אריב"ל כו' כמה גדולים נמוכי הרוח כו'

שעג

בס"ד.

א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שבהמ"ק קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולם שנא' זבחי אלקים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. ולכאו' צ"ל מה"ע ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנו, שמאחר שדעתו שפילה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולם ואיך לא יקובל תפלתו שהיא כנגד קרבן התמיד לבד. וי"ל שנעשה תפלתו כמו תפלת הצבור שנאמר הן אל כביר לא ימאס, וכמו תמידי' שהיו קריבין משל צבור כמ"ש ברפ"ד דשקלים, והיינו כמארז"ל ביבמות דק"ה סע"א כתיב בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה' בהמצאו ותירצו כאן ליחיד וכאן לצבור, והיינו שלצבור הוא בכל קראנו אליו, ושם ארז"ל יחיד אימת א"ר נחמן אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, והיינו מפני כי בעשי"ת מאיר י"ג מדה"ר ולכן גם ליחיד הוא נמצא, נשמע מזה שלרבים בכל קראנו אליו והיינו כי הרבים ע"י תפלתם ממשיכים י"ג מדה"ר, וכמו"כ היחיד כשהוא בבחי' לב נשבר ונדכה תפלתו ג"כ אינו נמאסת כמו תפלת הצבור שאינו נמאסת, כמארז"ל בברכות ד"ח ע"א מנין שהקב"ה אינו מואס בתפלת של רבים שנא' הן אל כביר לא ימאס, וכמו"כ הוא תפלת היחיד כשהוא בבחי' לב נשבר ונדכה.

וביאור הענין יובן בהקדם ענין הקרבנות, דהנה צ"ל איך המביא קרבן בהמה מתכפר לו על מה שפגם במ"ע, או בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא