ואמרת להם זה האשה כו'

שנט

בס"ד. (ש"פ פנחס, רכ"ז).

כבישה כביסה

[פנחס]

ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום, וארז"ל במד"ר ס"פ פנחס א"ר יהודה בר"ס מעולם לא הי' אדם בירושלים ובידו עון כיצד תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום שנא' צדק ילין בה. ובענין הכפרה איתא בילקוט פליגי ב"ש וב"ה, ב"ש אומרים כבשים מלשון יכבוש עוונותינו, וב"ה אומרים מלשון תכבסני ומשלג אלבין שהוא לשון כביסה כו'. ולהבין ההפרש שבין ב"ש לב"ה, שב"ש אומרים לשון כבישה שענין הכבוש הוא כמו הטמנה אבל העון עצמו אינו נמחק וב"ה סברי מלשון כביסה וכמו שמכבסין הבגד הנה נכבס לגמרי הכתמים שבתוכו. ולהבין זה צ"ל מקודם מ"ש צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי, דהנה צו יש בו שני פירושי' הא' מלשון צוותא, והב' לשון ציווי.

ולהבין ב' בחי' אלו, הנה כתיב יראו את הוי' קדושיו, פי' קדושיו הם נש"י ונק' קדושיו ע"ש אשר קדשנו במצותיו, ולכאו' צ"ל מהו קדושיו דוקא, הלא כתיב יראו מהוי' כל הארץ ומהו קדושיו. אך זהו ההפרש בין מהוי' לאת הוי', דפי' מהוי' הוא בחי' יראה מרחוק וזהו כל הארץ, אבל את הוי' פי' את ע"ד מ"ש את בשרו את הטפל לבשרו שהוא בחי' קירוב זהו קדושיו דוקא ולא כל הארץ. אך צ"ל מ"ש אח"כ הטעם לזה כי אין מחסור ליריאיו מהו הנתינת טעם לזה שלכן יראו את הוי' קדושיו לפי שאין מחסור ליריאיו.

אך הענין יובן בהקדים מה שהבריאה נק' יש מאין, ופי' הפשוט שלכן נק' הבריאה יש מאין לפי שהתהוות העולמות מאתו ית' אינו בבחי' השתלשלו', כי מה שהוא בבחי' השתלשלות עילה ועלול אינו נופל לומר ע"ז יש מאין, ולכן מאחר שהבריאה אינו בדרך השתל' לכן היא נקראת יש מאין וזהו ע"פ פשוט. ועוי"ל לפי שהתהוות העולמות הוא מהארה בעלמא, כי הנה כתי' אני הוי' לא שניתי שלא נמצא בו ית' שום שינוי מן קודם הבריאה לאחר הבריאה, וכמו שאנו רואים באדם שכאשר יעשה איזה מלאכה הנה יש בו שינוי בשעת עשיית המלאכה ואחר עשיית המלאכה, אבל אני הוי' לא שניתי כלל, והיינו לפי ששם הוי' הוא רק ציוה ונבראו כמ"ש יהללו את

שס

שם הוי' כי הוא צוה ונבראו ממילא ולא בבחי' התלבשות כלל כ"א התהוות כל העולמות הוא רק מהארה בעלמא, והיינו מ"ש מלכותך מל' כ"ע שהתהוות כל העולמות הוא רק מבחי' מלוכה והנה מלך שמו נק' עליהם שהוא רק בחי' שם והארה בעלמא ואור ושם הוא א' כו'. וזהו שנק' הבריאה יש מאין לפי שהתהוות הבריאה הוא מבחי' אין דהיינו מהארה בעלמא. ועד"ז יובן למעלה מבחי' המל' דהנה חו"ב נק' יש כי קנה חכמה קנה בינה גימ' יש, וזהו משארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות דהיינו בחי' קנה חכ' קנה בינה, והנה התהוות היש זה הוא מאין שזהו מ"ש והחכ' מאין תמצא והיינו כי הגם שבחי' אין זה הוא בחי' אוא"ס, אבל לגבי א"ס ב"ה אין ערוך כלל ולכן נק' אין כו'.

ונמצא כי יש ג' בחי', בחי' יש מאין, ובחי' אין, ובחי' יש האמיתי. והנה ג' בחי' אלו היינו ענין מה שהבריאה נק' יש מאין, ובחי' המל' שנק' אין, ולמעלה מן המל', שלגבי בחי' המל' נחשבי' הע"ס לבחי' יש האמיתי כו', ועד"ז למעלה מן המל' הנה החו"ב נק' יש כנ"ל ובחי' אין היינו מה שהחכ' מאין תמצא, וא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' אין הממציא את החכ' הוא בחי' יש האמיתי כו', וע"ז נאמר כי אין מחסור היינו שבחי' אין זה ממלא כל החסרונות, כי הנה שרש החסרון הוא מ"ש יהי מארת חסר חסרון הלבנה, ומחמת זה נמשך ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון כו'. ובעבודה הוא בחי' חוסר כל כי העבודה צ"ל מרוב כל כמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' מרוב כל, והחסרון הוא בחי' חוסר כל, ובחי' אין זה ממלא החסרון כי בחי' אין הוא מקור ושרש כל הנאצלים כו'. אך ע"י מה ממשיכי' מבחי' אין זה ע"י יראו את הוי', דהנה ענין היראה הוא בחי' ביטול הרצון בדרך עבודת עבד שלא ע"פ הטו"ד. וז"ע צו ל' ציווי שלא ע"פ הטעם, דהנה ודאי אם היו אומרים לישראל טעם המצות ושע"י מצות ציצית ממשיכים ל"ב נ"ח, וע"י התפילין ד' מוחין, וכדומה שאר טעמי המצות היו מקבלים עליהם עול מצות בשמחה רבה, אבל עיקר העבודה לעשות המצות בלי טו"ד כלל כ"א בבחי' עבודת עבד ועז"נ הלא שמוע מזבח טוב שביטול הרצון יותר נעלה מבחי' הזבח כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו יראו את ה' ועי"ז נמשך כי אין מחסור ליריאיו כנ"ל, וגם כי נעוץ סופן בתחלתן ולכן ע"י יר"ת בחי' מל' עי"ז מעורר בחי' אין כו'. וזהו צו לשון ציווי ול' צוותא, ל' ציווי הוא בחי' הביטול ביר"ת

שסא

ועי"ז נעשה לשון צוותא וחיבור אוא"ס ב"ה עם הנבראים, וזהו ג"כ ע"י בחי' אין דוקא כי האין הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים כו' וד"ל, וזה הי' כל ענין הקרבן ל' קירוב היינו להיות נמשך גילוי אלקותו ית' למטה כו'.

ומעתה יובן ענין משארז"ל כל מקום שנא' צו הוא מיד ולדורות, אשר צ"ל מפני מה בדבר הנאמר צו דוקא הלא כל התורה היא נצחית. אך הענין הוא דהנה איתא במד"ר איכה ע"פ והמה כאדם עברו ברית אדה"ר, הכנסתיו לג"ע שנא' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, וצויתיו שנא' ויצו ה' אלקי' על האדם מכל עץ כו' ומעץ הדעת כו', ועבר על ציוויי שנא' המן העץ אשר צויתיך כו', ודנתיו בשילוחין ובגירושין שנאמר וישלחהו, ויגרש, וקוננתי עליו איכה שנא' ויאמר לו איכה, כך ישראל הכנסתים לערי הכרמל וצויתים צו את בנ"י, ועברו על ציוויי והמה עברו תורתיך, ודנתים בשילוחין ובגירושין וקוננתי עליהם איכה כו', והיינו כי הו"א מאחר שעברו על ציוויי ודנתים בשילוחין ובגירושין לא נמשך יותר בחי' צו ל' ציווי ול' צוותא, לכן ארז"ל כל מקום שנא' צו הוא מיד ולדורות היינו שגם עכשיו נמשך בחי' זו, וזהו שאמרו ז"ל בצו דוקא כי בכל התורה נודע כי התורה היא נצחית, אכן בצו מפני שעברו על ציוויי ה"א שלא נמשך, ע"ז אמרו כ"מ שנאמר צו מיד ולדורות.

ולהבין מהו ההמשכה עכשיו, הנה ארז"ל תפלה כנגד הקרבנות תיקנו, וארז"ל גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, והענין הוא דהנה בתפלה נא' ותתפלל חנה על הוי', דהנה בכל הקרבנות נאמר קרבן להוי', והנה לא מצינו הקרבן כ"א לשם הוי' דוקא ולא לשארי השמות כמו אל ואלקים רק שבשם אלקים נא' זבחי אלקים רוח נשברה, אבל לא ענין הקרבן והיינו מפני כי שם הוי' הוא שם העצם, משא"כ שארי שמות נקראים כינוים. והענין כי הנה נודע ממ"ש במאמר אלי' וכמה גופין תקינת לון שיש בחי' גופין שהם בחי' מדות עליונות הנקראי' בשם גופין, וזהו ענין השמות שם אל בחסד היינו בחי' מדת החסד וכמו"כ שם אלקי' בגבו' כו', אבל שם הוי' הוא בחי' אנת הוא נשמתא לגופא ולכן נק' שם הוי' איש כמ"ש ה' איש מלחמה, והיינו כי ענין איש הוא כאשר אוא"ס ב"ה מאיר במדות, וזהו בחי' שם הוי' שהוא בחי' שם העצם היינו המשכת האורות בכלים שהוא בחי' נשמתא לגופא. וזהו נמשך ע"י הקרבן שהוא ל' קירוב היינו להיות נמשך המשכת אוא"ס ב"ה בעולמות שזהו ע"י מדותיו ית', ולכן נק' הקרבנות בשם לחם כמ"ש את קרבני לחמי, והיינו שכמו הלחם מחבר הנפש עם הגוף, כמו"כ ע"י הקרבן ממשיכי' בחי' נשמתא לגופא וממילא מאיר המשכת אלקותו ית' בעולמות. אבל ענין התפלה הוא על ה' למעלה מבחי' שם הוי', ולכן מצד שהוא למעלה משם הוי' לכן לא נמשך בגילוי כ"א בהעלם מפני כי כדי שיהי' נמשך בגילוי זהו ע"י שם הוי' דוקא, אבל ע"י התפלה ממשיכים למעלה משם הוי' ולכן לא נמשך בגילוי כ"א בהעלם דוקא, וזהו כ"מ שנא' צו מיד ולדורות שגם לדורות יש בחי' זו ואדרבה בחי' הנעלה יותר כו' וד"ל.

שסב

והנה בקרבן הי' הקרבת חלב ודם, כי חלב הוא לבן ודם הוא אדום, ונודע כי לבן ואדום רומזים לב' מדות עליונות חו"ג והיינו כי אוא"ס ב"ה הוא לאו מכל אינון מדות כלל וכדי שיהי' נמשך במדות צ"ל בחי' לך ה' הגדולה בחי' ביטול המדות לבחי' לאו מכל אינון מדות ואח"כ נמשך מבחי' לך בבחי' מדות כו', ועד"ז הוא בעבודת האדם הקרבת חלב ודם, חלב הוא בחי' התענוגים להפוך כל התענוגים שלא יהי' לו כ"א תענוג אלקות, ודם הוא להפוך הרשפי אש שיש לו לדברי העולם שיהי' רשפי אש לאלקות כו'.

ומעתה יובן מה שהיו התמידין מכבשים דוקא, וכמ"ש זה האשה אשר תקריבו כבשים כו' שנים ליום כו', הנה מתחלה צ"ל ענין הכבשים, כי הנה ארז"ל מ"ט עזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא, כי הנה נודע כי קליפה קדמה לפרי ולכן אנו רואים שבכל הצמחים הקליפה קדמה לפרי, כמו בצמיחת פירות האילנות הנה תחלה יצמחו הענפים עם העלים ואח"כ הקליפה ואח"כ הפרי, וכשנצמח הפרי אזי זורקין הקליפה ונשאר הפרי כו', ועד"ז הוא בחטים שמתחלה נצמח התבן והקש ואח"כ החטים, והיינו מפני כי קליפה קדמה לפרי כו', ועד"ז הו"ע עזי מסגי ברישא והדר אימרי שהוא בחי' והדר נהורא, ולכן קרבן התמיד הי' מכבשים דוקא מדתו של יעקב כמ"ש והכשבים הפריד יעקב, והגם שהיו קרבנות גם משעירי עזים שהוא בחי' עשו איש שעיר, אמנם הנה קרבן תמיד הי' מכבשים דוקא, וזהו שנא' בקרבן תמיד שנים ליום דוקא, והיינו שתמיד של שחר היו שוחטים אותו בצפונית מערבית נגד היום, ותמיד של בין הערביים היו שוחטי' בצפונית מזרחית ג"כ נגד היום שהוא בחי' והדר נהורא כו'. וגם פי' לשון אימרא הוא מלשון את ה' האמרת היום וכמשארז"ל אתם עשאוני חטיבה אחת בעולם ה' אחד, היינו לאסוף כל הבחי' לבחי' אחד, אף אני אעשה אותם חטיבה א' בעולם ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. וגם אימרא הוא לשון לבוש והיינו בחי' לבוש מל' ה' מלך גיאות לבש כו', וזהו ענין כבשים בכלל.

והנה פלוגתת ב"ש וב"ה שב"ש אומרים לשון יכבוש עוונותינו, והיינו ע"ד מ"ש ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, בלעם הוא בחי' מקור המקטרג, ומוציא ענין מה שישראל חייבים, ועז"נ ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם והיינו מפני כי בכל אחד ואחד מישראל יש בחי' שם הוי' יו"ד חכ', וקש"י הוא בחי' הביטול

שסג

שלמעלה מן החכ', והיינו ע"ד משארז"ל אין אדם רואה חוב לעצמו, וזהו דעת ב"ש שעון עצמו אינו נמחק רק שאין משגיחין עליו וכענין זדונות נעשו כשגגות כו'. אבל ב"ה סברי מלשון תכבסני, שכמו כשמכבסין הבגד הנה נכבסים לגמרי הכתמים שעליו, והיינו זדונות נעשו כזכיות כו' והוא כמ"ש ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה שהקללה היא אם לא תשמעו וכשמתהפך מזדונות לזכיות היינו מקללה לברכה, וזהו נמשך מצד בחי' שם הוי' דלעילא כי יש ב' שמות הוי' כנודע וכדי שיהי' זדונות נעשו כזכיות זהו מצד שם הוי' דלעילא כו'.

ועוי"ל כי הנה י"ג מדה"ר שרשם מבחי' גבורה דע"י שמלובש במו"ס, והיינו שגם בהתשובה מתנהג ע"פ המדה ע"ד עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו על מל"ת תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר כו', ע"כ ס"ל לב"ש שכבשים הוא מל' יכבוש עוונותינו שע"י קרבן התמיד שהוא בחי' אתכפיא נמשך לכבוש ולהטמין את העון, וב"ה ס"ל כיון שהכבשים נמשלו לבחי' שער רישי' וכמ"ש ושער רישי' כעמר נקי שזהו מבחי' כבשים, א"כ זהו למעלה מבחי' י"ג ת"ד ששרשם מגבו' דע"י, כי בגלגלתא מלובש חסד דעתיק ומשם נמשך שאם יהיו חטאיכם כשנים כו' כצמר יהיו, והיינו מפני שראשי נמלא טל שבחי' הטל הוא למעלה מבחי' אתעדל"ת כמ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים הא' בענין הקב"ה השיבם כהוגן אהי' כטל לישראל, ולכן ס"ל כבשים מל' יכבוס עוונותינו שהעון עצמו נכבס כו'.