כי ידעתיו

טז

בס"ד. (ש"פ וירא) ך"ז.

ארוממך אלקי המלך

[וירא]

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו. הנה צ"ל פי' לשון כי ידעתיו שאונקלוס תרגם לשון כי ידעתיו ארי גלי קדמי, ורש"י פי' כי ידעתיו לשון חיבה, דלפי פי' הת"א אין למען נופל על הלשון, לכן פי' שהוא לשון חיבה כמו ואדעך בשם למען אשר יצוה ע' בפרש"י בחומש. ויובן זה בהקדם משארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ולכאו' צ"ל איך קיים כל המצות כמו מצות תפילין שהם ד' פרשיות קדש והי' כי יביאך שמבואר סיפור יצ"מ ועדיין לא הי' שעבוד מצרים ועד"ז כל המצות כו'.

אך הנה ארז"ל בסוף מס' מכות דרש ר' שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות ניתנו למשה מסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה, בא ישעי' והעמידן על שש, חזר והעמידן על שתים שנא' כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחי'. ולכאו' צ"ל מה שדוד העמידן על י"א היתכן שלא יקיימו כל המצות רק הי"א שחשב דוד, וגם כי הי"א דברים שחשב דוד אינם נחשבים בהתרי"ג מצות, רק שדוד אמר שכ"א יקיים הי"א מדות אלו וממילא יבא על ידם לקיום כל התרי"ג מצות,

יז

וע"ד שארז"ל אבוך במאי הוה זהיר טפי, היתכן לומר שלא קיים רק מצוה זו, רק שהמכוון הוא שהשיב שהי' זהיר טפי במצות ציצית עד"מ והיינו שמפני רוב זהירותו במצוה זו הפרטיות יבוא לידי קיום כל התרי"ג מצות, ועד"ז בא דוד והעמידן על י"א שמצד קיום הי"א מדות אלו יבוא לידי קיום כל התרי"ג מצות, ובא ישעי' והעמידן על שנים שהם צדקה ומשפט, לפי שב' מצות אלו הם מקור לכל התרי"ג מצות, וכמשי"ת, וז"ש באברהם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ובא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחי', וגם היא היתה באברהם שאברהם הי' המאמין הראשון שנא' והאמין בה'.

ומתחלה יובן ענין מעלת אברהם שנא' ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך, כי הנה כתי' ארוממך אלקי המלך, ולכאו' צ"ל איך הי' ביכולת דוד לומר ארוממך אלקי המלך, אך הענין הוא דהנה דוד הי' מרכבה למדת המל', והנה כתיב כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו כי להיות בחי' מל' זהו ע"י בחי' גבורות וצמצומי', לפי שאין מלך בלא עם והעם הם נבראי' נפרדים בע"ג, וכדי שיהי' בחי' נבראי' נפרדים זהו ע"י צמצומי' רבים, וזהו בחי' המל' כי מלך שמו נקרא עליהם כמו שהשם הוא רק הארה בעלמא כמו"כ הארת המל' היא רק הארה בעלמא, ולזה אמר דהע"ה שהי' מרכבה לבחי' זו ארוממך לבחי' אוא"ס שמובדל

יח

ומרומם לגמרי מגדר עולמות. וגם פי' ארוממך מלמעלמ"ט הוא להמשיך הרוממות במדת המל'. וזהו ענין מה שפעם נאמר יחיד חי העולמים מלך ופעם נאמר מלך יחיד חי העולמים, פי' יחיד חי העולמים מלך שכדי שיהי' נמשך מבחי' יחיד שהוא בחי' הרוממות שמובדל ומרומם מגדר עולמות בבחי' מלך זהו ע"י בחי' חי העולמים, ופי' מלך יחיד חי העולמים כנודע שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה, בחי' יחיד כדי להיות חי העולמי', וצריך לרומם המל' בבחי' יחיד עד מל' דא"ס מלמטלמ"ע. ובד"כ זהו ההפרש בין תפלה לתורה, תפלה הוא בחי' העלאת המל' להיות אח"כ המשכת הרוממות במל' ע"י התורה, וזהו פי' ארוממך להמשיך בחי' הרוממות במל'.

וזהו ג"כ ויאמר ה' אל אברם פי' אב רם, אב הוא מקור כל הבחי', ורם הוא כאשר בחי' האב הוא בבחי' רם דהיינו בבחי' רוממות, ויאמר ה' אל בחי' אב שבבחי' רם לך לך מארצך היא בחי' ארץ העליונה (בחי' בינה), אל הארץ אשר אראך בחי' מל'. וזהו ע"י הה"א הניתוסף לאברם כי בהבראם בה' בראם שהתהוות העולמות הוא ע"י בחי' ה', אך הנה בשם הוי' יש ב' ההי"ן ה' אחרונה הוא בחי' המל' ויש בחי' ה' ראשונה שזהו הכח שניתן לאברם לילך לבחי' הארץ אשר אראך דהיינו להמשיך בחי' הרוממות למל' וזהו שהה"א הוא בין אותיות רם בין הרי"ש להמ"ם דהיינו שהרוממות נמשך למל' כו', וזהו ענין אברהם שהמשיך בחי' הרוממות למל'. ובזה יובן משארז"ל כתי' השמים שמים להוי' והארץ נתן לבנ"א וכתי' לה' הארץ ומלואה, משל למלך שגזר שבני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, פי' סוריא ורומי, רומי הוא בחי' רם שהוא מ"ש רם על כל גוים הוי' על השמים כבודו, לסוף ביטל הגזירה שנא' וירד הוי' על הר סיני ומשה עלה אל האלקי', והיינו שמבחי' רומי שהוא מה שהי' בבחי' רם ירד לסוריא הוא בחי' ירידת המדריגות, וזהו כנ"ל שאברם ילך מארצך אל הארץ אשר אראך כו'.

ומעתה יובן ענין ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, הנה מצות הצדקה הוא ליתן לעני שלית לי' מגרמי'. ולכאו' צ"ל למה הי' לו ית' לבראות עניים ועשירים ושהעשיר יתן לעני עד שע"ז כתי' מלוה הוי' חונן דל, למה היתה כזאת מלפניו ית' דהי' לו לעשות שכאו"א יהי' לו כדי פרנסתו ולא יצטרכו עמך ישראל זה לזה. אך הענין הוא דהנה כתיב ויעש אלקי' את שני המאורות הגדולי' את המאור הגדול ואת המאור הקטן, ואיתא בת"ז מאור הגדול דא רזא דעתירין ומאור הקטן דא

יט

רזא דסיהרין, והיינו שהשמש הוא בחי' עשיר והלבנה הוא בחי' עני דלית לי' מגרמי' כלום, והשפעת השמש ללבנה נק' בשם צדקה.

והענין הוא דהנה כתיב שמש ומגן ה' אלקי', שמש הוא בחי' שמש הוי', דכמו מה שמאיר מן השמש הוא רק הארה בעלמא בחי' אור וזיו השמש, כך הנה האור המאיר משם הוי' הוא רק הארה בעלמא. אך הנה כתיב שמש ומגן דכמו שהמגן הוא נרתק השמש מסתיר על השמש לבלתי יאיר אור השמש, כמו"כ בחי' שם אלקי' מסתיר על בחי' שמש הוי' לבלתי יאיר למטה, ומצד זה נמשך החשך להיות העלם והסתר גמור למטה כו'. וענין הצדקה להיות מאיר שם הוי' בשם אלקים ושיהי' נמשך האור, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל ע"ד משארז"ל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה שיהי' גילוי האור. וזהו ענין הצדקה שיאיר שם הוי' בשם אלקי', וזהו מ"ש צדיק הוי' בכל דרכיו ששם הוי' נק' בשם צדיק ע"ש הצדקה כו'. אך הנה כ"ז הוא ע"י מה שנותן העשיר צדקה למטה עי"ז נמשך בחי' הצדקה למעלה כו', והיינו ע"י בחי' הביטול שמה שמשתכר ביגיע כפו נותן לחבירו. וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה, שהצדקה היא שורש לרמ"ח מ"ע, כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא שהם בחי' המשכות פרטיות כמו שבכל אבר האדם נמשך חיות פרטי כך ע"י רמ"ח מ"ע נמשכים המשכות פרטיות, אבל הנה הצדקה היא שורש הרמ"ח מ"ע וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו'.

ומשפט, הנה ענין המשפט הוא בין אדם לחבירו כו'. ולהבין מהו ענין המשפט למעלה, הנה כתיב ועשית חשן משפט, כי הכה"ג הי' נושא ב' אבנים שהיו כתובי' [עליהם] שמות השבטים וכמ"ש ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרי' על האבן השנית כו', והחשן משפט הי' י"ב אבנים שכל שבט הי' על אבן פרטי, וענין המשפט הוא כמ"ש והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר וארז"ל בירושלמי וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה בדרום ינתן בדרום, והיינו שכ"א על מקומו יבא בשלום, וכמו המשפט שלמטה שהוא בין אדם לחבירו להציל הנגזל מיד הגזלן, והיינו שיהי' כ"א על מקומו כו', וזה הי' ג"כ ענין חשן המשפט שהי' נכתב כל שבט על אבן א', כי ענין האבן הוא בחי' גבוה כמ"ש משם רועה אבן ישראל, וענין מה שנכתב כל שבט על אבן מיוחד היינו שיהי' נמשך כל שבט כמו שהוא למעלה כו'. וגם הנה המשפט יש בכאו"א כמארז"ל צדיקים יצ"ט

כ

שופטן, כי הנה כתי' וייצר הוי' אלקי' את האדם, כתי' וייצר בשני יודי"ן ביצ"ט וביצה"ר, אך הנה נודע ממ"ש בהרמ"ז שלכן יו"ד א' מורגש והשני אינו מורגש, והיינו שניתן הכח ליצ"ט להגביר על היצה"ר, וזהו צדיקי' יצ"ט שופטן שהעיקר הוא היצ"ט. וענין המשפט הוא דהנה בראשית בריאת העולם קודם חטא עה"ד הגם שגם הקליפות נבראו, אמנם הנה אחר כל השתלשלו' בי"ע נבראו בחי' הקליפות ג"כ, אך לא היו מעורבים עם הקדושה וידעו מקומם, וגם הנחש הי' שמש כו', וע"י חטא עה"ד נתערבו הקליפות עם הקדושה, וענין המשפט הוא לבער הרע ולברור אותו מן הטוב כו'. וזהו ענין כל המצות ל"ת לבער הרע וכמ"ש ובערת הרע מקרבך שיהי' בירור הרע מן הטוב כו', וכמו שהצדקה היא שרש לרמ"ח מ"ע כנ"ל כמו"כ המשפט הוא שרש לשס"ה ל"ת כו'. וזהו בא ישעי' והעמידן על שנים שמרו משפט ועשו צדקה, ועד"ז קיים אברהם כל התורה כי באברהם כתי' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט שהם מקור לרמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כו'.

אמנם לפ"ז צ"ל מהו ההתחדשות במ"ת מאחר שאברהם קיים כל התורה, ומהו ענין ההתחדשות מה שניתנה התורה ע"י משה כו'. אך הענין הוא דהנה אברהם שקיים התורה עי"ז המשיך גילוי אלקות למעלה, וגם הי' ע"י עבודתו ברצוא ושוב כמ"ש ויסע אברם הלוך ונסוע שהי' תמיד בחי' מרכבה, אך להיות נמשך המשכת אלקותו ית' ע"י המצות גשמי' זהו ענין התחדשות מ"ת שנמשך שכ"א מישראל יכול להמשיך גילוי אלקותו ית' ע"י מצות גשמיות, וזה הי' ע"י משה דוקא, וכמשארז"ל כל השביעין חביבין בימים השביעי שבת, בחדשים בחדש השביעי כו', בדורות הי' משה דור שביעי לאברהם, וא"כ הי' משה נגד אברהם כמו שבת נגד ששת הימים, והיינו שמשה המשיך שכאו"א מישראל ימשיך כו' ע"י המצות גשמיות.

והענין הוא דהנה אית חסד ואית חסד, אית חסד דאקרי חסד עולם ואית חסד דאקרי רב חסד, והיינו כי חסד דאברהם הוא בחי' החסד שמצד הביטול, שמפני כי אברהם הי' נחשב בעצמו כאילו הוא עפר ואפר ומפני מה מגיע לו רוב הטובה והלא זולתו הוא טוב ממנו לכן הוא נותן לו, וגם כי טבע הטוב להטיב ולהשפיע לזולתו. אכן אית חסד שנק' בשם גדולה והוא בחי' רב חסד, והיינו כמו עד"מ המלך כשעושה איזה משתה ושמחה הנה הפירורי' עולים לסך עצום כמ"ש מזה במ"א, והרי חסד זה הוא מצד הגדולה שמצד גדלות החסד נמשך החסד כ"כ, והוא בחי' חסד שלמעלה מאצי' כמ"ש בכהאריז"ל שזהו בחי' רב, וזה הי' בחי' משה

כא

שהמשיך התורה למטה שכאו"א מישראל ימשיך ע"י עשיית המצות גשמיות. וזהו בחי' ונוצר חסד, ונוצר בגימ' משה עם הכולל. וגם י"ל פי' ונוצר חסד היינו כי נוצר הוא מל' שמירה והיינו ששמר בחי' חסד זה, כי משה הי' מן המים כמ"ש מן המים משיתיהו, והיינו שהי' משמיטה ראשונה דהיינו בחי' התהו, ושמרו שתרד נשמתו להמשיך בחי' התורה למטה כנ"ל.

וזהו מ"ש למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו, פי' עליו היינו כי על בחי' החסד דאברהם הביא עליו בחי' חסד דמשה דאקרי רב חסד. אך הנה מ"מ האבות עשו הכנה למ"ת שהמשיכו דרך הוי' כמ"ש ושמרו דרך הוי', כי התורה נקראת ג"כ דרך כמ"ש כי ישרים דרכי הוי', ול' דרכי לשון רבים היינו כי תרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין, וגם כי בשיתא סדרי משנה יש כמה ארחין ושבילין, והאבות עשו הכנה למ"ת שהמשיכו דרך הוי', כי כדי שיהי' הגילוי למטה צ"ל ע"י צמצום, וזהו ושמרו דרך הוי' שעשו בחי' שם הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות וא"ו המשכה כו', וע"י הכנה זו שעשו המשיך משה אח"כ למטה, ואעפ"כ נקראת כל ההמשכה ע"ש משה, שמשה המשיך התורה למטה אע"פ שהאבות עשו ההכנה והמשיכו בחי' שם הוי' כו', וכמו שמצינו שדוד רצה לבנות הבית, וא"ל אתה לא תבנה הבית כ"א בנך כו' יבנה הבית לשמי, וכל בנין הבית הי' ע"י שלמה אע"פ שדוד הכין העצים והכסף והזהב וכל המצטרך להבנין אעפ"כ נק' ע"ש שלמה, כמו"כ הגם שהאבות אברהם יצחק ויעקב ע"י ששמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט עשו הכנה למ"ת, אעפ"כ נק' ע"ש משה.

ומעתה יובן לשון כי ידעתיו שהוא ל' חיבה, כי ל' ידעתיו ל' ידיעה אינו שייך לומר שעכשיו ידע ומקודם לא ידע, רק שפי' ידעתיו הוא לשון חיבה כמו רק אתכם ידעתי מכל העמים שפי' לשון רצון וחיבה, וכמו וידע אלקי' שאין הפי' שמקודם לא ידע רק פי' וידע אלקי' ל' רצון ודיעה לפדותם, וכמו"כ פי' כי ידעתיו ל' חיבה. והענין הוא ע"ד משארז"ל כתיב טוב הוי' לכל וכתיב טוב הוי' לקויו, משל לאחד כשהוא משקה משקה לכל השדה, כשהוא עודר אינו עודר אלא

כב

הטובים, פי' כשהוא משקה היינו מלאכה כלליות משקה לכל השדה, אבל כשהוא עודר דהיינו בחי' מלאכה פרטיות ויתרון על המלאכה כלליות אינו עודר אלא הטובים, וכך יובן זה למעלה פי' כשהוא משקה היינו מה שאתה מחיה את כולם אפי' קליפות כו', אבל כשהוא עודר דהיינו בחי' השפעה פנימיות בחי' תומ"צ אינו עודר אלא הטובים היינו בחי' טוב הוי' לקויו, שהוא לבד הטוב שמטיב לכל בחי' השפעה חיצוני'. וזהו כי ידעתיו שהוא ל' חיבה למען אשר יצוה כו' ושמרו דרך הוי'. ולפי' התרגום שפי' ארי גלי קדמי, צ"ל לשון למען כנ"ל, ואפ"ל אף כי גליא קדמי אעפ"כ הידיעה אינה מכרחת הבחירה כו'.