להבין ההפרש שבין תורה לתפלה כו'

שפח

בס"ד.

להבין ההפרש שבין תורה לתפלה שפעם מצינו שארז"ל במשנה פ"א דפיאה ות"ת כנגד כולם, שנמצא גדלה מעלת התורה גם מהתפלה, שהרי בשבת בפרק מפנין דקך"ז סע"א וע"ב דחשיב שם ששה דברים תירץ הני בהני שייכי, ופרש"י שעיון תפלה היא בכלל גמ"ח, ות"ת כנגד כולם שגדלה מעלת התורה מהתפלה. ומצינו שקודם התפלה אסור לאכול כמ"ש רז"ל ע"פ לא תאכלו על הדם קודם

שפט

שתתפללו על דמכם, שקודם התפלה אסור לאכול, משא"כ קודם לימוד התורה מותר לאכול, נמצא גדלה מעלת התפלה על התורה, וגם אר"י ולואי שיתפלל כל היום וממילא לא יעסוק בתורה, וחסידים הראשונים היו שוהין בתפלתן תשע שעות ביום, ומתוך שחסידים היו תורתן משתמרת, שמכ"ז מובן מעלת התפלה על התורה, וגם ארז"ל לענין שאילת שלום שקודם התפלה אסור ליתן שלום לחבירו שנא' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, שקודם התפלה הנשמה באפו, וע"י התפלה מתפשטת הנשמה בגוף, ואם נתן לו שלום הוא כאלו עשאו במה, שנא' כי במה נחשב, שמכל הלין מוכח דגדלה מעלת התפלה על התורה.

אך הענין הוא דהנה התפלה היא מלמטלמ"ע, והתורה היא מלמעלמ"ט, וזהו שביקש משה ליכנס לארץ שרצה להנחיל לנש"י הכח שיוכלו להמשיך המשכת אוא"ס ב"ה בבחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט ע"י התורה, שזהו ההפרש בין מלמעלמ"ט לבחי' התפלה שמלמטלמ"ע, שמלמטה למעלה הוא לפי ערך הכנת כלי המקבל באתעדל"ת כן הוא ההמשכה מלמעלמ"ט, אבל ע"י התורה נמשך המשכת אלקות שלא לפי ערך הכנת כלי המקבל, ולכן במ"ת כתיב וירד הוי' על הר סיני הגם שהעולם לא הי' מזוכך עדיין, משא"כ מלמטלמ"ע, שהרי אפי' בג"ע נא' מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב, שצ"ל כמה הזדככות עד שיוכל לעלות בהר ה'. אמנם משה לא פעל זה כ"א אמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ, שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו שתורתם אומנתם שיוכלו להמשיך בעסק תורתם מלמעלמ"ט, ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מהתפלה כמ"ש בסידור שער הק"ש טעם לזה, כי התפלה הוא בחי' חיי שעה פי' שעה הוא בחי' מל' בחי' זמן מלך מלך ימלוך, וחיי שעה היינו ההמשכה בבחי' הזמן שהוא בחי' המל' לצורך קיום וחיות העולמות, אבל תורה היא בחי' המשכת מוחין לז"א שזהו פי' חיי עולם, וא"כ בכלל מאתים מנה, לכן הם פטורי' מהתפלה.

ב) ושורש ענין חיי עולם הוא ע"ד מ"ש בפי' הפסוק ואתה מרום לעולם הוי' (תלים צ"ב) שמה שנמשך לעולם הוא מבחי' מרום בחי' רוממות עצמותו א"ס ב"ה, וכמארז"ל במד"ר ר"פ קדושי' פך"ד ע"פ ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם, קדושה לישראל לעולם,

שצ

וע"ד משרז"ל במד"ר ויצא פ"ע שם הגדולה לאה גדולה במתנותי' כהונה לעולם מלכות בית דוד לעולם, כמד"א ויהודה לעולם תשב (יואל ג' ך') וכתי' זאת מנוחתי עדי עד (תלים קל"ב) ושם הקטנה רחל קטנה במתנותי' יוסף לשעה שאול לשעה, שילה לשעה, והטעם הוא לפי שה"א גדולה לאה פי' ה"א גדולה היא בינה שמקבלת מע"ק ולכן הוא לעולם, משא"כ ה"א קטנה רחל מקבלת מז"א ולכן הוא רק לשעה, וז"ע שהתפלה הוא ג"כ רק חיי שעה, אבל התורה הוא בחי' חיי עולם ולכן אנו מברכי' בברכת התורה וחיי עולם נטע בתוכינו, וכן אומרי' בקדושת ובא לציון ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו, וע' מזה בד"ה ויתן אל משה (ך"ז) בשם הכוונות והרמ"ז.

ג) וענין ההעלאת מ"ן שע"י התפלה יובן ממש"נ במ"א בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, שהוא כמו שמביאי' למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדרגת המלך דכתי' לב מלכים אין חקר, וע"י הדבר חדש ממשיך לב המלך כמו ע"י צפור המדברת, הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה יותר רק אין זה דבר חידוש שהאדם הוא מדבר, אבל מצד החידוש שגם הצפור שהיא בעל חי תדבר עי"ז ממשיך לב המלך ויעורר אותו להיות נפנה לבקשה הנמוכה של ההדיוט שאינה בערך לב המלך המרומם ומתנשא מערך מעלת האדם השפל המבקש מאתו איזה דבר. וכמו"כ יובן למעלה שהרי כלליות השתלשלות העולמות דבי"ע אינו ערוך כלל לגבי אוא"ס עצמותו ומהותו ית' ולא אפי' כטפה לגבי ים אוקיינוס, שהרי אר"י יכולני לשער כמה טיפות יש בים שנמצא יש איזה ערך, וגם הטיפה היא מהות אחד עם המים שבים, אבל נבראי' לגבי הבורא ית' הם אין ערוך ממש, ושורש התהוות והנהגת עולמות הנבראי' הוא ע"י כלי המדות דאצי' הנק' ז"א, וכמא' אלי' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו' כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא, וע' במאה"ז ע"פ והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו כהדין טיקלא כו' בזח"א פ' וירא דק"ט ע"א, והת"י מפרש בתחבולותיו בחוכמתי' יעו"ש באורך, וע' פירש"י ז"ל באיוב סי' ל"ז ע"פ והוא מסיבות, וכיון שלפום עובדיהון דב"נ נמשך מניעת ההשפעה מחמת שלא אכשיר דרא צריך המתפלל לעורר רחמים רבים מבחי' שלמעלה מהמדות שיומשך ההשפעה, ואיך יגיע לזה, הלא אין ערוך לך וכנ"ל, אלא שזהו ע"י רשפי אש ובירור נה"ב, שגם הנה"ב ישוב לאהבת ה' וכמא' רז"ל בכל לבבך בשני יצריך, וזהו ע"י הקדמת שתים לפניה לפני ק"ש שאומרים והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול איך שהאופנים הם בטלים לאוא"ס ב"ה, ועי"ז מתעורר גם

שצא

הנה"ב כי שרשו משמרי האופנים כו', וע"י ההתבוננות איך שהשורש ומקור שלו בטל עי"ז יגיע גם לו בחי' הביטול להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

והעלאה והתעוררות זו היא כמשל הנ"ל מצפור המדברת שע"י הדבר חידוש מעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט, כמו"כ עיקר העלאת מ"ן תלוי באתעדל"ת של נש"י דוקא המלובשי' בגופים, הגם שמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד משי"ב בלי הפסק אומרים ביראה קדוש, גם בדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על הוי' לאין קץ, משא"כ למטה שיש מח"ז רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת, ויש לה הפסק כו', אך בשביל החידוש שבזה שהרי כח האדם להיות מדבר נלקח מאכילה ושתי', ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות וכן כמה מניעות כמו מניעת הקור וכדומה, דבר זה יקר מאד בעיני ה' וכמשל צפור הנ"ל, לכן עי"ז מעורר רחמים רבים להיות נמשך יהי רצון, רצון חדש שיהי' רופא חולים ומברך השנים, וע' בלקו"ת בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים ובת"א בד"ה מזוזה מימין, מענין מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל שענין הכתר הוא בחי' יהי רצון. והנה הכתר עושים מאבנים טובות, ואותיות התפלה הוא בחי' אבנים כנודע מענין מ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים כו', וכשהתפלה היא באהוי"ר אז האבנים הם אותיות התפלה הם אבנים טובות וראוים לעשות מהם כתר ועטרה, אמנם מ"מ דבור האדם הם אותיות גשמים, לכן ע"י המלאכי' דגפיף להון ומנשק להון מזככי' האותיות, כי המלאכים הם רוחני', והדבור שלהם הוא כערך המחשבה שלנו וע"י המלאך המקבל התפלה מזדככת התפלה מגשמיות לרוחניות ע"י המלאך ההוא, והנה גבוה מעל גבוה עד עולם העליון שבו משכן מט"ט, והוא קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל להיות נמשך יהי רצון רצון חדש שיומשך ההשפעה כו', וז"ע ההעלאת מ"ן שע"י התפלה.

ד) אך התורה היא בחי' ח"ע שלמעלה ממדרגת חיות העולמות, וכמארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם, פי' שקדמה למעלת העולם כי מדות שייך לעולמות כמ"ש זכור רחמיך כו' כי מעולם המה, וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, משא"כ בחי' המוחין, ויובן במשנ"ת באגה"ק סי' ל"ו ובד"ה ואהי' אצלו אמון בלק"ת

שצב

במה שנענש דהע"ה על אומרו זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, כמארז"ל בסוטה דל"ה ע"א, דהנה פי' זמירות שדוד שיבח את התורה במה שכל חיות וקיום העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת כמו עד"מ ע"י הקרבן עי"ז נעשה עליות העולמות מסוף כל דרגין עד ריש כל דרגין, וכנודע ממ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שע"י עליית הקרבן מתעלי' כל העולמות הנה כ"ז הוא כשהקרבן הוא כשר, אבל אם נמצא בו איזה פסול כמו כשקיבל הדם בשמאל, או שלא בכלי שרת או שארי דברים הפוסלים לא נעשה שום עלי' כלל, או עד"מ ע"י תפילין ממשיכי' להיות הקב"ה מניח תפילין שה"ע המשכת מוחין לז"א שנמשך בחי' זו מרכ"ד עד סוכ"ד, שנמשך המשכת אלקותו ית' ע"י מצות תפילין וכדומה, הנה כ"ז כשלא נמצא פסול בהתפילין, אבל אם נמצא בהם איזה פסול לא יומשך כלל ע"י הנחתם כו', א"כ תלוי כל קיום וחיות העולמות כולן בדקדוק א' מד"ת, וזהו שאמר דוד זמירות היו לי חוקיך כו' שהי' משתבח במעלת התורה שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת ע"כ הי' משתעשע מאד מלימוד וקיום המצות, ואעפ"כ נענש ע"ז כמארז"ל בסוטה דל"ה דוד זמירות קרית להו הריני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעין ששכח לפי שעה מ"ש בבני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, והוא הוביל את הארון בעגלה.

והענין הוא דהנה כתי' ראיתי והנה מגילה כתובה פנים ואחור, והיינו שיש בבחי' מעלת ומדריגת התורה בחי' פנים ואחור, ומה ששיבח דוד את התורה מה שכל חיות וקיום העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת זהו לגבי בחי' אחור שבתורה שזהו בחי' נובלות חכ' שלמעלה תורה, אבל בחי' פנים שבתורה ע"ז נאמר ואהי' אצלו שעשועי' אצלו דוקא שהוא בחי' שעשועי המלך הקב"ה בתורה שהיא מיוחדת במאציל ב"ה, שז"ע שאמרו בזהר אורייתא וקוב"ה כולא חד ובידיעת עצמותו יודע את התורה, וכמ"ש אלקי' הבין דרכה וכתי' לא ידע אנוש ערכה, ולכן נענש בשכחה לפי שעה שהשכחה הוא מבחי' אחוריי' כנודע, ושכח שהלוחות צריכים לשאת בכתף בכדי לייחד ולחבר את הכתפיים שהם בחי' אחוריים אל עבודת הקדש שהוא בחי' ח"ע בבחי' פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמ"ש כתובי' משני עבריהם וכמארז"ל בירושלמי דשקלי' שלא הי' בהם פנים ואחור כו'.

ה) והנה ארז"ל ע"פ ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה, וכמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא, שכמו האומן הוא ממוצע שע"י נבנה הבנין, כמו"כ התורה היא הממוצע בין אוא"ס ב"ה ובין עולמות הנאצלי', והממוצע צ"ל כלול משני הבחי', וזהו בחי' סתים וגליא שבתורה שזהו בחי' זמירות ובחי' פנים הנ"ל היינו בחי' ואהי' אצלו שעשועים כו', וז"ע עוטה אור כשלמה שבחי' אור ושלמה הוא ב' הבחי' שיש בממוצע דתורה, ע' בביאור ע"פ ועשו להם

שצג

ציצית, וענין בחי' השלמה הוא בחי' לבושי התורה מה שנתלבשה בדיני ההלכות כשר פסול טמא טהור כו', והאור הוא בחי' פנימיות התורה כו', וזהו בחי' טל תורה, וכמארז"ל בכתובות פי"ג דקי"א ב' ע"פ כי טל אורות טליך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, וזהו ענין הממוצע שבתורה.

והנה עשרה מאמרות נק' בזהר בשם מילין דהדיוטא ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא לכן הממוצע הוא התורה, ומתחלת הבריאה הי' זה מצד כי חפץ חסד הוא, ועכשיו ממשיכין זה ע"י התורה, וכמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואין כבוד אלא תורה, והיינו שע"י התורה נמשך קיום העשרה מאמרות להיות ה' דברך נצב בשמים להחיותם כמ"ש רז"ל במד"ר ובסש"ב בשם הבעש"ט בפי' לעולם ה' דברך נצב בשמים שבחי' דבר ה' עד"מ מאמר יהי רקיע נצב תמיד בשמים להחיותו, ואם הי' מסתלק על רגע א' הי' אין ואפס מבחי' השמים, וכדי שיומשך קיום וחיות העולמות היינו שיעמדו הע"מ להחיות הנבראי' זהו ע"י התורה, ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר הא', שע"י התורה ממשיכי' קיום וחיות העולמות, שיהי' דברך נצב בשמים כו', וזהו דברו חכמים בהוה פי' שע"י דבור החכמים בד"ת עי"ז ממשיכי' קיום וחיות בעולם בהוה, ע' בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ כנישין בסופו, ולכן ארז"ל שהת"ח עוסקי' בבנינו של עולם שע"י לימוד התורה המשיכו המשכת אלקות בעולמות כו'.

וא"ו) ומעתה יובן משארז"ל ות"ת כנגד כולם היינו שעיקר ההמשכה הוא ע"י התורה דוקא ולכן בזה גדלה מעלת התורה על התפלה שע"י התורה נמשך המשכת וקיום וחיזוק הע"מ, אך הנה כ"ז הוא בענין המשכת אלקותו מלמעלמ"ט, אך כדי לפעול בנפשו להיות כלי לגילוי אלקותו ית', זהו ע"י התפלה שעי"ז מעלה ומזכך נפשו להיות יכולה לקבל גילוי אלקותו ית', ולכן קודם התפלה אסור לאכול שעדיין לא נתפשטה נשמתו בגופו להיות כלי להניצוץ אלקי אשר בקרבו, ונשמתו הוא הניצוץ אלקי כי כל נשמה היא חלק אלק' ממעל עדיין היא באפו וע"י התפלה מתפשטת שנעשה גופו כלי להשראת הנשמה, ואעפ"כ ות"ת כנגד כולם להיות כי ההמשכה מלמעלמ"ט זהו ע"י התורה וכנ"ל.