ולאחותו הבתולה כו'

רעג

בס"ד. (ש"פ אמור, רכ"ז).

אחותי וכלה - ד"פ

[אמור]

ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא, ופי' בזהר אמור דפ"ט ע"א ובמק"מ שם אחותו היינו כנס"י לה יטמא בגינה, וז"ש (בישעי' סי' ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה שהקב"ה משפיל א"ע לע"ל לירד ולברר את הניצוצות. דהנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, והנה ביצ"מ כתי' ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך אני ולא שרף, שהמלאך לא הי' יכול להשפיל א"ע כ"כ לירד במקום גלולים וטנופת, שמצרים נק' ערות הארץ, כמ"ש במשה כצאתי מן העיר אפרוש את כפי שלא הי' יכול להתפלל במצרים לפי שהי' מקום גלולים לכך הוצרך הקב"ה בעצמו לירד שם לפי שקמי' כחשיכה כאורה שוין, וכמו"כ לע"ל הקב"ה בעצמו ישפיל א"ע לעשות נקמה כו', וזהו לה יטמא שבשביל כנס"י ישפיל א"ע לעשות נקמה כו', ומה ששייך זה הציווי לכהנים היינו לפי שהקב"ה נק' כהן, וכמ"ש רז"ל בגמ' סנהדרין דל"ט ע"א א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא דכתי' ויקחו לי תרומה.

והנה להבין זה צ"ל מה שמצינו בשה"ש שכנס"י נק' בשם אחותי כלה, וכמ"ש לבבתני אחותי כלה וכתי' מה יפו דודיך אחותי כלה, ובשה"ש רבה ע"פ מה יפו דודיך אחותי כלה רשב"ן אמר בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה שיתא הכא (היינו בשה"ש) וארבעה בנביאים וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושים, וחשיב שם וילבש בגדי נקם (ישעי' נ"ט) זה הדור בלבושו, מדוע אדום ללבושיך (בישעי' ס"ג), משמע שמה שהקב"ה ילבוש בגדי נקם זה ע"י שכנס"י נק' כלה דוקא. והענין הוא דהנה יש מעלה באחותי מה שאין בכלה ויש מעלה בכלה מה שאין באחותי, וכנס"י שנק' אחותי וכלה היינו שיש בה ב' המעלות של אחותי וכלה כו', וגם באברהם כתי' וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה, שנק' אחותי ואשה, והנה המעלה שיש באחותי היא שהאהבה של אח ואחות היא תמידית ואין לה הפסק, אבל באשה אינו כן שיכול להיות שיופסק האהבה וכמ"ש ושלחה מביתו והיתה לאיש אחר (בפ' כי תצא סי' ך"ד), ויש מעלה בכלה הוא שבאיש ואשה יכול להיות תולדה ודורות וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם לאמר פרו ורבו, וגם שעד עתה הי' נק'

עדר

רק שני חצאי גופים, וכד אזדווגו נעשים שלם שאין להם שלימות זה בלא זה ע' בזהר ויקרא ד"ז ע"ב.

ומה שכנס"י נק' בשם אחותי כלה שיש להם ב' המעלות, הענין הוא דהנה כתיב בראשית ברא אלקים, וארז"ל בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית, דהנה כתיב המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, דהיינו שבכל יום ויום נתחדש מע"ב מאין ליש ע"י זיו והארה חדשה מעצמות אוא"ס, וכמו שאנו רואים בשמש שבכל יום זורח השמש ושוקע כמ"ש וזרח השמש ובא השמש שבי"ב שעות היום זורח השמש ובלילה שוקע ולמחר חוזר וזורח, כך בכללות השתלשלות העולמות בכל יום נתחדש העולם, אך ההתחדשות הוא על אופן א' ממש שאין בזה שום תוס' וגרעון כלל וכמ"ש ויעמידם לעד לעולם, ומטעם זה נקראו גם המלאכים בשם עומדים לפי שעומדים תמיד במדרגה אחת. ופי' וענין המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, שהתחדשות זו נק' מעשה בראשית, לפי שהתחדשות זו נעשה בשביל ישראל שנק' ראשית, והענין הוא דהנה ישראל הוא לי ראש דהיינו שכמו שהראש מתלבש בו מתחלה חיות הנפש ואח"כ מהראש נמשך החיות לכל הרמ"ח אברים ואפי' בשערות וצפרנים ובלתי אמצעית הראש אינו יכול להתלבש החיות ברמ"ח אברים, וכמו"כ יובן ענין לי ראש שנש"י נק' ראש והיינו שעיקר ההמשכה נמשך בשביל נש"י ואח"כ נמשך ההמשכה גם בעולמות לחדש אותם מאין ליש, כמו שמהראש נמשך החיות לכל רמ"ח אברים, וזהו בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית, ואח"כ את השמים כולל כל צבא השמים ואת הארץ כולל כל מה שיש על הארץ. ובזה יובן מה שנש"י נק' אחותי, שכמו שהאהבה של אח ואחות היא תמידית שאינה נפסקת כנ"ל, כמו"כ ההשפעה שנמשך להחיות את העולמות שזהו בשביל ישראל שנק' ראשית היא נמשכת תדיר בלי הפסק ואף אם אין אתעדל"ת כ"כ, והיינו מפני שנש"י עלו במח', וע"כ האהבה שלהם אינו נפסק, וזהו שיחוד או"א זיווגייהו תדיר ונק' תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין, והיינו לצורך קיום העולמות ויחוד זה נעשה ע"י נש"י לפי ששרש נש"י הוא מבחי' חכ' וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם.

ערה

ב) אך בחי' ומדרגת כלה היינו מה שע"י נש"י נמשך המשכת תוס' אורות כמו ע"ד שבת ור"ח שעושין קרבן מוסף שהוא הוספה על ימות החול, שהוא בחי' המשכת גילוי אלקות שלא עפ"י סדר השתל' והיינו כמו שהי' ביצ"מ ובמ"ת דכתי' וירד הוי' על ה"ס שהי' גילוי אלקות למטה שלא עפ"י סדר השתלשלות כלל, כי ע"פ השתלשלות כתיב בראשית ברא אלקים, שמש ומגן הוי' אלקי' ששם אלקים מסתיר על שם הוי', אבל במ"ת כתיב וירד הוי' שהי' גילוי מבחי' שם הוי' כמו שהוא שלא ע"י הסתר והעלם נתגלה למטה ממש, וכמ"ש פנים בפנים דיבר הוי' עמכם (ע' בד"ה ראה אנכי (ך"ב) מענין הפרש בין פב"פ ובין פא"פ דמשה), ובחי' זו נק' כלה שכמו שע"י כלה נעשה הולדה, כמו"כ ע"י שישראל ממשיכי' גילוי תוס' אוא"ס נק' נש"י אז בשם כלה, אבל אעפ"כ יש בזה הפסק, כי לאחר מ"ת נפסק זה ועשו את העגל, וזהו בדרך כלל.

והנה בנפש יש ג"כ ב' בחי' אלו אחותי וכלה, אחותי הוא בחי' נה"א שהאהבה של הנה"א היא אהבה טבעית ואין לה הפסק, והיינו כמו שהנר טבעו לימשך אחר האבוקה, כך נה"א טבעה לימשך אחר הקב"ה כניצוץ אחר השלהבת ונק' אהבה טבעית, רק שהיא מוסתרת לכך כתי' פתחי לי אחותי דהיינו שצריך לפחוח ולהוציאה מהעלם אל הגילוי, והיינו ע"י התבוננות דהיינו כשיתבונן איך שהוא חלק הוי' ונק' נר הוי' כמ"ש נר הוי' נשמת אדם וטבעה של נר לימשך אחר האבוקה ועי"ז מוציא אותה מהעלם אל הגילוי, וזהו בחי' אחותי. ובחי' כלה זהו ע"י נה"ב כי ע"י נה"ב נק' כנס"י בשם כלה, דהנה הנה"א עיקר ירידתה הוא בשביל נה"ב כי הנשמה בעצמה א"צ תיקון שכבר ניתקנה, אלא עיקר ירידתה הוא בשביל נה"ב כדי לברר נה"ב, דהיינו שנה"ב שרשה מז"מ דתהו שנפלו בשבירה ונעשו בחי' נפרד ע"כ ירד הנה"א כדי לברר את נה"ב כדי שיהי' בכל לבבך בשני יצריך, ומזה הבירור נעשה העלאת מ"ן וכל העלאת מ"ן גורם המשכת מ"ד שהוא המשכה חדשה בבחי' תוס' אור שלמעלה מסדר השתלשלות, והיינו לפי ששרש הנה"ב הוא מבחי' פני שור שמהשמאל, ושרש פני שור גבוה מאד מז"מ דתהו שלמעלה מבחי' תיקון, וע"כ יש לבהמה כח יותר מהאדם לפי ששרשה גבוה מבחי' אדם רק שנפלה למטה וכשמבררים אותה ועולה לשרשה נעשה מזה המשכת אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות, כמו שע"י שהיו מקריבין קרבן למטה מבהמה ששרשה מבחי' פני שור

רעו

הי' יורד אש שלמעלה ומכלה אותו שהי' העלאת הקרבן גורם המשכה, כך ע"י בירור נה"ב גורם המשכת אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות. וזהו אדם ובהמה תושיע הוי', אדם היינו נה"א ובהמה היינו בחי' נה"ב וכשמבררים אותו גורם המשכת הוי', וזהו בחי' ומדרגת כלה שיש בנפש האדם, כי ע"י העלאת נה"ב נמשך תוס' אור מלמעלה מהשתלשלו' זהו בחי' כלה היינו שנמשך הולדה חדשה כו'.

וזהו מ"ש ולאחותו הבתולה הקרובה אליו, אחותו הוא מדרגת אחותי, שזהו בחי' המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, ובד"פ הוא בחי' אהבה טבעית של הנה"א, והקרובה הוא בחי' ומדרגת כלה, ע' במק"מ על הזהר ח"ג דפ"ט ע"א, דהנה כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובים אליו כהוי' אלקינו בכל קראנו אליו ותניא בספרי אליו היינו אליו ולא למדותיו, וזהו בחי' ק"ש שהוא בחי' העלאה לעצמות אוא"ס, וזהו הקרובה אליו וכמ"ש וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו כו', דהנה תחלה כתי' ויעמידם לעד לעולם הודו על ארץ ושמים שהוא בחי' הוד וזיו הארה בעלמא, אבל וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו שממשיכי' עצמות אוא"ס, והיינו ע"י תומ"צ כו', כי בתומ"צ כתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום ששרש התורה והמצות הוא מבחי' אנכי מי שאנכי שהוא עצמות אוא"ס ממש, וזהו בחי' הקרובה אליו בחי' כלה כנ"ל שמחמת המשכה חדשה נק' כנס"י בשם כלה כמו שע"י הכלה נעשה הולדה כו', וזהו שנק' מ"ת ביום חתונתו שנק' הקב"ה בחי' חתן וכנס"י כלה. אך הנה מתחלה צריך שיהי' בתולה דוקא אשר לא היתה לאיש וכמ"ש בתולה

רעז

ואיש לא ידעה, דהנה כמו שיש איש בקדושה דהיינו אש יו"ד בחי' רשפי אש לאלקות כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' איש כמ"ש איש יודע ציד איש שדה דהיינו בחי' אש זרה לילך אחר תאוות גשמי', אך אשר לא היתה לאיש היינו כמ"ש גן נעול אחותי כלה שנועל' פתחה שלא לילך אחר תאוות גשמי' וכמ"ש ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, דהיינו שיהיו שמורים משס"ה ל"ת דוקא, ואז יכול להיות הקרובה אליו בחי' כלה.

ג) ועתה י"ל מ"ש לה יטמא לה בגינה, דהנה כתי' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, והנה ביצ"מ כתי' ועברתי באמ"צ וכתי' ועבר הוי' לנגוף את מצרים, וכן במשה כתי' כצאתי את העיר אפרוש את כפי לפי שהי' מקום גלולים וטנופת וכנ"ל, כך לע"ל כתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה כו' וכתי' אח"כ ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, לפי כשצריך לברר את הניצוצי' מאדום הוצרך הקב"ה להשפיל א"ע, וזהו וכל מלבושי אגאלתי שצריך ללכלך את הבגדים בדם לפי שכל מברר צריך להתלבש בלבוש המתברר, וכמו למשל במלחמה כשהורגים זא"ז מלכלכים את הבגדים בדם ההרוגים.

אך לכאורה אין זה מובן איך שייך זה למעלה, הענין הוא דהנה כתיב כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה, לבושו הוא בחי' מעשה המצות שהם נעשי' לבושים לנפש לפי ששרש המצות הוא מבחי' סוכ"ע, וכבס ביין לבושו היינו שהלבושים אלו צריך כיבוס ביין, יין הוא בחי' שמחה של מצוה וכמ"ש יין המשמח אלקים ואנשים, לפי שמעשה המצות צריך לקיימן בשמחה, וכמ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שצ"ל העבודה בשמחה דוקא, והשמחה נמשך מהתבוננו' זו גופא איך שהמצות הם למעלה מרוב כל, כי כל הוא כמ"ש כי כל בשמים ובארץ, ות"י דאחיד בשמיא ובארעא שהוא בחי' עמוד המחבר געה"ע עם געה"ת, והמצות הם למעלה מבחי' זו כי ג"ע ועוה"ב הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז שהם רק בשני אותיות לבד שכלא חשיבי לגבי עצם כח הדבור כו', וזהו מ"ש הודו על ארץ ושמים, שמים הוא בחי' געה"ע, וארץ שהוא בחי' געה"ת הוא רק הודו לבדו שהוא בחי' זיו והארה כו', אבל וירם קרן לעמו שבנ"י עם קרובו ממשיכים עצמות אוא"ס ע"י המצות ועי"ז עושה המצוה בשמחה, וזהו כבס ביין לבושו, שמכבס מעשה המצות בשמחה של מצוה. ומתחלה צריך עוד כיבוס בדם ענבים סותה, והנה דם

רעח

ענבים הוא בחי' מרירות על הריחוק איך שהוא רחוק מאלקות כי דם הוא בחי' גבורות שהוא מרירות על הריחוק איך שהוא רחוק מה' בתכלית, ובפרט כאשר יהי' ממארי דחושבנא מן המעשים והדיבורי' והמחשבות אשר לא לה' המה, וישוב אל ה' וירחמהו, וכמאמר אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו, ואזי תהי' שמחת הנפש בקיום המצות ביתר שאת, וכל מה שתגדל הצמאון מחמת התבוננות הריחוק תגדל השמחה בקיום המצות מחמת המשכת אוא"ס ב"ה, וכנ"ל שע"י המצות ממשיך מבחי' אנכי מי שאנכי עצמותו ומהותו, וזהו זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני (תלים קי"ט נ') וכמאמר כי הם חיינו ואורך ימינו.

והנה ע"י קיום המצות עי"ז ממשיכי' שילבוש בגדי נקם, שזהו מ"ש (ישעי' ס"ג ג') ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, והיינו בחי' לה יטמא, והענין הוא דהנה כתי' לבושי' כתלג חיור, ובנקמת אדום כתי' מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, וכתי' מדוע אדום ללבושיך, וארז"ל במד"ר תולדות פס"ג הוא אדום ותבשילו אדום כו' ופורע ממנו אדום בלבוש אדום, הוא אדום שנא' ויצא הראשון אדמוני, ופורע ממנו אדום שנא' דודי צח ואדום (שה"ש ד'), בלבוש אדום שנא' מדוע אדום ללבושיך, ולכאו' אינו מובן למה לבוש אדום דוקא, אך הענין הוא דהנה אדום מורה על בחי' דין וגבורה, וגוון לבן מורה על בחי' חסד, וזהו בחי' לבושי' כתלג חיור בחי' חסד שטוב לכל, ומבחי' זו יכולים אוה"ע לקבל ג"כ, דהנה מה שאוה"ע מקבלים יניקה והשפעה זהו מבחי' שלמעלה מהשתלשלו', שעפ"י השתלשלות אינם ראוים לקבל אלא כחוק הקצוב להם שהוא מעט מזעיר, רק שמגביהים א"ע לקבל יניקה והשפעה ממקום גבוה מאד ששם כחשיכה כאורה שוין וכמ"ש שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך וכתי' כמה ארך אפים לפניו כו', וזהו מבחי' לבושו כתלג חיור שהוא בחי' חסד שטוב לכל ששם הכל שוין, וגם בחסד דאברהם שהוא רק כלי ולבוש לבחי' רב חסד (ע' בד"ה יביאו לבוש מל' (ך"ז) ובביאור ע"פ כי ידעתיו), הנה מצינו שאמר לו ישמעאל יחי' לפניך, והיינו מפני שאברהם הי' בחי' חסד ומבחי' לבוש החסד דאברהם נמשך יניקה לישמעאל כי יניקת החיצונים הוא רק מהלבושי' כי יש אורות וכלים ולבושים, ויניקתם הוא רק מהלבושים אך היינו מהלבושים שמשתלשלי' מהחסדים, וכענין מאריך אף כמה א"א לפניו כו', וזהו שאמר הצדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא שהוא בחי' חסד, וע"כ אינו תופס מקום לפניו כלל, ולכן

רעט

כדי ליפרע מהם צריך להתלבש בלבוש אדום שהוא בחי' דין, וזהו ופורע ממנו אדום דוקא.

ד) וזהו מ"ש ברבות פ' משפטים תוך פרשה למ"ד ע"פ אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה (שמואל א' ב') משל למלך שהבריונים שלו גינו אותו בפורפירא שהוא לבוש אמר להם המלך הנחתם הכל ועסקתם בפורפירא חייכם שאני מחליפה ופורע מכם שנא' מדוע אדום ללבושיך (ישעי' סי' ס"ג), והיינו כנ"ל לפי שע"י בחי' לבושי' כתלג חיור ששם כחשיכה כאורה שוין יכולים ג"כ אוה"ע לקבל יניקה משם לפי שאינו תופס מקום כלל לפי שכולא קמי' כלא חשיב כמו דיעה העליונה שכל מה שלמטה יותר הוא בחי' אין יותר וכל מה שלמעלה יותר הוא בחי' יש יותר, וזהו אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה כי אוה"ע אומרים שהוא גבוה שהוא בבחי' רוממות וכמ"ש רם על כל גוים הוי' ואומרים שעזב ה' את הארץ להיות שאינו תופס מקום כלל כו', וזהו שאמר הקב"ה חייכם שאני מחליפו ופורע מכם שנאמר מדוע אדום ללבושיך היינו שנמשך ומתלבש בבחי' ד"ת שהוא מדת המל' שזהו בחי' לבוש אדום, לפי שעיקר בנין המל' מהגבורות דוקא ששם תופס מקום מעשה התחתונים לפי שעיקר מלוכה הוא על עם יש ודבר נפרד, והנה כשמתלבש במדת מל' שם כתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וזהו שאני מחליפו ופורע מכם.

וזהו לה יטמא שאלקיכם כהן הוא, משפיל א"ע בבחי' גבורות כדי לברר את הניצוצים שנפלו בשבירה שנקרא בשם טמא מת (ע' בד"ה ביום השני הקריב נתנאל, ובד"ה להבין למה לעתיד יתבטלו הנביאים בהוספות לתו"א במג"א, ובאגה"ק סי' כ"ח ד"ה למה נסמכה) לפי ששרש השבירה הוא מבחי' ז' מלכים דתהו שנאמר בהם וימלוך וימת ומזה נתהוו קליפות וסט"א, ולזה כשמבררים את הניצוצות מהקליפות נק' טמא מת, וזהו לה יטמא בגינה שבשביל נש"י יורד במקום הטומאה, הגם כי אלקיכם כהן הוא מ"מ יורד כו', וכמארז"ל במד"ר פ' בא פט"ו משל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות, אמר מה אעשה לטמא א"ע א"א, ולהניח תרומתי א"א, מוטב לי לטמא א"ע פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי, כך ישראל הם תרומתו שנא' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמי' ב') והם בגלות בבית הקברות היינו מזמ"ל דמיתו שז"ס בית הקברות, וההכרח להוציאם כי לא ידח ממנו נדח, לכן מוטב לטמא א"ע, וזהו לה יטמא שבשבילה יורד במקום הטומאה, וזהו וכל מלבושי אגאלתי ל' לחם מגואל לשון טינוף ולכלוך, כי גם הניצוצות דתהו שנתבררו הם רחוקים עדיין מהקדושה, וזהו ע"ד שארז"ל בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש,

רפ

הגם שהתרומה היא בחי' גבוה ונקרא ג"כ קדש מ"מ בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש, וכמו יוחנן בן גודגדא שהי' אוכל על טה"ק מ"מ הי' מטפחתו מדרס לחטאת להיות שע"י קידוש מי חטאת ממשיך מבחי' מו"ס דעתיקא, שלגבי מו"ס גם הקדש בחי' חו"ב כחול יחשב, וכמו"כ יובן ענין מה שנא' וכל מלבושי אגאלתי ל' טינוף ולכלוך, וגם לה יטמא שלגבי בחי' לבושי' כתלג חיור נק' בשם לכלוך וטומאה.

וזהו מה שאלקיכם כהן יורד במקום הטומאה ולובש בגדי נקם, בכדי להוציא את ישראל משם כו' ועי"ז מוציא גם הניצוצים מאדם בליעל מה שבלע מאדם דקדושה, אך הגורם לזה שיתלבש בבחי' לבוש אדום זהו ע"י מעשה המצות וכמ"ש (ישעי' נ"ט י"ז) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם, שע"י וילבש צדקה כשריון שהוא מעשה המצות לפי שצדקה הוא כללות כל המצות וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה, עי"ז וילבש בגדי נקם שמתלבש בלבוש נקמה לעשות נקמה בגוים, וזהו שמשמע מהמד"ר הנ"ל שע"י בחי' כלה שהוא בחי' ההמשכה חדשה שנמשך מאוא"ס ע"י מעשה המצות כנ"ל בענין והיו הדברים כו' אשר אנכי כו' עי"ז דוקא מתלבש הקב"ה בלבוש נקם תלבושת לברר הניצוצות, שע"י וילבש צדקה עי"ז נמשך וילבש בגדי נקם, ועי"ז נעשה אני מדבר בצדקה רב להושיע וכתי' וכובע ישועה בראשו שנעשה בחי' ישועה לישראל בחי' גאולה, וזהו אני מדבר בצדקה, דהיינו שיהי' בחי' אני בחי' מדבר, כי בזמן הגלות כתיב נאלמתי דומיה שהדבור נעלם ונסתר, וכמ"ש מי כמוכה באלים הוי' מי כמוכה באלמים שהדבור נעלם, וזהו מ"ש כרחל לפני גוזזיה נאלמה שהוא בבחי' שתיקה, אך ע"י מדוע אדום ללבושיך עי"ז נעשה בחי' אני בבחי' מדבר וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר שיהי' בבחי' גילוי הדיבור העליון שהוא בחי' אני בחי' מל'. וזהו וכל מלבושי אגאלתי שיש בזה שני פי', אגאלתי לשון לכלוך כמ"ש לחם מגואל (מלאכי א' ז'), והב' לשון גאולה, ושניהם אמת שמתחלה צריך להיות וכל מלבושי אגאלתי להתלבש בבחי' דין לברר את הניצוצים מלעו"ז, ואח"כ נעשה גאולה לישראל בחי' אני מדבר בצדקה רב להושיע כו'.