כה כו' קול ברמה כו'

שעח

ובשביל התורה שנק' ראשית, והיינו כי בראשית הם ב' ראשית, היינו כי ראשית חכ' כתי' וכתי' כולם בחכ' עשית וכתי' בחכ' יסד ארץ, אך זהו מבחי' חכמה תתאה אשר יצר את האדם בחכמה, ועמ"ש מזה בביאור ע"פ יביאו לבוש מל', וכמו מהחכ' נמשך ך"ב אותיות המבטא ונעשו צרופי' רבים להיות התחלקות הנבראי' משינויי הצירופי' ע' באגה"ק בד"ה ויעש דוד שם ובסש"ב ח"ב פי"א ובבה"ז פ' פנחס, אך זהו החכ' שבדבור שהדיבור הוא לזולתו היינו להיות התהוות עולמות, משא"כ ח"ע נק' חכים ולא בחכ' ידיעא שאינו שייך כלל להתהוות העולמות ושם הוא שורש התורה. וז"ע מים במים שבחי' ח"ת קודם שירדה ונתלבשה להחיות העולמות היתה כלולה בח"ע כמו שהחכ' שבדבור היתה כלולה ובטלה בעצם החכ', וכמ"ש במ"א בענין אדה"ר ודוד שהם ג"כ חכ' ודבור שדוד הי' בר נפלא, ונתן לו אדה"ר ע' שנין משלו, שדוד הי' כלול באדה"ר ולא הי' לו שנין בפ"ע, וכמו ענין התכללות ו"ד של מלוי היו"ד באות יו"ד, והיינו ענין החכ' שבה כלולי' כח המדות והדבור ואינם נרגשי' עדיין להיות בחי' מדות ודבור כו', וכשהי' צ"ל ברה"ע לא הי' אפשר להיות ע"י חכ' שא"כ הי' בבחי' ביטול ולא הי' נברא מציאות יש הגשמי, אלא ע"י בחי' ח"ת ולזה הבדיל ביניהם להיות הדיבור בחי' בפ"ע ולא יהי' בטל בח"ע כו'.

והנה איתא במד"ר וארא פי"ב ע"פ כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, אע"פ שאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א, כשביקש ליתן את התורה ביטל הגזירה הראשונה, משל למלך שגזר שבני סוריא לא יעלו לרומי ובני רומי לא ירדו לסוריא, כך השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואח"כ ביטל הגזירה, ואני הוא המתחיל שנא' וירד הוי' על הר סיני כו', והיינו שהבדלה הנ"ל של יהי רקיע לא הי' רק עד מ"ת, אבל במ"ת הרי נמשכה התורה מחכמה עילאה שהיא מבחי' מים עליונים שמעל לשמים וירדו ונמשכו למטה, והיינו ע"י משה שנא' בו כי מן המים משיתיהו, היינו ששרשו נמשך ממים עליונים הנ"ל ולכן הי' כבד פה וכבד לשון שהי' למעלה מהדבור שהם בחי' מים תחתונים עמ"ש מזה בסידור בדרוש בהמ"ז, רק