כל פטר רחם כו'

שמא

בס"ד. (ש"פ קרח, רכ"ז).

מחלוקת קרח - ד"פ

[קרח]

כל פטר רחם כו' אך פדה תפדה את בכור האדם כו', וצ"ל מפני מה אחר מפלת קרח דוקא נא' שהבכורים משועבדים לכהנים. אך הענין הוא דהנה הר"ן איש שנשתתפו לקרח במחלקותו היו בכורים, והיינו מפני שארז"ל בפב"ת דזבחים עד שלא הוקם המשכן הי' הבמות מותרות ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו

שמב

הבמות וניטל עבודה מבכורות וניתן לכהנים, והר"ן איש שהיו בכורים לכן נשתתפו במחלוקת בהדי קרח על כהונת אהרן כו', כי קודם שהוקם המשכן הי' עבודה בבכורות כמ"ש וישלח את נערי בנ"י ויעלו עולות, ולכן לקח יעקב אבינו את הבכורה מעשו כדי שיוכל להקריב כו'. ולהבין ענין מחלוקת קרח עם אהרן, דהנה הכהן הוא בחי' איש החסד כו', והלוים היו מבחי' הגבורה ולכן הי' עבודתם בשירה ובזמרה, משא"כ כהנים הי' עבודתם בחשאי, וגם בכהנים הי' שמן המשחה אבל הלוים אמרו שירה על היין כו'.

והנה במחלוקת קרח על אהרן נאמר ויקח קרח ות"א ואתפליג קרח, וצ"ל לשון ואתפליג שבכ"מ שנא' ויקח לא תרגם ואתפליג כ"א ונסיב, רק כאן תרגם על ויקח ואתפליג, והנה איתא בספרים (בס' נועם אלימלך) ואתפליג הוא ע"ד מ"ש ביום שני יהי רקיע ויהי מבדיל, וצ"ל מהו ענין מחלוקת קרח לההבדלה שנעשית בשני.

ויובן בהקדם ענין מ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, שידי הוא בחי' יד שמאל מדכתי' אח"כ וימיני טפחה, וגם כי יד הוא יד כהה כו', וארז"ל נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, ולכן אנו רואים שהברואים שבשמים חיים לעולם, משא"כ הברואים שבארץ מתים וגם במשך חיותם יש הפרש גדול בין ברואים שבשמים לברואים שבארץ, שברואים שבשמים כמו גלגל השמש הנה הוא חזק כיום הבראו וכמ"ש אלה תולדות השמים כו' בהבראם כיום הבראם שהגם שזה יותר מן ה' אלפים ות"ר שנה שנברא מ"מ ה"ה חזק כיום שנברא ולא נחלש ולא נגרע כחו כלל, וכמו"כ גם המלאכים שעבודתם באהוי"ר הנה באהוי"ר שנבראו ונולדו כן הוא אצלם גם עכשיו שלא נגרעו כלל, אבל הברואים שבארץ הנה אנו רואים שכל מה שמזקינים נחלשים יותר כו', והיינו מפני כי נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, שכמו באדם כשעושה מלאכה בימין הנה המלאכה היא טוב ויפה, משא"כ כשעושה בשמאל הגם שעושה הדבר ההיא אבל אינה כמו מה שעשה בימין, וכמו הכתיבה כשכותב ביד ימין הנה מצטייר האותיות בציור נאה כפי אופן תמונתם, משא"כ כשכותב בשמאל הגם כי עושה תמונת אותיות אבל אינם בערך כלל מהאותיות שכותב ביד ימין, ועד"ז יובן למעלה הגם שאין שייך לומר בחי' ימין ושמאל מ"מ בחי' שמים נבראו מבחי' היותר עליונה, וזהו נטה ימינו וברא שמים ונטה שמאלו וברא ארץ, ולכן ברואים שבארץ הם באופן אחר כו', וזהו שרש ענין

שמג

ימין ושמאל שכל הבחי' שבארץ הוא מבחי' שמאל, ובחי' שמים הוא מבחי' ימין כו', ובד"כ הנה עוה"ז ועוה"ב הוא בחי' ימין ושמאל, שבד"כ עוה"ז הוא בחי' שמאל ועוה"ב הוא בחי' ימין כו', ולכן ביו"ד נברא העוה"ב שהיו"ד הוא בחי' חכמה קו הימין, ובה"א נברא העוה"ז שהה"א הוא בחי' מל' שבנין המל' מהגבורות כו' בחי' קו השמאל.

ב) והנה שרש ענין מחלוקת קרח שזהו ואתפליג קרח יובן בהקדם ענין ההבדלה שנעשית בשני יהי רקיע ויהי מבדיל כו', שדוגמת זה יש קרומא דפסיק במעי דבר נש שה"ע חצר הכבד המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, שאברי הנשימה הם בתכלית הרוחניות ואברי המזון הם בתכלית הגשמיות שיש בהם צואה ופסולת, וכ"ז נעשה ע"י החצר הכבד שמפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון שמצד זה נבדלים אברי הנשימה בתכלית הרוחני' והדקות ואברי המזון יש בהם צואה ופסולת, ועד"ז יובן למעלה שכתי' וכל קרבי את שם קדשו שיש מלאכים שנקראי' בשם קרביים שכמו הקרביים מבררים את המאכל שהמובחר יעלה למוח ולב, והפסולת יודחה לחוץ, כמו"כ יש מלאכים שמבררי' את השפע כו', וזהו מפני כי יש פרסא המפסקת ומבדלת עד שיוכל להיות שימצא בהם בחי' הפסולת, וז"ע יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים שמים עליונים הם בתכלית הרוחניות ומים תחתונים הם מקור לתענוגי' גשמי' כו', וכ"ז נעשית ע"י המחיצה כו'. והנה לע"ל כתי' מחצתי ואני ארפא שהמחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים לע"ל אני מרפא המחיצה כו' כמארז"ל במד"ר קהלת ע"פ דור הולך ודור בא. והנה שורש ענין הפרסות והמחיצות הוא מבחי' גבורות קו השמאל כנודע, ובד"כ ז"ע מ"ש מלכותך מלכות כל עולמים שהתהוות כל העולמות הוא מבחי' מל', והנה בנין המל' הוא מהגבורות כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו שכדי שיהי' בחי' מל' זהו ע"י וגבורתך בחי' גבורות וצמצומי', וז"ע מלך שמו נק' עליהם שרק התפשטות שמו עליהם בלבד, אבל עצמותו ומהותו מובדל ומרומם מהם כו', ולכן מלך העולם עולם ל' העלם והסתר שזהו נמשך מבחי' מלך כו' שנעשה מבחי' גבורות וצמצומים כו', וזהו נטה שמאלו וברא ארץ כו'. והנה קרח רצה להגביר בחי' קו השמאל, והיינו כי בחי' קו השמאל מקבל מבחי' קו הימין כי עיקר המכוון הוא שיהי' לאכללא שמאלא בימינא, וקרח רצה להגביר קו השמאל ושיומשך תוס' אורות בקו השמאל שיומשך בתענוגי' גשמיים כו' ולכן הי' חטא קרח גדול מאד, וזה הי' ג"כ חטא צלפחד מקושש עצים ביום השבת שהעצים עה"ח ועה"ד הם ג"כ בחי' ימין ושמאל, שעה"ד כתי' בי' ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים שהוא בחי' גשמי' שנמשכי' מבחי'

שדמ

שמאל, ועה"ח הוא בחי' חיי עולם הוא בחי' ההמשכה הנמשכת בג"ע, וצלפחד בירר בהעצים כמ"ש בזהר דייק הי מנהון רב ובחר בעה"ד והפריד אותו מן עה"ח כו'.

ג) ולהבין איך הי' בכח קרח להגביר בחי' קו השמאל כו', הענין הוא דהנה מצינו שבשרשן בחי' הגבורות קדמו לבחי' החסדים, והיינו כי בחי' השתלשלות עו"ע זהו בחי' ימינו תחבקני, אבל כדי שיהי' נמשך בחי' ההשתל' מאתו ית' הי' צ"ל צמצום ומקו"פ וכמ"ש בע"ח, וענין הצמצום בחי' הסתלקות האור הוא בחי' גבורות והרי הם קדמו לבחי' החסדים הם בחי' ההשתלשלות עו"ע כו', וזהו כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, ולכן מצד זה הי' בכחו להגביר גם למטה בחי' הגבורות כו', אך באמת טעה בזה, דהנה עיקר המכוון בבחי' הגבורות לא שישארו בבחי' גבורות כ"א שע"י ההעלאה בבחי' גבורה יהי' נמשך בחי' החסדים כו'.

ויובן בהקדם ענין מ"ש יום ליום יביע אמר שצ"ל מהו ענין יום ליום שיום א' מביע בחי' אמר ליום ב'. אך הענין הוא דהנה כתי' ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב, שתמיד נמשכים המשכות חדשות בכ"י, ובד"פ הנה נחלק היום לי"ב שעות וכמו"כ הלילה, והם כנגד י"ב צירופי הוי' וי"ב צירופי אד' שבכל שעה מאיר צירוף אחר, והנה כתיב ימים יצרו ולא אחד בהם, פי' ימים הם בחי' המדות כי שרש הוא"ו ימים הם בחי' ו' מדות כו', והמכוון הוא להמשיך בהם בחי' אחד כו', וזהו ולא אחד בהם שהעבודה הוא להמשיך בהם בחי' אחד, והוא ע"י ולא שהכתיב הוא באל"ף והקרי הוא בוא"ו שרומז למ"ע ומל"ת, והנה כל מה שעושים ביום א' הנה בחי' זו מתעלה וע"י עלי' זו גורם שיומשך בחי' אורות חדשים ביום ב', וזהו יום ליום יביע אמר שיום א' יביע ליום ב' ע"י ההעלאה שנעשה מהעבודה ביום א'. ונמצא כי עיקר מכוון הגבורות אינם שישארו כן כ"א שיהי' נמשך ע"י העלאתם בחי' המשכת החסדים כו', ופי' ברישא חשוכא והדר נהורא שברישא הוא חשוכא בכדי שיהי' אח"כ נהורא כו', וה"ז כמ"ש והחיות רצו"ש שיש בזה ב' פירושים, הא' שקאי על חיות הקדש שהם ברצו"ש, שמכוון מהרצוא שלהם בכדי שיהי' אח"כ בחי' השוב, ויש עוד פי' והחיות רצו"ש שקאי על החיות המחי' עולמות שהוא תמיד ברצו"ש ה"ע מטי ולא מטי הוא בחי' הסתלקות והתפשטות שההסתלקות הוא בכדי שיהי' אח"כ התפשטות, וכמו בדופק האדם שהוא בהסתלקות והתפשטות מפני כי הנפש היא רוחניות והגוף הוא גשמי וא"א שיתיישב לכן הם בבחי' דפיקא הסתלקות והתפשטות, שמכוון ההסתלקות הוא בכדי שיהי' אח"כ בחי' התפשטות כי הנפש היא רוצה להחיות את

שמה

הגוף כו', ונמצא כי עיקר העלאות בחי' הגבורות בכדי שיהי' נמשך בחי' המשכת החסדים כו', ועיקר ההמשכה גם בבחי' הגבורות הוא ע"י בחי' החסדים.

וזהו מ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא, וארז"ל במד"ר שקאי על קין שנשא תאומתו, ובזהר פי' ואיש דא קוב"ה כי יקח את אחותו דא כנס"י הה"ד ותתצב אחותו מרחוק וכתי' פתחי לי אחותי כו', ופי' ואיש כי יקח את אחותו קאי שגם בבחי' אחותו יהי' נמשך כמו שהוא בבחי' איש, דהנה אחותו הוא בחי' המל' נת' לעיל שנטה שמאלו וברא ארץ, וכדי שיומשך בה בחי' חסד ימין זהו ע"י חסד הוא שהוא בחי' החסד, ונמצא כי עיקר ההמשכה גם בבחי' הגבורות הוא ע"י החסד דוקא כו'. וזהו כמו שמצינו שיש מי ששולט בשתי ידיו שגם השמאל שלו הוא בחי' ימין כו', והגם שצריך להניח תפילין בשמאל שלו דוקא שחלוק בחי' השמאל מבחי' ימין עכ"ז בחי' שמאל שוה בכח לבחי' ימין כו', ולמעלה זהו מ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב שמצד בחי' זו נמשך להיות תרעץ אויב כו'.

ד) וזהו מה שהשיב לו משה בקר ויודע ה' את אשר לו כו', דהנה כתי' בבקר יאכל עד ופי' בזהר שבחי' עד אוכל בבוקר, וענין פי' עד, הנה ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ שנא' שובה ישראל עד הוי' אלקיך, שנק' כסה"כ בשם עד, והיינו כי כסא רומז על מלוכה כמ"ש מושיב מלכים לכסא, ובמלוכה נאמר לעדי עד ימלוך שנק' מלוכה בשם עד, שלכן נק' גם הכסא בשם עד כו', ופי' בבקר יאכל עד, צריך להבין תחלה פי' עד שהוא ל' זמן שקאי על בחי' המל', שבשם הוי' אינו שייך בחי' זמן כי הי' הוה ויהי' כאחד ואינו שייך בחי' זמן כ"א בבחי' מל' כמ"ש מלך מלך ימלוך, והנה זמן אכילת עד הוא בבוקר, כי הנה ענין הקרבנות הוא ששורש הבהמה נלקחה מפני שור שבמרכבה וע"י שמעלים אותה ע"ג המזבח נכללת בשרשה פני שור שבמרכבה, ועי"ז והחיות נושאות את הכסא כו', וזמן הקרבנות הוא ביום דוקא ותמיד של שחר הוא בבוקר, וזהו בבקר יאכל עד ה"ע הקרבנות. ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו, שז"ע אכלתי יערי עם דבשי, יערי הוא בחי' יוצר אור כי כמו שלמעלה שרפים עומדים, למטה בחי' עצי שטים עומדים כמשארז"ל במד"ר לכן נק' יוצר אור בשם יערי, ודבשי הוא בחי' ק"ש, כי עיקר המתיקות נמשך מבירור ההיפוך דוקא, ולכן ע"י שמבררים בק"ש את הנה"ב להיות בכל לבבך בשני יצריך כו' הנה עי"ז הוא המתיקות.

והנה כתי' ברן יחד כל כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים, וארז"ל שהמלאכים ממתינים עד שיאמרו ישראל ק"ש, וזהו ברן יחד כל כוכבי בקר ואז ויריעו בני אלקים, וזהו כמ"ש כתר יתנו לך מלאכים כו' ועמך ישראל כו' יחד כו'. ועוי"ל ברן יחד כל כו' כי כדי שיהי' ויריעו כל בני אלקים, פי' בני אלקים קאי על בחי'

שמו

הגבורות, ולהיות ויריעו ל' תרועם בשבט ברזל זהו ע"י ברן יחד כוכבי בקר ע"י ק"ש דבוקר דוקא, וזהו בבקר יאכל עד הוא ע"ד רבתי שבק"ש, ולכן אמר משה לקרח בקר ויודע, כי קרח רצה להגביר בחי' הגבורות קו השמאל ואמר לו שימתין עד הבקר ויראה כי העיקר הוא ע"י החסדים דוקא, ולכן בפ' ראשונה דק"ש שהוא ש' מ"ב בחי' גבורה הנה האור הוא חסד כמ"ש ואהבת, וזהו נמשך ע"י הכהן איש החסד דוקא כי הכהן ממשיך מבחי' רב חסד לכן יכול להיות גילוי גם למטה כו'. וזהו מ"ש לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, פי' רשעי ארץ קאי על הרשעים שנמשכו אחר גבורות קשות שא"א לבררם כו', לכן לבקרים אצמית כל רשעי ארץ שהזמן הוא בבקר כו'.

והנה בתחלה הלך משה אל קרח כי דימה שכמו שיום שלישי מברר את המחיצה שנעשה ביום שני שלכן נאמר ביום שלישי ב"פ כי טוב, הא' ליום שני והב' ליום שלישי, כמו"כ גם הוא יברר את קרח, אבל קרח לא רצה לכן אמר בקר כו'. והנה אחר מפלת קרח נאמר שהבכורות משועבדי' לכהנים כי בתחלה הי' עבודה בבכורות, כי הבכורות הוא אחר יחוס האם כי הוא פטר רחם שפוטר את הרחם, אבל כהנים היחוס אחר האב ולכן בת כהנת שניסת לישראל הולד ישראל וכהן שנשא ישראלית הולד כהן, והנה אדה"ר הי' בכורו ש"ע לכן הי' עבודה בבכורות, אבל אח"כ כשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ניטל עבודה מבכורות כו'. אך לפ"ז צ"ל מפני מה עד שלא הוקם המשכן הי' עבודה בבכורות, הענין מפני כי כשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן כו', והי' העבודה בבכורות, אבל אח"כ ניטל העבודה

שמז

מבכורות וניתן לכהנים מפני כי ע"י חטא העגל חזרה זוהמתם, לכן צ"ל הבכורות משועבדים לכהנים, אבל לע"ל כשיבורר ותהי' א"ח עט"ב יהי' העבודה בבכורות כו', והיינו כי עכשיו מ"ה מברר ב"ן, ולכן הבכורים שיחוסם אחר האם משועבדי' לכהנים, אבל לע"ל כשיתברר ב"ן ויתעלה בס"ג שלמעלה מבחי' מ"ה, אזי יהי' העבודה בבכורות כו'.