[ובזה יובן כו' הלכה כדברי המכריע (ו-ט)]

שז

ובזה יובן הטעם של הגמ' במה שאמרו והלכה כב"ה לפי שנוחין ועלובין הן ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם, ע"כ הלכה כמותם בכ"מ אע"פ שב"ש הם מחודדים טפי ואעפ"כ אין הלכה כמותם וב"ש במקום ב"ה אינה משנה כלל. ואע"פ שאלו ואלו דא"ח, והיינו לפי שאעפ"י שאלו ואלו דא"ח והיינו שגם זאת אמת, אך יש שני בחי' אמת, והיינו אמת לאמתו וכמו שארז"ל (בשבת דף יו"ד ע"א ובפ"ק דסנהדרין ד"ז א' ובמגילה דט"ו ב') כל דיין שדן דין אמת לאמתו, ודקדקו לאמתו דוקא, והיינו שאע"פ שדינו של ב"ש למשל אמת הוא ע"פ שרשו, אך זהו רק כמו שהוא בבחי' אלקים חיים שהוא בחי' בינה שהוא ממכ"ע, אבל ענין הלכה הוא בחי' אמת לאמתו שהוא בחי' סוכ"ע שמלובש בחכמה דוקא זה א"א להשיג כ"א ע"י ביטול דוקא וכמ"ש לעיל ססי' ד', וזהו מ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתיך שע"י ונפשי כעפר לכל תהי' דוקא עי"ז פתח לבי בתורתיך, וע"כ הוא טעם גדול לזה שהלכה כב"ה לפי שהם נוחין ועלובין והם בבחי' ביטול ע"כ הם יכולים להשיג את ההלכה כמו שהיא באמת לאמתו אע"פ שלא היו מחודדים כ"כ כב"ש. וזהו שבדוד נאמר וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ, שהלכה נמשך דוקא מבחי' ש' הוי' שלמעלה מבחי' שם אלקים חיים לפי שהוא בחי' אמת לאמתו, ודוד זכה לזה ע"י שהי' ג"כ בבחי' ביטול ממש וכמ"ש כי עני ואביון אני, תפלה לעני כי יעטוף, אם לא שויתי ודוממתי שהי' בחי' דומם בחי' עפר, וע"כ זכה שיהי' הלכה כמותו בכ"מ, וזהו אמת מארץ תצמח אמת שהוא בחי' התורה נצמח מארץ דוקא בחי' ביטול, וזהו מ"ש הודו על ארץ ושמים ארץ תחלה דוקא, ובזה יובן ג"כ ענין ד' אמות של הלכה שארז"ל משחרב כו' אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, למה ד' אמות דוקא, והיינו לפי שהם כנגד ד' אותיות של שם הוי' שהלכה נמשך מבחי' שם הוי' דוקא כנ"ל.

וא"ו) ובזה יובן עוד ענין אחד מה שאמרו הלכה כדברי המכריע וכן ארז"ל שני כתובים המכחישים זא"ז עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם שתלוי הכל במכריע כו', והענין הוא דהנה כתיב תתן אמת ליעקב כו' שהוא בחי' ת"ת, ולכאו' אינו מובן וכי מדת החסד ומדת הגבורה אינן אמת ח"ו, וא"כ למה אמר תתן אמת ליעקב דוקא, אך הענין הוא דודאי מדות אלו הם ג"כ אמת רק שהם אינן אמת לאמתו לפי שחסד הוא מנגד לגבורה וגבו' מנגד לחסד ולפי שיש לכל א' מנגד

שח

והיפוכו, א"כ אין זה לאמתו, רק מדתו של יעקב שהיא בחי' ת"ת נק' אמת לאמתו לפי שאין לת"ת מנגד כלל לפי שת"ת הוא בחי' רחמים שסובל ב' המדות, והיינו אע"פ שעפ"י שורת הדין למשל הוא חייב מיתה או עוני וכדומה מ"מ יש רחמנות עליו שזהו ג"כ אינו מנגד כלל למדת הדין לפי שהוא נותן מקום לזה ולזה, וע"כ נק' מדת אמת כו', והיינו לפי שבו מאיר גילוי אוא"ס יותר ע"כ הוא סובל ב' הדיעות וכמ"ש והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה כו' (ופי' בזהר ס"פ תרומה דקע"ה ב' שמחבר חו"ג וגם מחבר וממשיך ע"ק בז"א, וע' בד"ה ציון במשפט תפדה (ך"א ך"ב) בענין ואשים דברי בפיך), וזהו כמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבים זא"ז לפי שמאיר עליהם אור גבוה יותר ע"כ שניהם בטלים שם ואינם מנגדים כלל זל"ז כו', וזהו מ"ש בזהר ונתתם לי אות אמת דא אות וא"ו, והיינו כי אות וא"ו הוא בחי' בריח התיכון ע"כ נק' אות אמת, כי וא"ו שרשו מיו"ד שהוא בחי' ביטול וע"כ וא"ו בראשו יו"ד ובחי' קוצו של יו"ד, והיינו ששרשו מהיו"ד שהוא בחי' חכמה וע"כ נק' אות אמת כו', וזהו שהלכה כדברי המכריע לפי שהוא מכריע סובל ב' הדיעות ע"כ שרשו עליון יותר וע"כ הלכה כמותו כו'.

ז) והנה יש עוד פי' הלכה שהוא לשון הילוך, וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דהנה אנו אומרים בברכת יוצר כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה כו' שמלאכים נק' עומדים, והנה הגם שאומרים אח"כ בסיום הברכה המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב פי' שבכל יום נתחדש החיות מאין ליש וממילא נמשך ג"כ המשכת מוחין חדשים גם במלאכים שתמיד בכ"י נמשך להם השגה חדשה, והיינו ע"י רו"ש של המלאכים וכמ"ש והחיות רצוא ושוב, שעי"ז נמשך להם השגה חדשה, וא"כ אין זה בחי' עומדים כו', אך הענין הוא לפי שכ"ז הוא רק בבחי' ממכ"ע, וזהו מ"ש בקול דברי אלקים חיים שהוא רק בבחי' אלקים חיים וע"כ נק' עומדים שעומדים תמיד במדרגה אחת אעפ"י שנמשך להם השגה יותר כו', וזהו כמו ברכת הנהנין שאעפ"י שע"י הברכות נמשך המשכת אוא"ס בתוס' אור, אך מ"מ אין זה דבר חדש לגמרי רק לחדש את הישינות, וכן המלאכים אעפ"י שנמשך להם ע"י העלאה שלהם המשכת אוא"ס זהו רק לחדש את הישינות, וע"כ נק' עומדים, והיינו שהגילוי שנמשך להם הוא בכלי וכמו שארז"ל שאלמלא הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן כו'.

והנה נשמות כמו שהיו מקודם בואם לגוף נק' ג"כ עומדים וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, רק אחר שירדו למטה בגוף ונה"ב עי"ז מהפכים אותו מחשוכא

שט

לנהורא, והיינו ע"י ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, בכל לבבך ובכל נפשך זהו אהבה הנמשך בכלי שיכול כלי הגוף להכילה (ע' בלק"ת בד"ה מקושש, ובד"ה נשא את ראש ב"ג השני, וע' בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא, ובהביאור שזהו בחי' עומדים ומהלכים), ובכל מאדך זהו האהבה למעלה מגדר הכלי לצאת מגדרי הגוף והכלי עי"ז נעשה המשכת אור חדש ממש ונק' הילוך כו' שהוא הילוך בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור ממש, וזהו מ"ש אם בחוקתי תלכו שע"י תומ"צ נעשה בחי' הליכה שהוא גילוי מבחי' אוא"ס הסוכ"ע, וזהו בחוקתי שהיא אותיות החקיקה שהיא בחי' סוכ"ע, שהוא בחי' גליף גליפו בטה"ע, וזהו כי ישרים דרכי הוי' צדיקים ילכו בם שע"י תומ"צ נעשה הליכה כו'. ומ"ש לעיל שהליכה זו נעשה ע"י התפלה היינו שיש ב' מיני הילוך מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, וכמ"ש והתהלכתי בתוככם, והנה תפלה היא בבחי' הליכה ממטה למעלה וע"י תומ"צ נעשה הליכה מלמעלה למטה, וזהו מ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקי' עולים ויורדים בו שהוא בחי' העלאה והמשכה, וזהו שנק' הלכה ע"ש ההילוך שנעשה ע"י תומ"צ שהוא בחי' המשכת אוא"ס ממש שלא עפ"י סדר השתלשלות אלא המשכת אור חדש ממש, וזהו משארז"ל (במגילה דך"ח סע"ב) כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנא' (חבקוק סי' ג' ה') הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות, והיינו לפי שהיינו הך ממש שע"י הלכות נעשה בחי' הליכות עולם לו שיהי' העולם בטל אצלו והוא ע"י המשכת גילוי אוא"ס ממש, וזהו ענין עוה"ב שהוא מה שיהי' בחי' גילוי אוא"ס בבחי' עולם כו', לפי שהלכה היא מבחי' שם הוי' שהוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' אלקים חיים. וזהו מ"ש וידבר אלקי' את כל הדברים האלה לאמר אנכי הוי' אלקיך, והיינו שהתורה נמשכה בבחי' אלקים חיים שהוא בחי' בינה שהוא כולל כל הדברים האלה הללו אוסרין והללו מתירין כו', אך המכוון הוא שיהי' גילוי בחי' הוי' שהוא בחי' הלכה כו' דהיינו גילוי בחי' סוכ"ע כו'.

ח) והנה בזה יובן מה שאומרים בחול מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ, והריעו לה' כל הארץ הוא ר"ת הלכה, ובשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש והם ר"ת (למפרע) קבלה, והענין הוא דהנה בהריעו יש שני פי' א' לשון רנה והב' לשון תרועם בשבט ברזל, והענין הוא דהנה כדי שיוכל לבוא לבחי' הלכה שהוא בחי' אמת לאמתו זהו א"א כ"א דוקא ע"י בחי' תרועם בשבט ברזל שהוא בחי' לב נשבר ונדכה וכמו שארז"ל (בר"ה דט"ז ע"א) כמאן מצלינן האידנא אקצירי

שי

ואמריעי כו' שהוא קאי על ת"ח שנק' מריעי (כמו שפי' רש"י שהם תשושי כח) לפי שהם בבחי' לב נשבר ונדכה, ועי"ז יכולים לזכות להלכה שיהי' הלכה כמותן וכמ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתיך כו' שכדי להיות פתח לבי בתורתיך היינו בחי' פי' פתחה בחכ' זהו ע"י ונפשי כעפר לכל תהי' בחי' ביטול ושפלות כמו העפר שהכל דורסין עלי'.

וזהו מ"ש מזמור לתודה, תודה הוא בחי' הודאה בחי' ביטול שלמעלה מן השכל כי אל דעות הוי' ד"ע וד"ת, ד"ת הוא מלמטה למעלה איך שנבה"ע מאין ליש שלמעלה הוא בחי' אין ולמטה הוא היש, וד"ע הוא להיפך שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא בחי' אין לפי שכולא קמי' כלא חשיב ממש, והנה זהו הדעה אינו מושג לנו בגילוי השכל איך הוא קמי' כלא חשיב, אלא שאעפ"כ אנו מודים בבחי' הודאה שכולא קמי' כלא חשיב, וזהו שאנו אומרים בכל יום תיכף כשקם ממטתו מודה אני לפניך בבחי' הודאה כו' שמבטל א"ע אעפ"י שאינו משיג בשכלו, וע"י הודאה הנ"ל בחי' ביטול עי"ז הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה לפי שא"א להגיע לאמיתתה של תורה אם לא יהי' בבחי' ביטול כו'.

וזהו מ"ש ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, דהנה ארז"ל לא משכחת צורבא מרבנן דמורי, היינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אלא דאתי משבט לוי או ישכר, והוא מפני כי בישכר נאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים שבני יששכר מחברים את הבינה לעתים בכל כ"ח עתים, שיש כ"ח עתים שהוא בחי' כח מעשיו הגיד לעמו, והיינו שהוא בחי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים כו' ששני פעמים יד בגימ' כח כו' שהוא בחי' מדות עליונות שהם מקור לעולמות חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו', ובני יששכר הם מחברים בינה לעתים דהיינו שהם ממשיכים בחי' בינה במדות וכיון שהם יכולים לחבר בינה במדות, ע"כ ששרשן גבוה יותר, והיינו ששרשן מבחי' ח"ע שהוא בחי' הוי' וע"כ הם יכולים לכוון הלכה על אמתתה שהוא בחי' הוי' כו' שזה"ע אמת לאמיתו. ושבט לוי שנא' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, והיינו כי לוי הוא כמ"ש הפעם ילוה שהוא ל' חיבור והתקשרות, וע' בד"ה יהודה אתה בת"א פ' ויחי, שראובן ושמעון הוא בחי' ראי' ושמיעה ב' קוין ימינא ושמאלא, והם ב' פרשיות דק"ש שמע והא"ש חו"ג, ולוי הוא בחי' אמת ויציב, והיינו בחי' ט"ו ואוי"ן דאוי"צ שהוא"ו הוא בחי'

שיא

התקשרות וכמשנת"ל בענין הלכה כדברי המכריע שהוא"ו הוא בחי' אות אמת כו'. ובעבודה בחי' לוי ילוה אישי זהו עסק התורה, ולכן יצא ממנו משה שע"י ניתנה התורה, ע' בת"א בד"ה וללבן שתי בנות בענין שלוי הי' בבחי' ביטול שגבוה מהדבור לכן יצא ממנו משה שהי' כבד פה, וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה נאוו לחייך בתורים שהתורה היא ממוצעת וזהו בחי' נקודת הסגול שהיא למעלה בחי' סגולתא, שבסגולתא הנקודה האמצעית היא למעלה, והיינו בחי' קו האמצעי בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה, ובזה יובן מה שצורבא דמורי הוא משבט לוי או משבט ישכר, והיינו כי לוי הוא בחי' קו האמצעי שמחבר ב' הקוין דימין ושמאל שזהו כמו מכריע, וכמו שהלכה כדברי המכריע וכמשנת"ל, כמו"כ משבט לוי מכוונין הלכה מבחי' אמת לאמיתו להיותו מבחי' ומדריגה זו, וישכר לפי שמחברים בינה לעתים כנ"ל, אך זהו ע"י הביטול דוקא וכמ"ש בת"א בד"ה וללבן שתי בנות שהפעם ילוה הוא בחי' הביטול ע"ד לויתן ביטול דנוני ימא בחי' עלמא דאתכסיא, שהוא בחי' ביטול גבוה מאד, וע' בלק"ת פ' שמיני בד"ה לויתן זה יצרת, ובישכר נאמר ג"כ ביום השני הקריב נתנאל בן צוער כו', והיינו ע"י שהקדים מקודם בחי' שבט יהודה שיהודה הוא בחי' הודאה בחי' ביטול ועי"ז אח"כ יכול לכוין ההלכה כו'.

ט) והנה דוד המלך שכיוון ההלכה אע"פ שהוא משבט יהודה היינו לפי שהי' מרכבה לבחי' המל' וכמו שתירץ המהרש"א בחדא"ג שהי' עצמו מלך והי' בבחי' ביטול מאד, שקרא עצמו דומם ועפר כמ"ש אם לא שויתי ודוממתי, וזהו ע"ד ונפשי כעפר לכל תהי' ועי"ז פתח לבי בתורתיך לכן זכה לכוון ההלכה לאמתתה היינו בחי' אמת לאמיתו כו'.

וזהו שאומרים בחול מזמור לתודה, אבל בשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש ר"ת קבלה, והנה בפי' קבלה יש לפרש ב' פירושים א' שהוא בחי' פנימי' התורה, והב' היא לשון קבלה שמקבל ונקלט בתוכו ממש וכמ"ש וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, שבשעת מ"ת הי' רק התחלה שכפה עליהם ההר כגיגית אך ע"י מס"נ שלהם בימי אחשורוש נתקבל אצלם בפנימי', והיינו הך שבחי' פנימי' התורה נתקבל אצלם בפנימיות כו' כי תורה הנגלית הוא רק בחי' אירוסין, משא"כ לע"ל שיתגלה פנימיות התורה נק' בחי' נשואין שיומשך בפנימיות כו', והיינו שע"י המס"נ שהי' בימי אחשורש, שמ"ה ראו על ככה ומ"ה הגיע אליהם שנתקבל אצלם בחי' הביטול דמ"ה.

שיב

והנה כדי שיומשך בפנימיות זהו ע"י השתחוואה בחי' ביטול פנימי שהיא למעלה גם מבחי' התורה. והענין הוא דהנה כתי' אם אין יראה אין חכ' ואם אין חכמה אין יראה, ולכאו' איך יתחיל, והנה מתחלה צ"ל בחי' יראה תתאה קבלת עול כו' בזאת יבא אהרן אל הקדש ודא הוא תרעא לאעלאה, וזהו אם אין יראה אין חכ' שא"א להגיע לבחי' חכ' אם לא ע"י יראה כי כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ואם אין חכ' אין יראה זהו יר"ע שהוא בחי' ביטול במציאות ממש לאוא"ס, וזהו למעלה מבחי' תורה כי על זה היראה נא' חבל על מאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד כו', שנק' התורה תרעא לדרתא נגד זה היראה, לפי שזה היראה הוא מבחי' עצמות אוא"ס ממש, כי הגם שבתורה מלובש ג"כ אוא"ס מבחי' סוכ"ע וכמש"ל שהוא בחי' וה' עמו, אך אעפ"כ התורה היא רק לבוש לאוא"ס, וכמ"ש עוטה אור כשלמה, משא"כ יר"ע זו הוא בחי' ביטול במציאות ממש לאוא"ס שלמעלה מבחי' לבוש, וזהו כמ"ש יראו את ה' קדושיו שבחי' יראה זו היא בחי' את ה' את הטפל ובטל לבחי' שם הוי' ממש, כי פעם כתיב יראו מה' כל הארץ זהו רק יראה תתאה כו', אבל יראו את ה' קדושיו זהו יראה עילאה, וע"י קדושיו הוא בחי' מעשה המצות מגיעים לבחי' יראו את הוי' כו' (ע' בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה שלא נדפס), וזהו מ"ש ויצוונו ה' אלקינו את כל החוקי' האלה ליראה את ה' אלקינו שע"י החוקים האלה עי"ז מגיעים לבחי' יראה, וזהו שבשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש שע"י ששת ימים תעבוד כל ימות החול בבחי' הריעו לה' כו' ר"ת הלכה מגיעי' לבחי' שבת שאומרי' אז השתחוו לה' בהדרת קדש ר"ת קבלה והיינו בחי' קבלה בחי' פנימיות התורה כו'.