאת וכמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, והיינו כי יתרון החכ' שהיא התורה נמשך מן הסכלות כיתרון האור שנמשך מהחושך כו' ע"ש. וענין בחי' זו בענין מים במים היינו כי בפסוק יהי רקיע נאמר ב"פ ענין הבדלה אשר הא' זהו ענין הפרסא שבין אצי' לבריאה כו', אמנם יש עוד רקיע והוא קרומא דאוירא המפסיק בין ח"ס לאצי', וכמ"ש בספד"צ פ"ה בזח"ב דקע"ח סע"ב שמפסיק בין ע"ק לז"א, והנה התורה נמשכה מחכ' דאצי' למטה בבי"ע וע"י ירידה זו תתעלה בח"ס דע"ק כו', וזהו ענין יגדיל תורה כו', והיינו ע"י בירור מים תחתונים שמתבררים דרך עפר הארץ ונעשים באר מים חיים כו', וע"י שמתחלה הם מי בוכים אנן בעינן למהוי כו' עי"ז נמשך מלמעלה בחי' מטל השמים טל תורה כו', ועמ"ש מענין חכמות בחוץ תרונה בתו"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת, ופי' תרונה לפי שכל העליות הוא ע"י השיר כנודע מענין יוצאין בשיר כו', וזהו ענין שיר המעלות לשון עליי' הוא ע"י השיר ולכן יש ט"ו שיר המעלות שהיו אומרים בעת שהיו מביאים מים מן המעיין לנסך ע"ג המזבח כו' שהוא ע"ד עליות מים תחתונים לשרשן ומקורן כו' שזהו ע"י השיר (ועמ"ש ע"פ כמים הפנים לפנים כו', שכמו"כ ניסוך המים הי' להמשיך בחי' כמים הפנים כו', וזהו ושאבתם מים בששון) ועמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו בפי' בורא קדושים כו' שיש הרבה בחי' חכמה זו למעלה מזו חכ' דאצי' חכ' סתימאה חכ' דעקודים כו', וזהו ענין תרונה, וע"ד מ"ש בענין וילך חרנה שמבחי' חרן נעשה רנה כו', ועמ"ש ע"פ רני עקרה לא ילדה, וי"ל ענין רננה זו זהו רננא דאורייתא שהם

ער

הנגינות וטעמים שבתורה שהם אותיות הכתר וע"ד לחכימא ברמיזא מה שא"א לפרש בדבור, כך זהו ענין עליות החכ' לקבל מבחי' טעמים הנ"ל שלמעלה מבחי' אותיות כו'.

ה) ועלייה זו זהו ביום שכולו שבת ומנוחה שנק' וחד חרוב לפי שבחי' חכ' תתאה שהיא הדבור תתעלה ותוכלל בחכ' עילאה ולמעלה מעלה כו', וכיון שמסתלק הדבור מהעולמות ממילא יחזור העולם לכמו שהי' מקודם שנברא כו', דאף שגם בכל שבת שבת מבחי' הדבור והעולם מקבל חיות מבחי' מחשבה, מ"מ לע"ל א"א לעולם הגשמי לקבל החיות מבחי' זו מטעם הנז"ל אות א'. אך עיקר הטעם י"ל כמ"ש סד"ה והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו דהיינו חדשו של חדש ושבתו של שבת אזי יבא כל בשר וגו', וביאור הענין כי הנה שבת שאחר ששת ימי המעשה הוא כי בו שבת מכל מלאכתו, והוא עד"מ כאדם הממשיך שכלו ומורידו בתחבולות מעשיו כמו בענין הכתיבה שמתחכם איך לכתוב ואחר שכותב חוזר שכלו למקורו ושרשו, כך הענין כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ שירדה ונשתלשלה הארת חכמתו ית' אפי' בעשיי' גשמיות וכמ"ש כולם בחכ' עשית, אך ביום השבת חוזר למנוחתו ולמקורו העליון. אבל שבתו של שבת הוא שגם יום השבת נחשב אצלו כימות החול שהוא בחי' מה שלמעלה מגדר ההשתל' להיות נמשך זיו והארה ממנו לחיות העולמות וקיומם, שא"כ היו העולמות בטלים והיו כלא היו שהוא למעלה מגדר סובב וממלא. ונמצא מזה מובן טעם הנ"ל דענין וחד חרוב לפי שיהי' גילוי מבחי' שלמעלה מסובב וממלא שא"א לעולם גשמי לקבל חיות מבחי' זו ולכן היו כלא היו, וז"ש (תלים ק"ב ך"ו) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים כלבוש תחליפם ויחלופו כו' כי מחשבה ודבור נק' לבושים ה' מלך גאות לבש, וכשיהי' גילוי מבחי' עמקו מחשבותיך אזי משם א"א לעולם גשמי לקבל חיות ולכן כלבוש תחליפם כו'.

ו) וע"ז ארז"ל צדיקים כו' כנשרים ושטים ע"פ המים, פי' שהם יתעלו גם למעלה מבחי' המים עליונים אף כמו שיהיו לע"ל, והיינו ע"י שהקב"ה עושה להם כנפיים כנשרים, דהנה כתיב כנשר יעיר קנו כו' ישאהו על אברתו, דפי' למעלה ממנו עצמו, וכך הנמשל כי אברתו היינו רמ"ח אברים דמלכא שהיא התורה, והם יתעלו למעלה מבחי' התורה כי אוריי' מחכ' נפקת, ואף שחכמת התורה תתעלה אז כנ"ל בפי' חכמות בחוץ תרונה עכ"ז העליי' הכל בבחי' חכ' רק שהוא בבחי' חכ' היותר עליונה, כי יש עליות בבחי' חכמה מדרגות אין קץ שזהו ענין וקדושים בכ"י יהללוך סלה כמ"ש בד"ה את שבתותי תשמורו הנ"ל, וכמו עד"מ שאנו רואים שהתורה נתלבשה בגשמיות, ובג"ע לומדים התורה זו ממש ברוחניות, וג"ע העליון

רעא

הוא ברוחניות יותר ויש עד"ז מדרגות אין קץ, ועמ"ש בד"ה מראיהם ומעשיהם בתו"א פ' יתרו בפי' נוצר חסד לאלפים שיש אלפים מדרגות, ומ"ש בד"ה מזוזה מימין בענין וידבר שלשת אלפים משל, וכך גם במקור החכ' שבתורה יתכן העליות עד"ז, והכל בבחי' חכמה אלא שיש בחי' חכמה זו למעלה מזו כו', וזהו המקרה במים עליותיו שיש עליות בבחי' מים. וזהו ענין אבני שיש טהור שנק' מים מים, שיש ב"פ יש, קנה חכ' קנה בינה ב"פ קנה הוא יש כו', ויש בחו"ב מדרגות גבוה מעל גבוה כו', אך ישאהו על אברתו זהו למעלה מבחי' התורה והיינו בבחי' כתר שלמעלה מהחכ' כו', ועד"ז נאמר ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים וארז"ל במד"ר בראשית פ"ב זהו רוחו של משיח כי במשה נאמר מן המים משיתיהו מבחי' ח"ע כנ"ל, אבל במשיח נאמר הנה ישכיל עבדי כו' וגבה מאד בבחי' כתר ע"כ הוא ע"פ המים כו', ורוח הוא אויר שהוא אור יו"ד כו', וה"ע אוירא שלמעלה ממו"ס כו', ועד"ז נאמר בצדיקים ושטים ע"פ המים כו'.

ז) וזהו ענין מאמר המדרש למי שעשאנו שיורים לעולם, דהנה ענין אלף שנים הנק' וחד חרוב הוא בשביל שאח"כ יהי' עוד המשכה לחדש עולמו שהוא ענין השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו' שלא יהי' כלל באופן שמים וארץ המעלימים כו', ולא יהי' אז חורבן בהמ"ק, ולא יהי' צרות על ישראל כ"א כולו רב טוב, וכדי להיות המשכה זו צ"ל העלאת מ"ן לזה משמטה זו כמ"ש בת"א ע"פ עשר אעשרנו לך בפ' ויצא, והעלאת מ"ן זו נק' שיורים לעולם, והיינו ע"י לשארית נחלתו שמשים עצמו כשיריים עי"ז זוכה להיות שיורים לעולם ועמ"ש בד"ה להבין פי' ענין יג"מ מי אל כמוך כו' לשארית נחלתו כו' ע"ש. וזהו הוי' בדד ינחנו, וע"ז נאמר ויותר יעקב לבדו כמ"ש רז"ל במד"ר וישלח פ' ע"ז הנ"ל מה הקב"ה כתוב בו ונשגב ה' לבדו (ישעי' ב') אף יעקב ויותר יעקב לבדו, ופי' ויותר הוא ענין שיורים לעולם והיינו בבחי' לבדו שהוא ענין בדד ינחנו כמו שהוא ית' לבדו הוא, כי שם הוי' מורה

ערב

מה שמהווה, יו"ד הוא בחי' צמצום ה"א התפשטות וא"ו המשכה שהוא בחי' ש' הוי' שמהווה כו' ע' בלק"ת בד"ה כנשר יעיר כו', אבל בדד היינו כמו שהוא לבדו הוא.

וע"ז נאמר שיר השירים שנאמר שיר למי שעשאנו שיורים לעולם בחי' ויותר יעקב בבחי' לבדו כמו שהוא ית' לבדו הוא כו', ולכן הוא מעולה מכל השירים אשר בכל השירים נאמר אשירה להוי', אבל שיר זה הוא בבחי' מה שהוא לבדו הוא למעלה מבחי' שם הוי' מה שמהווה כו' (וזהו שאמר במד"ת צדיקים מה הם עושי' ואתם הדבקים בהוי', היינו בחי' ונשגב ה' לבדו, בחי' אתה הוא הוי' לבדך, והביא ג"כ פסוק כי ההרים ימושו, היינו בחי' וחסדי מאתך לא ימוש, חסד דעתיק ע' בלק"ת בביאור ע"פ כי ההרים ימושו). וגם י"ל פי' השירים זהו ענין חכמות בחוץ תרונה עליות שבבחי' חכ' ובינה כנ"ל והם ב' שירים כו'. א"נ ב' שירים ב' חכמות הנ"ל ושיר השירים המשובח מב' השירים כנ"ל הוא עליות הצדיקים בבחי' כתר שלמעלה מהחכמה כו' כנ"ל.