ראה אנכי נותן כו'

שצד

בס"ד. (ש"פ ראה, רכ"ז).

תפלה וברכה

[ראה]

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, את הברכה אשר תשמעו, וילד"ק דהל"ל את הברכה אם תשמעו, כמ"ש בהיפוך והקללה אם לא תשמעו, ולמה נאמר את הברכה אשר תשמעו. והענין דהנה איתא בזהר פ' בהר דק"ח ע"ב שמיעה בהאי אתר תליא עשי' לעילא, ופי' המק"מ והרמ"ז, שמיעה בהאי אתר הוא בחי' מל', ועשי' לעילא הוא בבינה, וכמ"ש כולם בחכ' עשית שפי' בזה כולם בחכמה עשית בבינה, ולכאו' צ"ל הלא בכל המקומות פי' הזהר ששמיעה הוא בבינה ולכן אוזן גימ' ס"ג וכאן פי' על המל'.

ויובן בהקדם ענין ההפרש בין תפלה לברכה, דהנה ענין הברכה הוא שיומשך מה שכבר נמצא במקור ולא דבר חדש לגמרי, משא"כ ענין התפלה הוא לפעול דבר חדש לגמרי דהיינו הגם שנגזר ח"ו איזה דבר הנה ע"י התפלה יוכל לפעול שיומשך להיות רופא חולים ומברך השנים וכדומה לשנות מכמו שנגזר קודם שזהו ע"י שממשיכי' יהי רצון היינו רצון חדש, שיומשך צנור והמשכה חדשה מא"ס ב"ה מקור כל הרצונות.

אמנם הנה יש מעלה בברכה מה נמצא כן בתפלה שענין הברכה היא כמו ציווי כמו עד"מ כהנים המברכים את העם אומרים יברכך הוי' שזהו כמו קצת ציווי, משא"כ ענין התפלה היא שהמתפלל עומד למטה ומעלה ומקשר נפשו ומבקש תחנונים על הדבר ההוא, והיינו שמבקש שיומשך המשכה פלונית באור וכלי פלוני אם מגבורות או מחסדי', ומוסר נפשו בבחי' העלאת מ"ן בבקשת תפלתו ואינו יודע עדיין אם בעל ההמשכה יעשה בקשתו וימשיך האור בכלי החסד או גבורה וכדומה כו', כי הגם שע"י העלאת מ"ן גורם המשכת מ"ד כידוע אעפ"כ גם השפעת