ואמרת להם זה האשה כו'

שנט

בס"ד. (ש"פ פנחס, רכ"ז).

כבישה כביסה

[פנחס]

ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום, וארז"ל במד"ר ס"פ פנחס א"ר יהודה בר"ס מעולם לא הי' אדם בירושלים ובידו עון כיצד תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום שנא' צדק ילין בה. ובענין הכפרה איתא בילקוט פליגי ב"ש וב"ה, ב"ש אומרים כבשים מלשון יכבוש עוונותינו, וב"ה אומרים מלשון תכבסני ומשלג אלבין שהוא לשון כביסה כו'. ולהבין ההפרש שבין ב"ש לב"ה, שב"ש אומרים לשון כבישה שענין הכבוש הוא כמו הטמנה אבל העון עצמו אינו נמחק וב"ה סברי מלשון כביסה וכמו שמכבסין הבגד הנה נכבס לגמרי הכתמים שבתוכו. ולהבין זה צ"ל מקודם מ"ש צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי, דהנה צו יש בו שני פירושי' הא' מלשון צוותא, והב' לשון ציווי.

ולהבין ב' בחי' אלו, הנה כתיב יראו את הוי' קדושיו, פי' קדושיו הם נש"י ונק' קדושיו ע"ש אשר קדשנו במצותיו, ולכאו' צ"ל מהו קדושיו דוקא, הלא כתיב יראו מהוי' כל הארץ ומהו קדושיו. אך זהו ההפרש בין מהוי' לאת הוי', דפי' מהוי' הוא בחי' יראה מרחוק וזהו כל הארץ, אבל את הוי' פי' את ע"ד מ"ש את בשרו את הטפל לבשרו שהוא בחי' קירוב זהו קדושיו דוקא ולא כל הארץ. אך צ"ל מ"ש אח"כ הטעם לזה כי אין מחסור ליריאיו מהו הנתינת טעם לזה שלכן יראו את הוי' קדושיו לפי שאין מחסור ליריאיו.

אך הענין יובן בהקדים מה שהבריאה נק' יש מאין, ופי' הפשוט שלכן נק' הבריאה יש מאין לפי שהתהוות העולמות מאתו ית' אינו בבחי' השתלשלו', כי מה שהוא בבחי' השתלשלות עילה ועלול אינו נופל לומר ע"ז יש מאין, ולכן מאחר שהבריאה אינו בדרך השתל' לכן היא נקראת יש מאין וזהו ע"פ פשוט. ועוי"ל לפי שהתהוות העולמות הוא מהארה בעלמא, כי הנה כתי' אני הוי' לא שניתי שלא נמצא בו ית' שום שינוי מן קודם הבריאה לאחר הבריאה, וכמו שאנו רואים באדם שכאשר יעשה איזה מלאכה הנה יש בו שינוי בשעת עשיית המלאכה ואחר עשיית המלאכה, אבל אני הוי' לא שניתי כלל, והיינו לפי ששם הוי' הוא רק ציוה ונבראו כמ"ש יהללו את