בזהר זימנא חדא הוי עלמא צריכא למיטרא כו'

רצא

בס"ד.

בזהר פ' אחרי דנ"ט ע"ב תניא א"ר יוסי זימנא חדא הוי צריכא עלמא למטרא אתו לקמיה דר"ש ר' ייסא ור' חזקי' ושאר חבריא, וע"י שדרש להם בפסוק מה טוב ומה נעים שבת אחים כו' שז"ע היחוד דזו"נ, והוא ג"כ ונתתי גשמיכם בעתם ונתתי מטר ארצכם עי"ז ירד המטר, נמצא שפעל ירידת המטר ע"י אומרו ד"ת מענין זה, שאמר להם דהא יומא אסתכלנא דיתהדר כולא למשרי אנפין באנפין, וסיים המאמר בדף ס"ב ע"א תנא בי"ג מכילין אתקשר קשרא דמהימנותא לאשכחא ברכאן

רצב

לתתא כו' בי"ג מכילן אורייתא מתעטרא כמה דאוקימנא מק"ו ומג"ש כו' ת"ח בההיא שעתא דבעי יעקב דיתברכין בנוי כו' כתי' כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת הא תריסר כו'. והנה החבריא אמרו ג"כ ד"ת ובעסק תורתם שבחו מאד את רשב"י, וגם מצינו באדרא דקמ"ד ע"ב ר' יהודה הוי קארי לי' שבת מה שבת להוי' קדש, אוף ר"ש שבת להוי' קדש. וצ"ל מהו ענין השבחי' ששיבחו אותו, וגם צ"ל הלא על המטר מצינו כמה תפלות ובקשות שהיו מוסיפי' שש ברכות בשמ"ע כמ"ש בפ"ב דתענית, והיו גוזרי' י"ג תעניות, והוא פעל זה ע"י אומרו ד"ת מענין יחוד זו"נ כו'.

אך הענין הוא שזהו ההפרש בין תפלה לתורה, שהתפלה היא מלמטלמ"ע והתורה היא מלמעלמ"ט, שפי' מלמטלמ"ע הוא לפי ערך הכנת כלי המקבל באתעדל"ת כן נמשך מלמעלמ"ט באתעדל"ע, אבל תורה היא בחי' אתערותא דלעילא מצד עצמה, וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואתחנן שהתורה היא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלה למטה שע"ז הי' בקשת משה שיכניס הוא את ישראל לארץ שרצה להנחיל בהם הכח שיוכלו להמשיך המשכת אוא"ס בבחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט ע"י התורה כו', ולא פעל זה, כ"א אמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ, שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו שתורתם אומנתם שיוכלו להמשיך ע"י תורתם אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט, ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה כמ"ש בסידור שער הק"ש הטעם לזה כי התפלה היא בחי' חיי שעה, פי' שעה הוא בחי' מל' בחי' זמן מלך מלך ימלוך, וחיי שעה היינו ההמשכה בבחי' מל' הנק' שעה לצורך קיום וחיות העולמות, אבל תורה היא בחי' חיי עולם המשכת מוחין לז"א, וא"כ בכלל מאתים מנה, לכן הם פטורי' מהתפלה כו'.

ושרש ענין חיי עולם הוא ע"ד מ"ש בפי' הפסוק ואתה מרום לעולם הוי' (תלים צ"ב) שמה שנמשך לעולם הוא מבחי' מרום רוממות עצמותו א"ס ב"ה, וכמארז"ל במד"ר ר"פ קדושים פך"ד ע"פ ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך, כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם, קדושה לישראל לעולם, וע"ד מ"ש רז"ל במד"ר ויצא פ"ע שם הגדולה לאה גדולה במתנותי' כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם דכתי' ויהודה לעולם תשב (יואל ג' ך') וכתי' זאת מנוחתי עדי עד (תלים קל"ב), ושם הקטנה רחל קטנה במתנותי' יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה

רצג

לשעה, והטעם הוא לפי שה"א גדולה לאה, פי' ה"א גדולה הוא בחי' בינה מקבלת מע"ק ולכן הוא לעולם, משא"כ ה"א קטנה מל' מקבלת מז"א ולכן הוא רק לשעה, וז"ע שהתפלה היא ג"כ רק חיי שעה. אבל התורה היא בחי' חיי עולם, ולכן אנו מברכים בברכת התורה וחיי עולם נטע בתוכינו, וכן אומרים בקדושת ובא לציון ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם כו', וע' מזה בד"ה ויתן אל משה (ך"ז) בשם הכוונות והרמ"ז.

וענין ההעלאת מ"ן שע"י התפלה יובן ממש"נ במ"א בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שהוא כמו שמביאין למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך דכתי' לב מלכים אין חקר, וע"י הדבר חדש ההוא ממשיך לב המלך כמו ע"י צפור המדברת הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה יותר רק שזה אינו חידוש שהאדם הוא מדבר, אך מצד החידוש שגם הצפור שהיא בעל חי תדבר עי"ז ימשיך ויעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט. וכמו"כ יובן למעלה שהרי כלליות כל השתלשלות העולמות דבי"ע אינו ערוך כלל לגבי אוא"ס מהו"ע ית' ולא אפי' כטפה לגבי ים אוקיינוס, שהרי אמר ר"י יכולני לשער כמה טיפות יש בים, הרי יש איזה קצת ערך, וגם הטיפה היא מים, והים הוא מים רק שזה טיפה אחת והים הוא מים הרבה מ"מ הם מהות אחד, אבל נבראי' לגבי הבורא ית' הם אין ערוך לך ממש, ושורש התהוות והנהגת עולמות הנבראים הוא ע"י כלי המדות דאצי' הנק' ז"א, וכמאמר אלי' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו' כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא, וע' במאמר הזהר ע"פ והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו כהדין טיקלא כו' בזח"א פ' וירא דק"ט ע"א, והת"י תרגם בתחבולותיו בחוכמתי' יעו"ש, וע' פרש"י באיוב סי' ל"ז ע"פ והוא מסיבות, וכיון שלפום עובדיהון דב"נ נמשך מניעת המטר מחמת שלא אכשיר דרא כו' צריך לעורר רחמים רבים מבחי' שלמעלה מן המדות. ואיך יגיע לזה, הלא אין ערוך לך וכנ"ל אלא זהו ע"י רשפי אש ובירור נה"ב, שגם הנה"ב ישוב לאהבת ה' וכמארז"ל בכל לבבך בשני יצריך. וזהו ע"י הקדמת שתים לפני' לפני ק"ש שאומרים והאופנים וחיוה"ק ברעש גדול איך שהאופנים הם בטלי' לאוא"ס ועי"ז מתעורר גם הנה"ב כי שרשו משמרי האופנים כו', וע"י ההתבוננות איך שהמקור ושורש שלו בטל עי"ז יגיע הביטול גם לנה"ב ג"כ להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

רצד

והעלאה והתעוררות זו הוא כמשל הנ"ל מצפור המדברת שע"י הדבר חידוש מעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט, כמו"כ עיקר העלאת מ"ן תלוי באתדל"ת של נש"י דוקא המלובשים בגופים, הגם שמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד משי"ב בלי הפסק עומדי' ואומרים ביראה קדוש, גם בדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על הוי' לאין קץ, משא"כ למטה שיש מח"ז רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק כו', אך בשביל החידוש שבזה שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתי', ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות כמו מניעת הקור, דבר זה יקר מאד בעיני ה' וכמשל צפור הנ"ל, לכן עי"ז מעורר רחמים רבים להיות נמשך יהי רצון רצון חדש, שיהי' רופא חולים ומברך השנים, וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים ובת"א בד"ה מזוזה מימין, והיינו שכדי שיהי' יהי רצון זהו ע"י מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, שענין הכתר עושים מאבנים טובות, ואותיות התפלה נק' בשם אבנים כנודע ממ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים, וכשהתפלה היא באהוי"ר אז האבנים הם אותיות התפלה הם אבנים טובות וראוים לעשות מהם כתר ועטרה, אך מ"מ אותיות דבור האדם הוא גשמי ז"ע שהמלאכים מעלים התפלות, כי המלאכים הם רוחנים והדבור שלהם הוא כערך המחשבה שלנו, וע"י המלאך המקבל התפלה מזדככת התפלה מגשמיות לרוחניות ע"י המלאך ההוא, והנה גבוה מעל גבוה עד עולם העליון שבו משכן מט"ט והוא קושר כתרי' לקונו להיות נמשך יהי רצון רצון חדש שירד גשמים וכדומה כו', וז"ע העלאת מ"ן שע"י התפלה כו'.

אך התורה היא בחי' ח"ע שלמעלה ממדריגת חיות העולמות, ויובן במשנ"ת באגה"ק סי' ל"ו ובד"ה ואהי' אצלו אמון בלק"ת, במה שנענש דוד המע"ה על

רצה

אומרו זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, דהנה פי' זמירות כו' שדוד שיבח את התורה במה שכל חיות העולמות וקיומם תלוי בדקדוק א' מד"ת כמו עד"מ ע"י הקרבן עי"ז נעשה עליות העולמות מסוף כל דרגין עד ריש כל דרגין וכנודע ממ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שע"י עליות הקרבן מתעלים כל העולמות, הנה כ"ז הוא כשהקרבן הוא כשר, אבל אם נמצא בו איזה פסול כמו כשקיבל הדם בשמאל, או שלא בכלי שרת או שארי דברים הפוסלי' לא נעשה שום עלי' כלל, או עד"מ ע"י תפילין ממשיכים להיות הקב"ה מניח תפילין שה"ע המשכת מוחין לז"א שנמשך בחי' זו מרכ"ד עד סוף כל דרגין, שנמשך המשכת אלקותו ית' ע"י בחי' מצות תפילין וכדומה, הנה כ"ז כשלא נמצא פסול בהתפילין, אבל אם נמצא בהם איזה פסול לא יומשך כלל ע"י הנחתם כו', א"כ תלוי כל חיות וקיום העולם בדקדוק א' מד"ת, וזהו שאמר דוד בעת צרתו זמירות היו לי חוקיך כו', שהי' משתבח במעלת התורה שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת ע"כ הי' משתעשע מאד מלימוד וקיום המצות, ואעפ"כ נענש ע"ז כמארז"ל בסוטה דל"ה ע"א דוד זמירות קרית להו הריני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעין ששכח לפי שעה מ"ש בבני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, והוא הוביל את הארון בעגלה.

והענין הוא דהנה כתי' ראיתי והנה מגילה כתובה פנים ואחור, והיינו שיש בחי' פנים ואחור בתורה, ומה ששיבח דוד זמירות כו' שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת זהו לגבי בחי' אחור שבתורה שזהו בחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה. אבל בחי' פנים שבתורה ע"ז נאמר ואהי' אצלו שעשועים, אצלו דוקא, שהוא בחי' שעשועי המלך הקב"ה בתורה שהיא מיוחדת במאציל ב"ה, שז"ע שאמרו בזהר אורייתא וקוב"ה כולא חד, ובידיעת עצמותו יודע את התורה, וכמ"ש אלקים הבין דרכה וכתי' לא ידע אנוש ערכה, ולכן נענש בשכחה לפי שעה, שהשכחה היא מבחי' אחוריים כנודע, ושכח שהלוחות צריכים לשאת בכתף בכדי לייחד ולחבר את הכתפיים שהם בחי' אחוריים אל עבודת הקדש היא בחי' ח"ע בבחי' פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמ"ש כתובים משני עבריהם וכמארז"ל בירושלמי דשקלים שלא הי' בהם פנים ואחור.

והנה כתי' ואהי' אצלו אמון, א"ת אמון אלא אומן, וכמארז"ל במד"ר ובזהר שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה, וכמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא, שכמו שהאומן הוא ממוצע שע"י נבנה הבנין, כמו"כ התורה היא הממוצע בין אוא"ס ב"ה ובין עולמות הנאצלים, והממוצע צ"ל כלול משני הבחי', וזהו בחי' סתים וגליא שבתורה, שזהו בחי' זמירות ובחי' פנים הנ"ל היינו בחי' ואהי' אצלו שעשועים כו', וזהו ענין עוטה אור כשלמה שבחי' אור ושלמה הוא ב' הבחי' שיש בממוצע

רצו

דתורה (ע' בביאור ע"פ ועשו להם ציצית) שהשלמה הוא בחי' לבושי התורה שנתלבשה התורה בדיני ההלכות כשר פסול כו', והאור הוא בחי' פנימיות התורה, וזהו בחי' טל תורה וכמארז"ל בפי"ג דכתובות דקי"א ע"ב ע"פ כי טל אורות טליך (בישעי' סי' ך"ו) כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט בישעי' ברמז רצ"ח ע"פ זה הגירסא טל תורה מחייהו, והיינו כי אור וטל הם בחי' אחת. וזהו ואהי' אצלו אמון שהתורה היא האומן והממוצע שבה וע"י נמשך בריאת העולמות.

והנה עשרה מאמרות נק' בזהר בשם מילי דהדיוטא ולאו אורחי' דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא והממוצע היא התורה, והנה מתחלת הבריאה הי' זה מצד כי חפץ חסד הוא ועכשיו ממשיכי' בחי' זו ע"י התורה, וכמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ואין כבוד אלא תורה, והיינו שכדי להיות לעולם ה' דברך נצב בשמים כמ"ש רז"ל במד"ר ובסש"ב בשם הבעש"ט שדבר ה' נצב תמיד בשמים להחיותו ואם הי' מסתלק עד"מ המאמר יהי רקיע שעומד בשמים להחיותם על רגע א' הי' אין ואפס מבחי' השמים, וכדי שיומשך קיום וחיות העולם היינו שיעמדו הע"מ להחיות הנבראי' שנבראו ע"י הע"מ ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא הנה זהו ע"י התורה שזהו מ"ש ולכבודי בראתיו כו', ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר הא', שע"י התורה ממשיכי' קיום וחיות העולמות שיהי' דברך נצב בשמים להחיותם, וזהו ל' שארז"ל דברו חכמים בהוה, היינו שע"י דבר החכמי' בד"ת עי"ז ממשיכי' קיום העולם בהוה ע' בלק"ת בסד"ה ביום השמיני עצרת כנישין יהא לכון, וכמו שהממוצע צ"ל כלול משני הבחי' כמו"כ בתורה יש בחי' סתים וגליא שבתורה, ונק' אחור וקדם צרתני.

ולכן ע"י עסק התורה נמשך ממילא הקיום והחיות בהעולמות מאחר שהתורה היא האומן והממוצע כו', וע' בת"א בד"ה המגביהי לשבת, שז"ע רב יהודה דכולא תנויי בנזיקין הוה לזכות את הזכאי ולחייב את החייב להפריד ביניהם, בכדי להפריד

רצז

החיצונים מן הקדושה ויתפרדו כל פועלי און, לפי שהיתה תורתו אומנתו כרשב"י וחביריו כו' שהיו בבחי' ביטול לאוא"ס ב"ה כל היום ע"י המס"נ שהמשיך עליו בק"ש (כי מן הק"ש גם רשב"י וחביריו לא היו פטורים, כ"א מן התפלה לבד) והיתה תורתו אומנתו ג"כ בבחי' ביטול ממש, ואשים דברי בפיך, ודברי אשר שמתי בפיך, וכמארז"ל מתניתין מלכתא שכמו המלך שגוזר אומר שיהי' הפסק כך, כמו"כ ע"י הלימוד שלמד בסדר נזיקין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב עי"ז הפריד הקלי' מהקדושה להיות יתפרדו כל פועלי און כו', נמצא שע"י דבורו בתורה גרם למעלה לזכות את הזכאי כו'. וז"ע בחי' משפט שיהי' כל דבר על מכונו, כי לא די לעורר מדת חסדו וטובו לבד שמאחר שהוא התעוררות בחי' א"ס השוה ומשוה הנה בבחי' זו נא' שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שגם השממית היא בחי' הקלי' וסט"א יש לה יניקה ואחיזה כו', וכענין לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו', וצריך לעורר בחי' משפט למעלה שלא יומשך חיות ויניקה אלא בסטרא דקדושה, להיות יאר הוי' פניו אליך דוקא ישא הוי' פניו אליך דוקא, היינו פנימיות ועיקר החיות כו', ובחי' זו הוא ע"י התורה כמארז"ל במד"ר בפתיחתא דחכימא דאיכה (די"ג ע"ג בדפוס שקלאוו) ע"פ הקל קול יעקב והידים כו' שכל זמן שהקל קול יעקב אין הידים ידי עשו שולטות כו', ורב יהודה המשיך זה ע"י עסק תורתו בסדר נזיקין כו'.

והנה בחי' זו בתורה הוא בחי' טל תורה ע' בלק"ת בד"ה האזינו השמים השלישי בסופו, וז"ע תען לשוני אמרתך כעונה אחר הקורא, תזל כטל אמרתי, והכח הזה בעסק התורה ע"י שהוא בחי' ואשים דברי בפיך דברי ממש, מבחי' מדבר, כי יש ד' בחי' דצח"מ, חי הוא בחי' חכ' כמ"ש והחכ' תחי', וכתר נק' מדבר שלמעלה מבחי' חי, ע' בהביאור שעל ד"ה בחדש השלישי שבת"א פ' יתרו, ולכן נק' התורה שלום, משא"כ התפלה שעת צלותא שעת קרבא כי התפלה היא מלמטלמ"ע ויש מונעים ומעכבים כו', וכמ"ש מלחמה להוי' בעמלק כו', ע' בלק"ת בד"ה כי תצא השני, אבל התורה היא בחי' דבר הוי' שמלמעלה למטה שכולם בטלים לפניו ית', שגם בלעם אמר לא אוכל לעבור את פי הוי', גם בבחי' ומעלת התפלה נא' מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב (ע' מזה בס' החינוך באריכות), אבל במ"ת נא' וירד הוי' על הר סיני, הגם שלא הי' מזוכך עדיין כ"כ, וזהו ג"כ מארז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך שהת"ח נק' בנאים כמארז"ל מאי בנאים אלו ת"ח שעוסקי' בבנינו של עולם כל ימיהם (בשבת דקי"ד ע"א), ע' בד"ה כי תבואו כו'

חצר

ושבתה שלא נדפס, שבחי' זו הוא ע"י התורה דוקא ולא ע"י התפלה לבד כו', ע' בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך למודי הוי', והיינו מטעם הנ"ל שהתורה היא דבר הוי' מלמעלה למטה שנא' בו המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז, שמחמת עוצם הגילוי שמתגלה בחי' היותר גבוה מהם מתבטלי' כו', אך עסק התורה באופן זה שיהי' בבחי' תען לשוני אמרתך זהו ע"י הביטול לאוא"ס ממש כו', וזה הי' הכח של רפב"י שאמר גינאי נהרא חלוק לי מימך, וכן זוטר דבכו מחי' מתים שבחי' זו הוא ע"י עסק התורה בבחי' ביטול כנ"ל, וע' מזה בלק"ת פ' תזריע בד"ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע.

והנה מכ"ז יובן ענין ירידת הגשמים שנמשך ע"י לימוד התורה של רשב"י בפסוק מה טוב ומה נעים שהפסוק מדבר מהטוב שע"י יחוד העליון דזו"נ שזהו עצמו שורש ענין ונתתי גשמיכם בעתם, וסיים במאמר תנא בי"ג מכילין דרחמי לאשכחא ברכאן לתתא, כי סיים במה שפתח להיות כי שרש יחוד זה נמשך מי"ג מדה"ר ולכן היו גוזרים י"ג תעניתים על הגשמים בכדי לעורר יג"מ הרחמים דא"א, וכמ"ש בזהר פ' אחרי דע"ז ע"ב בענין ואיש כי יקח את אחותו כו' חסד הוא, ושרש חסד זה שרשו מא"א חסד דלגאו ורב חסד, רק שענין הי"ג תעניות הם מלמטלמ"ע שלכן ג' הראשונים היו מתענים רק בימים ולא בלילות שהיו אוכלים ושותים משחשיכה, ובעשרה תעניות האחרונים היו מתענים גם בלילות שהיו מפסיקים מבעוד יום, והיינו כי ג' תעניתים הראשונים הם כנגד בי"ע ועשרה האחרונים הם כנגד ע"ס דאצי', שכ"ז הוא מלמטה למעלה. אמנם רשב"י בעסק תורתו המשיך בחי' זה מלמעלה למטה ע"י עסק תורתו בבחי' ואשים דברי בפיך וכנ"ל כי התורה נדרשת בי"ג מדות ג"כ שהם נגד יג"מ הרחמים, וכנודע מענין א"ת שושנים אלא ששונים בהלכות כו', גם ענין טל תורה הרי הטלא דבדולחא שבמו"ס זהו גבוה מיג"מ שהם כנגד י"ג תיקוני דיקנא שנק' שיורי טלא דבדולחא.

והנה כמו ההפרש שבין תפלה לתורה כמו"כ הוא ההפרש בין תפלה לברכה ג"כ, כי תפלה היא מלמטלמ"ע וברכה היא מלמעלמ"ט, שהתפלה היא מלמטלמ"ע שהוא עצמו הוא למטה רק שע"י אתעדל"ת מעורר יהי רצון שהמתפלל עצמו למטה ומתחנן ומבקש שיומשך לו רצון מלמעלה, וזהו כמארז"ל במשנה י"ג פ"ב דאבות אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה שנא' כי אל רחום וחנון ארך אפים (עזרא ה') שמבקש תחנונים שיומשך לו מלמעלה, אבל הברכה היא מלמעלה למטה ע"ד ברכת כהנים שאומרי' יברכך הוי' שהוא קצת לשון ציווי, והיינו לפי שהכהנים הם בני אהרן ששרשם הוא מאהרן הכהן שהוא נצח דאבא, ונצח דאבא הוא למעלה מז"א וממנו מקור המוחין דז"א שהם מנה"י דאבא, ע"כ ממשיך מאבא

רצט

מלמעלה למטה להיות יברכך הוי' שהוא ז"א כו', והוא כעין ציווי (וכענין מ"ש ותגזור אומר ויקם (באיוב סי' ך"ב פסוק ך"ח) צדיק מושל ביראת אלקי') ע' בביאור מאמר הזהר פ' בלק דקפ"ז ע"פ המלאך הגואל דתקס"ב בענין יברך את הנערים, ועד"ז רצה יצחק לברך את עשו וזהו שאמר ואברככה לפני הוי', שהמכוון הוא להיותו בבחי' שלמעלה מן הכלים ע"כ מצוה על הכלים והאורות יברכך כו'. אך כדי שיבוא לבחי' זו שיהי' למעלה מן הכלים זהו דוקא ע"י מס"נ בק"ש, וז"ע שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שע"י שאו ידיכם ב' ידות הם שמע ובשכמל"ו, כמ"ש בלק"ת בד"ה צאינה וראינה, שהוא בחי' למסור נפשו באחד, ובשכמל"ו ז"ע בע"כ אתה חי, ועי"ז וברכו את הוי' בדרך ברכה והמשכה מלמעלמ"ט.

ועד"ז הי' ענין רשב"י שהי' תמיד בבחי' ביטול, לכן ע"י עסק תורתו המשיך ירידת הגשמים כעין ההמשכה שע"י ברכה דיצחק שהיא למעלה מן התפלה כו', ואפ"ל שדוקא רשב"י לפי שחיבר סתים וגליא שהם ב' הבחי' שבממוצע דתורה כנ"ל שעז"נ ואהי' אצלו אמון, ולכן איתא במד"ר פ' נח ר"פ ל"ה בענין הקשת שכתיב זאת אות הברית כו' לדרת עולם, לדרת חסר כתי' פרט לשני דורות שלא הוצרכו לקשת, וא"ר חזקי' דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רשב"י, והיינו כי הקשת הוא אות ברית על הנהגת העולמות גם כשלא אכשיר דרי כו', ושני דורות הנ"ל לא הוצרכו להקשת שהמשיכו ע"י עסק תורתם, וכמארז"ל בסנהדרין בחלק שבימי חזקי' בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו ע"ה, ורשב"י המשיך ג"כ ע"י עסק תורתו מלמעלמ"ט כנ"ל.

אך ענין ההעלאת מ"ן של החברייא ששיבחו אותו בעסק תורתו הוא בכדי להגביה את נשמת רשב"י, לפי שהחברייא שרשם הי' מבחי' שם ב"ן והוא הי' שרשו מבחי' ש' מ"ה, והנה גם החכמה עילאה בחי' כח מ"ה הוא ג"כ אין ערוך לאור א"ס כנודע מענין כולם בחכ' עשית, ומענין והחכ' מאין תמצא, שכמו אחד שמוצא מציאה שאינו יודע מאין באה היא לו, כך התהוות החכ' מאוא"ס ב"ה הוא ע"ד מציאה שזהו פי' והחכ' מאין תמצא שהתהוות החכ' מבחי' אין זהו ע"ד מציאה כו', לכן ע"י השבחי' ששיבחו את רשב"י בעסק תורתו העלו אותו לקשרו באוא"ס ב"ה שישרה אוא"ס בחי' דבר הוי' שהוא מבחי' מדבר כנ"ל בעסק תורתו, וזהו ע"ד והחיות נושאות את הכסא, שמגביהים את בחי' הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לאוא"ס שלא אדם הוא כנודע, ע' מזה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכמו ענין האבות הן הן המרכבה שמגביהי' חו"ב, והכח שיש לז"א להגביה חו"ב להיות חו"ב ממו"ס נפקא וז"א בעתיקא אחיד ותליא כמ"ש באד"ז, וכמו"כ שורש ב"ן ג"כ גבוה מבחי' מ"ה, לכן יכולים להגביהו כו'.

ש

ועפ"ז יובן מ"ש באד"ר דקמ"ד ע"ב ר' יהודה הוה קארי לי' שבת, והיינו כי כמו בשבת יש מה שמקדשא וקיימא, ויש מה שמוסיפין ע"י העבודה כו' שז"ע מ"ש ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת, שע"י העבודה בששת ימי החול עושים את השבת, נמצא שע"י העבודה בששת ימי החול נעשה יתרון ביום השבת, כמו"כ החברייא ע"י ההילול והשבח פעלו יתרון ברשב"י. וי"ל ג"כ שזהו ע"ד מתלמידי יותר מכולם, וגם במשה נאמר לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, דהנה גם למעלה בזמן הגלות נא' הצדיק אבד (בישעי' סי' נ"ז) שאבד מלקבל ברכאן מאימא עילאה, כמ"ש במאו"א אות א' סי' גימ"ל, וכמארז"ל במד"ר פ' משפטים ס"פ למ"ד כי קרובה ישועתי לבוא, ישועתכם אין כתי' כאן אלא ישועתי, אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו כביכול עמו אנכי כו', וזהו מ"ש הנה מלכך כו' וצדיק ונושע, והיינו כי ישועתם של ישראל ישועתו של הקב"ה כו', ועד"ז יובן שגם מעלת רשב"י שבעסק תורתו יוכל להוריד גשמים, זהו בצירוף תלמידיו המקבלים ממנו, שעי"ז דוקא מאיר בו חכמה עילאה שבה מלובש אוא"ס להיות ואשים דברי ממש בפיך, שבמקום שיש משפיע ומקבל נשפע תוס' וריבוי שפע וכמ"ש זכר ונקבה בראם כו' ויברך אותם, כמו"כ גם רשב"י הי' בצירוף תלמידיו דוקא כו'.