שבחי ירושלים כו'

תיד

בס"ד.

שבחי ירושלים את ה' הללי אלקיך ציון, הנה בירושלים כתיב הוי' ובציון אלקיך, והנה כתיב כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים, וצ"ל מהו החילוק בין תורה ודבר הוי'. אך הענין הוא דהנה דבר הוי' הוא בחי' בדבר הוי' שמים נעשו שהוא בחי' בעש"מ נברא העולם כו', והנה דבר הוי' זה הוא מבחי' ירושלים. כי הנה כתיב גדול הוי' בעיר אלקינו וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, והענין הוא דהנה עצמות אוא"ס אין שייך לקרוא אותו בשם גדול כי לגדולתו אין חקר כתיב ואין שייך לקרוא גדול רק כשמשיגים גדולתו, אבל עצמות אוא"ס דלמתב"כ אין שייך לקרוא גדול, ואפי' א"ס אין שייך לקרוא אותו, כי א"ס משמע שאין לו סוף אבל יש לו תחלה, ובאמת אין לו תחלה ג"כ, רק א"ס קאי על התפשטותו שלהתפשטותו א"ס, וע"ז ארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, עיר היינו צירופי אותיות כי עיר הוא מאבנים ואותיות נק' אבנים כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים כו' שלשה אבנים בונות ששה בתים דהיינו ששה צירופים, כי אבנים הם בחי' דומם ואותיות ג"כ בחי' דומם שאין בהם קטנות וגדלות, כי מדות נק' צומח שיש בהם קטנות וגדלות, אבל אותיות הם רק כמו דומם.

וזהו דבר הוי' מירושלים כי ירושלים נק' עיר אלקינו כו'. והנה ירושלים היא יראה שלם, דהיינו כשמתבונן בזה איך שרק מדבר הוי' נתהוו עולמות עד אין קץ ותכלית וכמ"ש היש מספר לגדודיו אלף אלפים ישמשוני' כו', וכן מה שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות הוא רק מדבר הוי', עי"ז נתהווה לו יראה וע"כ נק' ירושלים, וזהו בחי' ודבר הוי' מירושלים.

אבל מציון תצא תורה, כי הנה פי' ציון הוא לשון אות וסימן, כי הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, צלמנו הוא בחי' המצות כמו שהן למעלה הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית וכן שבת להוי', וזהו בצלמנו. וכדמותנו הוא המשכת המצות שלמטה שהם רק דמות ואות וסימן על מצות שלמעלה, כמו למשל טלית וציצית, למעלה הוא בחי' שנתעטף הקב"ה בטלית לבינה לבושי' כתלג חיור ולמטה הוא רק

תטו

טלית גשמי וכן ציצית הוא ל"ב נתיבות חכ' וכן תפילין הם ד' מוחין שמצות אלו נק' רק בשם אות וסימן למצות שלמעלה כו'.

וזהו מציון תצא תורה, דהנה אורייתא מח"ע נפקת ששם שורה א"ס, וזהו החילוק שבין תורה לדבר הוי' כי דבר הוי' הוא בחי' מל' דבר מלך שלטון שהוא סוף כל המדרגות, אבל אורייתא מח"ע נפקת שהוא ראשית הגילוי, חכ' נק' ראשית וכמ"ש בראשית בחוכמתא, וז"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום אנכי היינו עצמותו ומהותו נמשך בתורה. וזהו כי מציון תצא תורה דהיינו מציון שהם המצות שלמטה שהם אות וסימן תצא תורה דהיינו המצות כמו שהן למעלה ששם שורה אוא"ס ממש בלי הסתר כלל דהיינו שיהי' גילוי אוא"ס למטה במצות גשמיות אלו כמו למעלה ממש.

[המשך המאמר נמצא לקמן בד"ה שבחי ירושלים הב' ע' תכג פיסקא: ומעתה צ"ל, עד גמירא].