אלה מסעי כו'

שסד

בס"ד. (ש"פ מטו"מ, רכ"ז).

עיר אלקינו

[מטו"מ]

אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מאמ"צ, ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם כו' ואלה מסעיהם למוצאיהם. וצ"ל מ"ש אלה מסעי כו' אשר יצאו מאמ"צ הלא ממצרים יצאו מסע א' ואח"כ הלכו עוד מ"א מסעות כו'. וגם צ"ל מ"ש ויכתוב משה הלא כל התורה ארז"ל בב"ב הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב ומהו שנאמר כאן ויכתוב משה. וגם צ"ל מ"ש מוצאיהם למסעיהם ואח"כ אמר ואלה מסעיהם למוצאיהם.

ויובן בהקדים מארז"ל בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים וכמו"כ בכל יום צ"ל בחי' יצ"מ, והכח ע"ז זהו מ"ש בק"ש בכ"י אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ כמ"ש במ"א, וכמו שאחר יצ"מ היו המ"ב מסעות כמו"כ אחר יצ"מ שבכ"י יש ג"כ בעבודה בחי' המ"ב מסעות שזהו ענין מ"ב תיבין שמן ואהבת עד ובשעריך. ולהבין כ"ז, הנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי ואלה הם בחי' שם אלקים, ופי' מי ברא אלה, דהנה צ"ל מה שאנו אומרים שהבריאה היא יש מאין, ולכאו' צ"ל הלא כתיב כי ממך הכל וכמשארז"ל

שסה

באבות תן לו משלו שאתה ושלך שלו, שפי' שלו קאי על בחי' אוא"ס ב"ה וא"כ איך אומרים שהבריאה היא יש מאין.

אך הענין דהנה כתיב גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, וצ"ל הלא כתיב ולגדולתו אין חקר, ויובן בהקדם פי' וענין עיר אלקינו שכמו עד"מ העיר היא מהרבה בתים יחד, שבהקבץ הרבה בתים ביחד נעשה עיר, והבתים הם מאבנים, ולהבין בחי' זו למעלה, הנה איתא בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים כו', שפי' שתי אבנים הם ב' אותיות, בונים שתי בתים היינו שני תיבות, כמו אותיות אב בונות שתי בתים אב בא, שלשה אבנים בונות ששה בתים, מכאן ואילך צא וחשוב עד שמכל הך"ב אותיות בונות בתים וצירופים עד אין מספר. והנה האותיות והצירופי' כל צירוף מחי' נברא א', שבאמת יש רבבות מדרגות בדצח"מ, כמו בדומם יש אבנים טובות ויש אבנים פשוטים וכמוהם הרבה מינים כו', ובצומח יש ריבוי מינים יותר מבדומם שיש כמה מיני דשאים ואילנות ותבואות וצמחים ופרחים כו', וכמו"כ בחי ומדבר שבין כולם יש רבבות מדרגות לאין קץ והחיות שלהם הוא מאותיות ולכן יש ריבוי בחי' אותיות מצירופי התיבות שבך"ב אותיות שבא"ב להחיות כל הנבראים, וכמו"כ הוא במלאכים דכתיב ולגדודיו אין מספר כו' שכולם מקבלים חיותם מהאותיות הנ"ל, ואפי' בבחי' היותר גבוה שהוא משארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שהעולמות הנ"ל שהם בחי' גבוה הם ג"כ מקבלים חיותם מבחי' אותיות הנ"ל. ובאמת יש חילופים ותמורות וחילופים דחילופים ותמורות דתמורות כמ"ש בסש"ב ח"ב, שענין החילופי' הוא כמו בא"ב דא"ל ב"ם שמתחלף אות אל"ף בלמ"ד שעם היות שיש בהלמ"ד הארה מהאל"ף מ"מ אינו דומה לבחי' האל"ף בעצמו שזהו כמו משל לשכל שעם שע"י המשל מבינים השכל מ"מ המשל מסתיר על השכל כו', וכמו"כ עם שמתגלה קצת הארה מאות אל"ף ע"י הלמ"ד מ"מ אינו דומה לעצם אות אל"ף כו', והיינו לפי שיש נבראים שאינם יכולים לקבל מעצם האות כמו שהוא כ"א ע"י שמתחלף באות אחר כו'. וזהו ענין בחי' עיר אלקינו שהוא בחי' כללות עולם הדיבור להוות ולהחיות כל העולמות והנבראים כו', שבחי' עיר כוללת הרבה בתים כו' והיינו כללות עולם הדבור שנק' בשם עיר אלקינו כו'. וענין גדול ה' בעיר אלקינו היינו בחי' השכל שמאיר בהאותיות כמו בצירוף איזה תיבה יש בה השכלה שהשכלה זאת נק' היא בחי' גדול ה' שבעיר אלקינו שהוא בחי' הוי' בחכמה כו', וכמו הבית עשוי לדירת אדם כמו"כ בהאותיות נמשך בחי' שם הוי' כו' שזהו ענין גדול ה' בעיר אלקינו, ופי' ומהולל מאד היינו שההילול הוא לפי ערך הצירוף והתיבה המחי' את הנברא כן הוא ההילול והשבח שאומר שירה כו'.

שסו

אך הנה כתיב לך ה' הגדולה שמדת הגדולה בטל וטפל לך לעצמיות אוא"ס ומקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, שבחי' גדולה זו היא ירידה והשפלה שמשפיל א"ע כביכול בבחי' גדולתו, כי באמת לגדולתו אין חקר פי' לגדולתו העצמיות אין חקר כלל, ובחי' הגדולה שנת' בענין גדול כו' בעיר אלקינו הוא בחי' השפלה וענוה כו', וזהו כענין מ"ש אתה הוא ה' לבדיך את עשית כו', פי' אתה בה"א הוא לשון זכר הנה בחי' זו הוא לבדיך שאינו שייך לעולמות כלל, ומה שעשית את השמים כולל כל צבא השמים, ואת הארץ כולל כל הנבראים שבארץ כמארז"ל במד"ר ע"פ בראשית ברא כו' את השמים כו', הנה בחי' זו הוא את עשית את בלא ה"א לשון נקבה כו', וכמו"כ כאן בחי' הגדולה שבבריאת העולם הנה גדולה הוא לשון נקבה כו'.

וז"ע מה שאנו אומרים שהבריאה יש מאין פי' מאין מהארה בעלמא, והגם כי ממך הכל מ"מ מה שהוא מקור להוות ולהחיות העולמות הוא רק בחי' האותיות הנ"ל שהם הארה בעלמא, וז"ש כי עמך מקו"ח ולא נאמר כי אתה מקו"ח כי אתה הוא לנוכח והיינו בחי' א"ס ב"ה, ונאמר עמך מקו"ח שכל המקור חיים וחיי החיים הוא בטל וטפל לך לעצמיות אוא"ס ב"ה, ולכן הבריאה יש מאין שמאין בחי' הארה בעלמא נתהווה היש כו'. ועוי"ל בפי' יש מאין שהבריאה הוא יש מאין ולא בבחי' השתלשלות עו"ע, כי בחי' ההשתלשלו' הוא כמו שכל ומדות שיש בחי' המדות בשכל תחלה, דהיינו ענין ההטי' שיש בשכל תחלה קודם התהוות המדה בגילוי בלב, וכמו מח' ודבור שבחי' אותיות הדבור שמדבר ישנם תחלה במחשבה, רק ששם הם בדקות יותר דהיינו בבחי' מחשבה, ואח"כ יורדי' ממח' לדבור שבחי' אותיות אלו שמדבר הי' תחלה במחשבה, ונמצא כי אינם דבר חדש כלל רק שתחלה היו במח' וירדו אח"כ בדבור, שזהו בחי' השתלשלות עו"ע שהי' העלול בהעילה תחלה כו', אבל בחי' התהוות גשמי' העולם היתכן לומר שבחי' גשמי' העוה"ז היתה תחלה ברוחניות, ואפי' בחי' התהוות רוחניות כמו מלאך מיכאל היתכן לומר שהי' תחלה ברוחניות ואח"כ נתהוה להיות מלאך מיכאל, כ"א שבחי' התהוות גשמיות העוה"ז וכל מה שנברא כו' בבחי' יש מאין, שפי' יש מאין שמבחי' אין נתהווה להיות בחי' היש כו', ובלשון החוקרים הוא שנתהווה דבר מלא דבר, שפי' דבר מדבר הוא בחי' השתל', אבל ענין הבריאה יש מאין זהו דבר מלא דבר שמלא דבר נתהווה להיות בחי' דבר הוא העוה"ז וכל הנבראים כו' וזהו יש מאין כו'.

שסז

והנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי הוא בחי' שאינו מושג בחי' ע"ק ע"ד מי שאמר והי' העולם, אלה הוא בחי' גילוי. והנה פעם אומרים שבחי' מי הוא סוכ"ע, ואלה הוא בחי' ממכ"ע, וצ"ל איך נאמר שבחי' מי ברא אלה הלא בחי' ממכ"ע הוא כח אלקי ואיך נאמר שבחי' מי ברא אלה בחי' ממכ"ע, היתכן לומר על בחי' ממכ"ע שהוא כח אלקי לשון בריאה. אך הענין הוא דהנה לשון בריאה יתכן לומר אפי' [על] בחי' גבוה, כמו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שבחי' ש"י עולמות הם קנה חכ' קנה בינה גימט' יש, וכתיב והחכ' מאין תמצא שזהו כמו בריאה יש מאין, ויש בחי' בי"ע באצי' עצמה שבודאי בחי' בריאה שבאצי' אינה כמו בריאה יש מאין ומ"מ נק' בשם בריאה וגם החכ' נק' בריאה כו', ועד"ז יתכן לומר על בחי' ממכ"ע שהוא כח אלקי לשון בריאה דהיינו מי ברא אלה כו'.

והנה מצרים הוא בחי' מצר ים היינו כמשנת"ל בענין עיר אלקינו ה' אבנים בונות ק"ך בתים ושם אלקים הוא חמשה אותיות ולכן יש בחי' ק"ך צירופי אלקים, והנה מג' אותיות הראשונים אינו נעשה בהשתלשלות בחי' מיצר כי ג' אותיות הראשונים הם ע"ב צירופים וע"ב הוא בחי' חסד והיינו בחי' ע"ב סנהדרין היושבים בהיכל הזכות, אבל מב' אותיות אחרונים היינו אותיות ים יוכל להיות בהשתלשלות בחי' אדמת בני חם, והיינו לפי שהם בחי' גבורות, והגם כי הם גבורות קדושות מ"מ בהשתלשלות יוכל להיות ע"י ריבוי הצמצומי' בחי' אדמת בני חם. וז"ע מצרים מצר ים היינו בחי' המיצר שנעשה בהשתלשלות מבחי' אותיות י"ם דשם אלקים כו', וזהו היפך מבחי' מי ברא אלה שנת"ל שהוא בחי' חיבור מי ואלה, ומצרים הוא בחי' מצר ים היינו בחי' מיצר הנעשה בהשתלשלו' מבחי' אותיות ים דשם אלקים ולא מבחי' אותיות אלה וממילא הוא בחי' פירוד בין מי לאלה כו'. וכן בעבודה בנה"א יש בחי' מצרים הוא בחי' מיצר מי שהוא בחי' מיצר הגרון שמפסיק בין בחי' מי הוא המוחין שמתבונן בגדולתו ית' ואעפ"כ אין נמשך ללב לבוא לבחי' התפעלות אהוי"ר, והיינו מפני מיצר הגרון שמפסיק בין מי הוא המוחין לבחי' אלה הוא גילוי המדות שבלב כו', וצ"ל בחי' יצ"מ כמו שהי' יצ"מ בפו"מ כמו"כ צ"ל בחי' יצ"מ לצאת מבחי' מצר מי שבעבודה כו'.

והנה כדי לבוא מבחי' מיצר מי לבחי' ארץ טובה ורחבה צ"ל מ"ב מסעות ז' מדות הכלולים מוא"ו, וצ"ל מפני מה במסעות היו מ"ב מסעות זפ"ו ובספה"ע

שסח

סופרים מ"ט יום זפ"ז, אך הענין הוא דבמסעות שהם בחי' עליות מלמטלמ"ע לכן הוא רק זפ"ו דהיינו ז' מדות שכ"א כלולה מוא"ו והיינו שחושבים רק הז' מדות ובחי' המל' של כל מדה אין סופרים אותה, להיות כי בחי' המל' ענינה בחי' גילוי, והנה בחי' גילוי שייך רק לגבי בחי' שלמטה הימנה ולא בענין העלי' והתכללות מלמטלמ"ע, ולכן בהמסעות שהם בבחי' עלי' מלמטלמ"ע הוא רק מ"ב מסעות היינו זפ"ו שהיא בחי' ז' מדות שכל מדה כלולה מו' מדות היינו חג"ת נה"י בלא בחי' המל'. אבל בספה"ע שענינה הוא המשכה מלמטלמ"ע הגם כי מיד בצאתם ממצרים לא הקריבו העומר עדיין מ"מ ספרו מ"ט יום כמ"ש תספרו חמשים יום כו' ובכ"י שספרו המשיכו מלמעלמ"ט להיות בירור בחי' א' מז' מדות היינו חלק א' מזפ"ז שהוא מ"ט, ובענין הגילוי מלמעלמ"ט חושבים גם בחי' המל' שהוא בחי' גילוי מלמעלמ"ט ולכן הם מ"ט ימים כו'.

ולהבין בתוספת ביאור ענין ההפרש בין המסעות שהיו מ"ב ובין ספה"ע שסופרין מ"ט יום, יובן בהפרש שבין שרפים לחיות, שארז"ל בחגיגה די"ג כל מה שראה ישעי' ראה יחזקאל (בגמ' איתא כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי') למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך למה ישעי' דומה לבן כרך שראה את המלך, והיינו כי ההפרש בין ישעי' ליחזקאל הוא כמו ההפרש בין כרך לכפר שכמו בכרך יש כל דבר כו', משא"כ בכפר שלא נמצא רק דבר מועט כו', וענין בן כרך למעלה הוא מה שנת"ל בענין עיר אלקינו שהוא בחי' צירופים שנעשים מאותיות א"ב כמשנת"ל שנק' בחי' זו בשם עיר אלקינו כללות עולם הדבור כו', והנה ישעי' ראה המרכבה בחי' שרפים ולכן נמשל לבן כרך, והיינו כי השרפים משיגים חיות והתהוות כל הנבראים מבחי' עיר אלקינו הנ"ל שהוא בחי' התפשטות גדולתו ית' כמשנת"ל ומשיגים ג"כ איך שלך ה' הגדולה שבאמת מדת הגדולה זו שמתפשטת להחיות ולהוות כל הנבראי' הוא באמת לגבי' בחי' ענוה ושפלות ומקום גדולתו כו' לכן הם בתשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' מקור האותיות שמחיה ומהווה מאין ליש, וזהו שאומרים קדוש היינו שמשיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל, וזהו ג"כ שנק' שרפים ע"ש האש והיינו כמו טבע האש לעלות למעלה כמו"כ השרפים עומדים בתשוקה נפלאה להבטל למעלה באוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' מקור להתהוות הנבראים כו', והקרבנות היו לחמי לאשי הם בחי' הלחם לאשי הנ"ל שהאישים הם השרפי' ע"ש האש והתשוקה שיש להם כו'. משא"כ האופנים אומרים ברוך כבוד הוי' ממקומו, שהם רוצים שיומשך בחי' כבוד הוי' ממקומו היינו בחי' האותיות הנ"ל להחיות ולהוות בחי' הנבראים הנ"ל. וזהו ענין מה שהשרפי' הם בעלי

שסט

שש כנפים והחיות הם ד' כנפים כמשארז"ל כתוב אחד אומר שש כנפים וכתוב אחד אומר ארבע כנפים, והיינו שבשרפים כתיב שש כנפים שש כנפים לאחד ובחיות נאמר ד' כנפים, והענין כי שש כנפים שבשרפים הוא בחי' ששה מדות חג"ת נה"י, ובכל יום משתנים הששה כנפים לפי היום כמשארז"ל במדרש, והיינו שביום ראשון הם כולם ע"ד בחי' החסד וביום ב' ע"ד בחי' הגבורה וכן בכל הימים כו', וזפ"ו הוא מ"ב, וזהו שם מ"ב דאנא בכח שהוא בחי' העלאות, כנודע ששם מ"ב עולה ואינו יורד, ולכן השרפי' שעומדים תמיד ברשפי אש התשוקה להכלל ולהבטל באוא"ס ב"ה לכן הם בעלי שש כנפים זפ"ו, ובחי' מדת המל' אינם חושבים כנ"ל שענין בחי' מל' הוא בחי' גילוי שהוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט, ולכן מרע"ה הי' כבד פה שלא הי' יכול להיות נמשך בגילוי למטה אלא ע"ד שם מ"ב רוח האדם היא העולה למעלה כו'. וזהו ענין מ"ב מסעות שענינם העלאות מלמטלמ"ע כו'. משא"כ ספה"ע שהוא המשכה צ"ל בחי' מל' שעורה שעור ה' בחי' מל' ה' תתאה שנמשכת בשיעורים כל חד לפום שיעורא דילי' כו', וז"ע החיות שהם בעלי ד' כנפים והיינו ששרש המשכתם הוא מבחי' ד' היינו מה שנמשך מבחי' מל' ע"י ד' מחנות שכינה דוקא, ואפי' בחי' יחוד זו"נ שגורמים ע"י עבודתם שהוא מה שנמשך להם בחי' תוס' וריבוי אור הנה המשכה זו הוא ג"כ ע"י בחי' ד' מחנות שכינה שכל המשכה מאצי' לבי"ע הוא ע"י ד' מחנות שכינה ואח"כ מתפשט עוד לרבבות מדרגות ע"י מחנה מיכאל קפ"ו אלף מחנות מחנה גבריאל כו' עד שמגיע למטה לכל נברא צירוף א' כו'. ונמצא כי נת' ההפרש בין מ"ב מסעות לספה"ע שהוא ענין ההפרש בין שרפים לחיות כו'.

והנה להבין בחי' יצ"מ ומ"ב מסעות בעבודה בנפש, הנה עיקר יצ"מ הוא פסוק ראשון דק"ש שמע ישראל, פי' שמע הוא ר"ת שאו מרום עיניכם שצ"ל בחי' שמ"ע וראו מי ברא אלה שבחי' מי ואלה בק"ש הוא בחי' ה' אלקינו ה' אחד, והיינו כמשנת"ל שבחי' מי הוא בחי' סוכ"ע ואלה הוא בחי' ממכ"ע, וכמו"כ ה' אלקינו הוא בחי' חו"ב שהם בחי' סוכ"ע, ה' אחד הוא בחי' ממכ"ע בחי' אלה, וצ"ל בחי' שמ"ע וראו שצ"ל ההתבוננות כאלו רואה שהוי' אלקינו היינו איך שנמשך מאתו ית' בבחי' סוכ"ע, ה' אחד איך שנמשך הסוכ"ע בבחי' ממכ"ע, וזהו שפי' רש"י ז"ל על ה' אחד מה שעכשיו הוא ה' אלקינו יהי' לע"ל ה' אחד, והיינו שלע"ל יומשך בחי' הסוכ"ע בממכ"ע, ועכשיו צ"ל העבודה בהתבוננות כאלו רואה שמי ברא אלה היינו בחי' המשכת הסובב בממלא ועי"ז בא למס"נ באחד הוא בחי' מסירת הרצון כי נפש לשון רצון כו'. וז"ע יצ"מ לצאת מבחי' מצרים מצר מי היינו כמשנת"ל שהגם שהוא

שע

מתבונן במוחו מ"מ אינו פועל פעולתו לבוא לידי גילוי אהבה בלב כו', והיינו מחמת מיצר הגרון שמפסיק כו', אמנם ע"י פסוק ראשון דק"ש הוא בחי' יצ"מ לצאת מבחי' המיצר הנ"ל ושיהי' חיבור בחי' מי ואלה. וכמו שאחר יצ"מ היו מ"ב מסעות כמו"כ בעבודה יש מ"ב תיבין מן ואהבת עד ובשעריך שהוא כמו המ"ב מסעות להעלות הז' מדות שכל מדה כלולה מוא"ו כו'.

והענין הוא דהנה יש בחי' מי ואלה בלעו"ז והיינו כמ"ש בזהר ויחי דרכ"ז ב' בענין יעקב שאמר ליוסף על בניו מי אלה מפני שראה ירבעם שיצא מאפרים, וכן פי' רש"י ז"ל בחומש מי אלה שאינם ראוים לברכה והיינו שיש בחי' מי ואלה שאינם ראוים לברכה והוא בחי' מי ואלה שבלעו"ז. והענין דהנה איתא בס"י עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, וצ"ל מפני מה בקליפות הם י"א כתרין דמסאבותא, והיינו כידוע ממ"ש במ"א שבקדושה החיות מאלקו' המחיה את הע"ס הוא מתאחד עמהם ממש ולכן אינו שייך לחשוב החיות בפ"ע כי מתאחד עמהם ממש כו' ע' בד"ה מי מנה עפר יעקב שלא נדפס (ך"ב), משא"כ בקלי' הנה יו"ד כתרין הם לעומת י"ס דקדושה וכתר הי"א הוא בחי' החיות מאלקות שמחי' הי"ס דקליפה שאתה מחי' את כולם, וא"א להיות מתאחד החיות עמהם כי אין הקדש מתערב בחול, לכן הם י"א כתרין היינו בחי' מקיף דלבונה שעומד בבחי' מקיף להחיותם ואינו מתערב עמהם. וז"ע מי אלה שבחי' אלה הוא בחי' י"ס דקלי', וכתר הי"א הוא מקיף דלבונה הוא בחי' מי, ובחי' מי ואלה זו אינם ראוים לברכה כו'.

והנה בנפש יש ז' מדות הרעות נגד ז' מדות דקדושה, והעבודה הוא לברר בחי' ז"מ דלעו"ז. והיינו שכמו שיש בקדושה בחי' אהבה כמו"כ יש בלעו"ז בחי' אהבה רעה שהיא בחי' האהבה והתשוקה לדברים גשמים שהם היפך בחי' האהבה שבקדושה וצריך לברר בחי' אהבה זו להעלותה כו', והיינו ע"י התגברות בחי' אהבה דקדושה כי לאום מלאום יאמץ כשזה קם כו', ולכן ממילא כאשר מעורר אהבה לאלקות ע"י ההתבוננו' לאהבה את ה' כי הוא חייך ובחרת בחיים הנה עי"ז מברר האהבה דלעו"ז כו', וכמו"כ בבחי' גבורה שיש ג"כ בלעו"ז הוא בחי' יראה רעה וכעס ויכולים לבררה ע"י בחי' היראה לאלקות, ונגד בחי' ת"ת יש בלעו"ז הוא בחי' התפארות וגסי הרוח, וע"י העבודה בבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא מבררים בחי' ההתפארות וגס הרוח ע' בד"ה יונתי בחגוי הסלע (ב"ך), ויש בחי' נצח דקדושה

שעא

וכמו"כ יש בלעו"ז והעבודה לבררה כו' והוא כמארז"ל כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכ' מתקיימת שענין בחי' המעשה הוא בחי' נצח הוא מבחי' גבוה מאד, וכמ"ש גבי שאול כי המלכתי את שאול למלך על ישראל, שמלוכת שאול נלקחה מבחי' אדם כו' וא"ל שמואל וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם שבחי' נצח הוא מבחי' כי לא אדם הוא, ולכן ארז"ל כל מקום שנא' נצח סלה ועד אין לו הפסק שבחי' שאין לו הפסק הוא ממקום גבוה מאד כו' כנודע ממ"ש במ"א, ובעבודה בחי' נצחון להיות בבחי' סומ"ר וע"ט בפו"מ בקיום המ"ע ושמירת המל"ת. וז"ע בירור הז"מ הרעות דלעו"ז וה"ז כמו המסעות שהלכו ישראל במדבר להעלות בחי' המדבר, וכמו"כ בעבודה הו"ע בירור הז"מ הרעות כו' שהם ז"מ וכ"א כלול מוא"ו כנ"ל הם בחי' מ"ב כנ"ל בענין השרפים כו'.

והנה כמו בשרפים כתיב בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף כמו"כ בעבודה בנפש יש ג"כ בחי' אלו, וענין בשתים יכסה פניו הוא כמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים שהסתיר פניו מחמת שירא מלהביט, אך הנה כתיב עוטה אור כשלמה שבחי' התורה הוא כמו השלמה שכמו ע"י השלמה יכולים לקבל האור, כמו"כ ע"י לבוש התורה יכולים לקבל האור והזיו מאתו ית', וזהו שמצינו שאמר ר' יוסי לר' ישמעאל בנו אם מבקש אתה לראות פני השכינה עסוק בתורה בארץ, ולכאו' יפלא מהו ענין ראיית פני השכינה לעסק התורה בארץ, אך הענין הוא דפי' בארץ היינו בא"י שענין הארץ הוא בחי' רצוא, והנה אם מתעורר בבחי' רצוא לאלקות האיך אפשר לראות פני השכינה זהו ע"י עסק התורה וכנ"ל בענין עוטה אור כשלמה כו', וז"ע בשתים יכסה פניו שע"י התורה הוא הכיסוי לפניו שיוכל לראות פני השכינה ע"י השלמה דתורה כו', ופי' בשתים היינו בחי' תושב"כ ותושבע"פ. ובשתים יכסה רגליו הוא בחי' המצות כנודע מענין והארץ הדום רגלי, ושתים הם בחי' מ"ע ומל"ת. ובשתים יעופף הוא אהוי"ר כי אורייתא בלא דו"ר לא פרחת לעילא כו' שע"י האהוי"ר מתעלה בחי' התורה כו' ע"ד והחיות נושאות את הכסא שהעפיפה הוא ליכלל באוא"ס ב"ה כו'. וז"ע על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח שעמוד התורה הוא בחי' בשתים יכסה פניו כנ"ל, ועמוד הגמ"ח הוא בחי' בשתים יכסה רגליו כי גמ"ח כולל כל המצות, ועמוד

שעב

העבודה היא קרבנות ועכשיו תפלה במקום קרבנות שז"ע האהוי"ר בתפלה שהם גדפין לפרחא לעילא כו', והנה ע"י עבודה זו ממשיך מבחי' קדש ג"פ קדוש שקדוש הוא בחי' קדש וא"ו וג"פ קדוש הם כנגד בחי' ג' קוין שנמשך בחי' קדש וא"ו מבחי' קדש כו'.

והנה כתיב שוקיו עמודי שש, פי' שוקיו הם השרפים שעומדים תמיד בתשוקה כו', עמודי שש הוא בחי' ששה כנפים, והנה במדרש פי' עוד פי' על פסוק זה, שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, עמודי שש שנברא לששה ימים מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותי' של תורה, וצ"ל מ"ע שוקיו זה העולם לפרשיותי' של תורה. אך הענין דהנה יש עוד פי' בפסוק לך ה' הגדולה כמ"ש במדרש במדבר פ"א שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם וכמארז"ל לך ה' הגדולה זו מע"ב והגבורה זו קרי"ס והת"ת זו מ"ת כו', והיינו כפי' הזהר בפסוק גדול ה' כו' בעיר אלקינו שכשמאיר בחי' ש' הוי' בעיר אלקינו אזי הוא גדול, משא"כ מלכא בלא מטרוניתא לאו גדול אקרי, וכענין לך ה' הגדולה שיש לי תלוי ראש כו', היינו בחי' חיבור וקישור אוא"ס ב"ה במדותיו ית' היפך בחי' כד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא, שזהו מ"ש בזהר קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא מבחי' אחד לבחי' יחיד כו', ופי' תלוי הוא היפך זה היינו קישור וחיבור אוא"ס ב"ה במדותיו, ועי"ז מתגלה אלקותו ית' בעולם. וזהו שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו ע"ד נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו', אך בכדי שיהי' קישור וחיבור אוא"ס ב"ה במדותיו זהו ע"י בחי' התורה שאורייתא מחכ' נפקת, לכן בה וע"י מתקשר אוא"ס ב"ה במדותיו, וזהו מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותי' של תורה וגם פז הוא מספר שם מ"ב ושם מ"ה (והיינו כב' הפי' בענין לך ה' הגדולה שבטל וטפל לך זהו ענין ש' מ"ב, ושם מ"ה ענינו גילוי אלקות שלכן הוא בחי' מ"ה ביטול והיינו כפי' הב' שיש לי תלוי ראש כו').

והנה המסעות היו עד ירדן יריחו בחי' ריח, שהוא בחי' מקיף כו' בחי' סוכ"ע, והיינו שהלכו כל המ"ב מסעות בירור הז"מ שכ"א כלול מוא"ו עד שהגיעו לבחי' ירדן יריחו בחי' סוכ"ע, וזהו שאמר ר"ה לבעל החוטם אני מתפלל כו' בחי' ריח מקיף סוכ"ע.

ביד משה ואהרן, משה בחי' שושבינא דמלכא ואהרן הוא שודמ"ט, והגם כי אהרן לא הי' במסעות האחרונים מ"מ ע"י שהי' רוב המסעות נשאר הכח שלו כו'. וזהו ויכתוב משה שנאמר ויכתוב והיינו כמו עד"מ שכאשר כותבין האותיות בכתב זהו כאשר נמשכים למטה ביותר כו', כמו"כ המשיך משה בחי' מוצאיהם למסעיהם פי'

שעג

מוצאיהם היינו מקור שם מ"ב שהוא בחי' ך"ב אותיות התורה ועשה"ד וע"מ שמספרם מ"ב, והוא בחי' מקור ש' מ"ב דמסעות, ומשה הוא בחי' שושבינא דמלכא שממשיך המשכת אלקות מלמעלמ"ט, ולכן המשיך בחי' מוצאיהם מקור ש' מ"ב למסעיהם בכדי שיהי' ואלה מסעיהם למוצאיהם ע"י אהרן שושדמ"ט שמעלה הנרות, כמ"ש בהעלותך את הנרות אלו נש"י כמ"ש נר ה' נשמת אדם, ומעלה אותם למוצאיהם היינו שיתעלו בחי' מסעיהם למוצאיהם למקור ושרש המסעות כו', וזהו מי אלה כעב תעופינה כמו ע"י הענן יכולים לעוף כו' כמו"כ ע"י משה ואהרן נעשה בחי' יחוד סובב וממלא כו'.