ראה אנכי נותן כו'

שצד

בס"ד. (ש"פ ראה, רכ"ז).

תפלה וברכה

[ראה]

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, את הברכה אשר תשמעו, וילד"ק דהל"ל את הברכה אם תשמעו, כמ"ש בהיפוך והקללה אם לא תשמעו, ולמה נאמר את הברכה אשר תשמעו. והענין דהנה איתא בזהר פ' בהר דק"ח ע"ב שמיעה בהאי אתר תליא עשי' לעילא, ופי' המק"מ והרמ"ז, שמיעה בהאי אתר הוא בחי' מל', ועשי' לעילא הוא בבינה, וכמ"ש כולם בחכ' עשית שפי' בזה כולם בחכמה עשית בבינה, ולכאו' צ"ל הלא בכל המקומות פי' הזהר ששמיעה הוא בבינה ולכן אוזן גימ' ס"ג וכאן פי' על המל'.

ויובן בהקדם ענין ההפרש בין תפלה לברכה, דהנה ענין הברכה הוא שיומשך מה שכבר נמצא במקור ולא דבר חדש לגמרי, משא"כ ענין התפלה הוא לפעול דבר חדש לגמרי דהיינו הגם שנגזר ח"ו איזה דבר הנה ע"י התפלה יוכל לפעול שיומשך להיות רופא חולים ומברך השנים וכדומה לשנות מכמו שנגזר קודם שזהו ע"י שממשיכי' יהי רצון היינו רצון חדש, שיומשך צנור והמשכה חדשה מא"ס ב"ה מקור כל הרצונות.

אמנם הנה יש מעלה בברכה מה נמצא כן בתפלה שענין הברכה היא כמו ציווי כמו עד"מ כהנים המברכים את העם אומרים יברכך הוי' שזהו כמו קצת ציווי, משא"כ ענין התפלה היא שהמתפלל עומד למטה ומעלה ומקשר נפשו ומבקש תחנונים על הדבר ההוא, והיינו שמבקש שיומשך המשכה פלונית באור וכלי פלוני אם מגבורות או מחסדי', ומוסר נפשו בבחי' העלאת מ"ן בבקשת תפלתו ואינו יודע עדיין אם בעל ההמשכה יעשה בקשתו וימשיך האור בכלי החסד או גבורה וכדומה כו', כי הגם שע"י העלאת מ"ן גורם המשכת מ"ד כידוע אעפ"כ גם השפעת

שצה

מ"ד אינו ברשות עצמו כ"א ברצון המאציל בעל ההמשכה כידוע, ואליו לא יגרום ההעלאות מ"ן שום הכרח, וזהו שכמה תפלות בהעלאות מ"ן במס"נ לא יפעלו מאומה, משא"כ ענין הברכה הוא בלי העלאת מ"ן כלל ובלי שום בקשה כלל אלא היא בבחי' ציווי מבעל ההמשכה שהוא המאציל שיומשך האור בכלי פלוני וכדומה, להיות כי המאציל הוא מקורא דכולא יצוה לנאצלים ממנו להתמשך כך וכך, וז"ע כח הכהנים המברכים את העם, בהיות ידוע כי אהרן כהנא רבא הוא בחי' נצח דאבא ומנצח דאבא נמשכים מוחין לז"א כנודע, לכן בכחו לצוות על ז"א דאצי' שיברך את ישראל ולכן אומר יברכך ה' דרך ציווי ולא דרך בקשה כו'.

אמנם הנה שרש ענין הברכה הוא שיומשך מה שכבר יש בהמקור ואינו דבר חדש כלל, וכמו המבריך את הגפן שמתפשט כח הארת הענף על כל האילן, שזהו מה שכבר יש בהענף ואינו דבר חדש לגמרי, או בריכת המים הנקבצים ממי גשמים, שמתחלה ירדו המים גשם על הארץ ואח"כ נקבצו יחד בהבריכה, או בריכה המתפשטת מן המעין שכבר יש המים בהמעין ויוצאים ונמשכי' בהבריכה, שאין זה דבר חדש. ובזה יובן מ"ש יוסף ליעקב לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו, והשיב לו ידעתי בני ידעתי גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו, ולמה לא בירך את מנשה שיגדל יותר גם מאפרים, ע"כ צ"ל מפני כי בשרש ומקור אפרים גדול ממנשה בהכרח שגם למטה יהי' כן, ואין כח בהברכה כ"א שיתגלה מקורו ושרשו אבל לא שיומשך דבר חדש, וכן כתי' איש אשר כברכתו בירך אותם, ולמה לא ברכם בדבר חדש, שזהו מטעם הנ"ל שאין כח בהברכה כ"א להוציא מכח אל הפועל מה שכבר יש למעלה במקורו ושרשו.

וזהו מ"ש ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם, פי' מן העולם ועד העולם היינו מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, והגם כי יש עולמות רבים, וכמ"ש ולכבודי בראתי יצרתיו אף עשיתיו עכ"ז בכלל נחשבי' רק שני בחי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא, וכמו שיש ריבוי בחי' ג"ע כמארז"ל צדיקי' אין להם מנוחה לא בעוה"ז כו' שנא' ילכו מחיל אל חיל ואעפ"כ לא נז' בספרים רק שני בחי' ג"ע, ג"ע העליון וג"ע התחתון, וכמו"כ הגם כי יש ריבוי רבבות עלמין, וכמ"ש בזהר בענין תליסר אלפין עלמין דיתבין בגולגלתא, עכ"ז בד"כ לא נחשב רק ב' בחי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא, ופי' ברוך שיומשך מן העולם עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגליא. וזהו שרש ענין הברכה, ואם כי זהו דבר גדול שהרי לע"ל נאמר ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים שהגילוי דלע"ל יהי' כמו שעכשיו הוא בעלמא דאתכסי' כן יהי' הגילוי לע"ל בעלמא דאתגליא, שא"כ הרי זהו מדרגה גבוה ומעין מה שיתגלה לע"ל, וא"כ ענין הברכה הוא מדרגה גבוה, עכ"ז הרי זהו מה שכבר נמצא בעלמא דאתכסיא וע"י הברכה נמשך הגילוי מעלמא דאתכסיא בעלמא דאתגליא, והרי איננה דבר חדש לגמרי הגם שלמטה ההמשכה היא חדשה אמנם

שצו

במקורה ושרשה בעלמא דאתכסי' כבר ישנה. ועוי"ל בפי' מן העולם ועד העולם מן עולם שלמעלה הימנו לעולם שלמטה הימנו, א"כ ודאי אינו דבר חדש שהרי בעולם שלמעלה הוא נמצא ונגלה, וע"י הברכה מתגלה גם בעולם שלמטה הימנו.

אמנם הנה ענין התפלה הוא יהי רצון להמשיך דבר חדש מה שלא נמצא כלל בשורש ומקור כ"א להמשיך צנור חדש אשר יומשך משם ההשפעה דרך הצנור החדש הנמשך ע"י התפלה, וזהו רצון אותיות צנור היינו שנמשך צנור והמשכה חדשה לרפאות החולה ולברך השנים, הגם כי מתחלה הי' הגזר דין להיפך, והרי לבד מה שזהו דבר חדש לגמרי הנה ע"י התפלה יוכל לשנות הגז"ד, והרי זה היפך ממה שהי' במקורו, וז"ע עושי רצונו שעושין בחי' רצון חדש לרפאות החולה ולברך השנים וכדומה.

וביאור ענין מעלת התפלה יובן ממה שארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, וצ"ל איך יוכל להיות בחי' כתר ועטרה מאותיות התפלה. ויובן זה בהקדם מ"ש רז"ל בירושלמי שהאנשים שברחו עם אבשלום אמרו נפלה נא ביד דוד ואל יפול דוד בידינו, שכשיפלו ביד דוד בודאי ירחם עליהם, ולכאו' צ"ל הלא על דוד נאמר בפסוק איש הדמים, וגם כתיב אדמוני וארז"ל יושב ודן בסנהדרין, ואיך בטחו שכשיפלו ביד דוד בודאי ירחם עליהם כו'.

אך הענין הוא דע"י אותיות התפלה עי"ז נעשה כתרים לקונו וכנ"ל בענין מה שמט"ט קושר כתרים, בהיות ידוע שהכתר עושים מאבנים טובות, והנה אבנים טובות בעצם הם דוממים שהרי הם ממין האבן הפשוט רק שהם מאירים, כי גם במין הדומם נמצא כמה ריבוי מינים ממינים שונים ע' בד"ה ויהיו כל הפקודים והוא דרוש מי יתנך כאח לי בענין מה רבו מעשיך ה', ובד"ה מהיכן זכו ישראל לק"ש מיעקב, והנה אותיות התפלה הם ג"כ דוממים כנודע ממ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים, והיינו שכמו הבית בונים מאבנים כן התיבות מתיבות התפלה והתורה נעשו מאבנים הם האותיות, ובהיות כן נק' אותיות התפלה והתורה בשם אבנים, וכאשר האדם מתפלל באהוי"ר אזי האותיות הם אבנים טובים, שכמו ענין האבן טוב הוא מה שמאיר, כך אותיות התפלה כשהם מאירים באהוי"ר הרי הם אבנים טובות, וכמו שמאבנים טובות עושים כתר ועטרה כן מאותיות אלו עושים המלאכים כתרי' לקונו.

אמנם עדיין צ"ל הלא אותיות האדם הם גשמיים, ואפי' כשיתפלל בכוונה בדו"ר שכלים וטבעים, עכ"ז הרי האדם הוא גשמי ואיך יוכל להיות מאותיות אלו כתרים לקונו, לזה אמרו שמלאך מט"ט קושר כתרים שע"י אמצעות המלאכי' נעשו

שצז

כתרים אלו, והיינו כמ"ש בזהר בענין שהמלאכים מעלים תפלותיהם של ישראל דגפיף להון ומנשק להון, פי' שמזככים אותם מגשמיותם שיוכלו להיות כתרים לקונו, כי המלאכים הם רוחנים, והדבור שלהם הוא כערך המחשבה שלנו, ע' בת"א בד"ה מזוזה מימין ובהגהות לשם ובהביאור שם, ובמ"א בד"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים, וע' בד"ה אם בחוקתי בענין האותיות. ופי' וענין כתרים לקונו כי ענין הכתר הוא בחי' יהי רצון שמבחי' הכתר נמשך רצון חדש שיתרפא החולה או לברך השנים הגם כי נגזר כו' מ"מ מבחי' הכתר הוא נושא עון ועובר על פשע להמשיך צנור והמשכה חדשה, ונמצא כי ענין כתרים לקונו הוא שיומשך דבר חדש מה שלא הי' תחלה במקור ג"כ. ובזה יובן מה שבטחו אנשי אבשלום שדוד ירחם עליהם כיון שראו שנשתנו לבבם ע"י תפלת דוד הרי פעל ע"י תפלתו לשנות לבבם מה שלא הי' זה אצלם מקודם והרי נמשך להם רצון אחר חדש מוכרח לומר שהמשיך מבחי' הכתר אשר שם הוא הרחמים הפשוטים לכן ידעו שבודאי ירחם עליהם כו'. נמצא יצא לנו שההפרש בין תפלה לברכה הוא שברכה הוא מה שכבר יש בשרשו, אבל ע"י התפלה יוכל להיות רצון חדש.

אמנם הנה כ"ז הוא בברכה סתם, אבל ענין מ"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, פי' אנכי הוא אנכי מי שאנכי בחי' הכתר משם יוכל להיות נמשך בבחי' הברכה ג"כ מה שלא הי' כלל בשרש ומקור, כי אוא"ס שבכתר הוא בחי' מקורא דכולא גם מבחי' ההתחדשות שנמשך ע"י התפלה, ונמצא כי בברכה זו ישנה מעלת התפלה ג"כ. והנה הברכה הוא אשר תשמעו שתבואו לקיום המצות כמו שנצטויתם, ולכן נא' אשר תשמעו ולא אם תשמעו שבכלל הברכה הוא ג"כ שתשמעו אל מצות ה' כו', וזהו שאמרו בזהר שמיעה בהאי אתר תליא הוא בחי' המל' כמו שפי' המפרשי' להיות כי נעוץ תחלתן בסופן, לכן ע"י הברכה נמשך להיות אשר תשמעו כו'. וע' בבעה"ט אשר ס"ת את הברכה אשר תשמעו הוא תורה, והיינו לפי שתורה היא ג"כ מלמעלמ"ט ע' מזה בד"ה להבין ההפרש בין תורה לתפלה, ובמאה"ז אחרי דנ"ט זימנא חדא הוי צריך עלמא למטרא.