מי מנה עפר יעקב

שנג

בס"ד. (ש"פ בלק, רכ"ז).

ענין עפר - ד"פ

בלק

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, והנה יש בזה ב' פירושים הא' מנה לשון מנין, ופי' מי מנה עפר יעקב מצות התלויות בעפר, וצ"ל הלא מצות התלויות בעפר הם כלאים ופיאה ולא תחרוש בשור ובחמור יחדיו שהם מועטים ואיך יתכן לומר עליהם מי מנה כו', אך הפי' הוא שמי מנה קאי על גודל מעלת המצות התלויות בעפר שהם גדולים מאד כו', כי תרומה ומעשר ולקט שכחה ופיאה ושמיטין ויובלות זהו יותר מן חלק רביעי מן התבואה, וע' בפי' רש"י ע"פ והי' אמונת עתיך. ופי' הב' מי מנה מל' וימן להם המלך, ומל' ולחנה נתן מנה א' אפים שהוא ל' מתנה וחלק, ולכן פי' בזהר שבחי' מי הוא המנה של עפר יעקב. וענין עפר יעקב, הנה ביעקב נאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ וארז"ל במד"ר אברהם נתברך בכוכבי השמים שנא' הבט נא השמימה וספור הכוכבים כו', יצחק נתברך בחול הים שנאמר וכחול הים כו', יעקב נתברך בעפר הארץ שנא' ושמתי את זרעך כעפר הארץ ופרצת כו', ופי' ופרצת הוא כמשארז"ל נחלה בלי מצרים ע"ד מ"ש עלה הפורץ שפי' הת"י על משיח, וכמארז"ל המלך פורץ לעשות לו דרך כו'.

ולהבין ענין עפר יעקב, הנה כתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, וארז"ל במד"ר עפר ל' עפר האילים, והיינו שבריאת אדה"ר כמו עפר אילים והיינו שנברא כבן ך' שנים, וכן אמרו בזהר בראשית דמ"ט ע"א איהי עפר ואיהו עופר ששייך בחי' עפר לעופר אילים. ולהבין כ"ז צ"ל ענין וייצר שפי' בת"י וייצר בשני יודי"ן ביצ"ט וביצה"ר, וכן יש מ"ד א' בגמ' ברכות דס"א ע"א. והנה יו"ד

שנד

אחת מורגש במבטא והב' אינו מורגש להורות שבחי' יצה"ר צ"ל בטל וטפל לבחי' יצ"ט, וכן כתי' ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר, וצ"ל איך יתכן שגם היצה"ר ישוב לאהבת השם כו'. אך הענין הוא דהנה נודע שיש בכאו"א מישראל ב' נפשות נה"א ונה"ב, נה"א היא חלק אלק' ממעל וכמ"ש כי חלק הוי' עמו וכתי' נר ה' נשמת אדם, ונפש הבהמי' היא נפש השכלית המתאוה לדברים גשמי' כו', ושרש הנה"ב הוא מבחי' פני שור שבמרכבה כי שרש כל נפש הבהמה הוא מבחי' פני שור שבמרכבה, וכתי' ופני אדם לארבעתן שיש בחי' פני אדם שבפני שור ומבחי' פני אדם שבפני שור הוא שרש נפש הבהמי' שבאדם, ולכן בירור ועליית הנה"ב גדול יותר מבחי' הקרבנות, כי ע"י הקרבת הבהמה על המזבח היא מתעלה לשרשה שהוא בחי' פני שור, אבל ע"י בירור הנה"ב מתעלה בבחי' פני אדם שבפני שור, וזהו משארז"ל חביב אדם שנברא בצלם כו' שקאי על בחי' נפש השכלית, ואח"כ אמרו חביבין ישראל שנק' בנים הוא מצד בחי' נה"א כו'.

ובדרך פרט יש בכל נפש ב' בחי' היינו בחי' שכל ומדות שמה שאנו אומרים יצ"ט ויצה"ר הוא בחי' המדות, והראי' ממ"ש בת"ז ובכהאריז"ל שית ספירן מקננין ביצי', שבבחי' יצי' מאיר בחי' מדות, וכמו"כ יצ"ט ויצה"ר שנק' יצרים ע"ש כי הם בחי' מדות, והיצ"ט הוא מבחי' מדות דקדושה בחי' לך ה' הגדולה כו', ובהשתלשלות משתלשל בחי' יצ"ט, ובחי' יצה"ר הוא בחי' המדות שלדברי העולם כו'. והנה המדות נולדים מהשכל, והמדות דיצ"ט נולדים מבחי' השכל של הנה"א שכאשר מתבונן שצ"ל ביטול לאלקות כו', ומצד זה נולדים המדות הם אהוי"ר שהוא בחי' יצ"ט כו', ומדות דיצה"ר הוא להיות כי מבין בשכלו שטוב לפניו הדבר ההוא לכן הוא רוצה בה כו', ומצד כי הולדת המדות הוא מבחי' השכל יכול להיות ואהבת בשני יצריך דהן אמת שמצד המדות דיצה"ר א"א להיות בחי' אהבה לאלקות, אבל מצד השכל יכול להשיג ולהשכיל גם בבחי' נפש השכלית שצ"ל בחי' אהבה לאלקות ואז ממילא יתבטלו המדות כי ניתן הכח להיות מוח שליט על הלב וממילא יהי' ואהבת בשני יצריך גם ביצה"ר כו'.

וההתבוננות לבוא לבחי' זה זהו בפסוק ה' אלקינו ה' אחד, פי' אלקינו הוא ל' כח וחיות, והיינו שכל הכח והחיות שלנו הן בחי' ממכ"ע ובחי' סוכ"ע הוא נמשך מבחי' הוי', ובאמת הנה כתיב ה' אחד שאתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע שאין בו ית' שום שינוי ח"ו וכמ"ש אני ה' לא שניתי כו', ובחי' כח הפועל בנפעל זהו רק הארה בעלמא וכמ"ש בשכמל"ו שהוא בחי' שם והארה בעלמא, וכמו בחי' מלוכה מלך שמו נקרא עליהם שכמו שם האדם אינו נוגע

שנה

לעצמותו כמו"כ כל בחי' התהוות העולמות אינו נוגע כלל כו', אשר מצד זה יתבונן וישכיל גם בנפש השכלית להיות בבחי' ביטול ואהבה לאלקות, וממילא יהי' גם המדות דיצה"ר לאלקות, וזהו וייצר בשני יצרין שהא' הוא מורגש והב' הוא אינו מורגש להורות על בחי' הביטול כו'. והנה כתיב וייצר ה' אלקים, והיינו ששורש הב' יצרין הם מב' השמות הוי' ואלקי', ולכן ע"י ואהבת בכל לבבך בשני יצריך עי"ז נעשה יחוד ה' ואלקים, והענין הוא דהנה ש' אלקי' הוא ל' דין בחי' גבורה, ושם הוי' הוא בחי' חסד כו', וע"י ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' הנה ע"י אתכפיא זו גורם למעלה בחי' יחוד ה' ואלקים לאכללא שמאלא בימינא, וזהו עיקר מצות היחוד וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקי' כו'.

ב) והנה כתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה שבחי' וייצר בתרין יצרין הוא נוצר מבחי' עפר מן האדמה, ומאחר שהם מבחי' עפר בהכרח לומר שיש בעפר שורש הב' יצרין, ולהבין ענין העפר הנה יש ד' יסודות אש רוח מים עפר, שהם כנגד ד' אותיות דשם הוי', ובחי' העפר הוא כנגד ה' אחרונה דשם הוי', והנה הגם כי העפר הוא האחרון מכל הד"י והוא למטה במדרגה מכולן, עכ"ז אנו רואים שיש בו יתרון המעלה מה שלא נמצא כן בג' יסודות הגבוהים מהם כו', והוא כי בחי' התחדשות מאין ליש הוא בבחי' העפר דוקא, שבחי' הצמיחה הוא בעפר דוקא שמצמיח בתוס' וריבוי על מה שנזרע וגם יש דברים שמצמיח אע"פ שלא נזרעו כלל כמו עשבי השדה ואילנות, שבחי' הכח הזה להצמיח מאין ליש לא נמצא בשום יסוד כ"א בבחי' יסוד העפר. ועד"ז יובן למעלה שבחי' הבריאה יש מאין אינו כ"א בה' אחרונה דשם הוי' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים כו'. והנה נודע שבכדי שיהי' בחי' בריאה יש מאין זהו נמשך מבחי' עצמותו ית' כו', ויש בחי' זו בה' אחרונה דוקא להיות כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחלתן דוקא ולכן בה' אחרונה דוקא נמצא הכח על התהוות יש מאין, וזהו שורש ענין העפר כו', ומבחי' עפר זה הוא שורש התהוות הנה"א כו'.

ובחי' עפר בעבודה הוא בחי' ונפשי כעפר לכל תהי'. פתח לבי בתורתיך שבחי' התורה הוא בחי' ה' קנני ראשית דרכו זהו ע"י בחי' ונפשי כעפר לכל תהי', וכמו"כ כדי להיות במצותיך תרדוף נפשי שבחי' המצות הם תר"ך עמודי אור זהו ע"י ונפשי כעפר כו'. וזהו שארז"ל במד"ר פ' שלח ע"פ אור זרוע לצדיק זרע הקב"ה

שנו

התורה והמצות להנחילם לישראל לעוה"ב, שנק' התומ"צ בשם זריעה, וכמ"ש זרעו לכם לצדקה, זורע צדקות, והנה הזריעה היא בעפר דוקא שבה מלובש כח הצומח להצמיח, ולכן ע"י ונפשי כעפר לכל תהי' שזהו בחי' העפר של נש"י ובה זרע הקב"ה התורה והמצות, וזהו שע"י שנפשי כעפר עי"ז יהי' פתיחות לבו בתורה ורדיפת נפשו במצות כו', ולכן משה רבע"ה נתן את התורה לפי שהי' עניו מכל האדם, ומפני מה לא נאמר עליו מעלות אחרות שהי' חכם כו', והיינו לפי שענוה הוא מבוא שע"י באים לכל הבחי' כו', וזהו בחי' עפר בעבודה.

אך הנה נאמר וייצר ה' כו' בתרין יצרין עפר מן האדמה, עכצ"ל שיש בעפר גם שורש הנה"ב, והיינו כי הנה כתיב ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן שלבדיקת הסוטה הי' מערב את העפר במים ואם נסתרה ונטמאה הי' צבתה בטנה ונפלה יריכה שבהכרח לומר שיש בבחי' העפר מבחי' שרש הדינים קשים אשר מסתעפים מהעפר להיות באים בה המים המאררים למרים ע"י העפר שרש הדינים קשים כו', ונמצא כי יש בעפר גם שרש הדינים קשים וזהו שרש הנה"ב. ובחי' זו בנפש היא בחי' עצבות וגסות, כי בחי' שמחה וענוה הוא בחי' דו"נ דקדושה ובלעו"ז הוא בחי' עצבות וגסות, והיינו כאשר הוא בבחי' עפר דקדושה שהוא בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' אזי הוא שמח בחלקו, וזהו כמ"ש ויספו ענוים בה' שמחה, וז"ע מדת יום ומדת לילה, שענוה היא מדת לילה כמ"ש בר"ח שער הענוה שעיקר הענוה הוא במל' סיהרא כו', והשמחה הוא מדת יום כמ"ש בת"א בד"ה רני ושמחי השני בענין רננא ברמשא ושמחה בצפרא כו', אבל כשהוא בבחי' גסות הרוח אזי כמה שיש לו אינו מסתפק ורוצה עוד כו' ולכן הוא בעצבות כו', שזהו בחי' עפר דסט"א כנ"ל, אך הנה כתיב בכל עצב יהי' מותר שע"י שמבררים בחי' העפר דהיינו שורש הנה"ב ע"ד העלו אבק כו' עי"ז יהי' מותר כי יתרון האור הוא מהחושך דוקא.

ג) והנה העפר הוא עפר מן האדמה, כי הנה ארז"ל ואתה מה שמך אמר לי נאה לקרות אדם שנבראתי מן האדמה, דהנה באדם יש ב' פי' הא' ל' אדמה, הב' אדם אדמה לעליון, דהנה כתי' ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ובחי' אדם הוא ג' קוין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא כו', והנה ע"י קיום המצות הנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא לכן ע"י קיום המצות הוא אדמה לעליון שזהו ענין לאשתאבא בגופא דמלכא כנודע כו'. ובד"פ ע"י התורה מתקשר בבחי' מוחין, וע"י צדקה מתקשר במדת החסד, וע"י איזהו גבור מתקשר בבחי' גבורה כו', וזהו מי מנה עפר יעקב מי מנה גודל מעלת המצות לפי שע"י המצות מתקשר בבחי' אדם כו'.

שנז

ולהבין פי' הב' מי מנה שבחי' מי הוא המנה, הנה ארז"ל הכל הי' מן העפר אפי' גלגל חמה, ולכאו' צ"ל הלא חמה רומז לבחי' שמש ומגן ה' אלקי', ואיך נבראת מן העפר. אך הענין הוא דהנה יש בחי' עפרות זהב דהיינו בחי' בינה ומשם הוא שרש הגלגל חמה, והיינו כי יש בחי' עליות המל' שבחי' המל' מתעלה בשרשה עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו'. וזהו מי מנה, בחי' מי הוא בחי' מי ברא אלה שאינו מושג והיינו בחי' בינה הוא המנה של עפר יעקב שע"י שהוא בבחי' עפר הוא מתעלה בבחי' מי, וזהו כמ"ש אם נבלת בהתנשא וארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו, והיינו כי מצד סוכ"ע בחי' עגולים כאשר יהי' האופן בתוך האופן מעלה ומטה שוין, ולכן אם משפיל א"ע הנה הוא מתקרב לקצה הב'. וז"ע הקיצו ורננו שוכני עפר ואמר ר"א בפ"ק דסוטה ד"ה ע"א מי שנעשה שכן לעפר בחייו, פי' שבחי' עפר הוא בחי' הביטול שוכן בתוכו, וזהו מי מנה. וזהו ג"כ ענין אדם אדמה לעליון כי יש עוד פי' באדם אדמה לעליון ע"ד מ"ש סוב דודי ודמה לך כו', פי' דודי הוא בחי' אדם, ודמה לך הוא לעצמותו הנה זהו ע"י צבי ועופר אילים, שעופר אילים רץ במרוצה שאינו מעכב אותו שום דבר והר ובקעה שוין לפניו, וזהו ענין איהי עפר ואיהו עופר שע"י שהוא בבחי' עפר מגיע לבחי' איהו עופר, וע"י עופר יכול להיות ודמה לך כו', ומצד בחי' זו דעפר יכול להיות הגילוי גם בהרי בתר הם טורי דפרודא גלו לבבל כו' לפי שכאשר נמשך ההשפעה מבחי' אדם יכול להיות שיתעכב כו', משא"כ ע"י עופר אילים אינו מתעכב כלל, וע' מזה בהוספות לתו"א בד"ה הנביאים והכתובים עתידי' להבטל, ובד"ה ביום השני. וז"ע הקב"ה מצלי שנא' בבית תפלתי, בבית תפלתם לא נאמר אלא בבית תפלתי מכאן שהקב"ה מצלי מאי מצלי יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי כי אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ החסד דסדר השתלשלו' הוא בחי' חסד עולם שיש לעומתו מדת הדין המנגדו כו' ולכן מתעכב לירד למטה, אבל אית חסד דאקרי רב חסד שלית שמאלא בהאי כו' לכן משם יורד ההשפעה במהירות.

ד) ומספר את רובע ישראל, הנה ארז"ל כשם שאין העפר מתברך אלא במים כך ישראל אינם מתברכים אלא בזכות התורה שנק' מים שנא' הוי כל צמא לכו למים כו', כי הנה בעפר הוא בחי' הצמיחה, אך כדי שיצמיח הוא ע"י גשמים דוקא כמ"ש כי כאשר ירד הגשם כו' והרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו' וכן הוא למעלה שבחי' העפר הוא ה' אחרונה הוא בחי' מקבל כו'. ולהבין ענין התורה שנק' מים הנה כתיב יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, שיש בחי' רקיע המבדיל בין מים למים כו', והנה כנגד זה הי' במשכן והבדילה הפרוכת בין קדש ובין קדה"ק כו', ועכצ"ל שב' בחי' מים הם כמו קדש וקדה"ק, שבחי' מים תחתונים הם כמו בחי' קדש והיינו דכתי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שכל ההשגות

שנח

שמשיגים בג"ע הוא מבחי' הנהר היוצא מעדן ולכן נק' בחי' קדש, וז"ע מה שמי' דההוא נהר יובל שמי', ובזהר אמרו חיים שמי', אבל בחי' המים אשר מעל לרקיע הם בחי' קדה"ק כו'. והנה בתורה כתיב ויהי קול מעל לרקיע, שבחי' קול דתורה הוא מעל לרקיע ולכן במרע"ה נא' כי מן המים משיתיהו ששרשו ג"כ מבחי' המים אשר מעל לרקיע כו', ולכן הי' יכול ליתן את התורה כו' וזהו שנק' התורה מים, ולכן ישראל שנק' עפר יעקב מתברכים בזכות התורה כו'. וזהו פי' רובע ל' רביעה כמו לשון שארז"ל רביעה ראשונה רביעה שניה כו'.

ועוי"ל ב' פי' ברובע ל' ארבעה ול' חלק רביעי, ופי' וענין ל' ארבעה הוא בחי' ד' אמות של הלכה, שפי' ענין ההלכה הוא שהגם שיש לומר כן ויש לומר כן, מ"מ ההלכה היינו האמת כך הוא כו'. והענין הוא דהנה ארז"ל לא ניתנו ד"ת חתוכין למשה אלא במ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, ולכן אלו ואלו דברי אלקים חיים, והיינו שבבחי' מ"ט שע"ב יש שער כמו אלו וכמו אלו, וזהו שאמרו אלקים חיים כי סתם אלקים הוא בחי' מל', אבל אלקים חיים רומז לבחי' הבינה כו', והגם כי אלו ואלו כו' מ"מ ההלכה הוא כב"ה כו', וע' מזה בד"ה וידבר אלקי' כו' דברי חכמים כדרבונות כו'. ופי' וענין ההלכה כי ארז"ל בדוד וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ, והיינו כי שם הוי' הוא כמ"ש ואמת הוי' לעולם כו', וכמו שפרש"י ז"ל וארא כו' ושמי הוי' כו' לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי כו', ולכן ארז"ל כל באמת אמרו הלכה היא כו', כי בחי' הלכה היא האמת, ורובע הוא ד' אמות של הלכה.

ופי' רובע ל' חלק רביעי כי ארז"ל כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב, כי יש בן עוה"ב וחלק לעוה"ב, פי' בן עוה"ב כמו הבן שיורש הכל כו', כי כל השונה הלכות הנה הוא ממשיך ד"א של הלכה שהם כנגד ד' אותיות דשם הוי' לכן הוא בן עוה"ב בחי' אז תתענג על הוי' כו'. אבל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והיינו ע"י דנטרי מצות מילה כו', ונטרין ברית, והנה ארז"ל האומר פלוני יהי' לו חלק בנכסי יש לו חלק רביעי, ולכן כשארז"ל כל ישראל יש להם חלק היינו חלק רביעית והיינו בחי' ה' אחרונה דשם הוי', וזהו פי' רובע ישראל כו'. וזהו מי מנה ומספר שאפי' בחי' רובע חלק רביעי הוא בלי מספר כי בחי' מספר הוא בחי' סדר השתלשלות, אבל ע"י המצות מתעלה בבחי' ולתבונתו אין מספר, וזהו מי מנה מספר שהוא בלי מספר כי בחי' צדיק מתעלה ע"י המצות כמ"ש צדיק כתמר יפרח כו'.