ביום השני הקריב כו'

שיד

בס"ד. (ש"פ נשא, רכ"ז).

צורבא דרבנן דמורי - ה"פ

[נשא]

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא ישכר, הנה ארז"ל בפ"ב דיומא דך"ו ע"א אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי (שמורה הוראות בישראל, רש"י) אלא דאתי משבט לוי או משבט ישכר, לוי דכתי' (דברים ל"ג) יורו משפטיך ליעקב ותורתך כו', ישכר דכתי' (דה"א י"ב) ומבני ישכר יודעי בינה לעתים, ואימא יהודה דכתי' (תלים ס' ט') יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא (להורות כדת וכהלכה, רש"י), והקשה בחא"ג ממארז"ל בסנהדרין דצ"ג מדוד שמה שאמר דואג על דוד וה' עמו היינו שהלכה כמותו בכ"מ, וה"נ אמרינן בעירובין ר"פ כיצד מעברין דף נ"ג סע"א דוד דגליא מסכתא כו', ותי' שהיינו דוד גופא שהי' עצמו מלך, אבל שאר אנשים שבאים משבט יהודה הגם שהיו חכמים לא זכו לקבוע הלכה כמותם, משא"כ בשבט לוי וישכר.

והענין הוא דהנה ארז"ל בעירובין די"ג ע"ב שיצא ב"ק ואמר אלו ואלו דא"ח והלכה כב"ה ומפני מה זכה ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שנוחין ועלובין היו, ולכאורה אינו מובן הטעם דנוחין ועלובין מה שייך לקביעת ההלכה, שלכאורה קביעת ההלכה שייך למי שהוא בר שכל יותר שיוכל לבוא על עומק הסברא יותר, אך הענין הוא דהלכה הוא מבחי' שם הוי' וכמובן ממארז"ל הנ"ל שמפסוק וה' עמו דרשו שהלכה כמותו בכ"מ, משא"כ מה שארז"ל אלו ואלו דא"ח, דקדקו לומר אלקים חיים היינו בחי' בינה שנק' אלקים חיים שרש ומקור ממכ"ע, כי בינה היא אם הבנים מדות דאצי' כי אמרתי עולם חסד יבנה כו', אבל הוי' בחכמה והוי' קאי על אוא"ס עצמותו ומהותו וכמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי, הודעתי אינו כתי' כאן כ"א נודעתי שמשמע מזה שקאי על עצמותו ית' המדבר כו' שבחי' זו

שטו

שורה ומתגלה בחכמה דוקא כי החכ' הוא בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה ואוא"ס שורה בחכ' דוקא, וזהו בד"כ ההפרש בין אצי' לבריאה שבאצי' מאיר חכ', משא"כ בבריאה אימא מקננא בכורסייא היא בחי' עולם הבריאה, וגם באצי' גופא ההפרש בין חכ' לבינה כמ"ש בע"ח שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום אבל בבינה מאיר בריחוק מקום. והנה אורייתא מחכ' נפקת, ולכן נק' התורה אמת כמארז"ל אין אמת אלא תורה, כי אמת מורה על אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי' שע"ז מורה ג' אותיות דאמת אל"ף הוא בחי' אני ראשון, תי"ו סופא דאתוון הוא בחי' אני אחרון, והמ"ם מורה על מבלעדי אין אלקים, והיינו באמצעיתא שהגם שנראה העולם ליש ודבר נפרד זהו רק לגבינו, אבל באמת כולא קמי' כלא חשיב שזהו בחי' ד"ע איך דכולא קמי' כלא חשיבי, והתורה היא לבוש וכלי לבחי' זו, לפי שהיא מח"ע, והחכ' היא בחי' אחד האמת שבה מאיר ומתגלה אוא"ס איך דכולא קמי' כלא כו', וזהו שנק' משל הקדמוני שהוא המשל ולבוש אשר בה שורה ומתגלה בחי' קדמונו ש"ע, ע' בלק"ת בביאור ע"פ ולא תשבית ס"ב, והיינו מפני שהיא מבחי' ח"ע. ועפ"ז יובן מה שהלכה כב"ה לפי שנוחין ועלובין כו', והיינו כי להיותם בבחי' הביטול זכו להשיג התורה כמו שהיא בבחי' החכ' בחי' והוי' עמו שמשם נמשך ההלכה, ולכן הגם כי דברי ב"ש הם ג"כ אמת שיש להם שורש למעלה וכמשארז"ל אלו ואלו דא"ח, אך יש שני בחי' אמת והיינו כמארז"ל (בשבת ד"י ע"א ובפ"ק דסנהדרין ד"ז ע"א ובמגילה דט"ו ב') כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף כו', דקדקו לומר אמת לאמתו שזהו בחי' ההלכה שהיא מבחי' שם הוי' בחי' סוכ"ע שהוא בחי' אוא"ס שמלובש בבחי' חכ' דוקא, וב"ה זכו לזה ע"י שנוחין ועלובין היו בחי' ביטול ושפלות, כמ"ש (ישעי' נ"ז) מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח שדוקא בבחי' דכא ושפל רוח מאיר ומתגלה בחי' מרום וקדוש כו', וכמו שאנו אומרים ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתיך, שדוקא ע"י הביטול ושפלות כעפר שהכל דורסים עליה עי"ז זוכה להיות פתח לבי בתורתיך להיות פיה פתחה בחכ' לכוין ההלכה בחי' אמת לאמיתו כו'.

[וא"ו]ב) והנה בזה יובן ג"כ משארז"ל (שבת דל"ט סע"ב) אר"י א"ר ינאי אמר רבי כ"מ שאתה מוצא שנים חלוקים וא' מכריע הלכה כדברי המכריע, וכן ארז"ל בברייתא דר' ישמעאל שני כתובים המכחישים זא"ז עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם שתלוי הכל במכריע כו'. והענין הוא דהנה כתיב תתן אמת ליעקב כו' שהוא בחי' ת"ת, ולכאו' אינו מובן וכי מדת החסד ומדת הגבורה אינן אמת ח"ו, וא"כ למה אמר תתן אמת ליעקב דוקא, אך הענין הוא דודאי מדות אלו הם ג"כ אמת רק שהם אינן אמת לאמתו לפי שחסד הוא מנגד לגבורה וגבו'

שטז

מנגד לחסד, ולפי שיש לכל א' מנגד והיפוכו א"כ אין זה לאמתו, רק מדתו של יעקב שהיא בחי' ת"ת נק' אמת לאמתו לפי שאין למדת ת"ת מנגד כלל לפי שת"ת הוא בחי' רחמים שסובל ב' המדות, והיינו אעפ"י שע"פ שורת הדין למשל הוא חייב מיתה או עוני וכדומה, מ"מ צריכים לרחם עליו שזהו ג"כ אינו מנגד כלל למדת הדין לפי שהוא נותן מקום למדת הגבורה ומטה כלפי חסד כו', וע"כ נק' מדת אמת שזהו בחי' אמת לאמיתו כו', והיינו לפי שבו מאיר גילוי אוא"ס יותר ע"כ הוא סובל ב' הדיעות וכמ"ש והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה כו' (ופי' בזהר ס"פ תרומה דקע"ה ב' שמחבר חו"ג וגם מחבר וממשיך ע"ק בז"א, וע' בד"ה ציון במשפט תפדה (ך"א ך"ב) בענין ואשים דברי בפיך), וזהו כמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים גבריאל שר של אש ואין מכבים זא"ז לפי שמאיר עליהם אור גבוה יותר ע"כ שניהם בטלים שם ואינם מנגדים כלל זל"ז כו', וזהו מ"ש בזהר ונתתם לי אות אמת דא אות וא"ו, והיינו כי אות וא"ו הוא בחי' בריח התיכון ע"כ נק' אות אמת כי וא"ו שרשו מיו"ד שהוא בחי' ביטול וע"כ וא"ו בראשו יו"ד, ובחי' קוצו של יו"ד, וכנודע מענין והנורא אל עליון וע"כ נק' אות אמת כו', וע' בביאור מאמר הזהר ונתתם לי אות אמת דא וא"ו, וזהו שהלכה כדברי המכריע לפי שהוא מכריע סובל ב' הדיעות ע"כ שרשו עליון יותר ולכן הלכה כמותו כו'.

[ז]ג) והנה יש עוד פי' הלכה שהוא לשון הילוך וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דהנה אנו אומרים בברכת יוצר כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה כו' שמלאכים נק' עומדים, והנה הגם שאומרים אח"כ בסיום הברכה המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב, פי' שבכל יום נתחדש החיות מאין ליש וממילא נמשך ג"כ המשכת מוחין חדשים גם במלאכים שתמיד בכ"י נמשך להם השגה חדשה, והיינו ע"י רו"ש של המלאכים וכמ"ש והחיות רו"ש, שעי"ז נמשך להם השגה חדשה, וא"כ אין זה בחי' עומדים כו', אך הענין הוא לפי שכ"ז הוא רק בבחי' ממכ"ע, וזהו מ"ש בקול דברי אלקים חיים שהוא רק בבחי' אלקים חיים בחי' ממכ"ע כנ"ל סעי' א', וע"כ נק' עומדים שעומדים תמיד במדרגה אחת אעפ"י שנמשך להם

שיז

השגה יותר כו', וזהו כמו ברכת הנהנין שאעפ"י שע"י הברכות נמשך המשכת אוא"ס בתוס' אור, אך מ"מ אין זה דבר חדש לגמרי רק לחדש את הישינות, וכן המלאכים אעפ"י שנמשך להם ע"י העלאה שלהם המשכת אוא"ס זהו רק לחדש את הישינות וע"כ נק' עומדים.

והנה נשמות כמו שהיו מקודם בואם לגוף נק' ג"כ עומדים וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, רק אחר שירדו למטה בגוף ונה"ב וע"י שמהפכים אותו מחשוכא לנהורא, והיינו ע"י ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, בכל לבבך ובכל נפשך זהו אהבה הנמשך בכלי שיכול כלי הגוף להכילה (ע' בלק"ת בד"ה מקושש, ובד"ה נשא את ראש בני גרשון השני, וע' בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא ובהביאור שזהו בחי' עומדים ומהלכים), ובכל מאדך זהו האהבה למעלה מגדר הכלי לצאת מגדרי הגוף והכלי עי"ז נעשה המשכת אור חדש ממש ונק' הילוך כו', כי המשכת המלאכי' שממשיכי' ע"י עבודתם הוא בכלי, שלכן ארז"ל הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן פי' שכאשר נמשך להם יתר מכפי ערך כלי קבלתם נתבטלו לגמרי, משא"כ נש"י ע"י בחי' בכל מאדך שהיא בחי' אהבה שבלי גבול ממשיכי' המשכת אוא"ס בחי' אור חדש שלמעלה מהשתלשלות, וזהו בחי' הילוך בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור ממש, וזהו מ"ש אם בחוקתי תלכו שע"י תומ"צ נעשה בחי' הליכה שהוא גילוי מבחי' אוא"ס הסוכ"ע, וזהו בחקתי שהוא אותיות החקיקה שהיא בחי' סוכ"ע, שהוא בחי' גליף גליפו בטה"ע, וזהו כי ישרים דרכי הוי' צדיקים ילכו בם שע"י תומ"צ נעשה הליכה כו', ומ"ש לעיל שהליכה זו נעשה ע"י התפלה בחי' בכל מאדך היינו שיש ב' מיני הילוך מלמעלה למטה ומלמטלמ"ע, וכמ"ש והתהלכתי בתוככם, והנה תפלה היא בבחי' הליכה ממטה למעלה וע"י תומ"צ נעשה הליכה מלמעלה למטה, וזהו מ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו שהוא בחי' העלאה והמשכה, וזהו שנק' הלכה ע"ש ההילוך שנעשה ע"י תומ"צ שהיא בחי' המשכת אוא"ס ממש שלא עפ"י סדר השתלשלות אלא המשכת אור חדש ממש. וזהו משארז"ל (במגילה דך"ח סע"ב) כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנא' (חבקוק סי' ג' ה') הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות, והיינו לפי שהיינו הך ממש שע"י הלכות נעשה בחי' הליכות עולם לו שיהי' העולם בטל אצלו והוא ע"י המשכת גילוי אוא"ס ממש, וזהו ענין עוה"ב שהוא מה שיהי' בחי' גילוי אוא"ס בבחי' עולם כו' לפי שהלכה הוא מבחי' שם הוי' שהוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' אלקים חיים.

שיח

[ח]ד) והנה בזה יובן מה שאומרים בחול מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ, והריעו לה' כל הארץ הוא ר"ת הלכה, ובשבת אומרי' השתחוו לה' בהדרת קדש והם ר"ת (למפרע) קבלה, והענין הוא דהנה בהריעו יש שני פי' א' לשון רנה, והב' לשון תרועם בשבט ברזל. והענין הוא דהנה כדי שיוכל לבוא לבחי' הלכה שהוא בחי' אמת לאמתו זהו א"א כ"א דוקא ע"י בחי' תרועם בשבט ברזל שהוא בחי' לב נשבר ונדכה, וכמו שארז"ל (בר"ה דט"ז ע"א ובנדרים דמ"ט סע"א) כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כו' שהוא קאי על ת"ח שנק' מריעי (כמו שפי' רש"י שהם תשושי כח) והיינו לפי שהם בבחי' לב נשבר ונדכה, שמשברים את גופם ע"ד אם נבלת כו' שמנבל א"ע על ד"ת, ובחי' מדבר שהכל דשין עליו, ועי"ז יכולים לזכות להלכה שיהי' הלכה כמותו, וכמ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתיך כו', שכדי להיות פתח לבי בתורתיך, היינו בחי' פיה פתחה בחכ' זהו ע"י ונפשי כעפר לכל תהי' בחי' ביטול ושפלות כמו העפר שהכל דורסין עליה.

וזהו מ"ש מזמור לתודה, תודה הוא בחי' הודאה בחי' ביטול שלמעלה מן השכל כי אל דעות הוי' ד"ע וד"ת, ד"ת הוא מלמטה למעלה איך שנברא העולם מאין ליש שלמעלה הוא בחי' אין ולמטה הוא היש, וד"ע הוא להיפך שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא בחי' אין לפי שכולא קמי' כלא חשיבי ממש, והנה זה הדעה אינו מושג לנו בגילוי השכל איך הוא קמי' כלא חשיב, אלא שאעפ"כ אנו מודים בבחי' הודאה שכולא קמי' כלא חשיב, וזהו שאנו אומרים בכל יום תיכף כשקם ממטתו מודה אני לפניך בבחי' הודאה כו', שמבטל א"ע אע"פ שאינו משיג בשכלו וע"י הודאה הנ"ל בחי' ביטול עי"ז הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה, לפי שא"א להגיע לאמתתה של תורה אם לא יהי' בבחי' ביטול כו'.

וזהו מ"ש ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, דהנה ארז"ל לא משכחת צורבא דרבנן דמורי, היינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אלא דאתי משבט לוי או ישכר, והוא מפני כי בישכר נאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים שבני יששכר מחברים את הבינה לעתים כל כ"ח עתים, שיש כ"ח עתים שהוא בחי' כח מעשיו הגיד לעמו, והיינו שהוא בחי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים כו' ששני פעמים יד בגימ' כח כו' שהוא בחי' מדות עליונות שהם מקור לעולמות חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו', ובני יששכר הם מחברים בינה לעתים

שיט

דהיינו שהם ממשיכים בחי' בינה במדות וכיון שהם יכולים לחבר בינה במדות, ע"כ ששרשן גבוה יותר, והיינו ששרשן מבחי' ח"ע שהוא בחי' הוי' וע"כ הם יכולים לכוון הלכה על אמתתה שהיא בחי' הוי' כו' שזה"ע אמת לאמתו. ושבט לוי שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, והיינו כי לוי הוא כמ"ש הפעם ילוה שהוא לשון חיבור והתקשרות, וע' בד"ה יהודה אתה בת"א פ' ויחי, שראובן ושמעון הוא בחי' ראי' ושמיעה, ב' קוין ימינא ושמאלא, והם ב' פרשיות דק"ש שמע והא"ש חו"ג, ולוי הוא בחי' אמת ויציב והיינו בחי' ט"ו ווי"ן דאמוי"צ, שהוא"ו הוא בחי' התקשרות כו', ונת' לעיל בענין הלכה כדברי המכריע שהוא"ו הוא בחי' אות אמת כו'. ובעבודה בחי' לוי ילוה אישי זהו עסק התורה, ולכן יצא ממנו משה שע"י ניתנה התורה (ע' בת"א בד"ה וללבן שתי בנות בענין שלוי הי' בבחי' ביטול שגבוה מהדבור ולכן יצא ממנו משה שהי' כבד פה). וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה נאוו לחייך בתורים שהתורה היא ממוצעת וזהו בחי' נקודת הסגול שהיא למעלה בחי' סגולתא, שבסגולתא הנקודה האמצעית היא למעלה והיינו בחי' קו האמצעי בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה. ובזה יובן מה שצורבא דמורי הוא משבט לוי או משבט יששכר, והיינו כי לוי הוא בחי' קו האמצעי שמחבר ב' הקוין דימין ושמאל שזהו כמו מכריע, וכמו שהלכה כדברי המכריע וכמשנת"ל ס"ב, וכמו"כ משבט לוי מכוונין הלכה מבחי' אמת לאמתו להיותו מבחי' ומדרגה זו, וישכר לפי שמחברין בינה לעתים כנ"ל. אך זהו ע"י הביטול דוקא וכמ"ש בת"א בד"ה וללבן שתי בנות שהפעם ילוה הוא בחי' הביטול ע"ד לויתן ביטול דנוני ימא בחי' עלמא דאתכסיא, שהוא בחי' ביטול גבוה מאד, וע' בלק"ת פ' שמיני בד"ה לויתן זה יצרת, ובישכר נאמר ג"כ ביום השני הקריב נתנאל בן צוער כו', והיינו ע"י שהקדים מקודם בחי' שבט יהודה שיהודה הוא בחי' הודאה בחי' ביטול ועי"ז אח"כ יכול לכוין ההלכה כו'.

[ט]ה) והנה דוד המלך שכיוון ההלכה אעפ"י שהוא משבט יהודה היינו לפי שהי' מרכבה לבחי' המל', וכמו שתירץ המהרש"א בחדא"ג שהי' עצמו מלך שענין המלוכה היא בחי' רוממות והתנשאות, ומ"מ הי' בבחי' ביטול מאד שקרא עצמו דומם ועפר כמ"ש אם לא שויתי ודוממתי וזהו ע"ד ונפשי כעפר לכל תהי' ועי"ז פתח לבי בתורתיך, לכן זכה שיכול לכוין ההלכה לאמתתה היינו בחי' אמת לאמתו כו'.

וזהו שאומרים בחול מזמור לתודה, אבל בשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש ר"ת קבלה, והנה בפי' קבלה יש לפרש ב' פירושים, א' שהוא בחי' פנימי' התורה, והב' היא לשון קבלה שמקבל ונקלט בתוכו ממש, וכלשון שארז"ל קיבלה

שכ

מיניה, ומלשון וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, שבשעת מ"ת הי' רק התחלה שכפה עליהם ההר כגיגית אך ע"י מס"נ שלהם בימי אחשורש נתקבל אצלם בפנימי', והיינו הך שבחי' פנימיות התורה נתקבל אצלם בפנימיות כו', כי תורה הנגלית הוא רק בחי' אירוסין, משא"כ לע"ל שיתגלה פנימי' התורה נק' בחי' נשואין שיומשך בפנימיות כו'.

והנה כדי שיומשך בפנימיות זהו ע"י השתחוואה בחי' ביטול פנימי שהיא למעלה גם מבחי' התורה. והענין הוא דהנה ארז"ל אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכ' אין יראה, ולכאורה איך יתחיל, אך הענין הוא דהנה יש שני בחי' יראה, יר"ת ויר"ע, והנה מתחלה צריך להיות בחי' יראה תתאה קבלת עול כו', בזאת יבא אהרן אל הקדש ודא הוא תרעא לאעלאה, וזהו אם אין יראה אין חכמה שא"א להגיע לבחי' חכמה אם לא ע"י יראה כי כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ואם אין חכ' אין יראה זהו יר"ע שהוא בחי' ביטול במציאות ממש לאוא"ס, וזהו למעלה מבחי' תורה, כי על זה היראה נאמר חבל על מאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד כו' שנק' התורה תרעא לדרתא נגד זה היראה לפי שזה היראה הוא מבחי' עצמות אוא"ס ממש, כי הגם שבתורה מלובש ג"כ אוא"ס מבחי' סוכ"ע וכמ"ש לעיל שהוא בחי' וה' עמו, אך אעפ"כ התורה היא רק לבוש לאוא"ס, וכמ"ש עוטה אור כשלמה, משא"כ יר"ע זו הוא בחי' ביטול במציאות ממש לאוא"ס שלמעלה מבחי' לבוש, וזהו כמ"ש יראו את ה' קדושיו שבחי' יראה זו היא בחי' את ה' את הטפל ובטל לבחי' שם הוי' ממש, כי פעם כתיב יראו מה' כל הארץ זהו רק יראה תתאה כו', אבל יראו את ה' קדושיו זהו יראה עילאה, וע"י קדושיו הוא בחי' מעשה המצות מגיעים לבחי' יראו את הוי' כו' (ע' בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה שלא נדפס), וזהו מ"ש ויצוונו ה' אלקינו את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו שע"י החוקים האלה עי"ז מגיעים לבחי' יראה. וזהו שבשבת אומרים השתחוו לה' בהדרת קדש שע"י ששת ימים תעבוד כל ימות החול בבחי' הריעו לה' כו' ר"ת הלכה מגיעים לבחי' שבת שאומרים אז השתחוו לה' בהדרת קדש ר"ת קבלה והיינו בחי' קבלה בחי' פנימיות התורה כו'.