ולאחותו הבתולה כו'

רעג

בס"ד. (ש"פ אמור, רכ"ז).

אחותי וכלה - ד"פ

[אמור]

ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא, ופי' בזהר אמור דפ"ט ע"א ובמק"מ שם אחותו היינו כנס"י לה יטמא בגינה, וז"ש (בישעי' סי' ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה שהקב"ה משפיל א"ע לע"ל לירד ולברר את הניצוצות. דהנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, והנה ביצ"מ כתי' ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך אני ולא שרף, שהמלאך לא הי' יכול להשפיל א"ע כ"כ לירד במקום גלולים וטנופת, שמצרים נק' ערות הארץ, כמ"ש במשה כצאתי מן העיר אפרוש את כפי שלא הי' יכול להתפלל במצרים לפי שהי' מקום גלולים לכך הוצרך הקב"ה בעצמו לירד שם לפי שקמי' כחשיכה כאורה שוין, וכמו"כ לע"ל הקב"ה בעצמו ישפיל א"ע לעשות נקמה כו', וזהו לה יטמא שבשביל כנס"י ישפיל א"ע לעשות נקמה כו', ומה ששייך זה הציווי לכהנים היינו לפי שהקב"ה נק' כהן, וכמ"ש רז"ל בגמ' סנהדרין דל"ט ע"א א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא דכתי' ויקחו לי תרומה.

והנה להבין זה צ"ל מה שמצינו בשה"ש שכנס"י נק' בשם אחותי כלה, וכמ"ש לבבתני אחותי כלה וכתי' מה יפו דודיך אחותי כלה, ובשה"ש רבה ע"פ מה יפו דודיך אחותי כלה רשב"ן אמר בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה שיתא הכא (היינו בשה"ש) וארבעה בנביאים וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושים, וחשיב שם וילבש בגדי נקם (ישעי' נ"ט) זה הדור בלבושו, מדוע אדום ללבושיך (בישעי' ס"ג), משמע שמה שהקב"ה ילבוש בגדי נקם זה ע"י שכנס"י נק' כלה דוקא. והענין הוא דהנה יש מעלה באחותי מה שאין בכלה ויש מעלה בכלה מה שאין באחותי, וכנס"י שנק' אחותי וכלה היינו שיש בה ב' המעלות של אחותי וכלה כו', וגם באברהם כתי' וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה, שנק' אחותי ואשה, והנה המעלה שיש באחותי היא שהאהבה של אח ואחות היא תמידית ואין לה הפסק, אבל באשה אינו כן שיכול להיות שיופסק האהבה וכמ"ש ושלחה מביתו והיתה לאיש אחר (בפ' כי תצא סי' ך"ד), ויש מעלה בכלה הוא שבאיש ואשה יכול להיות תולדה ודורות וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם לאמר פרו ורבו, וגם שעד עתה הי' נק'