[והי' כי תבוא]

תז

בס"ד.

והי' כי תבוא כו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה כו'. הנה בענין ביכורי' יש בה שני פרטי' הבאת הביכורי' אל הכהן, ואח"כ מקרא הבכורי' כמ"ש וענית ואמרת כו'. ובפ' משפטים מבואר ג"כ ענין הביכורי' בקצרה ראשית ביכורי אדמתך כו' ומסיים לא תבשל גדי בחלב אמו. ובזהר שם הקשה ע"ז מאי ענין רישי' לסיפא ענין הביכורי' ללא תבשל גדי כו'. ובתנחומא פ' תבא זהו שאמר הכתוב באו נשתחווה ונכרעה כו' צפה משה ברוה"ק שבהמ"ק עתיד ליחרב והביכורי' עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג' פעמים בכל יום. והקשה ע"ז במ"ע מהו שייכות הביכורי' לענין התפילה.

הנה כתי' כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, נמצא נמשלו האבות לבכורי' שהם ראשית לכל, וזהו ע"ד האמור ברבות בראשית האבות וישראל קדמו לבריה"ע כו', והנה ענין שהאבות קדמו לעולם הוא ע"ד מ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם דהפי' הוא ע"ד ישראל עלו במחשבה, דהכוונה ששרשם נמשך מבחי' מחשבה סתימאה דא"א שהוא למעל' מעלה מבחי' סתם מחשבה עילאה ותתאה, דהנה אפי' מחשבה עילאה הוא בחי' בינה והוא הנק' נהר היוצא מעדן כי המחשבה אינה נחה כמו שהנהר נמשך תמיד, ונמשכת מעדן הוא בחי' ח"ע, אמנם ענין עלו במחשבה הוא בחי' ח"ס דא"א שלמעלה מעלה מח"ע דאצי'. והנה ידוע דאבות הם בחי' חג"ת, אמנם שרשם הוא בחי' חג"ת דא"א, והו"ע טורי נהורא וטורי חשוכא הנז' בזהר, דהיינו חג"ת דאצי' נק' טורי נהורא והם בחי' המדות הנמשכי' מן השכל וההתבוננות, שע"י השכל וההתבוננות נולד האה' או היראה, אך יש בחי' אה"ר שלמעלה מהשכל ונק' טורי חשוכא שהם המדות שכלולי' בהרצון שלמעלה מהשכל כו'. והנה ישראל ג"כ קדמו לעולם וכדאי' בתד"א שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל, והעולם רגילים

תח

לומר דתורה קדמה ואני אומר ישראל קדמו לכל, ומצד זה נק' ג"כ ביכורי' כמו שבכורים הם ראשית כל פרי האדמה כמו"כ ישראל הם ראשית לכולם.

ובמשנה בתרומות הבכורים קודמין לתרומה כו', כי הנה תרומה היא תורה מ' דאתייהבת במ' יום ונק' ראשית כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו, וז"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית ולכן תרומה תרי ממאה הוא נגד תושב"כ ותושבע"פ וזהו בראשית ב' ראשית ח"ע וח"ת, ובכורים קודמין לתרומה, כי תרומה הוא תושב"כ והיינו אותיות הכתב שהוא דיו ע"ג קלף דהיינו דבר נוסף, שהדיו הוא כמו לבוש על הקלף ולא ממהות ועצמיות הקלף, אבל יש אותיות החקיקה דהיינו שחוקקים אותיות ע"ג אבן טוב שאין האותיות חשובות בחי' לבוש לבד, אלא הן מעצמותו ומהותו של האבן טוב ומגופו ממש יחשבו. ובנמשל למעלה בענין שרש הלוחות שהן בחי' חרות וחקיקה זהו מעלתן על תושב"כ בבחי' כתיבה, הנה ידוע ענין אותיות הוא בחי' התגלות, כי אותיות מלשון אתא כו' ויש עד"מ בחי' אותיות הדיבור המחי' ומהווה עלמין דאתגליין ויש בחי' אותיות המח' עלמין סתימין, אמנם ב' בחי' אלו נק' לבושים כמו שעד"מ למטה ההבל מלביש צורת האותיות כך הם בחי' לבושי' כדי שיוכלו העולמות לקבל החיות וזהו ע"ד אותיות הכתב, אמנם יש ג"כ אותיות החקיקה והוא מ"ש בס' זוה"ק בריש הורמנתא דמלכא גליף גליפו בטה"ע, פי' טה"ע הוא התגלות הארה מאא"ס ב"ה מלשון כעצם השמים לטוהר ובחי' התהוות פרצוף עת"י וא"א, והארה זו נק' גליף גליפו שהו"ע חקיקה ורשימה בטה"ע, ונמשלו לחקיקה להורות שבחי' הכתר הנק' עת"י וא"א מתאחד בתכלית בהאא"ס ולמעלה מעלה מבחי' שאר הע"ס דאצי' אע"פ דג"כ איהו וגרמוהי חד מ"מ נמשלו לבחי' אותיות הכתב. והנה ישראל עלו במחשבה היינו מח' הקדומה שקדמו לע"ס והיינו ששרשם מבחי' אותיות החקיקה כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא שנמשכה מבחי' טה"ע והיינו בחי' מח' סתימאה דא"א שלמעלה מחו"ב דאצי', ולכן נמשלו לבכורים שהם קודמין לתרומה כי תרומה תורה מ' בחי' תושב"כ שהם אותיות הכתב, אבל ישראל עלו במח' הקדומה בחי' א"ק דהיינו גליף גליפו בטה"ע ולכן טהורה היא שנמשכה מטהירו עילאה.

ב) אך הנה לא כל הנשמה כמו שהיא למעלה מאירה ומתלבשת בגוף ונה"ב כ"א הארה בעלמא. שהרי המלאך עומד בשליש העולם ונשמות גבוהים ממלאכי' ולא הי' העולם יכולים לתופסם כלל, רק איזה הארה בעלמא מתפשט בגוף כו', וכמאמר טהורה היא בראת יצרת נפחת שיורדות למטה בבחי' צמצומי' והתפשטות כו' וכמ"ש באריכות בלק"ת בדרוש האזינו ע"ש, וזהו"ע הביכורים לחבר מקור

תט

הנשמה כמו שהיא למעלה עם הארה מהנשמה המתלבש בגוף, דהבאת הביכורים הוא לחבר הארת הנשמה המאירה בגוף ולהעלותם למעל' למקור הנשמה, וההעלאה היא ע"י הכהן איש החסד, והוא ע"ד האמור בזוה"ק מיכאל כהנא רבא עומד ומקריב נשמותיהן של צדיקי' כו', והבאת הביכורים הי' מעצרת עד החג כמארז"ל בעצרת על פירות האילן, והנה האדם עץ השדה ונש"י נק' פרי האילן ועז"נ ועץ השדה יתן פריו, פי' יתן פריו היינו התגלות שרש ומקור הנשמות שמבחי' א"ק כו' (וזהו כל האזרח בישראל מה שעתיד להזריח ולהאיר בנש"י כו', כי אזרח גימט' רי"ו והיינו ג"פ שם ע"ב כמנין גבורה כי בשם ע"ב מאיר הארה מבחי' א"ק שהוא בחי' קדמון לכל הקדומי' כי השבירה הי' בשם ס"ג שהוא בחי' ז"ת והסתירה הי' בכוונה, ונמצא זה נק' התחדשות, אבל שם ע"ב הוא בחי' שלמעל' מתהו ותיקון שיש בו הארה מבחי' א"ק קדמון לכל הקדומי' וזהו נק' אזרח הארץ שהוא מאז ומקדם), דהיינו שיומשך תוס' אורות מלמעל' בנשמה המלובש' בגוף ולחברה למקור הנשמה שנק' אין בחי' שלמעל' מעלה מבחי' חכ' והוא בחי' מזל ומקור הנשמה, וז"ש במרגלי' היש בה עץ אם אין, דהיינו אם מאיר בא"י מבחי' עצה וחכ' או מבחי' אין שהוא למעלה מגדר חכמה והשגה, ורצו לידע זה מהפירות אם הצמיחה כדרך כל הארץ זהו האות שמאיר מבחי' עצה וחכמה, ואם הגידול הוא בתוס' ועילוי רב שלא כדרך העולם אז האות שהוא מבחי' אין שאינו מושג.

ומקרא הביכורי' הוא להמשיך ממקור הנשמה שיתחבר ויתפשט להארת הנשמה שבגוף, וענין הקריאה הוא סיפור המעשה ארמי אובד אבי, היינו מה שהנשמה מלובשת בגוף ונה"ב ע"ד והנחש הי' ערום, וירד מצרימה בבחי' מצרים וגבולים שמצד הגוף ונה"ב המסתירים ומעלימים על אור אלקי, ואח"כ ויוציאנו ה' ממצרים הוא היציאה מכל המצרים וגבולי' ע"י התפשטות מקור הנשמה שנק' מזלא כו'.

והנה במגיד משרים להרב"י פ' תבא ביאר לו ענין ביכורים שהוא יחוד כנס"י בחי' מל' שנק' שכינתא תתאה בבינה שנק' שכינתא עילאה והיינו התחברות שכינתא תתאה ושכינתא עילאה, והיינו כי שכינתא עילאה זהו שרש ומקור שרשי הנשמות שבבחי' מקיף, ושכינתא תתאה זהו מקור ושרש הנשמה המתלבשת בגוף

תי

ועמ"ש בד"ה כי תצא בענין בצלמו בצלם אלקי', ומ"ש בזח"א ר"פ נח דנ"ט סע"ב בתוספתא למה נח נח תרי זימנא כו' ובזהר הרקיע שם, וא"כ יחודא דכנס"י בבינה זהו"ע התדבקות הנפש בשרשה ומקורה, וזהו ע"ד שנת' בפי' שאו את ראש כל עדת בנ"י כו' לגלגלתם שהוא להגביה אותם לבחי' גלגלתא שהוא הרצון ואה"ר שלמעלה מהשכל המושג והוא בחי' כתר, ובינה היא כתר דז"א. וכן איתא בלק"ת פ' תבא וז"ל מצות הביכורי' הוא ג"כ החזרת אורות הנוק' לחסד שהוא כהן כו' עכ"ל. ובוודאי ר"ל שע"י הכהן הוא העלי' לבינה כמ"ש המגיד, גם בענין יוהכ"פ הוא התחברות כנס"י בבינה בזהר אמור ד"ק ע"ב, וגם י"ל לא לבינה לבד אלא ע"ד עליות המל' ביוהכ"פ לבינה שמתעלה ג"כ ע"י הבינה לעתיק כו', ועדמ"ש בזח"ג דרנ"ג ע"א ע"פ וביום הביכורים דקאי על חג השבועות שבו נמשך הכתר לז"א מת"ת דאימא ועליו נמשך אור מא"א, ואח"כ נמשך לו הכתר מת"ת דא"א שבתוכו יסוד דעתיק, ע"כ נק' יום הביכורים שכל הג"ר הנק' בכורין עילאין משפיעים בו, כן ביאר הרמ"ז שם, הרי דפי' יום הביכורים זהו מה שמאיר בז"א גם מא"א ועת"י והיינו ע"י הבינה כמ"ש שעטרה לו אמו, וכ"כ המ"ח בספרו על משניות הנק' הון עשיר ריש מס' ביכורים וז"ל בכורים יש בה ג' פרקים כנגד ג' אבות דכתי' בהו כבכורה בתאנה בראשיתה ועוד בזהר פנחס דהג"ר נק' בכורים עילאין עכ"ל, הרי הביכורי' הם כל הג"ר כתר חכ' בינה, א"כ י"ל שענין הבאת הביכורים לכהן שע"י הכהן איש חסד הוא עליות כנס"י לג"ר כענין שאו כו' לגלגלתם כנ"ל. ואפ"ל ביכורים ל' רבים הם ב' הכתרים שנמשכו בשבועות א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע, היינו עת"י שהוא בחי' תחתונה שבמאציל וא"א שרש הנאצלי' כו', ובנשמה י"ל שהם ב' המקיפי' למ"ד מ"ם דצלם כו' שבחי' האו"פ דנשמה צדי"ק דצלם מתדבק ומתקשר בשני המקיפי' שלו. ועכשיו התפילה במקום ביכורים מטעם הנ"ל ולכן יקדמו ביכורים לתרומה שהוא עסק התורה כמאמר אבא בנימין על תפילתי שתהא סמוכה למטתי וכמ"ש בביאור ע"פ יונתי בחגוי.

ג) ולהבין מ"ש בתנחומא צפה משה ברוה"ק שביהמ"ק עתיד ליחרב וביכורים עתידין לפסוק עמד והתקין לישראל שיהי' מתפללין ג' פעמים בכל יום. הענין הוא כמו שבכורים הוא התחברות הנשמה שמתלבשת בגוף עם מקור הנשמה, כמו"כ ענין התפילה הוא ג"כ התחברות הנשמה לשרשה, וסידור התפילה

תיא

מקודם אריכות פסוד"ז הללוהו כל מלאכיו כל צבאיו כו', ואח"כ בברכת יוצר אור מזכירין סיפור המלאכים והאופנים וחיוה"ק ברעש גדול כו', והוא לעורר את נה"ב שנלקחה בשרשה מחיות שבמרכבה רק שירדה בשבה"כ, ואין הדינין נמתקין אלא בשרשן וכשמזכירין שלמעלה בשרשה במרכבה יש להם תשוקה ורעש גדול וביטול לאלקות עי"ז מעוררין רצון בנה"ב ג"כ שתכלל בשרשה למעלה, ואח"כ בק"ש שמע ישראל הוא העלאת נה"א לשרשה למעלה כי ישראל הוא מקור הנשמה כמו שהוא למעלה ישראל עלו במח' שמתאחד עם אא"ס בבחי' טהורה היא טה"ע, ולכן ה' אלקינו שלנו ממש מצד שבטילה ומיוחדת ממש עם אוא"ס ב"ה. והנה זהו העלאת הנשמה למעלה לשרשה, ואח"כ בתפילה ע"י ח"י ברכאן דצלותא הוא ברכה והמשכה מלמעלמ"ט שיומשך ממקור הנשמה לנשמה המלובשת בגוף, וז"ש ואולם חי אני כי ח"י הוא בחי' יסוד ואני מל', והיינו התחברות יסוד ומל', וחי הוא ח"י אזכרות דק"ש גם ח"י ברכות דשמו"ע ועי"ז וימלא כבוד ה' כו' שיומשך למטה גילוי אלקות. וזהו"ע השייכות שתיקן משה התפילה במקום ביכורים כי הם כוונה א' וכמו שבכורים הוא התחברות הנשמה לשרשה ויש בזה העלאה והמשכה הבאה וקריאה, כמו"כ בתפילה ג"כ ע"י התחברות הנשמה וק"ש בכלל העלאה מלמטלמ"ע ותפילה הוא המשכה מלמעלמ"ט. וז"ש ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך דהיינו המשכות אלקות משרש הנשמה שיאיר בפנימי' ויותפס תוך תוכיות האדם.

ד) וענין לא תבשל גדי בחלב אמו, הנה גדי עזים רומז על לעו"ז כי עשו איש שעיר ומשערות יש יניקות החיצוני', ובגדי יש עוד פי' לשון מזל ע"ד האמור בגמ' חולין הא דאמר לגדא דהר שפי' לשון מזל, וע"ד העורכים לגד שולחן, והנה אין לך עשב שאין לו מזל כו' והמזלות מקבלים מע' שרים וכן עד"ז גבוה מעל גבוה שומר, ומזה נמשך ריבוי השפעות ויש מזה יניקה לאוה"ע בריבוי שפע טוב עוה"ז שלא בצמצומי' כלל, כי שרש יניקת האומות מהמזלות והמזלות מע' שרים שהם מקור ע' אומות, וכמ"ש להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות הי' מכעיסין ובאין כו' שהם מקבלי' מבחי' א"א ורב חסד הגם שהם עוברי רצונו כו' כי יניקתם מבחי' כחשיכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו, וזהו בחי' עשו שמקבל מעולם התהו שקדם לתיקון, כי יעקב הוא יו"ד עקב שהוא ע"פ חכ' דתורה דוקא ואם בחוקתי תלכו ונתתי גשמיכם כו' ולהיפך אם לא תשמעו כו', כי עפ"י תורה שמאיר השפעת אלקות בבחי' או"פ אזי הכלי לזה הוא ע"י ביטול וצמצום דוקא ולא בבחי' יש ודבר נפרד כו', אבל אוה"ע יניקתם בריבוי השפעת עוה"ז שלא בצמצומים מחמת שיניקתם מעולם התהו ומקבלים מבחי' א"א ורב חסד. ופי' בחלב אמו הוא כי חלב מורה על הגדלת ההשפעה כאשר אנו רואים שבכ"ד חדשי היניקה הוא תוס' וריבוי

תיב

הגדלת הולד ע"י חלב האם שלא לפי"ע גידול שאח"כ כי החלב מגדיל הולד, ועד"ז הוא ריבוי השפעות עוה"ז שנמשך לאוה"ע בשפע רב כי הם מקבלים מבחי' מקיף דלבונה שבי"א סממני הקטרת, ולמעל' הוא בחי' חיוורתא מבחי' א"א, ולכן ההשפעה שלא בדינים ובדקדוקים כי אינו נמשך להם השפע בפנימי' כ"א בדרך מקיף כו', וז"ש ראשית בכורי אדמתך כו' שלא תבשל גדי כו' כי ע"י הביכורים היינו התחברות שרש הנשמה שתאיר ותתפשט בנפש האדם, עי"ז יהי' לא תבשל גדי בחלב אמו שלא יומשך השפע ויניקת חיצוני' כ"כ מט"ס דקדושה.

ה) ולבאר הדברים יש להקדים ענין א' והוא אשר יעקב הי' בכור באמת כמשל השפופרת כו' אך שיצא אחרון כידוע, וא"כ מה זה שאמר עשו את בכורתי לקח כו', אך הענין יובן ע"פ הידוע בענין הבירורים דרפ"ח ניצוצין שאנו רואים כאשר יאכל האדם מאכל תתחזק נפשו ושכלו ביתר שאת כמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו', ונמצא הי' שכל זה החדש תחלה באותו הבשר בהעלם בבחי' שבירה כו' להיות כי שרש התענוגי' הגשמי' נפלו לפני מלוך מלך כו' דהיינו לפני יעקב וא"כ עשו הוא הבכור, וז"ש את בכורתי לקח שאליו נתייחס הבכורה מאחר שהוא מוליד שכל חדש בנפש מוכרח שהשרש של התענוג הגשמי' למעל' מן החכ' וקדם אלי' כו'. אבל באמת יעקב הוא הבכור כי הנה ב' מיני אין הם, הא' בחי' אין של העלם העצמי כמו שהעצמיות הוא במהותו בהעלם כו', והב' אין של היש שבא אחר היש לבררו ולהביאו לידי אין, שהאין העצמי ודאי קודם להתהוות היש ממנו כו', אך האין הב' שבא ונמשך בשביל היש לבררו ולעשותו אין הנה הוא בא אחר היש והיש קדם לבוא מן האין העצמי כו'.

ועתה יובן ג"כ שרש ענין יעקב ועשו, שיעקב איש חלק בשרשו היינו בחי' האין העצמי בחי' פנימי' הכתר שלמעל' מהשתל' ובירורים כו', ושרש עשו מתי"ו נימין כו' היינו בחי' יש של אין העצמי עד שנפל בשבירה ממש כו', וא"כ יעקב הוא הבכור באמת כמשל השפופרת כו' אבל מה שנמשך שם מ"ה ממצחא דא"ק כו'

תיג

(ועמ"ש ע"פ אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו' ומ"ש ע"פ הרע"מ ר"פ תשא מחצית השקל כו' שבחכ' יש ב' בחי', עצם היו"ד, ומילוי היו"ד ו' ד' שהוא ג"כ מנין עשרה כמו יו"ד והוא הארת החכ' הנמשך לברר היש. א"נ חכ' עילאה וחכ' תתאה כנודע מענין חכמות בחוץ כו' ועיין בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפי' מה שהבריאה יש מאין כו' דהיינו מבחי' מל' שהיא חכ' תתאה, אבל אין העצמי זהו"ע והחכ' מאין תמצא. א"נ בחי' כתר כדלקמן. גם כמ"ש באגה"ק בסופו, והרמ"ז ר"פ וישב בענין שם מ"ה שממצחא שהוא רק הארה כו', ושם ס"ג מהבל האוזן העצמיות כו', אבל עצמיות א"ק י"ל זהו אין העצמי. א"נ ש' ע"ב זהו גבוה מס"ג כו' כמ"ש בע"ח באריכות, גם חכ' נק' אין וכתר נק' אין, כתר ל' שתיקה כתר לי זעיר בחי' אין, וזהו ב' בחי' אין, גם יש בחי' אפס שגבוה מאין כמ"ש במא"א אות א' סעי' קי"א אפס נק' הא"ס כי אין בו תפיסא ובו אפיסת הרעיון כו' וזהו אפס בלתך גואלינו לימות המשיח) כדי לברר היש דעשו כי בחכ' אתברירו הרי שם עשו קודם ליעקב כי התהו קודם לתיקון, והגם שבחי' אין דמ"ה מברר הוא כו', עכ"ז הרי שרש המתברר קודם לבא מן האין כו' וזהו יעקב יעקב ב' פעמים (וע' בע"ח ע"פ אך יצא יצא יעקב כו') הא' על היות שרש יעקב בבחי' אין האמיתי והב' בחי' יעקב יו"ד עקב שיורד ומברר את היש כו' וזהו ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח (בכר יחידות עשירות מאות, נר"נ והם בי"ע) היינו ע"י התורה ותפילה נתהפך המאכל היש לאין, ועי"ז בא יעקב לשרשו האמיתי בחי' אין האמיתי שנעשה בכור באמת כנ"ל שזהו ע"י יו"ד עקב, ועתה לקח ברכתי שזהו מצד שרשו באמת שבכור הוא ולו יתייחס הבכורה דוקא כידוע, ושרש הענין הוא שמבחי' נקודי' ולמטה ששם היתה השבירה שרש היש עשו הוא הבכור, ולמעל' מן השבירה יעקב הוא הבכור והיינו משל השפופרת כו' וד"ל.