קיצור מד"ה רני הנ"ל

שכט

בס"ד. קיצור מד"ה רני ושמחי.

לא זז מחבבה עד שקראה בתי אחותי אמי, בת היא שכשהמל' מקבלת מז"א, אחותי כששוין בקומתן והמל' מקבלת מחו"ב כמו ז"א, אחותי בת אבי, אמי כשהמל' משפיע בז"א. ובחי' אלו בעבודה בנש"י, הנה נר הוי', וצ"ל הלא כי אתה נרי כו', הנה כל הנשמה כו', פי' תהלל ל' בהלו נרי כי התהוות כל העולמות מהארה בעלמא, לא שניתי, שלא כמו הנשמה שמתלבשת ומתפעלת כו', אבל למעלה לא מחשבותי מחשבותיכם שאינו מתלבש, וזהו נפלאותיך כתר מחשבותיך חכ' אין ערוך אליך.

ב) ובזה יובן ל' רז"ל גלוי וידוע, פי' שידוע מאליו וממילא בלתי התלבשות, ופי' הוא היודע בחי' ד"ת מחמת ההתלבשות בע"ס, והוא הידוע בבחי' ד"ע שנסקרי' בסקירה א', ואעפ"כ ידוע כל דבר בפרטיות, כבני מרון בפרטיות, וזהו היוצר יחד לבם ואעפ"כ המבין אל כל מעשיהם, ובזה תי' רבינו ז"ל מה שלכאו' זהו כמו מח' זרות, אך באמת ז"א לפי שאינו בבחי' התלבשות כו', וכמו שהשבטי' דימו שיוסף הוא איש פשוט, לפי שעסק בעניני העולם, ובאמת לא בלבלו לו כלל עניני העוה"ז ובעת מעשה הי' מרכבה, להיותו בחי' ומדריגה גבוה שבאצי', וזהו התחת אלקי' כו', וכ"ש שכמו"כ יובן למעלה כו' שזהו רק בדרך גלוי וידוע מאליו וממילא כו', ולכן צ"ל ג"פ קדוש עד שיהי' הוי' צבאות שזהו מה שמתייחד עם מלאכי' ונשמות דבי"ע ע' בת"א בפ' בא בד"ה ויהי בעצם כו' יצאו כו'.

ג) והנה כתי' כי בי"ה כו' וארז"ל במנחות ביו"ד נברא העוה"ב, ובה' נברא העוה"ז, עוה"ב להנחיל אוהבי יש קנה חכ' קנה בינה גימ' יש, ע"ד שיעקב אמר היש הוי', וצ"ל הלא לית אתר פנוי כו', מכה"כ, אך כמו הנפש מחי' את כל הגוף מ"מ עיקר השראת הנפש הוא בראש, כמו"כ יובן הגם כי מכה"כ מ"מ הבהמ"ק הי' שער השמים ששם הי' גילוי ש' הוי' וזהו היש הוי', וכמו"כ יובן ענין

של

להנחיל אוהבי יש, וכדי להיות עוה"ב זהו ע"י צמצום דיו"ד, כי גם העוה"ב אין ערוך לך כו'. ובה' נברא העוה"ז יובן ממה שכדי שתוכל שרה להוליד הוסיפו לה ה"א, והלא היו"ד גבוה יותר, אך שרה ל' שררה בחי' מל' ואם הי' ע"י יו"ד מחמת ריבוי הצמצומים הי' נמשך יניקה לחיצונים, אבל עוה"ב צ"ל דוקא ביו"ד, וכמו שער באשה ערוה, ולמעלה עיקר ההמשכות הוא ע"י שערות דוקא, קדושה תלוי בשערי ואבא יונק ממזלא, והנה מתחלת הבריאה הי' מחמת כי חפץ חסד הוא, אבל עכשיו באתעדל"ת תליא מילתא, והינו ע"י לעבדה בה"א ולשמרה בה"א רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת, ב' ההי"ן ה' ראשונה עוה"ב, שעוה"ב נברא ביו"ד, אבל עצם העוה"ב היא בחי' ה' עילאה, וה' אחרונה בהבראם בה' בראם, וזהו כל הנשמה תהלל ל' בהלו נרי, י"ה היינו מה שביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז.

ד) אך עדיין צ"ל מהו כל הנשמה דוקא הלא יש נר"נ ומהו נשמה דוקא, אך הנה נשמה ל' נשימה ל' אשום ואשוף, פי פערתי ואשאפה, ופי' אשום ואשוף הו"ע רצו"ש, כי שאיפת ההבל הוא ברצו"ש דוקא, ויובן ענין ההבל, ממ"ש הבל הבלים, ששה הבלים נגד וי"ב, והבל הז' היינו הכל הבל נגד יום השבת, וכמו"כ מותר האדם אין כי הכל הבל שמותר האדם וכן הבל דשבת הגם שהוא מבחי' אין היינו והחכ' מאין תמצא מ"מ לגבי אוא"ס נק' בשם הבל, וכדי לקבל הבל זה הוא ע"י רצו"ש, וענין הרצוא הוא המס"נ בק"ש שהוא מסירת הרצון, שנפש פי' רצון כמו אין נפשי פרש"י ז"ל אין רצוני, והיינו שיבטל כל הרצונות ולא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות מי לי בשמים כו' וכל מה שעמך לא חפצתי כ"א אותך, והוא ע"י ההתבוננות איך שהכל שלו, וכמ"ש לי הכסף ולי הזהב, שהכסף טבעא ודהבא פרי, והגם כי הזהב הוא ביוקר יותר ולא נברא זהב אלא לבנין בהמ"ק, מ"מ כסף וזהב הם חו"ג והנהגת העולמות הוא ע"י כסף דוקא, בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד כו' מכלכל חיים בחסד, ולע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, משא"כ עכשיו, ולכן כסף טבעא, והנה שורש כסף וזהב שהם חו"ג הם בטלי' בתכלית כמ"ש לך ה' הגדולה כו', וגם למטה נוטל מזה ונותן לזה לפי שהכל שלו אשר עי"ז יבוא למסור הרצון לו ית' שלא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות כו', וע"י מס"נ זה ממשיך למעלה צמצום היו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, ואיתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד, היינו ודברת בם בד"ת, ועי"ז ממשיך להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא ג' קוין וע"י תומ"צ ממשיך הקוין כו', וזהו שע"י הנשמה בחי' הנשימה ברצו"ש תהלל ל' בהלו י"ה היינו בחי' היו"ד שבו נברא העוה"ב והה"א שבו נברא העוה"ז כו', וזהו ה' צלך שכמו הצל עושה כל מה שהאדם עושה כו', כמו"כ ע"י רצו"ש [של] האדם נמשך בחי' יו"ד ה"א דש' הוי' כו'.

ה) ומעתה צ"ל מ"ש כי אתה נרי שמשמע שהוא ית' הוא המאיר לנש"י, והענין דהגם שנשמת האדם היא נר הוי' שעושין וממשיכי' בחי' י"ה כנ"ל, מ"מ כדי שיוכלו להמשיך צ"ל כח ע"ז מלמעלה, דהנה כתיב מום בו כו', פי' כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא שכמו האבר הוא כלי להשראת הנפש, כמו"כ המצות הם כלים להשראת אלקותו ית', וכשהאדם פוגם במ"ע או מצות ל"ת עי"ז נעשה פגם בהאבר שז"ע מום שמחוסר אבר שאינו נמשך מהנפש הכח והחיות של

שלא

האבר ההוא, והנה מום בגימ' אלקים, והיינו כי ע"י המצות ממשיכי' יחוד הוי' באלקי', וע"י הפגם הגם כי עיקר הפגם הוא בנש"י כמ"ש שחת לו לא כ"א בניו מומם, מ"מ לא נמשך היחוד מבחי' ש' הוי' באלקי' מה שהי' נמשך ע"י קיום המצוה כו', והתיקון לזה הוא כי אתה נרי שכמו התורה נק' עוז ותושי' שנותנת עוז וכח לנה"א ותושי' לנה"ב כמו"כ מ"ש כי אתה נרי הוי' הוא כח ועוז לנה"א, והוי' יגיה חשכי היינו חשך הנה"ב שלא לבוא לבחי' חטא ופגם ח"ו, ואם פגם הו"ע התשובה, ובזה יובן מה שקראן בת, כי בת היא בחי' מקבל, וכמו"כ מה שנש"י ממשיכים בחי' יו"ד ה"א זהו ע"י שמקבלים הכח מלמעלה שזהו מ"ש כי אתה נרי הוי' כו' ולכן קראן בת כנ"ל. וע"פ הקבלה היינו כשהמל' מתייחד עם חג"ת אז היא בחי' בת, משא"כ מה שלפעמים נק' המל' שדה זהו בחי' יחוד המל' עם נה"י, וזהו כמ"ש במרדכי לקחה לו לבת וארז"ל לבית היינו יחוד המל' עם חג"ת, אבל לא עם חב"ד, וזהו מארז"ל אשתך גוצה שאינה יכולה לקבל מחב"ד גחין ולחיש לה השפל עצמך להשפיע לה כו'.

וא"ו) וביאור ענין אחותי, הנה אחותי קאי על בעלי תורה שתורתן אומנתן שממשיכי' דירה בתחתונים, אך כדי שיהי' דירה בתחתונים צריכי' לנקות הדירה מכל לכלוך, וזהו מ"ש ואת רוח הטומאה כו', והיינו ע"י דיבור התורה כשר פסול טמא טהור שעי"ז מנקים הדירה שתהא ראוי' לדירת המלך כו', וזהו מ"ש (משלי י') אמור לחכ' אחותי את שקאי על התורה שאחותי היא כאשר מקבלת מבחי' חכ', וזהו כמ"ש אחותי בת אבי שכאשר נק' אחותי אז מקבלת מבחי' אבי בחי' חכ' כו', והיינו כאשר ז"א ומל' שוין בקומתן, כמארז"ל לא היא גדולה ממני כו', וזהו תמתי תאומתי.

ועוי"ל אחותי ל' איחוי וחיבור, והיינו כמ"ש ותתצב אחותו כו', וארז"ל סוטה די"א א' כל הפסוק ע"ש שכינה, אחותו דכתי' אמור לחכ' אחותי, מרחוק דכתי' מרחוק ה' נראה לי, והגם דכתי' אמרתי אחכמה כו' מ"מ ע"י התורה מרחוק נראה לי, לדיעה חיבור ב' הדיעות וזהו אחותי, ובחי' אמי כשהמל' נעשה משפיע לז"א כו', וזהו שארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כ"א צ"ל תורה ומעשה דהיינו גמ"ח וגם ארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית, פי' היינו המס"נ בק"ש, וזהו מי יתנך כאח, שבחי' מי נותן להיות כאח בחי' דירה בתחתונים כו', ולכן מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש.

והנה לע"ל רני ושמחי בת דוקא, דהנה לע"ל תתעלה בחי' מל' כי יהי' בחי' מעשה גדול, וכמו שבירושלמי דשבת פ"ק מפרשים שרשב"י לא הפסיק גם לק"ש, אבל למצות מעשיות כמו סוכה ולולב הפסיק, והיינו ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' מעשה כו', וע"ד ג"ע שעכשיו הוא קיבול שכר, ולאדה"ר הי' קיום המעשה שלו בג"ע, ולע"ל תתעלה המעשה כמו קודם חטא אדה"ר ויותר כו', וזהו בת היתה לאברהם ובכל שמה, פי' רש"י בכל שלא הי' חסר כל טוב, והיינו שהטעימן מעין עוה"ב שיהי' כולו הטוב והמטיב, כי עכשיו לא כמו שמברך על הטובה כו', אבל לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וגם יהי' נק' כמו שנכתב כו', ולכן גם באברהם

שלב

שהטעימו מעין עוה"ב ז"ע שהי' לו בת ובכל שמה היינו בחי' עליית מדריגת בת כמו שהיא בכל שלא חסר כל טוב כו', וזהו רני ושמחי בת דוקא שבחי' בת תתעלה גם למעלה מבחי' אמי כי א"ח עט"ב, שזהו יותר מבחי' אמי כי פי' בעטרה שעטרה לו אמו שע"י אמו נמשך העטרה, אבל פי' א"ח עט"ב שבחי' בת בחי' מל' תהי' בעצמה העטרה, וזהו כסא דמלכא משיחא מחזיק רך"א לוגין בחי' א"א בחי' כתר, ופי' רני ושמחי שענין הרינה היא שמחה שמתוך עצבות, והיינו שעכשיו המל' היא פעם כך ופעם כך כי יש ך"ח עתים י"ד לטובה כו', אבל לע"ל שיהי' כולו הטוב והמטיב יהי' רני ושמחי כו'.