ראשית עריסותיכם כו'

שלב

בס"ד. (ש"פ שלח, רכ"ז).

ק"ש תפלה ותורה - ד"פ

[שלח]

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, וביחזקאל סי' מ"ד פסוק למ"ד כתיב וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, וצ"ל מהו ענין הברכה אשר תניח אל ביתך ע"י החלה שתתן אל הכהן כו'. הנה מצות חלה ניתנה לנשים והיא מהג' מצות שנצטוו הנשים נדה חלה והדלקת הנר, והיינו כי ארז"ל בירושלמי פ"ב דשבת ובמד"ר בראשית פי"ד אדה"ר הי' חלתו של עולם, והנה כשם

שלג

שארז"ל בחלה שמשעה שהאשה מקשקשת עיסתה והיינו קמחה במים מגבהת את חלתה, כן הוא באדה"ר שכתיב ואד יעלה מן הארץ והשקה ואח"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, כי אדה"ר הי' מן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן, וגיבל את העפר במים כמ"ש ואד יעלה והשקה כו' ואח"כ וייצר כו', ומפני כי חוה קלקלה אותו וכבתה נרו כו' לכן ניתנה מצות חלה לנשים דוקא כו'.

ובת"ז תקון ט"ז אמרו כי חלה הוא חל ה', פי' כי עה"ד חטה היתה כו' ואין התינוק יודע כו', והנה בשבטים לא היו אותיות ח"ט לפי שרחוקים היו מן החטא, ולכאו' צ"ל הלא חטה היא בחי' מל' ב"ך אתוון דאורייתא, והאיך יתכן בה לומר בחי' חטא, אך הענין הוא דהנה איתא בזהר על בחי' המל' שנק' ברתא דמתחטא לקמי' אבוה, והיינו מפני כי החטא סמוך לה וכמ"ש לפתח חטאת רובץ, פי' פתח הוא בחי' מל' בחי' דלת וכמ"ש דוד ארוממך כי דליתני, וכתי' פתחי לי, ופסח ה' על הפתח, שכמו הפתח משמש כניסה ויציאה כמו"כ כל ההמשכות והעליות הוא ע"י המל' כו', והנה סמוך לפתח זה חטאת רובץ כו', משא"כ השבטים הם י"ב גבולי אלכסון הם רחוקים מבחי' החטא. וזהו חלה חל ה', שז"ע כמו ההפרש בין חמץ למצה, שהוא בין ח' לה' שהחמץ רומז על היצה"ר כמ"ש מכף מעול וחומץ, אבל מצה הוא בה"א בחי' מצה זו כו' על שום מ"ה, וענין חלה הוא שבלחם חמץ יהי' ג"כ בחי' ה' כו'.

ויובן בהקדם ענין הקמח שארז"ל אם אין קמח אין תורה כו', דפי' הפשוט הוא כמ"ש רז"ל יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם כו' וכל ת"ת שאין עמה מלאכה כו', שצ"ל ב' בחי' קמח ותורה קמח הוא בחי' גשמי' כו', וז"ע פלוגתא דרשב"י ור' ישמעאל בפ"ה דברכות דל"ה ע"ב שרשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' ור"י אומר הנהג בה מנהג דרך ארץ, אך אפ"ל פי' אם אין קמח כו' ע"ד שארז"ל רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותא א"ל מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה א"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. והנה צ"ל ענין שתורתן אומנתן פטורי' מן התפלה וחייבים בק"ש, נמצא שיש בבחי' התורה לפטור מתפלה ולמה דוקא מי שתורתו אומנתו ומפני מה גם מי שאינו תורתו אומנתו [לא] יפטור ג"כ מתפלה מאחר שיש בתורה לפטור מתפלה כו'.

ב) ויובן בהקדם ענין הק"ש ותפלה ותורה, הנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עומ"צ שהם בחי' רצו"ש, קבעומ"ש הוא בחי' רצוא וקבעומ"צ הוא בחי' שוב, והנה בפ' ראשונה יש בה מ"ב תיבין מן ואהבת עד ובשעריך שרומז לבחי' הגבורה, ובוהא"ש יש ע"ב תיבין עד ושמתם שע"ב בגימ' חסד, וצ"ל הלא נת' בזהר בענין הד' פרשיות ששמע והא"ש הם חו"ג, וא"כ שמע הוא בחי' חסד והא"ש גבורה וכאן נהפוך הוא. אך הענין הוא דהנה השמות מ"ב וע"ב הוא בחי' הכלים, וכמ"ש בת"ז וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא, והנה מה שהמדות הם בהתחלקות חו"ג היינו כשהם בבחי' המדות עצמן, אבל כשמאיר בהם מבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות אזי נעשה בחי' התכללות המדות ואחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבורה כו', ולכן בפ' שמע שהאור הוא בחי' החסד בחי' אהבה מ"מ הכלי הוא בחי' גבורה כו'.

שלד

ולהבין ענין שם מ"ב מפני מה בק"ש הוא ש' מ"ב וכן במסעות היו מ"ב שהם ז' פעמים ו', ובספה"ע הוא מ"ט ז' פעמים ז', והיינו כי ש' מ"ב הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ולכן בהעלאה לא קחשיב בחי' המל' שבכל מדה כי ענין מדת המל' הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט ולכן בהעלאות הוא רק שם מ"ב, ולכן בק"ש בפ' ראשונה שענינה הוא בחי' רצוא כנ"ל הוא ש' מ"ב, וכן בענין המסעות שה"ע עלייתם ממצרים עד שבאו לירדן יריחו בחי' ריח שהוא בחי' העלאה הי' מ"ב מסעות, וכן בקבלת שבת קודם לכה דודי אומרים שם מ"ב דאנא בכח.

ושורש ענין שם מ"ב, הנה בשרפי' מצינו שיש להם שש כנפים, משא"כ החיות הם בד' כנפי' כו', והיינו מפני כי השרפי' אומרים קדוש שמשיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל ואני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, וכולא קמי' כלא חשיב והם עומדים תמיד בבחי' ביטול זה איך דכולא קמי' כלא לכן יש בהם שש כנפים לפי שהם בבחי' העלאה מלמטלמ"ע וכנ"ל, וכמו רבוי רבבן קדמוהי יקומון שאין מהם השפעה למטה כ"א תמיד בבחי' הביטול ליכלל כו' מלמטלמ"ע, ושורשם הוא מבחי' וא"ו דש' הוי', כי יש בחי' קדש וקדוש, קדוש הוא בחי' קדש וא"ו, וקדוש הראשון הוא איך שהוא"ו רוצה ליכלל וליבטל בבחי' קדש כו' ע' בלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י בפ' אמור, וע"ז נאמר רוח האדם היא העולה למעלה ורוח הבהמה כו', פי' אדם הוא בחי' מ"ה שהוא בחי' ביטול כו', וכמו משה הי' כבד פה וכבד לשון, פי' שלפי שמשה הוא בבחי' הביטול תמיד כמ"ש ונחנו מ"ה לכן הי' כבד פה וכבד לשון, כבד פה לגבי תושבע"פ וכבד לשון לגבי תושב"כ, כי ענין הדבור הוא בחי' השפעה והרי הוא המשפיע, אבל משה שהי' בבחי' מ"ה לכן הי' כבד פה כו' כ"א שהי' תמיד בבחי' הביטול כו', ועד"ז הוא בחי' רוח האדם העולה שהוא תמיד בבחי' עלי' מלמטלמ"ע כו', משא"כ רוח הבהמה יורדת למטה כי כל השפעה למטה נק' בשם בהמה, ולכן ארז"ל יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, כי מקור חיות העולמות נק' בשם בהמה, וע"ז אמרו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, פי' כי ראש לשועלים הגם כי הוא בחי' ראש אבל זהו לשועלים בחי' רוח הבהמה היורדת למטה ויותר טוב להיות זנב לאריות כו' להיות בבחי' הביטול ליכלל מלמעלמ"ט כו', וזהו שורש ענין ש' מ"ב שהוא בחי' העלאות מלמטלמ"ע. וז"ע פ' ראשונה דק"ש שהוא בחי' אהבת בכל מאדך בבחי' העלאה מלמעלמ"ט, וז"ע אור החסד בכלי הגבורה הגם כי האור הוא ואהבת בחי' חסד עכ"ז צ"ל בחי' גבורה בכדי לצאת מהכלי, כי פי' גבורות הוא מל' תגבורת שהוא ענין תגבורת החיות לצאת מהכלי כו', וז"ע קבלת עול מלכות שמים, פי' שמים כמו שהשמים מקיפי' את הארץ והד' יסודות ארמ"ע, כמו"כ יש בחי' ד' אותיות דש' הוי' וכתי' ותתפלל חנה על הוי' שהוא בחי' סוכ"ע שעל הוי', ופי' מלכות שמים הוא בחי' מל' דא"ס ופ' ראשונה היא קבעומ"ש היינו בחי' מל' דא"ס וזהו ע"י בכל מאדך דוקא, וזהו שרש ענין פ' ראשונה דק"ש.

שלה

ג) וענין פ' שניה דק"ש הוא בחי' שוב מלמעלמ"ט, והגם כי לא נאמר בה בכל מאדך מ"מ נאמר בה מה שלא נאמר בפ' ראשונה, והוא מ"ש לעבדו בכל לבבכם כו', ופי' עבודה הוא כמו שאנו רואים בענין העבד שמשלים לרבו, שיש כמה מלאכות שאין הרב בעצמו יכול לעשות כמו תיקוני האכילה באפי' ובישול וכמ"ד שאין הרב בעצמו יכול לעשותם והעבד משלים את רבו בזה כו', אך לפ"ז צ"ל איך יתכן לומר כן למעלה הלא אנת הוא שלימותא דכולהו ואיך יתכן לומר שהאדם משלים כבי'. אך הענין הוא דהנה כתי' אשר ברא אלקי' לעשות לתקן שכל מה שברא בשי"ב צריך תיקון וכמ"ש במד"ר התורמסין צריכין תיקון ואפי' האדם צריך תיקון, וענין התיקון הוא כי ארז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, שמאחר שנק' תחתונים הלא יש חילוקי מדרגות עליונים ותחתונים, וענין דירה בתחתונים היינו שיהי' גילוי והמשכת אלקותו למטה כמו למעלה וז"ע יחוד אלקותו שיומשך גילוי אלקותו ית' למטה כו'. והנה יש עולם התיקון והיינו מה שכבר נתקן וקאי על עולם האצי' שתיקן בעצמו, אבל יש ג' עולמות בי"ע שניתן לאדם שיתקן אותם כי שרשן הוא מעולם התהו והעבודה ניתנה לאדם לתקנם, ולכאו' הלא הי' יכול לבראותם שלא יצטרכו לתיקון וכמו עולם האצי' שהוא מה שכבר נתקן כו', אך כך עלה ברצונו ית' כו', וז"ע העבודה וע"י מה מתקנם האדם זהו ע"י המצות. וזהו שורש ענין מ"ש בפ' שמיני יו"ד פסוק יו"ד ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, שחול הוא בחי' ק"נ והוא עיקר המסתיר להיות נראה העולם ליש ודבר נפרד כו', וע"י שמבדיל בין הקדש ובין החול שעיקר המצות נתלבשו בדברים גשמי' שמנוגה, הנה עי"ז ממשיך גילוי אלקותו ושלא יסתיר בחי' ק"נ, ויש הבדלה בין טמא לטהור כי בקליפות יש ב' בחי' שיש בחי' קליפה שא"א להעלותה וצריכי' להעבירה לגמרי כו', וזהו ע"י מל"ת כו' וז"ע העבודה שבפ' שני' דק"ש כו'.

ד) ומעתה יובן מה שמי שתורתן אומנתן חייבים בק"ש ופטורים מן התפלה כי הנה ע"י הק"ש ממשיך בחי' אור חדש מאתו ית', והנה ההמשכה הוא בבחי' התורה כי אורייתא מח"ע נפקת והשראת אוא"ס ב"ה הוא בבחי' חכמה דוקא, כי חכ' היא אחד האמת ואין זולתו, כי ענין גילוי אלקות הוא איך דכולא קמי' כלא חשיב, ולכן במי שהוא בחי' יש א"א לשרות כי אין אני והוא יכולים לדור כו', כ"א בבחי' חכמה שהיא כח מ"ה בחי' ביטול בה דוקא הוא השראת אוא"ס ב"ה, ואורייתא מח"ע נפקת כו', ולכן אפי' מי שתורתן אומנתן חייבים ג"כ בק"ש כי ק"ש היא המשכת הא"ח ובתורה הוא רק ההשראה כו', אבל מן התפלה הם פטורים כי התפלה

שלו

היא חיי שעה, והנה חיי שעה פירש"י לרפואה ולשלום ולמזונות שהם השפעות גשמיות, והנה שעה בחי' זמן הוא שייך רק בבחי' מלוכה כמ"ש ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך עבר הוה ועתיד, אבל למעלה מן המל' אינו שייך בחי' זמן, ולכן מי שתורתן אומנתן פטורים מן התפלה שיש בכלל מאתים מנה, וה"ז כמו מ"ע שהזמ"ג שהנשים פטורות והיינו מפני כי עלמא דנוק' משועבד לעלמא דדכורא כמו שלמטה האשה משועבדת לבעלה תחת הזמן כו', ואיך יכולים לצוות לה מ"ע שהזמ"ג מאחר שהיא משועבדת בזמן, ולכן מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות והבעל מוציא אותה במצות אלו, כמו שמצינו בכמה מצות כמו מצות המלך שא"א לכל ישראל שיהי' כ"א מלך, והרי המלך על ישראל מוציא את כל ישראל במצוה זו כו', כמו"כ מ"ע שהזמ"ג הבעל מוציא את אשתו, ועד"ז מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה והרי הוא יוצא ידי חובת תפלה כי בכלל מאתים מנה.

אמנם לפ"ז צ"ל מפני מה דוקא מי שתורתו אומנתו שלפ"ז מי שהוא לומד תורה אפי' אין תורתו אומנתו הי' צריך שיופטר מתפלה, אך הענין הוא דהנה מצינו מעלה בתפלה דתפלה ה"ע מ"ש המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב, שתמיד נמשך בחי' זו, וזהו כלל שכל המשכה שנמשכת בתמידות ה"ז נמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי כו', ולכן מי שתורתו אומנתו שלומד תמיד ולא פסיק פומא מגירסא הרי זה נמשך ג"כ מבחי' אוא"ס ב"ה דלא פסיק, ולכן מאחר שנמצא בו גם מעלת התפלה ונוסף לזה שגדלה מעלת התורה על התפלה לכן הרי הוא פטור מן התפלה, אבל מי שאין תורתו אומנתו הגם כי גדלה מעלת התורה על התפלה, אבל הנה יש יתרון המעלה בתפלה שממשכת בתמידות כמ"ש המחדש בטובו בכ"י תמיד, לכן חייב בתפלה. וזהו ביאור מארז"ל רבא חזיא לרב המנונא דקמאריך בצלותא ודימה רבא כי רב המנונא הוא מן אותם שתורתן אומנתן לכן א"ל מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי

שלז

שעה, והשיב לו ר"ה זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד כי אינו מן אותם שתורתם אומנתם לכן הוא חייב בתפלה.

וזהו אם אין קמח אין תורה כי צ"ל קמח הוא בחי' התפלה בחי' חיי שעה בפ"ע ובחי' תורה בפ"ע, וזהו שרש ענין הקמח. וכדי לעשות עיסה שתחייב בחלה צ"ל טחינה ולישה ואפיה, טחינה בנפש הוא ענין לב נשבר ונדכה, וגם כמארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ולישה הוא כאשר מערבין המים בקמח, ועד"ז יובן בנפש שהמים הוא מ"ש ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים כו', וכמו ע"י הלישה מתערב יפה המים בכל חלקי הקמח ומתדבק היטב, כמו"כ צ"ל ולדבקה בו, וזהו ענין אהבת בכל לבבך ובכל נפשך. ואפיה היא אהבה ברשפי אש.

והחלה צריכי' ליתן לכהן, כי הנה כתי' ואם האכל יאכל וארז"ל בשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת מזבח ואכילת כהנים וארז"ל כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, וצ"ל איך ע"י אכילת כהנים מתכפרים הבעלים, אך הענין הוא דהנה אכילת מזבח הוא מה שנכלל במלאכים וכמ"ש בזהר ארי' דאכיל קרבנין, אבל יש בחי' אכילה היותר גבוה והיינו דכתי' ועל הכסא דמות כמראה אדם ואוא"ס ב"ה הוא כי לא אדם, וענין האכילה הוא מה שנמשך מבחי' כי לא אדם בבחי' אדם כו'. והנה ע"י אכילת כהנים מתעורר בחי' אכילה זו, שע"י אכילת הכהן מתעורר למעלה אכילת אדם העליון לכן כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כו', וזהו ג"כ ענין החלה שניתנה לכהנים כו'. וזהו ענין מ"ש ואתה כהן לעולם על דברתי, דבור הוא בחי' מל' אמנם מבחי' דבור יכול להיות מדבר עמים כנודע, אכן ע"י הכהן איש החסד נמשך בבחי' מל', וזהו ענין החלה שנק' ראשית וכמשארז"ל בראשית בזכות החלה שנק' ראשית, אך הנה בראשית ב' ראשית, ח"ע וח"ת, והכהן איש החסד ממשיך מבחי' ח"ע בח"ת, וזהו מ"ש להניח ברכה אל ביתך ב' דבראשית דהיינו בח"ת. וזהו ענין

שלח

חלה חל ה', דהנה הד' רומז ג"כ לבחי' המל' בחי' דבור כנ"ל, אכן ע"י החלה נעשה מדלי"ת ה"א שמתוסף בחי' יו"ד וזהו על דברתי דבור יו"ד, וזהו שרש ענין החלה הנה הכהן איש החסד מחבר בחי' בראשית בחי' ח"ע וח"ת כו'.