אריב"ל כו' כמה גדולים נמוכי הרוח כו'

שעג

בס"ד.

א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שבהמ"ק קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולם שנא' זבחי אלקים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. ולכאו' צ"ל מה"ע ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנו, שמאחר שדעתו שפילה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כולם ואיך לא יקובל תפלתו שהיא כנגד קרבן התמיד לבד. וי"ל שנעשה תפלתו כמו תפלת הצבור שנאמר הן אל כביר לא ימאס, וכמו תמידי' שהיו קריבין משל צבור כמ"ש ברפ"ד דשקלים, והיינו כמארז"ל ביבמות דק"ה סע"א כתיב בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה' בהמצאו ותירצו כאן ליחיד וכאן לצבור, והיינו שלצבור הוא בכל קראנו אליו, ושם ארז"ל יחיד אימת א"ר נחמן אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, והיינו מפני כי בעשי"ת מאיר י"ג מדה"ר ולכן גם ליחיד הוא נמצא, נשמע מזה שלרבים בכל קראנו אליו והיינו כי הרבים ע"י תפלתם ממשיכים י"ג מדה"ר, וכמו"כ היחיד כשהוא בבחי' לב נשבר ונדכה תפלתו ג"כ אינו נמאסת כמו תפלת הצבור שאינו נמאסת, כמארז"ל בברכות ד"ח ע"א מנין שהקב"ה אינו מואס בתפלת של רבים שנא' הן אל כביר לא ימאס, וכמו"כ הוא תפלת היחיד כשהוא בבחי' לב נשבר ונדכה.

וביאור הענין יובן בהקדם ענין הקרבנות, דהנה צ"ל איך המביא קרבן בהמה מתכפר לו על מה שפגם במ"ע, או בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא

שעד

תעשינה ואשם, האיך יתכפר ע"י שמקריב קרבן לה' מן הבקר ומן הצאן. אך הענין הוא דהנה שרש נפש הבהמה הוא מבחי' פני שור שבמרכבה, וע"י שמקריב הבהמה על המזבח עי"ז היא מתעלית לשרשה ומקורה פני שור מהשמאל, וע"י עלי' זו ובירור זה החיות נושאות את הכסא ומגביהים את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס שלא אדם, לכן עי"ז נמשך הסליחה והמחילה ונמשך האור למלאות הפגם שפגם, כי שרש כל הרמ"ח מ"ע הם מבחי' אדם כמ"ש זאת התורה אדם, וכנודע שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידים וזהו ענין בחי' אדם בכלל, וע"י שמגביהים את בחי' אדם זה לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור למלאות כל הפגמים כו'.

אך עדיין צ"ל איך הוא ביכולת החיות להגביה את בחי' אדם, הענין נודע כי בחי' עולם התהו קדם לעולם התיקון, ופי' וענין קדם אינו שייך לומר שקדם בבחי' הזמן כ"א שקדם במעלה ומדרגה, וע"ד מארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שפי' וענין הקדימה להיותה מבחי' מוחין דאו"א, ושורש ענין העולמות הוא מבחי' המדות דז"א וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה משא"כ המוחין, וכמ"ש מזה באורך בד"ה אשר ברא אלקי' לעשות (ך"ח). ועד"ז יובן ענין תהו שקדם לתיקון כי ענין ריבוי האור דתהו ומעוט האור דתיקון אין הפי' שאור זה דתהו נתמעט בבחי' התיקון כי באמת אין ערוך כלל בחי' מיעוט האור דתיקון לגבי בחי' האור דתהו שהי' בריבוי וכמ"ש מזה באורך בד"ה אם בחוקתי ובהביאור (ך"ו), ויובן זה ממשרז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו וכשמיעטו אנו רואים שאין ביכולת האדם לראות רק ערך פרסה כו' שאין ערוך האור שאחר המיעוט להאור איך שהי' קודם שמיעטו כו', ועד"ז יובן ענין ריבוי האור דתהו כו' רק שנפל בשבה"כ, ולכן אנו רואים למטה שהבהמות יש להם כח יותר מן האדם להיות כי שרשן הוא מבחי' התהו שקדם לתיקון, וד' חיות המרכבה הם ג"כ מבחי' התהו רק שהם מה שכבר נתברר, לכן בהעלות נפש הבהמה לשרשה בחי' פני שור שבמרכבה אזי ע"י הבירור וההעלאה

שעה

מתוסף כח ועוז מבחי' אורות דתהו בבחי' פני שור, לכן עי"ז הנה הם מעלים את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא שזהו בחי' התיקון לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא.

והנה נה"ב שבאדם שרשו ג"כ מבחי' פני שור רק שהוא מבחי' פני אדם שבפני שור, ולכן ע"י בירור נה"ב שבאדם מתעלה לבחי' פני אדם שבפני שור שזהו גבוה יותר מעילוי הקרבנות. והנה כתיב ופני אדם לארבעתן שנמצא שבחי' פני אדם כוללת כל הד' חיות, ולכן ע"י שהאדם זובח את יצרו הוא כאלו הקריב כל הקרבנות כולם, כי ע"י הקרבן שמקריבין קרבן בהמה הוא רק פרט אחד, אבל ע"י שזובח את יצרו שהוא מבחי' פני אדם שהוא לארבעתן שכולל כל הד' חיות לכן עי"ז הוא כאלו הקריב כל הקרבנות כולם כו'. והנה ארז"ל במשנה א' פ"ד דאבות איזהו גבור הכובש את יצרו והביאו הפסוק טוב ארך אפים מגבור, והיינו שע"י שכובש את יצרו עי"ז ממשיך מבחי' א"א, והיינו בחי' י"ג מדה"ר, ולכן אמרו ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, והיינו שכמו שע"י תפלת הצבור ממשיכים י"ג מדה"ר, כמו"כ היחיד ע"י שכובש את יצרו עי"ז ממשיך י"ג מדה"ר, ולכן אין הקב"ה מואס את תפלתו כמו תפלת הצבור כו'.

והנה בתפלת המנחה של שבת אנו אומרים ואני תפלתי לך עת רצון אלקי' ברוב חסדך, שלכאו' צ"ל איך שייך לומר אלקים ברוב חסדך שנודע דשם אלקים הוא בחי' דין וגבורה ואיך נאמר שהוא בחי' חסד ומה גם ברוב חסדיך. אך הענין הוא דהנה אית חסד ואית חסד, אית חסד דאקרי חסד עולם ואית חסד דאקרי רב חסד, והיינו שלגבי בחי' חסד עולם שהוא בחי' החסד שבסדר ההשתל' הנה שם אלקים הוא מנגד שהוא בחי' הדין והגבורה שכנגד מדת החסד, אבל בחי' רב חסד הוא בחי' החסד שלמעלה מבחי' סדר ההשתלשלות משם נמתקים הגבורות דשם אלקים כו'. ולכן בשבת במנחה שאז התגלות בחי' רעוא דכל רעוין בחי' ע"ק לכן אומרים אז אלקים ברוב חסדיך שגם שם אלקים מתבסם ע"י החסדים שנמשכים מע"ק. וזהו פי' ואני תפלתי בזמן מנחה של שבת שהוא בחי' עת רצון אזי גם אלקים הוא ברוב חסדיך כו'.

והנה כמו"כ ע"י תפלת הצבור שממשיכים בחי' י"ג מדה"ר ממתיקים ג"כ הגבורות דשם אלקים, שזהו מ"ש ומי כהוי' אלקינו שמבחי' אלקים נעשה אלקינו, היינו שם אלקים שלנו, שזהו ע"י בכל קראנו אליו כמ"ש בספרי אליו ולא למדותיו שזהו בחי' אוא"ס שבכתר, וע"י המשכת אור חדש כזה נעשה הוי' אלקינו היינו יחוד חו"ב, וממילא נמשך עת רצון שיומשך בבחי' עת היינו בחי' המל' מבחי' רצון כו',

שעו

ועי"ז נמתקים הגבורות דשם אלקים להיות אלקים ברוב חסדיך שגם מבחי' שם אלקים לא יומשך הדין והעיכוב, וזהו שתפלת הצבור אינה נמאסת שנאמר הן אל כביר לא ימאס. וי"ל שמבחי' ש' אלקים נעשה שם אל שנודע ששם אל הוא בחסד, והיינו ע"י המשכת י"ג מדה"ר נעשה אלקים ברוב חסדיך ולכן נק' אל ע"ש ריבוי החסד שנמשך בו מחסדים דע"ק כו'. וכמו"כ גם תפלת היחיד כשהוא בבחי' נמוכי הרוח עי"ז ממתיק ג"כ גבורות דשם אלקים כמ"ש בזהר פ' משפטים דק"ח ע"א שכל הקרבנות הם לשם הוי', אבל הקרבן לשם אלקים הוא עציבא ותבירא דרוחא, ופי' בזהר"ק מהאריז"ל שכל הקרבנות עולים לשם הוי' אבל לבחי' שם אלקים כתיב כי לא תחפוץ זבח כו' שאינו מתרצה בבחי' הקרבן כ"א נוקם ונוטר כנחש כו', אבל זבחי' הראוי' לו הם רוח נשברה ולב נשבר ונדכה. וי"ל כי טענת שם אלקים הוא על הקרבנות דהלא שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, השמיעה וביטול הרצון מגיע בבחי' הכתר שלמעלה מבחי' בירור הקרבנות כו' כמ"ש במ"א בענין מה שאמר שאול לשמואל הקימותי את דבר הוי' ע"י הקרבנות שיעלה והשיב לו שמואל הלא שמוע מזבח טוב, וא"כ איך יתכפר החטא שלא שמע בקול הוי' ע"י הקרבן רק שזהו מדה"ר דשם הוי' שע"י שמביא קרבן יתכפר לו, וגם זה רק על השגגות כו', אבל רוח נשברה ולב נשבר ונדכה גם בחי' מדה"ד דשם אלקים לא תבזה, דהחרטה ושבירת הלב על החטא מגיע מאד נעלה כו', שעי"ז נמתקים גם הגבורות דשם אלקים כו'.

והנה כתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, שבחי' מרום וקדוש הוא בחי' אוא"ס שבכתר הנה בחי' זו מאיר דוקא במי שהוא בבחי' דכא ושפל רוח, כי בגסה"ר אמרו אין אני והוא יכולים לדור, ולכן עיקר השראת אוא"ס ב"ה הוא בבחי' חכמה דוקא להיות כי החכמה הוא בחי' אחד האמת וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו שבחכמה מושג איך קמי' כלא חשיב, לכן בה שורה אוא"ס ב"ה, וכמו"כ במי שהוא שפל ונבזה בעיניו והוא בבחי' דכא גם אם לא חטא כלל רק שהוא בבחי' הכנעה ושפלות נגד אוא"ס ב"ה הרי הוא כלי לבחי' השראת אוא"ס ב"ה שבבחי' כתר. וזהו שארז"ל במד"ר שהקב"ה תשמישו בכלים שבורים היינו במי שהוא בבחי' לב נשבר ונדכה, ולכן עי"ז נמתקים הגבורות דשם אלקים להיות אלקים ברוב חסדיך כו'.

וזהו שאמר ריב"ל ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, היינו שלא די שהוא כמו שהקריב כל הקרבנות כולם, וכנ"ל להיותו מברר בחי' נה"ב שבאדם שהוא

שעז

מבחי' פני אדם שבפני שור, שפני אדם הוא לארבעתן שנמצא כולל כל הקרבנות כו', אלא שגם תפלתו אינו נמאסת והיינו שכשהוא בבחי' נמוכי הרוח הנה מרום וקדוש שוכן בתוכו, וגם ע"י שכובש את יצרו להיות בבחי' נמוכי הרוח הנה ע"י ביטול זה מגיע בבחי' הכתר כנ"ל בענין הלא שמוע מזבח טוב שע"י ביטול הרצון מגיע לבחי' הכתר, וע' בעמה"מ שער עשירי פי"ב דנ"ה ב' שהאדם הזוכה שמעביר על מדותיו גורם שישגיח בו הרצון הזה של א"א כו' עת רצון מע"ק לגלאה מצחא כו', וממילא נעשה שגם אלקים יהי' ברוב חסדיך שלא יהי' שום עיכוב בתפלתו כלל, שיהי' תפלתו כמו תפלת הצבור שבכל קראנו אליו כו'.