מהיכן זכו ישראל לק"ש כו'

שפג

בס"ד. (ש"פ ואתחנן, רכ"ז).

דברי אגדה - ד"פ

ואתחנן

ברבות ס"פ ואתחנן, מהיכן זכו ישראל לק"ש משעה שנטה יעקב למות קרא לכל השבטים וא"ל שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלקה אחר מנין שכך כתי' הקבצו ושמעו בני יעקב מהו ושמעו אל ישראל אביכם אמר להם אל ישראל אביכם (פי' אביכם שבשמים) הוא, אמרו לו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וצ"ל איך חשדן יעקב שלאחר פטירתו יעבדו אלקי' אחרים, וגם צ"ל מה שאמרו מהיכן זכו ישראל לק"ש הלא היא מרמ"ח מ"ע, והרמב"ם ז"ל מנאה במנין המצות לקרות שמע פעמים ביום שנא' ודברת בם בשכבך ובקומך.

והענין הוא דהנה האבות הן הן המרכבה ויעקב הי' בחיר שבאבות שהי' בחי' קו האמצעי בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, לכן בעודנו חי המשיך

שפד

המשכת אלקות לכל פרטי הנשמות דבי"ע ע"י השבטים, שהם היו י"ב בקר בחי' מרכבתא תתאה דבריאה, ולכן חשב שכשיפטור מן העולם שמא ח"ו יופסק ההמשכה והגילוי מאצי' לבי"ע, וממילא לא יגיע הביטול בבי"ע, ואמר להם שמא תשתחו לאל אחר ע"ד שארז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז, והיינו שבעולם היותר גבוה פוגם ע"י הכעס כמו ע"י ע"ז בעולם הגשמי, וכמו"כ ע"י שיופסק ההמשכה מאצי' לבי"ע חשב שמחמת ההעלם וההסתר דבי"ע לא יושג איך שהיש בטל לאין, וה"ז פגם בעולם היותר עליון כמו ע"ז בעולם שלמטה.

ולזה אמר להם האספו ואגידה לכם, פי' ואגידה דהנה אמרו בזהר שתיבת ואגידה רומז על מילי דחכמתא, כי דבור ואמירה והגדה כולם פירושן ל' דבור, רק שדבור הוא כשמדבר קשות, ואמירה הוא בלשון רכה, והגדה היא מילי דחכמתא, והיינו כי בתיבת ואגידה מרומז כללות המשכת אלקות בעולמות, כי אות אל"ף רומז לבחי' כתר אנכי מי שאנכי, וג"ד הוא ל' גמול דלים כמארז"ל בשבת דקי"ב שהוא בחי' ההשפעה שנמשכת למל' ע"י היסוד וההשפעה הוא היו"ד שבאות גימ"ל, ואז נעשה מאות דלי"ת אות ה"א שההפרש בין ד' לה' שבאות ה' הוא ד' יו"ד לכן כאשר הדלי"ת מקבלת היו"ד מהגימל נעשה ה', ונמצא כי אמר להם כללות המשכת אוא"ס ב"ה.

והנה ברבות פ' ויחי פצ"ח איתא שאמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, וכ"ה בגמ' פסחי' פ"ד דנ"ו ע"א, ופי' כך אין בלבינו אלא אחד שכשם שאין בלבך אלא אחד פי' בלבך היינו בחי' יחו"ע, כך אין בלבינו בחי' יחו"ת ג"כ אלא אחד, ולכן הוא בכ"ף הדמיון שזהו בחי' יחו"ע וזהו בחי' יחו"ת, אך מ"מ גם בלבינו אינו אלא אחד, רק שחלוקי' הם בבחי' ההתבוננות, שמה שבלבך הוא אחד הוא מחמת התבוננות יחו"ע בבחי' גילוי אלקות שהוא בחי' ההשגה וההבנה איך דכולא קמי' כלא חשיב, אבל מה שבלבינו אינו אלא אחד זהו מחמת בחי' יחו"ת שהבריאה היא יש מאין. ובאמת צ"ל שגם ההסתר הוא מאתו ית'

שפה

כמ"ש אכן אתה אל מסתתר וכתי' וחכיתי להוי' המסתיר פניו, שכשם שיש בחי' ש' הוי' הנראה כמו"כ נמשך ההסתר ג"כ מבחי' ש' הוי', ונמצא צ"ל שמה שנראה העולם ליש ודבר זהו מחמת שהוא ית' מסתיר ומעלים להיות נראה כך, אבל באמת זהו ג"כ אלקות כמו מה שהוא בבחי' הגילוי כו'. [וביאור הענין כי בכל דבר יש ד' יסודות אש רוח מים עפר, והמקיימן יחד זהו מבחי' א"ס ב"ה, וזולת זאת יפרדו כל חלק בפ"ע ולכשיפרדו ימצאו בדקות ג"כ בכל יסוד מהד' יסודות הנחלקי' שהוא ג"כ כלול מד' יסודות, והמקיימם הוא ג"כ מבחי' א"ס, ונמצא כי הוא ית' הוא אחד ואין זולתו, וכל דברים הגשמי' הנראי' ליש ודבר זהו רק שנראה לעין כן מחמת כי הוא ית' המסתיר ג"כ אבל באמת כל דברים הגשמי' הם אלקות]. ואי לזאת ע"י ההתבוננות בענין העלם והסתר אלקותו ית' עי"ז יוכל ג"כ לבוא להשיג שאינו אלא אחד.

ב) והנה ע"י לימוד דברי אגדה יוכל כל אדם לבוא לבחי' זו, דהנה איתא בספרי ולדבקה בו וכי אפשר לידבק בשכינה אותו דכתי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא האיך אפשר לדבק בו, אלא למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם. ובגמ' יומא דע"ה והוא מהמכילתא פ' בשלח ע"פ והמן כזרע גד הוא, אמר ר' אליעזר כאגדה שמושכת לבו של אדם. וצ"ל ענין שינוי הלשונות שבספרי אמר שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם, ובגמ' ובמכילתא אמרו שמושכת לבו של אדם. אך הענין הוא דפי' מכיר את מי שאמר והי' העולם הוא כללות ההמשכה היינו המשכת אלקות בעולמות שכלליות ההמשכה הוא מבחי' מי להיות שאמר והי' העולם, וע"ד מי ברא אלה כו', וענין כאגדה שמושכת לבו של אדם זהו כלליות ההעלאה מלמטלמ"ע, כענין משכני אחריך נרוצה כו'. ונמצא כי כלליות ההעלאה וכלליות ההמשכה תלוי' בלימוד דברי אגדה שע"י לימוד דברי אגדה יוכל לבוא לידי העלאה היינו כמ"ש משכני אחריך נרוצה, וגם עי"ז יוכל להמשיך המשכת אלקותו ית' בעולמות, וכענין מי ברא אלה, ונמצא כי ע"י דברי אגדה יוכל כל אדם לבוא שיתפעל לבו לצאת מן החשך וההעלם לבוא לידי קיום הק"ש, כי בדרך פרט יש בחי' זו בכאו"א מישראל, וז"ע מצרים שבנפש שהוא בחי' מיצר הגרון המונע ומעכב את ההתבוננות שאפי' כשמתבונן בשכלו ומבין איך

שפו

דכולא קמי' כלא חשיב כל חד לפום שיעורא דילי' ולפי מדרגתו בהשכלת שכלו, מ"מ אינו מגיע ללב לבוא לבחי' אהוי"ר בהתגלות לבו, וזהו שמתמה הנביא אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, היינו שאפי' כשאתם מתבוננים איך שאני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי כלל מקודם הבריאה, ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל, והיינו לפי שכלליות ההשתל' הוא מהארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כלל, וע"י התבוננות זו הייתם צריכים לבוא לבחי' כליות הנפש, ואעפ"כ אתם בני יעקב לא כליתם, והיינו שזהו מחמת מיצר הגרון המונע ומעכב את אור ההתבוננות לבלתי יבוא לידי גילוי אהוי"ר בהתפעלות לבו, שהגם שמתבונן מ"מ לא יגיע ללב כלום. והנה כמו שהי' יצ"מ בפו"מ כמו"כ צ"ל יצ"מ ברוחניות, והיינו לצאת מהמצרים וגבולים המעלימי' ומסתירים וזהו ע"י לימוד דברי אגדה, שע"י שלומד דברי אגדה עי"ז מכיר כלליות ההעלאה וכלליות ההמשכה, וגם עי"ז מסיר בחי' טמטום הלב שמה שלבו אטום מלקבל שום דבר, הנה ע"י לימוד האגדה ממשיך לבו להיות לו רצון ותשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, וכמו"כ מבין כלליות ההמשכה בעולמות, שז"ע יצ"מ לצאת מהמצרים וגבולים.

ג) והנה שמע הוא ר"ת שאו מרום עיניכם, והיינו שכמו ע"י ההתבוננו' בפסוק שאו מרום עיניכם יבוא להשיג איך שמי ברא אלה, כמו"כ ע"י לימוד האגדה מכיר איך שמי הוא שאמר והי' העולם שזהו ג"כ כמו מי ברא אלה כו', ונמצא כי כדי לבוא לבחי' ק"ש זהו ע"י לימוד דברי אגדה כו'.

ושורש ענין הק"ש, הנה ה' אלקינו ה' אחד הוא קיבול על דבור אנכי ולא יהי' לך, שהוי' אלקינו הוא קיבול על דבור אנכי, וה' אחד הוא קיבול על דבור לא יהי' לך, והיינו כי פי' ה' אחד שאין שום מציאות זולתו ית', והיינו כמ"ש הרמב"ם ע"פ ה' אלקי' אמת שאין לך מציאות אמיתי זולתו. ולהבין האיך יושג בנבראי' שאין לך שום מציאות אמיתי זולתו ית', הלא אנו רואים ריבוי התהוות הנבראי' מינים ממינים שונים, שבד"כ יש ד' בחי' דומם צומח חי מדבר, ובדרך פרט בכל מין ומין יש ריבוי נבראים שונים, וכמו שארז"ל כד קרא תרנגולתא מברך הנותן לשכוי בינה, והיינו שבאצי' הם בחי' ה"ג דאימא, ובבריאה הוא בחי' מלאך גבריאל, ובריבוי

שפז

השתלשלות נשתלשל עד שנתהוה בדרך בריאה יש מאין התהוות התרנגול הגשמי, והנה כמה ריבוי רבבות מדרגות צ"ל עד שיהי' מבחי' גבריאל התהוות התרנגול הגשמי, וכ"ש מבחי' ה"ג דאימא. ועד"ז בכל מין ממיני החי והצומח והדומם שגם בדומם יש הרבה מינים כמו מאבנים פשוטים עד האבנים היקרות הטובים והמאירים, אשר ע"ז נאמר מה רבו מעשיך ה', ואיך נאמר שאין שום מציאות זולתו ית'.

אך הענין הוא דהנה דקדק לומר שאין שום מציאות אמיתי זולתו ית', שדקדק לומר אמיתי, היינו שהגם שנמצא ריבוי נמצאי' מאתו ית' מ"מ אין לך מציאות אמיתי זולתו ית'. והענין הוא דהנה ארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה השופע בו ואומר גדל, ועד"ז הוא בכל מיני הנבראים, ששורש החיות הוא מבחי' פני ארי' שבמרכבה, ושורש נפשות הבהמות הוא מפני שור שבמרכבה, ושורש נפשות העופות הוא מפני נשר, וכמו"כ ארז"ל הארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסה"כ, וכן אמרו האורה מהיכן נברא מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית לבנה והבהיק זיו הדרו, וכן עד"ז בכל פרטי הנבראי' יש בחי' מקור ושורש ע"ז למעלה, ועכ"ז נק' בשם בריאה יש מאין, לפי שגם אם הי' ריבוי רבבות השתלשלות לא הי' יכול להיות התהוות הגשמיות מן הרוחניות וכמאמר בעל העיקרים שהתהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, ולכן נק' בריאה יש מאין.

ד) והנה סדר הבריאה יש מאין הוא ע"י שבחי' האין המהוה היש הוא בהעלם ממנו, שאם הי' מתגלה האין המהוה על הנברא המתהוה בבחי' גילוי הי' בטל ונכלל, וכמו שארז"ל הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן, שגם למלאכים כשנמשך להם גילוי יותר מרגילותן נשרפו ונתבטל היש שלהם לגמרי וכ"ש אם הי' מתגלה השורש ומקור שלהם, וכ"ש על הנבראי' הגשמי' כמו שכשהי' מתגלה על הארי' שלמטה בחי' פני ארי' שבמרכבה הי' בטל ממציאותו לגמרי, וכן לגבי כל דבר הגשמי אם מתגלה שורשו המחי' ומהוה אותו הי' מתבטל לגמרי מכל וכל, לכן הגם כי נתהוו ריבוי התהוות הנבראים וכנ"ל בענין מה רבו מעשיך, מ"מ אין לך שום מציאות אמיתי שהרי כשיתגלה עליהם שורשם המהוום מאין ליש יתבטלו והיו כלא היו, ולכן גם כשהם כעת נמצאים ממש הרי הם ג"כ כלא היו כלל, והראי' לזה הוא מהנהרות המכזבים הגם שהם מכזבים רק אחת בשבוע שרק אחת בשבעה שנים פוסקי' הילוכם, הרי הם גם בעת שהם הולכים פסולי' לקידוש מי חטאת, והיינו מאחר שעתידי' לפסוק, הרי גם בעת שהולכין עדיין בתוקף אינם נחשבי' להיות כשרים לקידוש מי חטאת, וכמו"כ עד"ז יובן בכלליות הנבראים מאחר שכאשר יתגלו עליהם שרשם המהוה אותם יבטלו ממציאותן, לכן גם כעת שהם

שפח

נמצאי' ליש ודבר הם ג"כ כלא היו כלל, כי אינם קיום אמיתי. ובזה יובן מ"ש הרמב"ם שהוי' אלקי' אמת שאין לך מציאות אמיתי זולתו כלל.

וז"ע הוי' אחד, וה"ז ג"כ קיבול על דבור לא יהי' לך אלקי' אחרים מאחר שלא נמצא שום מציאות אמיתי כלל מכ"ש שלא יהי' לך אלקי' אחרים כו'. והוי' אלקינו הוא קיבול על דבור אנכי הוי' אלקיך, והיינו שפי' הוי' אלקיך הוא שיש ש' הוי' בכאו"א מישראל, והיינו היו"ד הוא בחי' ביטול, וקוש"י הוא בחי' הביטול שלמעלה מן השכל, ו"ה הוא בחי' מדות ודבור כו', וע"ז אנו אומרים הוי' אלקינו שכאו"א מישראל אומר שהוי' הוא אלקינו אלקי' שלנו.

וזהו מ"ש מהיכן זכו ישראל לק"ש, דהן אמת דק"ש היא מ"ע מרמ"ח מצות, אבל ע"י מה זכו להיות נק' הוי' אלקיך כמו שאומרים בק"ש הוי' אלקינו, לזה אמר שזהו ע"י שאמרו ליעקב שמע ישראל הוי' אלקינו, שז"ע יצ"מ לצאת מהמצרים וגבולי' וכנ"ל בענין שאו מרום עיניכם הוא ר"ת שמע, והוי' אלקינו הוי' אחד הוא כמו מי ברא אלה, ולכן פי' רש"י ז"ל על הוי' אלקינו הוי' אחד שמה שעכשיו הוא ה' אלקינו לע"ל יהי' הוי' אחד והיינו שיאיר סוכ"ע בממכ"ע שז"ע מי ברא אלה, ועי"ז זכו לק"ש להיות הוי' אלקינו שיהי' שם הוי' בבחי' אלקינו, שז"ע מהיכן זכו ישראל לק"ש כו'. וזהו ג"כ שהשיבו בני יעקב על מה שאמר להם שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלק' אחר השיבו לו שמע ישראל ה' אחד, פי' מאחר שלא יש שום מציאות אמיתי זולתו ית', האיך יטעו ח"ו באלק' אחר שלא יש כלל שום מציאות וכ"ש אלק', והוא אמר בלחישה בשכמל"ו פי' שגם מבחי' יחו"ת הוא בחי' שם כבוד מלכותו יכולים לבוא ג"כ לבחי' הביטול כו', ועי"ז זכו ישראל לק"ש כנ"ל.