[ובזה יובן כו' הלכה כדברי המכריע (ו-ט)]

שז

ובזה יובן הטעם של הגמ' במה שאמרו והלכה כב"ה לפי שנוחין ועלובין הן ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם, ע"כ הלכה כמותם בכ"מ אע"פ שב"ש הם מחודדים טפי ואעפ"כ אין הלכה כמותם וב"ש במקום ב"ה אינה משנה כלל. ואע"פ שאלו ואלו דא"ח, והיינו לפי שאעפ"י שאלו ואלו דא"ח והיינו שגם זאת אמת, אך יש שני בחי' אמת, והיינו אמת לאמתו וכמו שארז"ל (בשבת דף יו"ד ע"א ובפ"ק דסנהדרין ד"ז א' ובמגילה דט"ו ב') כל דיין שדן דין אמת לאמתו, ודקדקו לאמתו דוקא, והיינו שאע"פ שדינו של ב"ש למשל אמת הוא ע"פ שרשו, אך זהו רק כמו שהוא בבחי' אלקים חיים שהוא בחי' בינה שהוא ממכ"ע, אבל ענין הלכה הוא בחי' אמת לאמתו שהוא בחי' סוכ"ע שמלובש בחכמה דוקא זה א"א להשיג כ"א ע"י ביטול דוקא וכמ"ש לעיל ססי' ד', וזהו מ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתיך שע"י ונפשי כעפר לכל תהי' דוקא עי"ז פתח לבי בתורתיך, וע"כ הוא טעם גדול לזה שהלכה כב"ה לפי שהם נוחין ועלובין והם בבחי' ביטול ע"כ הם יכולים להשיג את ההלכה כמו שהיא באמת לאמתו אע"פ שלא היו מחודדים כ"כ כב"ש. וזהו שבדוד נאמר וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ, שהלכה נמשך דוקא מבחי' ש' הוי' שלמעלה מבחי' שם אלקים חיים לפי שהוא בחי' אמת לאמתו, ודוד זכה לזה ע"י שהי' ג"כ בבחי' ביטול ממש וכמ"ש כי עני ואביון אני, תפלה לעני כי יעטוף, אם לא שויתי ודוממתי שהי' בחי' דומם בחי' עפר, וע"כ זכה שיהי' הלכה כמותו בכ"מ, וזהו אמת מארץ תצמח אמת שהוא בחי' התורה נצמח מארץ דוקא בחי' ביטול, וזהו מ"ש הודו על ארץ ושמים ארץ תחלה דוקא, ובזה יובן ג"כ ענין ד' אמות של הלכה שארז"ל משחרב כו' אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, למה ד' אמות דוקא, והיינו לפי שהם כנגד ד' אותיות של שם הוי' שהלכה נמשך מבחי' שם הוי' דוקא כנ"ל.

וא"ו) ובזה יובן עוד ענין אחד מה שאמרו הלכה כדברי המכריע וכן ארז"ל שני כתובים המכחישים זא"ז עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם שתלוי הכל במכריע כו', והענין הוא דהנה כתיב תתן אמת ליעקב כו' שהוא בחי' ת"ת, ולכאו' אינו מובן וכי מדת החסד ומדת הגבורה אינן אמת ח"ו, וא"כ למה אמר תתן אמת ליעקב דוקא, אך הענין הוא דודאי מדות אלו הם ג"כ אמת רק שהם אינן אמת לאמתו לפי שחסד הוא מנגד לגבורה וגבו' מנגד לחסד ולפי שיש לכל א' מנגד