כי תבואו כו' ושבתה כו'

רפא

בס"ד. (ש"פ בהר, רכ"ז).

כלל ופרט - י"פ

[בהר]

כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ כו' שש שנים תזרע כו' ושש שנים תזמור כו' ובשנה השביעית שבת שבתון כו'. וצ"ל דמשמע שמיד כי תבאו אל הארץ תשבות הארץ קודם השש שנים של זריעה, ובאמת אינו כן כ"א כמ"ש אח"ז שש שנים תזרע כו' ובשנה השביעית שבת שבתון. אך הענין יובן בהקדם מה שצ"ל מפני מה הי' ארץ ישראל תחלה תחת כנען שלכן נק' ארץ כנען הלא בכנען כתי' ארור כנען עבד עבדים יהי' כו', וא"כ מפני מה היתה תחלה תחת יד כנען ולא של שם ויפת שהם חשובים יותר מחם אבי כנען.

והענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, והנה פעם מצינו בדברי רז"ל שמעלת התורה גדלה על בחי' העבודה והגמ"ח, כי עבודה היא בחי' עבודת הקרבנות ועכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו, ומצינו שארז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כיבוד אב ואם וגמ"ח, ופי' רש"י ז"ל בשבת בפ' מפנין דקך"ז שעיון תפלה הוא בכלל גמ"ח ע"ש הכתוב גומל נפשו איש חסד, ות"ת כנגד כולם, וא"כ ת"ת גדולה יותר מבחי' תפלה וגמ"ח. ופעם אמר ר"י והלואי יתפלל אדם כל היום כולו, וא"כ ממילא לא ילמד תורה ואעפ"כ הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, וא"כ תפלה גדולה מבחי' התורה. ופעם כתיב חסד חפצתי ולא זבח (בהושע סי' וא"ו) א"כ גמ"ח גדולה מבחי' זבח