ואברהם זקן כו'

לא

בס"ד.

ואברהם זקן כו', הנה שרש ענין ואברהם זקן כי אברהם הי' הלוך ונסוע הנגבה עד שנעשה מרכבה לבחי' החסד, ולכן הי' הלוך ונסוע מלמטלמ"ע עד שבא לבחי' נגבה הוא בחי' חסד ראשית מספירת ז' ימי הבנין, והוא בחי' יומם דאזיל עם כולא יומין ע' בלק"ת פ' בהעלותך בד"ה בהעלותך סס"ב בהג"ה, והנה ארז"ל ובא לו לקרן דרומית מזרחית, שסיבוב הילוך הכהן הי' מדרום למזרח וממזרח לצפון ומצפון למערב וע' בזהר במדבר דק"ך בענין כעין סחרא דמדבחא, דרומית מזרחית, ובבה"ז (של כ"ק אאמו"ר הגאון ז"ל הכ"מ) שהענין שמבחי' דרום יוכל לבוא לבחי' מזרח כחב"ד דאבא, שלכן השמש יסו"א זורח ממזרח, וכמו"כ אברהם מבחי' נגבה בא להיות בחי' ואברהם זקן, ופי' ברבות פנ"ט זקן שקנה חכמה, דהיינו תורה כי קיים אברהם כו', והיינו בחי' תורה שלמעלה בחי' תורת ה' וכמ"ש במעיין החכ' או ספר הבהיר דהע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, שהם ג"כ המשכות, אך לא נתגלה בחי' זו אלא להאבות כו', וכמו"כ חנוך הי' תופר כו', ובחי' זו הוא בחי' ח"ע שלמעלה מהכתר ע' בת"א בביאור ע"פ כי אתה נרי, וז"ע זקן שקנה חכ' היינו בחי' תורה שלמעלה. וא"כ פי' ואברהם זקן ע"ד מ"ש הרמ"ז פ' תשא דקפ"ט סע"ב גבי מאן ראש ההרים דא אברהם סבא שכ' הכוונה על חכ' דהיינו שנתעלה על מקום הזקנה חב"ד הנק' סבין כו' גם או"א מחופים ומכוסים בדיקנא דא"א כו'.

ובזה יובן מארז"ל בב"מ דפ"ז א' עד אברהם לא הוה זקנה, שלפי' היפ"ת על המד"ר לא הי' זקנה כלל עד אברהם, ולפי' המהרש"א לא הי' הזקנה בליבון שער כו', להיות כי אברהם ע"י שהי' מרכבה למדת החסד שהכינוי הוא בשם אל ראשית התיקוני' די"ג ת"ד עילאה, לכן עי"ז התחיל להיות הגילוי מבחי' יגת"ד, כמ"ש באוה"מ בדרוש ר"ה ד"ל ע"א בשם המגיד נ"ע, עד שנמשך בז"א ג"כ י"ג ת"ד, שז"ע ישראל סבא, ולכן ארז"ל במד"ר ר"פ תולדות שאברהם נק' ג"כ ישראל, והיינו בחי' ישראל סבא, כי הוא התחיל להמשיך י"ג ת"ד בז"א. וזהו ג"כ ענין קיים אברהם כל התורה כו' כמ"ש בת"א בד"ה משה ידבר שהמשיך להיות הגדלת ז"א ברמ"ח אברים טפ"ט ורת"ס וה"ח המגדילי' עד שנעשה רמ"ח גימ' אברהם. והנה ע"י גדלות ז"א שנמשך בו מוחין דאבא אזי מתגלים י"ג ת"ד, ולכן עד אברהם לא הוי זקנה שלא הי' נמשך התגלות יגת"ד דז"א שהוא מה שמאיר למקור דבי"ע הארה שלמעלה מהשתלשלות ולכן ארז"ל בים נדמה להם כבחור. ולפי' המהרש"א שלא הי' הזקנה בליבון שער, היינו כי בז"א נא' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב והיינו בחי' אש

לב

שחורה ע"ג אש לבנה כמ"ש באד"ר דנשא דקל"א, אך ע"י הארת יסו"א בז"א מתלבנים השערות כמ"ש בפע"ח בכוונת הציצית, והיינו ע"י שמאיר בו מבחי' דיקנא עילאה ושער רישי' כעמר נקי, והארה זו לא הי' עד אברהם שהוא המשיך בחי' זו כו'. וזהו שארז"ל במד"ר ס"פ נח תפשת אומנתי בא ולבוש לבושי, והיינו שכמו למעלה בחי' י"ג ת"ד נק' לבושו, לבושי' כתלג חיור והם לבושים לבחי' חפץ חסד הוא שכדי שיומשך למטה זהו ע"י י"ג מכילין דרחמי כמ"ש במ"א בענין ויאכילך את המן כמו"כ תפסת אומנתי בחי' חסד וכנ"ל בא ולבוש לבושי היינו שיומשך ג"כ יגת"ד בז"א הנק' חסד עולם כו'.

ו) בא בימים, ברבות וירא ס"פ נ"ח בא לבוש לבושי שהקב"ה נק' עתיק יומין ואברהם זקן בא בימים, ובפ' נ"ט בא בימים אורך ימים בימינה כו' יעו"ש, א"ר אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה כו' אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה, בא בימים ר' יהודה אומר בא בדיופלין, פי' הערוך בכפל בחי' שני עולמים העוה"ז והעוה"ב עכ"ל. ובזח"א קך"ט סע"א בא בימים באינון יומין עילאין, משמע שהם ו"ק דז"א כמ"ש בזח"ג דרמ"ט סע"ב גבי משכו יומין עילאין, וכן משמע בפ' שמיני דמ"א ע"א ע"פ מי האיש החפץ חיים אוהב ימים כו' יומין עילאין, והיינו ע"ד לאשתאבא בגופא דמלכא וכמ"ש בת"א בד"ה זכור ושמור שהוא העליי' מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי, וזהו החפץ חיים אוהב ימים כו' ועמ"ש סד"ה בעצם היום הזה, ומ"ש לקמן שהם הלבושי' הנעשים מהמצות, היינו כי המצות הם תר"ך עמודי אור דא"א והם מלובשים בז"א כו', ומ"ש בדיופלין ב' בחי' ימים שהם ימי עולם וימות עולם כמ"ש בזח"א ויחי דרמ"ז ע"א אלין דוכרין ואלין נוקבין כו'. אך בת"א בסד"ה ואלה המשפטים פי' בא בימים יומין אינון לבושי' שנעשים להאדם מהתורה ומצות בכל יום דוקא כו', וכ"כ שם סד"ה לא תהי' משכלה בענין את מספר ימיך אמלא, והוא ממ"ש בזח"א ויחי דרך"ד ע"א סליק ואעיל באינון יומין ואינון לבושי יקר דמתלבשים בו נשמתא, ובזהר"ק שם ה"ס הצלם של האדם הם ה"ס המלבוש של נשמת אדם כו', ובמק"מ שם בשם הע"ח לבושי' דחשמל, וצ"ל מה ענין לבוש זה להימים.

ומה שנלע"ד מעט מזעיר בהבנת הענין הוא בהקדם ב' הקדמות, הא' ענין ששת ימי החול ושבת, דהנה ששת ימי החול הם ו"ק יום ראשון חסד ושבת הוא מל', וא"כ קשה הלא ו"ק דז"א נק' יומין עילאין והמל' היא למטה מהם ואיך הם ימי החול ומל' יום השביעי שבת קדש. והתירוץ י"ל ע"פ מ"ש בפע"ח ש"א רפ"ז, והנה

לג

אין כח בזה רק בז"א בלבד לפי שהוא הזכר ויש בו כח לברר, ולכן הם ו' ימי החול בלבד כי הו"ק דז"א מתלבשים בהם והם המבררים לבד, אמנם ביום השבת שהוא כנגד המל' והיא נקבה ואין בה כח לברר ואדרבה ע"י מה שנתקן בימות השבוע היא עולה ביום השבת שהוא יום שלה ומתחברת עם ז"א עכ"ל. אך מה שנקראים ששת ימי החול מבואר בזח"ג פ' אמור דצ"ד ע"ב פי' ר' יוסי כי הששה יומין דחול הם ו"ק דיצי' שהם שלוחי' דמדות דאצי', ור"ל שחסד דאצי' מתלבש בחסד דבריאה וחסד דבריאה בחסד דיצי' ומחסד דיצי' נמשך החיות למטה, וזהו ענין מט"ט שנק' עבדו זקן ביתו כו', ומבואר באגה"ק בסופו דהתלבשות זו הוא דרך הסתר והעלם לגמרי כהעלם והסתר הבורא מהנברא, וא"כ יכונה עיקר ההשפעה ע"ש ו' קצוות דיצי', ולכן נק' ימי החול, וע' מענין מאמר הנ"ל בסדור שער היו"ט. והנה הו"ק דיצי' מבררים מק"נ ולכן נק' ימי החול וההבדלה שמבדילים בין שבת לחול זהו ענין החשמ"ל והפרסא כו', ומ"מ הם חולין שנעשו על טה"ק כמ"ש כ"ז בת"א פ' לך לך בד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם, וכח בירור זה לברר ק"נ נמשך מו"ק דז"א, וגם ע"י שבו מלובש בחי' חכמה ונק' ששת ימי בראשית, ולכן הם הם ששת ימי המעשה כמ"ש בד"ה והי' מדי חדש בחדשו, ויום השבת היא מל' דאצי' וז"א דאצי' ממש, והם המתעלים ומתחברים ע"י הבירורי' שנתבררו בששת ימי החול שהם ו"ק דיצי' להיות חולין שנעשו על טהרת הקדש דהיינו שנתברר ק"נ, ובכח בירור זה הוא ההעלאה דמל' בשבת, וכמו מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וע' בד"ה זכור את יום השבת לקדשו בת"א פ' יתרו, ונמצא העלאה זו דמל' בשבת נמשך ע"י ימי המעשה שהם יומין דחול, וזהו ע"ד והחיות נושאות את הכסא שהכח הזה בחיות דיצי' לרומם ולהעלות את המל' דאצי' זהו ע"י ששרשן מעולם התהו לפני מלך מלך, וכמ"כ יש לומר בכל אדם בא בימים כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה הם ג"כ נגד ו"ק ומל', אך המכוון ממ"ש בת"א אינו זה.

הקדמה ב', מ"ש בשמואל א' סי' כ"ה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ומבואר בגמ' פ"ב דחגיגה די"ב סע"ב וברבות ס"פ האזינו דקאי על נשמתן של צדיקים שהם גנוזות תחת כסה"כ בערבות כו'. וע' מזה בזח"ב תרומה דקמ"ב ע"ב ובפ' ויקרא דכ"ה רע"א ובפ' מצורע דנ"ה ע"א. ובת"א סד"ה ואלה המשפטים פי' צרור כמו שצוררים אבן במרגמה ועי"ז זורקים אותו למעלה, כך כדי שתהא הנשמה עולה למעלה במקור החיים הוא ע"י היומין ולבושי' דתומ"צ עכ"ל, וע' בענין אני כברוש רענן. ופי' במקור החיים היינו כמ"ש תרומה קמ"ב ב' הנ"ל

לד

וההיא נשמה אתקשרת באוא"ס, והוא ענין בינה שבה מאיר התגלות עתיק, וכמ"ש בת"א ע"פ לך לך בענין הוא דא עתיקא ולכן היא המאירה בג"ע העליון, ובאגה"ק סי' כ"ט בד"ה אשת חיל עט"ב פי' בצרור החיים היינו בבחי' כתר וצחצחות כו' וכדי להיות הנשמה עולה כ"כ למעלה זהו ע"י המצות, והיינו כמ"ש בד"ה לבאר ענין שבת שבתון ובד"ה כי ביום הזה יכפר בפי' הפסוק אני כברוש רענן, וז"ל פי' ברוש הוא מין ארז שעדיין לא הזקין והוא רך ורענן כשהוא בלחותו שאז יכולין לכופפו למטה, ובשביל שהוא גבוה באילנות וכשמניחים עליו איזה דבר כשנכפף למטה הנה כשחוזר לאיתנו מגביה את הדבר ההוא למקום גבוה מאד, וכך הוא עד"מ בחי' אני כברוש רענן כי יש בחי' אנכי ובחי' אני, אנכי מי שאנכי היינו בחי' עלמא דאתכסיא (היינו בינה או כתר, והכל א' כי התגלות עתיק בבינה), ובחי' אני הוא בחי' תומ"צ למטה (היינו שנתלבשו בבחי' מל') כשמתלבשים בענינים גשמיי' ומגבילים הענינים לתת שיעור וקצבה לעניני המצות הגשמי' כמו מי רביעית נוטלין לידים כו', והוא כמשל הברוש רענן כשנכפף למטה וחוזר למעלה למקורא עילאה דכולא עכ"ל. נמצא בחי' אני שהוא בחי' מל' היא המגביה ומעלה את האדם כברוש רענן, וי"ל ע"ד בחי' אני ראשון ואני אחרון ובחי' מל' נק' אני אחרון והוא מגביה לבחי' אני ראשון והיינו מל' דא"ס כתר עליון דאיהו כתר מל', וזהו ג"כ ענין צרור החיים שהוא כצרור אבן במרגמה כמו שהצרור זורק את האבן כו', וכמ"ש ג"כ סד"ה ועתה יגדל נא כח אד' כמשל הכח שביד האדם לזרוק האבן שהוא דומם וטבעו ליפול למטה, עכ"ז ע"י כח הזורק נושא אותו באויר כו', כך הוא כח אוא"ס ב"ה הנמשך מלמעלה למטה, והוא המלביש ומקיף את הנשמה להיות צרורה בצרור החיים את ה' ממש, וכמ"ש וכבוד ה' יאספך שהוא הכח הממשיך מלמטה למעלה כמו הכח הממשיך את האבן למעלה באויר שכח ההוא מקיפו מכל צד שאינו מניחו ליפול כו'. ומבואר זה שם בענין שנק' כח זה כח אד' כי אד' הוא מל' ששם המצות ושרשן מגלגלתא מל' דא"ס כו', והיינו ע"י קבלת עול מצות למעלה מן השכל המושג, ולכן נק' המל' צרור החיים כמ"ש בפרד"ס ערך צרור, והוא המגביה את אבן ישראל למקור החיים ע"י כח אד' וכו' ולכן הוא נק' זרקא וכמ"ש בזח"א פ' בראשית דף כ"ד ע"א זרקא ודאי וכו' כמו ההיא אבנא דקירטא דאזדריקת לאתר ידיעא כו' ע"ד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ובמק"מ ולעתים ידועים שעולה עד למעלה ונזרקת עד א"א שנק' א"ס אז נקראת זרקא, אלא דשם פי' כן על התפלה שהוא עליית המל' כו'. ועמ"ש מענין זרקא בד"ה שבת שבתון שזהו ענין הולך סגולתא שהוא המל' הנק' זרקא הוא מוליך את ישראל הנק' סגולה להתעלות למעלה מעלה, ועמ"ש בת"א פ' מקץ סד"ה המגביהי לשבת. וכ"ז אתי שפיר שענין

לה

הצרור הוא המצות שהם בחי' המל' הנק' אני כברוש רענן ונק' כח אד' ונק' זרקא וצרור כנ"ל.

אך מ"ש רבינו שזהו ע"י היומין ולבושי' דתומ"צ, אינו מובן מה שייכות היומין לכאן. ויש לפרש עם ההקדמה הראשונה, שכמו שכדי להיות עליית המל' בשבת שבשבת היא מתעלה בבחי' פנימי' א"ס ב"ה ועליי' זו נעשה ע"י העבודה ששת יומין דחול וכמ"ש גם בד"ה לבאר ענין יוה"כ שזהו"ע ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת ע"י התפלה שביומין דחול, וגם התומ"צ מתעלים עי"ז בשבת כמ"ש שם ובד"ה את שבתותי תשמרו [שכדי] שיהי' עליי' התומ"צ הוא ע"י התפלות, וזהו ענין סולם מוצב ומלאכי אלקי' שהם המצות שהן שלוחי דמלכא בתנחומא פ' ויגש הם עולים ע"י הסולם שהוא התפלה, ותפלות דחול עולים בתפלה דשבת, נמצא ע"י העבודה בתפלה בששת ימי החול עי"ז עליית המצות והמל' בשבת בפנימי' אוא"ס ב"ה, והכח הזה בעבודה דששת ימי החול זהו ע"י שעושים ימי החול להיות חולין שנעשו על טהרת הקדש דהיינו שמבררי' ק"נ ששרשה ממה שנפל בעולם התהו וכענין והחיות נושאות כו' וכנ"ל. וא"כ לפ"ז יובן גם כאן שענין כח אד' שהוא ע"י המצות לזרוק את אבן ישראל למעלה במקור החיים זהו נמשך ג"כ ע"י היומין ימים יוצרו שמבררי' היומין דחול ע"י עשיית המצות וע"י התפלות ועמ"ש בביאור ע"פ אם בחקתי בענין בירור הצלם של האדם שעז"נ ימי שנותינו בהם כו', לכן בירור היומין הם ג"כ הצרור הגורם עליית המצות בחי' מל'.

קיצור. בא בימים במד"ר וירא ס"פ נ"ח בא לבוש לבושי שהקב"ה נק' עת"י ואברהם זקן בא בימים, ובזח"א קכ"ט סע"א בא בימים באינון יומין עילאין משמע שהם ו"ק דז"א, מי האיש החפץ חיים כו' ע"ד לאשתאבא בגופא דמלכא, בא בדיופלין ימי עולם וימות עולם ע"ד אסה"מ ואסשא"מ שנת' בת"א קאפוסט דנ"ה ע"ב וע"ג. אך בת"א פי' בא בימים הם הלבושים הנעשים מהתומ"צ, וצ"ל מה ענין לבוש זה להימים. ויובן מעט בהקדים שני הקדמות, הא' עפמ"ש בפע"ח ש"א רפ"ז וז"ל והנה אין כח בזה רק בז"א בלבד לפי שהוא הזכר ויש בו כח לברר לכן הם ו' ימי החול בלבד כי הו"ק דז"א מתלבשי' בהם והם המבררי' לבד, אמנם ביום השבת שהיא כנגד המ' והיא נקבה ואין בה כח לברר ואדרבה ע"י מה שנתקן בימי השבוע היא עולה ביום השבת שהוא יום שלה ומתחברת עם ז"א עכ"ל. אך מה שנקראים ששת ימי החול הם ו"ק דיצי', ור"ל שחסד דאצי' מתלבש בחסד דבריאה וחסד דבריא' בחסד דיצי' והתלבשות זו הוא דרך הסתר והעלם לגמרי כהעלם והסתר הבורא מהנברא, וא"כ יכונה עיקר ההשפעה ע"ש ו"ק דיצי' ולכן נק' ימי החול. והנה

לו

הו"ק דיצי' מבררים מק"נ, וכח בירור זה לברר ק"נ נמשך מו"ק דז"א, ויום השבת היא מל' דאצי' וז"א דאצי' ממש והם המתעלים ומתחברים ע"י הבירורים שנתבררו בששת ימי החול, וזהו ע"ד והחיות נושאות את הכסא שהכח הזה בחיות דיצי' לרומם ולהעלות את המל' דאצי' זהו ע"י ששרשן מעולם התהו לפני מלך מלך. הקדמה ב' מ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ומבואר בדרז"ל דקאי אנשמתן של צדיקים שהם גנוזות תחת כסה"כ בערבות, ובת"א פי' צרור כמו שצוררין אבן במרגמה ועי"ז זורקים אותו למעלה, כך כדי שתהי' הנשמה עולה למעלה במקור החיים הוא ע"י הלבושי' דתומ"צ, ופי' במקור החיים היינו בחי' כתר וצחצחות, וכדי להיות הנשמה עולה למעלה כ"כ זהו ע"י המצות, וזהו ע"ד אני כברוש רענן, פי' ברוש מין ארז שעדיין לא הזקין והוא רך ורענן שכשהוא בלחותו אז יכולים לכופפו למטה ובשביל שהוא גבוה באילנות וכשמניחין עליו איזה דבר כשנכפף למטה הנה כשחוזר לאיתנו מגביה את הדבר ההוא למקום גבוה מאד, וכך הוא עד"מ בחי' אני כי יש בחי' אנכי ובחי' אני, אנכי מי שאנכי דהיינו בחי' עלמא דאתכסיא (היינו בינה או כתר והכל א' כי התגלות עתיק בבינה) ובחי' אני הוא בחי' תומ"צ בבחי' למטה היינו שנתלבשו בבחי' מל', נמצא בחי' אני שהוא בחי' מל' הוא המגביה למעלה את האדם כברוש רענן, וזהו ג"כ ענין צרור החיים כמשל הכח שביד האדם לזרוק את האבן, כך הוא כח אור א"ס ב"ה וכמ"ש וכבוד ה' יאספך שהוא הכח הממשיך מלמטה למעלה, ולכן נק' המל' צרור החיים ולכן היא הנקראת זרקא דאזדריקת לאתר ידיעא, היינו אריך. וכל זה אתי שפיר שענין הצרור הם המצות שהם בבחי' מל'. אך מ"ש רבינו שזהו ע"י היומין ולבושין דתומ"צ אינו מובן מה שייכות היומין לכאן, ויש לפרש שכמו שכדי להיות עליית המל' בשבת שבשבת היא המתעלה בבחי' פנימי' א"ס ב"ה ע"י העבודה ששת יומין דחול, וגם התומ"צ מתעלין עי"ז בשבת, והכח הזה בעבודה דששת ימי החול זהו ע"י שעושין את החול להיות חולין שנעשו עטה"ק דהיינו שמבררים ק"נ ששרשה מעולם התהו, ולכן זהו נמשך ג"כ ע"י היומין ימים יצרו שמבררים היומין דחול ע"י עשיית המצות וע"י התפלות, לכן בירור היומין הוא ג"כ הצרור הגורם עליות המצות בחי' מל'.

ז) ועוי"ל דהנה בזהר פ' מצורע דנ"ה ע"א מפרש נפש אדוני קאי על המל' דאצי' שהוא נפש דוד מל' וע"ז נאמר אשר לא נשא לשוא נפשי, ושתהי' צרורה בצרור החיים היינו היסוד שיש בו מוחי' דאו"א הנק' חיים, כ"כ המק"מ, ולכן נק' היסוד אל חי, ועמ"ש בסידור ע"פ ומשביע לכל חי רצון, וע' זח"א ד"ו סע"א ע"פ בן איש חי ובפ' ויצא קס"ד א' ע"פ חי ה' וברוך צורי, וזהו ענין ואולם חי אני וימלא כבוד ה'. ולענ"ד פי' צרורה הוא ענין קשר וחיבור ע"ד וצרת הכסף בידך והיינו כמו שנא' לע"ל אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, שעכשיו זו"נ נק' דודים שיחודם הוא לפרקים ופעמים הם מתפרשין וכמ"ש הצדיק אבד כו' ובפשעיכם שולחה אמכם, היתה כאלמנה, אכן לע"ל יהי זו"נ כמו או"א תרין ריעין

לז

דלא מתפרשין, וזהו ענין מלך שהשלום שלו, וכמ"ש וברית שלומי לא תמוט סד"ה כי ההרים ימושו דהיינו ע"י ששרש ההמשכה יהי' מיסוד דע"י שלמעלה מסדר השתלשלו', וזהו ענין והיתה נפש אדוני היא המל' הנק' נפש, צרורה וקשורה בצרור החיים כמו חו"ב, ועז"נ ביום ההוא יהי"ה ב"פ י"ה, וכן משמע בפ' בשלח ד"נ ע"ב דצרור הוא היסוד ע"ש במק"מ שפי' על יסוד דאבא שבו כלולים כל האורות, ואפשר להעיר מזה ולפרש הפסוק ואשה אל אחותה לא תקח לצרור כו', ולפמ"ש לעיל פי' צרור כצרור אבן במרגמה הנה היסוד נק' ג"כ קשת כמ"ש ותשב באיתן קשתו שעולה ומושך הטפה מהמוח כו', והנה ענין זה והיתה נפש אדוני צרורה כו' זהו ע"ד ארוממך אלקי המלך כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי, והנה ע"י עליית המל' שהוא מקור נש"י עי"ז מתעלים ג"כ פרטי הנשמות להיות צרורים בצרור החיים וכנ"ל בענין זרקא הולך סגולתא כו'.

ומעתה י"ל טוב טעם לענין שעלי' זו הוא ע"י המצות בצירוף היומין דוקא, כי הנה רמ"ח מ"ע הן רמ"ח אברים דמלכא ז"א שבהם ועל ידם נמשך טפת החכ' מהמוח אל היסוד כו' כמ"ש בד"ה והי' לכם לציצית בענין וזכרתם את כל מצות הוי' שיהיו בחי' זכרים ומשפיעים כו', והיומין שרשן מבחי' מל', כי שרש ומקור הזמן נמשך מבחי' מל' כמ"ש בתניא ח"ב פ"ז, ולכן עי"ז שמקשרים ומחברים כל יום ויום אל המצות הנה עי"ז מתחברים ומתייחדים המל' שהוא מקור היומין עם הז"א שהוא מקור התומ"צ וכמ"ש כה"ג בתניא ס"פ מ"א, ועי"ז מתייחדי' ג"כ מקור התומ"צ שהוא הקב"ה עם מקור נפשו האלקי'. וזהו ענין בא בימים, שכל אדם ניתנו לו מספר ימיו שנמשכו לו ע"י המל' שממנה מקור הזמן כנ"ל שיעלה ויקשר היומין אל המצות, ובזה יחבר להיות נפש אדוני, נפש היינו עולם שנה נפש כו' שתהא צרורה בצרור החיים בחי' יסוד ז"א כו' כנ"ל. ומ"מ יש לחבר לזה גם הטעם הראשון שהיומין הם בירור ק"נ דהיינו מה שהמל' יורדת ומתלבשת בק"נ לבררה ולהעלותה כו'. עוי"ל כמ"ש בד"ה האזינו השמים שהמצות נק' זורע צדקות וכמו הזריעה דוקא בארץ שיש בה כח הצומח כו', וכך הוא המצות דוקא בהיות נה"א מלובשת בנה"ב ששרשה מבחי' האופני' וחיות הקדש ברעש כו', ועמ"ש בד"ה הבאים ישרש יעקב, וזהו ג"כ ענין שייכות המצות לבחי' היומין דוקא אשר היומין נמשכי' מבחי' המל' הנק' ארץ והיא מבררת בכל יום בחי' ק"נ שמשם נה"ב ע"כ ע"י היומין דוקא נעשה הצמיחה מהמצות כו'.

ח) וענין המדרש בא לבוש לבושי שהקב"ה נק' עתיק יומין, יש לפרש ע"פ מ"ש הרמ"ז פ' תשא דקפ"ח דמשארז"ל בב"ר ע"פ ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, הוא ז"ת דעתיק יומין הם הנקראי' סדר זמנים. ויש

לח

לבאר כי הנה עצמותו ית' הוא למעלה לגמרי מבחי' הזמן, כמו שהכריחו גם החוקרים הכוזרי ורס"ג והרמב"ם והרלב"ג והעקרים והעקידה והמחבר ס' נוה שלום, וא"כ הזמן הוא נברא ומחודש, ואעפ"כ יכול להיות נצחי ברצון הבורא ית' שלא יכלה לעולם, אך עכ"ז לא יוכל לעבור לעולם בפועל מעתה ועד עולם זמן בלי גבול, וא"כ בחי' זו המחיה את הזמן הוא בחי' ממוצע בין גבול בפועל לבלתי בע"ג שהרי הבע"ג כחו כלה ממש ובחי' הזמן אם ירצה הבורא ית' לא יכלה כלל, הרי יש בו מצד זה בחי' בלתי בע"ג, ומ"מ כיון שלעולם יהי' המשכתו בבחי' מספר ושיעור ה"ז בחי' בעל גבול. ולכן שרש התהוות סדר זמנים הוא מז"ת דעת"י שהוא הממוצע בין א"ס ממש לאצי', ולכן ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לע"ו גימ' כתר, וזהו שנק' הכתר עת"י שהוא נצחיות היומין. והנה כמו שעת"י ממוצע בין א"ס לנאצלים כך מל' דאצי' שהיא מקור ושרש הזמן ממש דבי"ע הוא ממוצע בין אצי' לנבראים, וע"ז נאמר לאברהם בא לבוש לבושי דהיינו בא בימים שהוא ענין יומין שנמשכים ממל' דאצי' כנ"ל.

והנה עכ"פ ואברהם זקן זהו ענין התורה זקן שקנה חכ', בא בימים זהו"ע המצות, וזהו ענין המדרש יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, שהוא בזקנה היינו שהוא בעסק התורה, ואינו בימים בעסק המצות שנק' יומין, או להיפך בימים מצות ואינו בזקנה תורה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה, היינו ב' הבחי' דתורה ומצות וכמ"ש אל יתהלל חכם כו' כ"א בזאת יתהלל כו' כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כמ"ש בד"ה כי תשמע בקול. וצריך להיות מעשיו מרובים מחכמתו ולכן ראב"ע אמר זה שכשהושיבוהו בישיבה נעשה כבן שבעים שנה והי' לו זקנה שהיא התורה שלא לפ"ע הימים ע"כ התאמץ ללמוד ע"מ לעשות שזהו נק' מעשיו מרובים מחכמתו כמ"ש במדרש שמואל משנה הנ"ל דס"ו, ופי' שרשיו הם היסודות שהז"א שהוא תורה מושרש באו"א וכתר, והיינו ע"י המצות תרי"ג ארחין כו' וגם נק' המצות ימים לפי שתלוי בזמן ומקום כמ"ש עת לכל חפץ כו'.

נמצא בחי' ואברהם זקן בחי' ואברהם הוא חסד, זקן הוא בחי' עליונה יותר היינו שקנה חו"ב ע"י עסק התורה, ואח"כ בא בימים ע"י המצות הוא בחי' אורך ימים בימינה היינו א"א בחי' כתר, וזהו ג"כ ענין ש"ע נהורין שיש בהם ב' בחי', הא' ק"נ נהורין הנמשכי' מנה"י דא"א, הב' אר"ך נהורין הנמשכי' מן כח"ב חג"ת דא"א וכמ"ש מזה ע"פ למען ייטב לך והארכת ימים גבי קן צפור, וזהו ענין ואברהם זקן היינו זקן שקנה חכ' בחי' ק"ן נהורין, אח"כ בא בימים אורך ימים הם אר"ך נהורין, ועז"נ כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין כו'.

לט

ואח"כ וה' ברך את אברהם בכל הוא בחי' עליונה יותר שלמעלה גם מא"א. והנה ברבות כאן פנ"ט ר' לוי אמר שהשליטו ביצרו, להבין מהו זה הברכה גדולה כ"כ לגבי אברהם אחר שנתנסה בעשר נסיונות, ועוד שהרי ארז"ל דפי' בכל היינו שהטעימו מעין עוה"ב, ולהבין איך שייך בכל לעוה"ב דוקא. אך הענין הוא ע"פ מ"ש ויתרון ארץ בכל היא, בחי' ארץ היינו מל', ויתרון שיש לארץ הוא ע"י בכל בחי' יסוד שממשיך בה בחי' נו"ן שערי בינה, אך עיקר גילוי שער החמשים הוא שיתגלה לע"ל והוא הנק' כל שכולל כל הנש"ב וזהו ענין גילוי פנימי' או"א שהוא פנימי' ע"י כו'. והנה אנו אומרים יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל, ובפסוק בישעי' סי' מ"ה ז' כתיב ובורא רע, ובגמ' פ"ק דברכות די"א ע"ב שאנו אומרים ובורא את הכל משום לישנא מעליא, אך אינו מובן לפמ"ש שבחי' כל הוא גבוה מאד איך שייך שבמקום ובורא רע יאמרו ובורא את הכל, אלא עכצ"ל שיש שייכות זה לזה ע"ד מארז"ל ע"פ והנה טוב מאד טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר, והיינו ע"י שיתהפך הרע לטוב אזי הוא טוב מאד כי מגלה עמוקות מני חשך דוקא כו', ע"י ששרשו מעולם התהו שלמעלה מהאצי', וזהו שמבחי' ובורא רע נעשה ובורא הכל שהרי העוה"ב נמשך העוה"ז כמ"ש מי יתן טהור מטמא וארז"ל ר"פ חקת העוה"ב מהעוה"ז. וזהו ענין וה' ברך את אברהם בכל אחר שנאמר בא בימים שהם מצות עשה, וע"י אתהפכא של היצה"ר בקיום מל"ת זכה לבחי' בכל שלמעלה גם ממצות עשה והוא ענין פנימי' עת"י שלמעלה מא"א כנ"ל.

אך ענין הברכה הוא שהשליטו ביצרו שלא יצטרך למלחמה עמו, כי הנה מאחר שע"י היצה"ר הנק' רע זוכה לבחי' טוב מאד עכצ"ל שיש בו כח, וכמארז"ל סוכה דנ"ב סע"א כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, והטעם עד"מ גנבים שודדי לילה לא יכנסו לגנוב בחורבה כ"א דוקא במקום שיש אוצר כסף וזהב, גם כמ"ש בח"ה שער ה' פ"ה ונאמר כי החכמה כו' וכשנוטי' בה מנתיבה תהי' מדוה כולל כו' ועד"ז נאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ע' רבות בראשית ר"פ י"ט, ובח"ה סוף שער הנ"ל וכפי מעלת חשיבות כו', לא הי' צריך לברכה שהשליטו ביצרו, וע' ברבות בהעלותך פט"ו דרס"ד ע"ב זש"ה ה' צדיק יבחן כו' אברהם נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו בכל, הרי שזכה לברכה זו ע"י הנסיונות, כי הנסיון זהו נמשך מבחי' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, יום ההוא בחי' בינה ושהוא מוסתר אפי' בבחי' יום ההוא כי נמשך מבחי' עת"י, וע"י הנסיון מברר מבחי' הרע

מ

שנפל מעולם התהו וגדול מהמצות כמ"ש בביאור ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו, ולכן ע"י העשר נסיונות שכנגד ע"ס זכה לבחי' ברכה דבכל שהוא בחי' עת"י שמשם נמשך העוה"ב כנ"ל, וכיון שכן אזי השליטו ביצרו שא"צ לבחי' הרע דיצה"ר שע"י המלחמה עמו ימשיך בחי' ובורא את הכל שכבר זכה לזה ע"י העשרה נסיונות, והיינו שהטעימו מעין עוה"ב שאזי ואת רוה"ט אעביר מן הארץ, וברכו בגילוי בחי' עת"י מקור עוה"ב כנ"ל.

והנה אחר כ"ז דוקא שלח את אליעזר ליקח את רבקה ליצחק, כי הנה ארז"ל לא נבעלה אשה למהול לשמונה תחלה אלא רבקה, ופי' כי הנה ענין ויתרון ארץ בכל היא זהו ענין יחוד עליון והוא נמשך ע"י מהול לשמונה בחי' מלך השמיני הדר כנז' בד"ה למנצח על השמינית, וזהו ענין יצחק גילוי תענוג העליון דלע"ל שיתגלה פנימי' עת"י, והיינו ע"י רבקה דוקא שהוא מענין רבקה של שלש שלש בקר או של ארבע היינו המרכבה העליונה שבהם ועל ידם נמשך בירור נה"ב כנודע מענין שתים לפניה דק"ש, נמצא יחוד יצחק ורבקה זהו ענין ויתרון ארץ בכל היא כו' לכן דוקא אחר שנא' וה' ברך את אברהם בכל אז שלח את אליעזר כו'.