ראשית עריסותיכם

שלח

בס"ד.

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, וביחזקאל סי' מ"ד פסוק למ"ד כתיב וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, וצ"ל מהו ענין הברכה שנמשך ע"י החלה אשר תתן אל הכהן, הנה מצות חלה ניתנה לנשים שהיא מן הג' מצות נדה חלה הדלקת הנר, לפי שחוה כיבתה דמו של עולם וחלתו של עולם ונרו של עולם, כמארז"ל בירושלמי פ"ב דשבת ובמד"ר בראשית פי"ד, לכן ניתן ג' מצות אלו לנשים לתקן חטא חוה. והנה ארז"ל במד"ר הנ"ל כשם שלגבי חלה שמשעה שהאשה מקשקשת עיסתה במים מגבהת חלתה, כך באדה"ר שהי' חלתו של עולם ג"כ כתי' ואד יעלה מן הארץ והשקה כו' ואח"כ כתי' ויצר כו' את האדם עפר מן האדמה, שאדה"ר נברא ממקום כפרתו היינו מן העפר אשר בקרקע המשכן, וגיבל את העפר במים, ואח"כ הרים חלתה ממנה וברא את אדה"ר, ובהיות כי חוה כיבתה את נרו כו' לכן ניתן מצות חלה לנשים לתקן חטא זה כו'.

והנה בת"ז תיקון ט"ז אמרו כי חלה הוא חל ה', והענין כי ארז"ל עה"ד חטה היתה, שלכן אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, והנה בשמות השבטי' לא הי' אותיות ח"ט והיינו לפי שהם רחוקים מן החטא ולכאו' צ"ל הלא חטה היא בחי' מל' וחטה גימי' ך"ב והיינו בחי' ך"ב אתוון דאורייתא, והאיך יתכן לומר בה בחי' חטא. אך הענין הוא דאיתא בזהר שבחי' המל' נק' ברתא דמתחטא לקמי' אבוהי, והיינו מפני כי החטא סמוך לה וכמ"ש לפתח חטאת רובץ,

שלט

פי' פתח היא בחי' המל' שנק' בשם פתח ודלת, וכמ"ש דוד ארוממך ה' כי דליתני, וכתי' פתחי לי אחותי, וכתי' ופסח ה' על הפתח והיינו שכמו ענין הפתח הוא משמש כניסה ויציאה, כמו"כ כל העליות וכל ההמשכות הוא ע"י המל' כנודע ממ"ש במ"א ע"פ בזאת יבא אהרן דא פתחא לאעלאה לי, וסמוך לפתח זה חטאת רובץ, משא"כ השבטים הם י"ב גבולי אלכסון דז"א לכן הם רחוקי' מהחטא, ושלכן לא היו אותיות ח"ט בשמות השבטים, אבל בחי' המל' בחי' חטה נק' ברתא דמתחטיא כו' בהיות כי החטא סמוך לה, ועפ"ז יובן ענין חלה שהיא חל ה', דהנה ההפרש בין חמץ למצה שבמצה היא ה' ובחמץ תמורת הה"א הוא חי"ת, והנה חמץ רומז ליצה"ר כמ"ש מכף מעוול וחומץ, שהוא בחי' גאוה וגסות, אבל מצה היא בחי' ביטול ושפלות, ולכן אנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום מ"ה, פי' מ"ה הוא בחי' ביטול כנודע, וענין החלה שגם בלחם חמץ יהי' בחי' ה"א והיינו חלה חל ה'.

ב) ויובן בהקדם ענין הקמח, שארז"ל באבות אם אין קמח אין תורה, דפי' הפשוט הוא כמארז"ל באבות יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, שצ"ל יגיעת שניהם דוקא, ולא די גם בבחי' התורה לבד, וכמארז"ל ג"כ באבות כל ת"ת שאין עמה מלאכה כו', והיינו שצ"ל ב' הבחי' קמח ותורה כו', שענין הקמח הוא בחי' גשמיות כו', וז"ע הפלוגתא דרשב"י ור' ישמעאל בפ"ה דברכות דל"ה ע"ב, שרשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה ודושה בשעה שהרוח תורה אימתי נעשית, ור' ישמעאל אומר הנהג בה מנהג דרך ארץ, והיינו שצ"ל ב' הבחי' קמח ותורה, והרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כו', ויש לפרש שענין הקמח הוא על שורש ומקור השפעות גשמיות, והיינו ע"ד משארז"ל רבא חזיא לרב המנונא סבא דקא מאריך בצלותא טובא א"ל מניחין חיי עולם ועוסקי' בחיי שעה, א"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, והענין הוא דהנה מי שתורתו אומנתו פטור מהתפלה, וצ"ל מפני מה צ"ל תורתן אומנתן מ"מ אם יש בתורה בכדי לפטור מהתפלה למה צ"ל שיהי' תורתן אומנתן דוקא, ולמה כל מי שלומד תורה יהי' פטור מן התפלה מאחר שיש בתורה בכדי לפטור מהתפלה.

ויובן בהקדם ענין ק"ש ותפלה ותורה, דהנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע בכדי שיקבלו עליהם עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבלו עליהם

שמ

עול מצות, שהם בחי' רצו"ש, קבעומ"ש הוא בחי' רצוא, וקבעומ"צ הוא בחי' שוב. והנה בפ' ראשונה יש בה מ"ב תיבין מן ואהבת עד ובשעריך שרומז לבחי' הגבורה, ובפ' והא"ש יש ע"ב תיבין מן והי' עד ושמתם, שנודע שע"ב עולה בגימ' חסד, וצ"ל הלא נת' בזהר שפ' שמע והא"ש הם חו"ג, וא"כ שמע הוא בחי' חסד, ולכן נאמר בה ואהבת שהוא בחי' חסד, ופ' והא"ש היא בחי' גבורה ולכן נא' בה וחרה אף כו', ובענין השמות נהפוך הוא שבפ' שמע הוא ש' מ"ב בחי' גבורה, ובפ' והא"ש שהיא בחי' גבורה יש בה ע"ב תיבין שהוא בגימ' חסד. אך הענין הוא דהנה השמות מ"ב וע"ב הם בחי' כלים, וכמאמר וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא שהשמות הם בחי' גופין, והנה מה שהמדות הם בהתחלקות חו"ג זהו כשהם בבחי' המדות עצמן, אבל כשמאיר בהם מבחי' אוא"ס שלאו מכא"מ אזי נעשה התכללות המדות ואחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבו' בכלי החסד, אשר מצד בחי' זו בפ' שמע שהיא בחי' אור האהבה והחסד, מ"מ הכלי היא בחי' גבורה, ובפ' והא"ש שהיא בחי' אור הגבו', מ"מ הכלי היא ש' ע"ב בחי' חסד.

ולהבין מפני מה בק"ש הוא ש' מ"ב וכן המסעות היו ג"כ מ"ב מסעות והיינו ז"פ וא"ו ובספה"ע הוא מ"ט היינו זפ"ז, והוא לפי שש' מ"ב הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ולכן בהעלאות לא חשיב בחי' המל' שבכל מדה כי מדת המל' ענינה בכדי להיות המשכה וגילוי לזולתו מלמעלמ"ט, ולכן בהעלאות הוא רק ז"פ וא"ו שעולה מ"ב, ולכן בק"ש בפ' ראשונה שענינה היא בחי' רצוא כנ"ל שהיא קבעומ"ש בחי' רצוא הוא ש' מ"ב, וכן בענין המסעות שה"ע עלייתם ממצרים עד שבאו לירדן יריחו בחי' ריח שהוא ענין העלאה מלמטלמ"ע הי' ג"כ רק מ"ב מסעות, וכן בקבלת שבת אומרים אנא בכח שהוא ש' מ"ב, שאז זמן עליית העולמות שזהו ע"י ש' מ"ב דוקא כו'.

ג) ושורש ענין ש' מ"ב הוא, דהנה בשרפים מצינו שהם בעלי שש כנפים, כמ"ש שש כנפים לאחד (ישעי' וא"ו ב'), משא"כ בחיות הם ד' כנפים כמ"ש וארבע כנפים לאחת להם (יחזקאל א' וא"ו), והיינו מפני כי השרפי' אומרים קדוש שמשיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל ואני ה' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה"ע, וכולא קמי' כלא חשיב, והם עומדים תמיד בבחי' ביטול זה איך דכולא קמי' כלא חשיב לכן הם בעלי שש כנפים לפי שהם בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', וכמו המלאכי' דכתי' ורבוי רבבן קדמוהי יקומון שאין מהם השפעה למטה כ"א תמיד בבחי' הביטול ליכלל באוא"ס ב"ה מלמטלמ"ע, ושרשם הוא מבחי' וא"ו דש' הוי', דהנה יש בחי' קדש וקדוש, קדש היא מלה בגרמי', וקדוש הוא בחי' קדש וא"ו, וקדוש הא' הוא איך שהוא"ו רוצה ליכלל וליבטל בבחי' קדש

שמא

כו' כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י בפ' אמור יעו"ש, וע"ז נאמר רוח האדם היא העולה למעלה ורוח הבהמה כו', פי' אדם הוא בחי' ש' מ"ה שהוא בחי' ביטול כו', וכמו משה שהי' כבד פה וכבד לשון, פי' לפי שמשה הי' בבחי' הביטול תמיד וכמ"ש ונחנו מ"ה לכן הי' כבד פה לגבי תושבע"פ וכבד לשון לגבי תושב"כ, כי ענין הדיבור הוא בחי' השפעה והרי הוא המשפיע, אבל משה להיותו בבחי' ביטול תמיד לכן הי' כבד פה וכבד לשון כו', ועד"ז הו"ע רוח האדם עולה למעלה שהוא תמיד בבחי' עלי' מלמטלמ"ע כו', משא"כ רוח הבהמה היורדת למטה כי כל השפעה נק' בשם בהמה, ולכן ארז"ל יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, כי מקור חיות העולמות נק' בשם בהמה כו', וע"ז אמרו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, פי' כי ראש לשועלים הגם כי הוא בחי' ראש אבל זהו לשועלים בחי' רוח הבהמה היורדת למטה, ויותר טוב להיות זנב לאריות להיות בבחי' הביטול ליכלל מלמעלה למטה כו', וזהו שורש ענין ש' מ"ב, ולכן בפ' ראשונה דק"ש שענינה העלאה מלמטלמ"ע יש בה מ"ב תיבין.