ביום השני הקריב כו'

שיד

בס"ד. (ש"פ נשא, רכ"ז).

צורבא דרבנן דמורי - ה"פ

[נשא]

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא ישכר, הנה ארז"ל בפ"ב דיומא דך"ו ע"א אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי (שמורה הוראות בישראל, רש"י) אלא דאתי משבט לוי או משבט ישכר, לוי דכתי' (דברים ל"ג) יורו משפטיך ליעקב ותורתך כו', ישכר דכתי' (דה"א י"ב) ומבני ישכר יודעי בינה לעתים, ואימא יהודה דכתי' (תלים ס' ט') יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא (להורות כדת וכהלכה, רש"י), והקשה בחא"ג ממארז"ל בסנהדרין דצ"ג מדוד שמה שאמר דואג על דוד וה' עמו היינו שהלכה כמותו בכ"מ, וה"נ אמרינן בעירובין ר"פ כיצד מעברין דף נ"ג סע"א דוד דגליא מסכתא כו', ותי' שהיינו דוד גופא שהי' עצמו מלך, אבל שאר אנשים שבאים משבט יהודה הגם שהיו חכמים לא זכו לקבוע הלכה כמותם, משא"כ בשבט לוי וישכר.

והענין הוא דהנה ארז"ל בעירובין די"ג ע"ב שיצא ב"ק ואמר אלו ואלו דא"ח והלכה כב"ה ומפני מה זכה ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שנוחין ועלובין היו, ולכאורה אינו מובן הטעם דנוחין ועלובין מה שייך לקביעת ההלכה, שלכאורה קביעת ההלכה שייך למי שהוא בר שכל יותר שיוכל לבוא על עומק הסברא יותר, אך הענין הוא דהלכה הוא מבחי' שם הוי' וכמובן ממארז"ל הנ"ל שמפסוק וה' עמו דרשו שהלכה כמותו בכ"מ, משא"כ מה שארז"ל אלו ואלו דא"ח, דקדקו לומר אלקים חיים היינו בחי' בינה שנק' אלקים חיים שרש ומקור ממכ"ע, כי בינה היא אם הבנים מדות דאצי' כי אמרתי עולם חסד יבנה כו', אבל הוי' בחכמה והוי' קאי על אוא"ס עצמותו ומהותו וכמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי, הודעתי אינו כתי' כאן כ"א נודעתי שמשמע מזה שקאי על עצמותו ית' המדבר כו' שבחי' זו