לא תחרוש בשור ובחמור כו'

שצח

בס"ד. (ש"פ תצא, רכ"ז).

חו"ג דקליפה

תצא

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, והביא ביר"ק בערך נשיאות בשם מדרש תנחומא, שכשבא חמור לבקש את דינה מיעקב אמר לו יודע אני שזקנך אברהם הי' נשיא ואני ג"כ נשיא, א"ל לא נשיא נקרא אלא שור שנא' ואל הבקר רץ אברהם וכתיב ורב תבואות בכח שור, ואתה חמור, וא"א לחרוש בשור ובחמור יחדיו. ובערך ג"ע ובערך קליפות הביא בשם הפרד"ס דפי' לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו זהו שלא תתייחד ב' קליפות אלו יחד, כי קיום המצות ישנן בג"ע, שזהו שנצטווה אדה"ר לקיום המצות בג"ע, וכמארז"ל לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה מל"ת, והאיך יתכן קיום מצות אלו בג"ע אלא הכוונה שלא תחרוש בשור ובחמור פי' שלא תתייחד ב' קליפות אלו, וזהו שרצה שכם ליקח את דינה כי כמו שיש שור בקליפות כמו"כ יש שור בקדושה, וכמ"ש במאו"א אות שי"ן סי' י"ט שור הוא בחי' חסד שבגבורה, וחמור הוא קליפה מנגדת לימין כמ"ש במאו"א ח' ספ"ח בחי' סוספיתא דכספא, ולכן רצה שכם בן חמור לידבק בדינה, שהרי הוא מפסולת החסדי', וזהו שאמרו לו בני יעקב שימולו א"ע להיות כי ע"י המילה יעבור הערלה היא הקליפה, לכן אז יוכל לידבק בבחי' החסדי'.

והענין הוא דהנה ארז"ל פט"ז דשבת דקי"ח ע"ב מימי לא קראתי לשורי שורי אלא לשורי שדה, ופי' רש"י שהוא עיקר של שדה שנא' ורב תבואות בכח שור, וכ"ה בגיטין פ' הניזקין דנ"ב ע"א. והענין דחרישה בעבודה כי הנשמה נק' אור זרוע לצדיק ונזרעה בנה"ב כדי להצמיח האור, וכענין ואהבת ב"פ אור, וצ"ל חרישה בנה"ב ע"ד לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, וזהו שהחרישה הוא ע"י שור בחי' פני שור מהשמאל שמשם נמשך שמאל דוחה להשפיל א"ע וכמ"ש בסידור שער התפלה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו בענין מ"ש ב"פ שמאלו תחת לראשי, הא' מ"ש שמאלו תחת לראשי, והב' מ"ש שמאלו תחת ראשי.

שצט

והענין דיש בחי' שמאל דוחה במקבל, ויש בחי' שמאל דוחה במשפיע, בהיות ידוע דבחי' שמאל דוחה שבמקבל היינו שמשפיל א"ע בתכלית ודוחה א"ע למטה להיות ממארי דחושבנא כשיחשוב ויתבונן עוצם ריחוקו מה' אחד, וגם הטוב שעושה דוחה ומשפיל שאינו כלום מפני שאינו אמיתי כלל, שהרי נאמר שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, דכל דבר אמיתי אין לו שינוי והפסק כלל וזהו תכון לעד, משא"כ שיקרא לא קאי (ע"ד שקר אין לו רגלים וע' זהר וישלח דקע"א א'), וזהו ועד ארגיעה כמו עורי רגע (באיוב סי' ז' ה'). והרמ"ז פי' שפת אמת הם ועמך כולם צדיקים שבפיהם ובשפתם מכריזי' ומודיעים האמת, שכל העולמות מיוחדי' בכח אדון היחיד עכ"ל, בפ' כי תשא דקפ"ח ע"א, ור"ל אע"פ שזהו רק שפת אמת, ולא אמיתות האמת כיון שאינו רק אלא ע"ד אמונה ולא ע"ד ברכה וגילוי מ"מ תכון לעד, וע' בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי בענין תתן אמת ליעקב דהקושי' שהרי יעקב עצמו הוא בחי' אמת וא"כ מהו תתן אמת ליעקב, אלא שזהו ע"ד כי אל דיעות הוי' שמלמטה למעלה נק' יש מאין וא"כ זהו שפת אמת, וענין תכון לעד היינו ע"י ומלאה הארץ דעה שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה דכולא קמי' כלא חשיב וכמ"ש בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול בפ' ראה בענין לעשות הישר בעיני ה' אלקיך, ועמ"ש בלק"ת פ' בהר בענין ח"פ אמת שיש באמת ויציב אשר הד"פ שעד עזרת אבותינו הם ע"ד שפת אמת והד"פ שאח"כ הם אמת ממש, וע' מזה בזהר ויקהל דרי"ז ע"א שהם כנגד ד' גאולות.

והנה ארז"ל במד"ר [פ' בראשית] ס"פ יו"ד משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסירה חותם, כך מה הי' העולם חסר שבת, נשמע דשבת ז"ע חותמא דגושפנקא, והיינו ע"ד חצר הפנימית סגור יהי' כו' וביום השבת יפתח, וע"ד מ"ש בזהר ר"פ נח שבשבת נמשך שפע הפנימיות כו' מבחי' ונהר יוצא מעדן, והיינו ענין חותמו של הקב"ה אמת, והוא גילוי דעת עליון איך דכולא קמי' כלא חשיב שנמשך במל' בשבת, וה"ס היחוד ולכן בשי"ב הטבעת שהיא בחי' מל' חסר חותם הנ"ל. ולפ"ז שפת אמת זהו ביטול היש לאין הוא כלי ושפה לבחי' חותמו של הקב"ה אמת, ועז"נ קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, דהיינו אפי' בחי' שפת אמת, וז"ע עולת תמיד היינו שיהי' קשור תמיד לה', ואפ"ל ענין אשר יקראוהו באמת זהו ע"ד אליו ולא למדותיו.

והנה בשפת אמת נאמר ג"כ תכון לעד, אבל כשמעשה הטוב חולף ועובר זהו ע"ד נהרות המכזבין היינו שנפסק מימיו, הכיזוב הוא אינו אפי' שפת אמת,

ת

וכמו"כ כשנפסק ממעשה הטוב לפעמים אין זה קרוב לה', אלא רחוק מה', וכשמתבונן בזה ומשפיל א"ע הוא בתכלית השפלות בנפשו, וז"ע שמאל דוחה, וכל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו שנא' אם נבלת בהתנשא, וזהו עלי עשור ועלי נבל, וגורם נשיאת ראש והגבהת המדרגה בנפשו בעבודת השם ע"י שפלות זו, וכמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה וכאשר נדחה למטה בתחתית העיגול הנה הוא למעלה כידוע, והיינו שיוכל לידבק בבחי' סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה ע"י שפלות זו וכמ"ש ומתחת זרועות עולם, וכן ארז"ל ספ"ו דחולין דפ"ט ע"א דפי' ומתחת זרועות עולם ע"י שמשפיל א"ע כאילו אינו עי"ז הוא בבחי' זרועות עולם, וע' במ"א מענין לשארית נחלתו, בד"ה מי אל כמוך שבלק"ת, ומענין לב נשבר ונדכה, וז"ע הקב"ה מגביהו שיהי' כמו שיריים שלמעלה מהשתלשלות שנשארו בבחי' מקיף שיהי' מאיר בנפשו מבחי' מקיף זה.

ויובן זה ע"ד משנ"ת סד"ה אתם נצבים בענין ושקל בפלס הרים שבחי' פלס זהו הריחוק שכל שמרחיק יותר הפלס מגביה משא יותר, וכמו"כ יובן בעבודת ה' שזהו ענין שיקבע מרירות בנפשו איך שהוא רחוק מה', ועי"ז יבוא לבחי' הרים הגבוהים כי ע"י שמשפיל א"ע עי"ז בא בבחי' זרועות עולם הוא בחי' המקיף דסוכ"ע שעליון ותחתון בהשוואה א', וע"כ המשפיל א"ע הקב"ה שהוא בחי' סוכ"ע הוא מגביהו. וזהו איהי עפר ואיהו עופר, והיינו שכאשר איהי כנס"י היא בבחי' עפר אזי איהו הוא בבחי' עופר שהעופר לעוצם קלותו אינו מרכבה לבחי' אדם כ"א לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא, והיינו ע"י שמשפיל א"ע עד לעפר עי"ז מגיע לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא כו', וז"ע ויצעקו אל ה' בצר להם וכן ממעמקים קראתיך מבחי' עומק השפלות הנ"ל, ולכן ארז"ל רפ"ה דברכות אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהוא ההכנעה דוקא, עמ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה בענין ולא נחם אלקי' דרך ארץ פלשתים וז"ע ארץ כנען לשון הכנעה, והיינו לפי שהתפלה היא ההתדבקות ע"ד סולם מוצב ארצה גם ל' חיבור מל' נפתולי אלקי' נפתלתי כו' בבחי' הוי' סוכ"ע, ולא יוכל להגיע לבחי' דביקות זו כ"א ע"י הכנעה ע"ד כמו שא"א להיות יש מיש כ"א ע"י שנעשה תחלה בבחי' אין כמו ברקבון הגרעין בארץ אזי דוקא

תא

מתלבש בו כח הצומח להצמיח יש מאין כמ"ש מזה בד"ה קחו מאתכם תרומה, ולכן בכל עליות המל' היא נעשית תחלה בבחי' נקודה תחת היסוד כו'.

והנה בחי' שמאל דוחה של המקבל נמשך מבחי' פני שור מהשמאל, וז"ע תקיעת שופר של ר"ה שהעיקר הוא התרועה שנסתפקו בה אם היא שברים או תרועה, שהם מל' גנוחי גניח או ילולי יליל והיינו שמשבר את גופו ונפשו הבהמית כו', וכמו שא"א לצמוח תבואה כ"א ע"י שחורשין תחילה, היינו שמשברים את קושי הארץ לחלקי' קטנים כמו"כ א"א לצמוח ישועות כ"ע ע"י שישבר תחלה את גופו ונפשו הבהמית וז"ע תקיעת שופר, ועשי"ת שאז הוא בבחי' לב נשבר ונדכה כו', וע' מזה בד"ה ושאבתם מים דרוש הראשון, ובד"ה האזינו השמים דרוש השלישי שענין החרישה דמרפיא ארעא זהו בחי' עשי"ת, והיינו לפי שבר"ה מתחיל בחי' שמאלו תחת לראשי, [וזהו לראשי ל' הוא ל' יום דאלול, וראשי הוא ר"ה, ובפרשה שני' נאמר ראשי היינו ראש יו"ד, ראש הוא ר"ה, והיו"ד הוא עשי"ת]. וז"ע הוידוים שאומרים בר"ה וביוהכ"פ שמשפילים א"ע עד לעפר ואומרים חטאנו עוינו פשענו, וכן אשמנו בגדנו כו' וכל אריכות העל חטא הגם שלא חטא כלל בהם מ"מ מאריך בוידוי בדברים והיינו בחי' ההשפלה שמשפיל ע"ע לקרות א"ע חוטא, וזהו ענין החרישה שנלקחת מבחי' פני שור מהשמאל שהוא בחי' שמאל דוחה מה שדוחה א"ע, וע' בזח"ג פ' פנחס דרי"ד ע"ב ובפע"ח שער ר"ה איך שבר"ה מתחיל בחי' שמאלו תחת לראשי. ולפ"ז משארז"ל מימי לא קריתי לשורי שורי אלא לשורי שדה קאי על נה"ב ששרשו מבחי' פני שור מהשמאל, ונק' שדה לפי שבו נזרע הנה"א שהוא כמשל הגרעין שזורעין בשדה.

אך יש לפרש ששדה קאי על הנה"א ג"כ כמשרז"ל במד"ר פ' תולדות פס"ו ע"פ ראה ריח בני כריח שדה שהוא ע"ד ציון שדה תחרש, ויש לפרש שבה שייך ג"כ בחי' חרישה, וזהו שדה תחרש, והיינו ע"פ מ"ש במאו"א אות חי"ת סעי' כ"ז חרישה נק' הזווג והחרישה הוא ע"י שור הוא בחי' יוסף שנא' עליו בכור שורו הדר לו. ולכן איתא במג"ע אופן רל"ג שיהושע תיקן עלינו לשבח שהוא גימ' שור, והיינו

תב

לפי שבא מיוסף שנא' בו בכור שורו הדר לו, וכיון שהחרישה הוא ע"י שור לכן צריך להרחיק אז החמור שהוא ערלה, ולעיל נת' בשם המאו"א ששור נק' החסד שבגבורה, אבגית"ץ גימ' שור. והנה אבגית"ץ זהו שם מ"ב והוא בפ' שמע שהוא חסד, ופי' בלק"ת בד"ה ואהבת את שהוא אור הגבורה בכלי החסד, ובסידור שער הק"ש בד"ה להבין ההפרש פי' שהוא אור החסד בכלי הגבורה. אך שייכות זה לחרישה י"ל ע"ד שנת' בד"ה הנותן לשכוי בינה כי השכוי הוא התרנגול נק' גבר ומבואר בזהר ר"פ בהר דק"ח א' דלמעלה יש ג"כ בחי' זו, ובמק"מ שם בשם הרח"ו שזהו גבריאל, וזהו בעולם הבריאה, וכמו"כ ענין זה באצי' והוא בחי' ה"ג דאימא שפותחי' רחם הנוק' כשנסתמה עד חצות הלילה כבתולה כמ"ש גן נעול מפני יראת החיצונים, וכמ"ש בזהר תרעין דג"ע אסתימו בלילה והו"ע לעשותה כלי יסוד דנוקבא שצ"ל חותם שוקע בבחי' ביטול כלי ריקן, ע' בלק"ת בד"ה שימני כחותם מענין חותם שוקע, ובד"ה לא תהי' משכלה בענין כוס של ברכה, וע' בבה"ז פ' וירא ע"פ אחותי בת אבי היא, אז יוכל להיות ותהי לי לאשה, וע' בלק"ת פ' נשא בהביאור ע"פ נשא שז"ע מקדש אד' כוננו ידיך וזהו ג"כ ענין באר חפרוה שרים, ולפי שזהו הכנה לעשותה כלי שתוכל לקבל מבחי' אור זרוע לצדיק לכן נק' זווג זה בשם חרישה ע"י יוסף בחי' שור, וחרישה זו היא בנה"א הנק' שדה בחי' ציון יסוד שדה תחרש.

תג

והנה בעה"מ שי"ד פרק קך"ה דקי"ד א' כתב כי יסוד החמור הוא כי כמו שמדת החסד היא ראשונה לבנין העולם הטהור, כך החמור הוא בעולם הטמא שהחמור הוא ראשון, ולכן וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, והיינו שאברהם עי"ז שנזדרז לעשות רצון המקום עי"ז בירר והפך בחי' החמור, שהרי הזריזות זהו היפך טבע החמור שהוא ל' חמר כו'. והנה זה הי' טענת חמור ושכם בנו בהיות שאברהם הי' נשיא, והיינו להיותו בבחי' מרכבה לבחי' החסד שהיא ספי' הראשונה מה ששייך לסדר השתלשלו' עולמות הנבראים, וכמו"כ בלעו"ז הי' חמור ג"כ נשיא שמעולמות הטומאה הוא הראשון, ולכן במשמורה ראשונה חמור נוער כו', לכן רצה לידבק בדינה בת יעקב, להיותו מבחי' הלעו"ז שנגד בחי' זו כו' כנ"ל. וזהו שהשיבו לו בני יעקב שימולו א"ע כי ע"י העברת הערלה אזי נפרדת הקליפה מעל הקדושה ולא ידבק בדינה, והיינו שרימו אותו שהבטיחו לו על עצם הענין רק שהטילו תנאי בדבר, והם לא ידעו שכאשר ימולו אז יפרד קלי' החמור כו', כי בכדי להוציא מהקלי' בהכרח שיהי' ע"י מרמה, ושרשו מבחי' ח"ס ע' מזה בד"ה ומקנה רב בספר במדבר, ואח"כ החרימו אותם לגמרי, שעי"ז העלו כל הניצוצות שהי' בהם כו'.

וכדוגמת זה הוא ענין הלאו דלא תחרוש

תד

בשור ובחמור יחדיו היינו להרחיק קליפת החמור שלא תקבל מבחי' הקדושה. וי"ל כי כמו שיש בקדושה בחי' שור שהוא בחי' פני שור מהשמאל כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' שור והוא בחי' שור המועד שמתרחקין ממנו כמלא עיניו, שיש לו כל הנזק עוד יותר מחמור שהוא הנגיחה שישנו בשור מה שאינו בחמור, וע' בעמה"מ שער או"א דע"ז ע"ד שזהו קליפת עשו, ולכן עי"ן שי"ן וא"ו עם הג' אותיות ע' ש' ו' עולה גימ' תק"ו כמספר שור והיינו בחי' שור המועד. ובחי' חמור נת' לעיל שזהו קלי' המנגדת לבחי' ימין, וע' בעמה"מ שער הנ"ל בדף הנ"ל שז"ע ישמעאל שיצא מאברהם כו'. וא"כ שור וחמור הם חו"ג דקליפה, ולכן הציווי לא תחרוש בשור ובחמור היינו שלא תתייחד ב' קליפות אלו בחי' חו"ג דקליפה, וכמ"ש ביר"ק שער ג"ע ובשער קלי' בשם הפרדס לא תתייחד ב' קליפות אלו, כי ע"י יחוד ב' קליפות אלו נפיק כלבא מבינייהו. וזהו ר"ת חשך חמור שור כלב, והיינו כי אותיות האמצעי' שבחמור הוא מ"ו, ואות האמצעי שבשור הוא וא"ו שעולים מספר נ"ב כמספר כלב, וז"ע דנפיק כלבא מבינייהו הוא עמלק, ולכן הציווי להחרים את עמלק, וע"ז בא הלאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו בכדי שלא יצא כלבא מבינייהו. ולכן כתי' על משיח עני ורוכב על החמור היינו להכניע קלי' החמור וכמ"ש בעמה"מ שער הנ"ל דף הנ"ל שזה הי' כל כוונת התנאי' והאמוראים שרכבו על חמורים דוקא בכדי להכניע קליפת חמור, לבד רפב"י שהי' ניצוץ מאברהם אע"ה היתה כוונתו בכדי לתקן את בנו ישמעאל, כי ישמעאל בא על חמותו ועל זכרים לכן נתגלגל בחמורתא, ולכן רכב רפב"י על חמורתא לתקן את ישמעאל. וי"ל לפי שקודם המילה ילד אברהם את ישמעאל שהוא בחי' קלי' החמור לכן אמרו בני יעקב לחמור ולשכם בנו שימולו א"ע ועי"ז יבררו את קליפת החמור כו', ולכן אמרו שכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו כ"א בזאת נאות לכם אם תהיו נמולים כמונו, ולכאו' מהו שייכותם זל"ז, ומהו התשובה שאם ימולו א"ע אז לא יהי' הלאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, אלא שע"י העברת הערלה עי"ז מעביר מעלי' קליפת החמור.

ובעבודה י"ל שז"ע ומלתם את ערלת לבבכם, שענין מילת ערלת הלב היא בחי' הערלה החופפת על הלב לבלי יתפעל מהתבוננות אהוי"ר, שהגם שמתבונן בגדולת אוא"ס איך דכולא קמי' כלא חשיב, ואני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה"ע, כי כלליות כל השתלשלו' העולמות הוא מהארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל, וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמי' פי' כל עולמים כל עולה מספרו חמשים, והיינו בחי' נו"ן אלפים יובלות, כולם הם מבחי' מל' והיינו בחי' שם והארה בעלמא, כנודע מענין מלך שמו נקרא עליהם, שהרי עצמיות המלך מובדל ומרומם מן העם כ"א רק התפשטות שמו הוא על כל בני מדינתו. וזהו שארז"ל ע"פ אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות פי' שכל העליות הוא בחי' שמות היינו בחי' וחד חרוב הנה כ"ז הוא בבחי' השמות, וכמו שהשם אינו נוגע אל עצמותו כמו"כ כלליות השתלשלות העולמות הוא מבחי' הארה בעלמא שאינה נוגע אל עצמותו כלל, אשר מחמת התבוננות זה הי' צ"ל כליות הנפש בתשוקה נפלאה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, וזהו שהנביא מתמה אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, פי' כי מצד ההתבוננות בבחי' אני הוי' לא שניתי הי' צ"ל בחי' כליות הנפש ומ"מ אתם בני יעקב לא כליתם, והיינו מחמת ערלת הלב החופפת ומסתרת על הלב לבלי יבוא כלל לבחי' התפעלות אהוי"ר כו', לזה מצווה הכתוב ומלתם את ערלת לבבכם היינו לכרות את הקלי' המנגדת לבחי'

תה

אהוי"ר, והיינו בחי' שור וחמור שבקליפות שהם לעו"ז לבחי' אהוי"ר שהם מצד בחי' חו"ג דקדושה, וזהו שאמר יעקב ויהי לי שור וחמור כי נולד מהול לכן בירר ב' קלי' אלו.

והנה העברת ערלה זו אין הדבר תלוי אלא בתשובה, שע"י התשובה מעומקא דליבא עי"ז יעביר ערלה החופפת על הלב להיות גילוי האהוי"ר בבחי' התפעלות הלב ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, כי עמך מקור חיים שמקור החיים מקור התענוגי' הם בטל וטפל לך לבחי' אוא"ס ב"ה, אי לזאת לא יחפוץ בשום דבר לא בג"ע התחתון והעליון כ"א ליכלל וליבטל בו ית', וזהו ע"י העברת הערלה הוא בחי' ומלתם את ערלת לבבכם כו'. ועי"ז יהי' אח"כ ומל ה' אלקיך את לבבך שהוא בחי' הגילוי שיהי' מלמעלה, מה שלא יכול לבוא בעצמו כ"א הגילוי יהי' מאליו מלמעלמ"ט, ובבחי' מילה זו לא נא' ערלת הלב כ"א לבבך, והיינו שהמילה אינה בבחי' ערלת הלב כ"א המילה היא בלב עצמה, והיינו שבחי' חיצוניות הלב ימול לצאת מן ההעלם אל הגילוי בחי' פנימיות נקודת הלב כו'.

והנה איתא במאו"א אות ח' סי' פ"ח שעל הרוב נק' נוק' דקלי' בשם חמור והוא רהב שר של מצרים, ואיתא בזהר בפ' בלק דקצ"ב ב', שרצה הקב"ה ליתן את התורה לישראל החזירן תחלה על שרו של עשו ושרו של ישמעאל שהוא רהב ולא קיבלו, וכמארז"ל ג"כ בע"ז, שעשו אמר מה כתי' בה לא תרצח והלא כבר בירכו אביו ועל חרבך תחי', וישמעאל א' מה כתי' בה לא תנאף והלא כבר נא' פרו ורבו, ומה שכ' במאו"א שרהב הוא שר של מצרים, אפ"ל כי בזהר חשיב ב' שרים אלו הגם כי הקב"ה החזיר את התורה על כל אומה ולשון והרי הם ע' אומות, והיינו כמ"ש בזהר שע' שרים ל"ה מהם הם מימין ול"ה משמאל, ועשו וישמעאל הם ימין ושמאל וכנ"ל, והנה ע"י שלא קיבלו התורה, ושר של ישמעאל אמר ששני בנים הי' לאברהם ולכן יתן התורה לבני יצחק, ושר של עשו אמר ששני בנים הי' ליצחק לכן יתן התורה לבני יעקב, והם נתנו מתנות לבני יעקב ע"ז, וכמ"ש בזהר שם הנבזבזין שנתנו השרים הנ"ל.

וי"ל כי ע"י לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו עי"ז יכול לבוא בעבודה לבחי' ישכר חמור גרם, וכמו במ"ת כתי' ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, כמו"כ לבוא לבחי' עסק התורה להיות ויט שכמו לסבול שז"ע חמור גרם שכמו החמור נושא המשא על כתפיו כמו"כ הטה זה שכמו למשא התורה זהו ע"י בירור והיפוך החמור, ולכן איתא בעה"מ דע"ז ע"ד שאברהם קודם המילה שהי' שמו אברם עולה רמ"ג כמנין גרם, וע"י המילה שהוסיפו לו ה' עולה רמ"ח כמנין

תו

חמר בלא וא"ו, ולכן קודם המילה הוליד את ישמעאל שהוא קלי' החמור כנ"ל, וע"י המילה העביר הערלה שהיא בחי' חמור כנ"ל בשם המאו"א, ונעשה חמור גרם כו'.

ולכן איתא בזהר שגלות מצרים הי' בכדי להוציא את יוסף שהוא בחי' שור, כמ"ש בכור שורו הדר לו, ממצרים שהם חמורים כמ"ש אשר בשר חמורים בשרם, ע' מזה בזהר וישלח דקע"ב א', ולכן כמו שבשכם ובחמור בנו הי' שמעון ולוי הנוקמי' להיותם מבחי' גבורה שבקדושה, כמו"כ במצרים לקח משה את עצמות יוסף שהי' משבט לוי, וכמו בשכם הי' תחלה דם מילה ואח"כ הרגו אותם כמ"ש ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, כמו"כ במצרים הי' מכת דם הראשונה מעשרה מכות ואח"כ ויהרוג ה' כל בכור כו', וכמו בשכם כתי' ואת צאנם ואת בקרם כו' ואת כל חילם ואת כל טפם כו' שבו ויבוזו, כמו"כ במצרים כתי' ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, והיינו כי יצ"מ וגלות מצרים הי' הכנה למ"ת, וע"י שנשתעבדו במצרים רד"ו שנה עי"ז בררו את מצרים שהם חמורים, וכמ"ש וינצלו את מצרים וארז"ל שעשאוה כמצולה שאין בה דגים, וע"י שביררו חמור דקליפה עי"ז זכו לבחי' ישכר חמור גרם היינו בחי' התורה, שהוא כחמור לעול וכשור למשא כמו"כ לימוד התורה צ"ל ביגיעה רבה ועצומה, ולכן איתא בת"ז על כל דבר פשע על שור ועל חמור דא בבא קמא, על שה ועל שלמה דא בבא מציעא, על כל אבידה דא בבא בתרא, והיינו כי ע"י לימוד דינים עי"ז מציל העשוק מיד עשקו, ולכן רב יהודה כולא תנויי בנזיקין הוה, שע"י שלמד סדר נזיקין עי"ז הפריד והבדיל ביניהם להציל העשוק מיד עשקו להיות ויתפרדו כל פועלי און, ע' מזה בד"ה זימנא חדא, ובת"א בד"ה מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, וע' בזח"ג בלק דקצ"ח א' מפרש ג"כ הפסוק על כל דבר פשע כמ"ש בת"ז תיקון יו"ד מהתיקונים אחרונים שאחר השבעים תיקונים, והיינו כי ע"י לימוד התורה בהלכות דיינים שדנים ההלכה למי שייך האבידה, או תשלומי הנזקין עי"ז מבררים את קליפת החמור כו'.