תקעו בחודש כו'

תכח

בס"ד. (ר"ה, תרכ"ח).

זה עני קרא כו' תרעומות העני כו' תפלת עני קודמת לתפלת משה, תש"י קודמת לתש"ר כו' יעטף ל' הטפה כו' רשה בתחלתה כו' יחוד הוי' ואלקים - י"פ

[ראש השנה]

תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, וי"ל למה נאמר בחדש סתם ולא נאמר באיזה חדש, ורז"ל למדו שזה בר"ה לפי שנא' בכסה ליום חגינו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, לפי שכל המועדים הם באמצע החדש ויו"ט של ר"ה בתחלת החדש שאז הלבנה מתכסה כו'. אך מ"מ אינו מובן למה לא נאמר בפירוש בחדש השביעי, כמו שנאמר בתורה ובחדש השביעי באחד לחדש יום תרועה יהי' לכם, ולמה תלה כאן הכתוב תקעו בחדש בכסה כו' במה שהחדש מתכסה דוקא, ומה שייך תקיעת שופר למה שהחדש מתכסה דוקא כו'. אך הענין הוא דהנה כתיב ארץ אשר הוי' אלקיך דורש אותה תמיד כו' מרשית השנה ועד אחרית שנה, מרשית חסר כתיב, ולמדו רז"ל מזה בגמ' ר"ה דט"ז ע"ב א"ר יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנאמר מרשית השנה ועד אחרית, סופה שיש לה אחרית ע"ד מ"ש ואחריתך ישגא מאד כו' וע"ד ויש תקוה לאחריתך כו', כי אחרית ע"ה גימ' כתר, ופרש"י שרשה מתחלתה שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש, היוצא מזה שבר"ה צריך להיות בחי' רש כו'.

תכט

ולהבין זה י"ל מקודם מ"ש תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, וי"ל למה קרא עצמו עני שהרי הי' חסיד ג"כ וכמ"ש אח"כ שמרה נפשי כי חסיד אני ולמה קרא עצמו עני, שהרי באמת עני הוא היפך מדריגת החסיד, שהרי ארז"ל אין עני אלא בדעת וא"כ איך הוא חסיד, ואם הוא חסיד לא יתכן שיקרא עצמו עני, וגם מהו ענין שאמר הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, שמשמע שמבקש שיטה ה' אזנו לענות לו על בקשתו זהו מחמת הטעם להיותו עני ואביון כו', ומהו גודל מעלת העוני כ"כ, גם י"ל משארז"ל יאה עניותא לישראל כברזא סומקא לסוסיא חיורא, ובמד"ר ארז"ל יאה מסכנותא לברתא דיעקב כעיזקא סומקא ברישי' דסוסא חיורא, מהו המעלה של עניות כו'. אך הענין הוא דהנה כתיב ב"פ תפלה, תפלה לעני כי יעטוף, ותפלה למשה איש האלקים, ואיתא בזהר מלמד שתפלה למשה ותפלה לעני כי יעטוף שניהם שוים.

ב) ובזה יובן מ"ש זה עני קרא וה' שמע, דלכאורה אינו מובן שהרי תיבת זה הוא מיותר שהי' צריך לכתוב עני קרא וה' שמע ולמה נאמר זה עני קרא, אלא לפי שזה קאי על משה וכמשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה משה נתנבא בזה, וכתיב כי זה משה האיש, וכן איתא במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, שמשה נק' זה, וזהו זה עני קרא וה' שמע דהיינו שזה שהוא משה היינו תפלה למשה, ועני היינו תפלה לעני קרא וה' שמע שניהם שוים ממש כנ"ל. ועוי"ל זה עני שהגם שהוא בבחי' זה בחי' עשיר, זה ת"ת בחי' עשיר אספקלריא המאירה, מ"מ קורא עצמו עני, ע"ד אדם ובהמה וארז"ל בנ"א שהם ערומים בדעת כאדם ומשימי' עצמם כבהמה בחולין ד"ה ע"ב, ופרש"י כבהמה דכי הרוח, והיינו כעני שהוא נכה רוח. ופעם איתא בזהר שתפלת העני קודם לתפלה של משה, וראייתו מתפילין של יד ותפילין של ראש, שתפלה של יד נק' תפלה לעני לפי שתפילין של יד הוא על יד כהה, שיד כהה לגבי יד ימין נק' עני, ותפלה של ראש הוא בחי' תפלה למשה ואעפ"כ מקדימין תפילין של יד לתפלה של ראש. ולכאורה אינו מובן למה תפלה לעני קודם לתפלה למשה, שהרי אף לפי דעה זו ששניהם שוין ג"כ קשה איך יהיו שוים, וכ"ש שתפלה לעני יהי' קדום וזה אינו מובן כלל למה יהי' תפלת העני קודם כו'.

אך הענין הוא דהנה מתחלה י"ל למה ברא הקב"ה עניים, והעני צריך לקבל מהעשיר למה לא ברא שיהיו הכל שוים, ולכה"פ שלא יהי' צריך העני לקבל

תל

מהעשיר אלא שיקבלו כולם השפעתם מלמעלה כו'. והגמ' משני לפי שנא' מלוה ה' חונן דל שחונן דל הוא מלוה ה', נמצא שמה שנותן העשיר לעני אין זה שלו כלל אלא הוא ג"כ של ה' אלא שהוא מלוה את ה' ואח"כ ישלם לו ה', אבל אין זה של העשיר כלל. וגם זה אינו מובן למה צריך הקב"ה ללוות ממנו ואח"כ לשלם לו, הי' לו ליתן לכתחלה לעני ולא הי' צריך להלוות מהעשיר. אך ברבות משני כדי שיזכו זל"ז, שהעשיר מזכה להעני והעני מזכה לעשיר וכמ"ש ברות אשר עשיתי עמו, שעי"ז יש זכות ומצוה לעשיר כו'.

ג) והנה באמת יש בזה כוונה עמוקה למה נבראו עניים, דהנה למעלה בכל סדר השתלשלות יש בחי' משפיע ומקבל, דהנה בכל סדר השתל' הוא בדרך משפיע ומקבל כמו בחי' זו"נ דאצי' שבחי' ז"א הוא משפיע לנוק', ועד"ז למעלה יותר בבחי' חו"ב הוא ג"כ בדרך משפיע ומקבל, שחכ' נק' אב הוא בחי' משפיע לבינה היא בחי' אם בחי' מקבל, ועמ"ש בע"ח שער י"א הוא שער עתיק יומין פ"א, וז"ל כי עת"י דאצי' כל עצמותו נעשה משני בחי' אלו מ"ה וב"ן, מ"ה שבו הוא בחי' עתיק דדכורא, וב"ן שבו הוא בחי' נוק' דעתיק. ונמצא כי גם בע"ק הוא בחי' משפיע ומקבל, ואפי' בכלליות ההשתל' בחי' הק"ו הוא ההשפעה הנמשכת מא"ס ית' שלפני הצמצום כו'. ובחי' משפיע ומקבל שבשמות היינו שם הוי' ושם אלקים, שם הוי' הוא בחי' משפיע, ושם אלקים ושם אד' הם בחי' מקבל, וכמ"ש וה' בהיכל קדשו היכל בגימ' אד', כוס בגימ' אלקים. ולפי שיש למעלה בחי' משפיע ומקבל ע"כ הוכרח שיהי' למטה ג"כ בחי' משפיע ומקבל בחי' עשיר ועני כו', וע"י יחוד עשיר ועני בחי' משפיע ומקבל למטה עי"ז נעשה למעלה ג"כ בחי' יחוד משפיע ומקבל יחוד שם הוי' בשם אלקים. ובזהר נק' זה בשם יחוד שמשא וסיהרא, דהנה סיהרא נק' בשם עני, דסיהרא לית לה מגרמה כלום, שאין לה שום אור בפ"ע כ"א שמקבלת מאור השמש. וזהו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, לפי שמשה הי' משפיע לבד ולא

תלא

הי' מקבל משום אדם, והגם שהי' מקבל תורה כמארז"ל משה קיבל תורה מסיני, אך זהו שהי' מקבל רק מלמעלה לבד שהי' מקבל משם הוי', אבל למטה לא הי' מקבל כ"א משפיע לבד, אבל יהושע הי' מקבל ממשה, ולזה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, לפי שאין ערך אור השמש לאור הלבנה. נמצא ששרש העני והעשיר נמשך משמשא וסיהרא, ולפי שסיהרא לית לה מגרמה כלום ע"כ עני לית לי' מגרמי' כלום. אך המכוון הי' שיהי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה זה המכוון נגמר ע"י יחוד עני ועשיר שכשנעשה יחוד עני ועשיר עי"ז נעשה למעלה ג"כ יחוד שמשא בסיהרא כו'. ובזה יובן מה שתפלה לעני קודם לתפלה למשה, והיינו לפי שע"י עני ועשיר נשלם המכוון שיהי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה עי"ז צריך העני לסבול יסורים וצער.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, שיחו הוא לשון תרעומות שיש לעני תרעומות על הקב"ה למה צריך הוא לסבול צער ויסורים ויקבל מעשיר, שבאמת אנו רואים שיש עניים הרבה שהם טובים מעשירים ואעפ"כ צריך לקבל מהעשיר, וכמ"ש בגמ' רב חסדא ורבה תרווייהו צדיקי גמורי נינהו, ולרב חסדא סמידתא לכלבא לא מתבעי, ורבה לא הוה לי' קמחא דשערי אפילו ללחם, כי באמת מזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, מזל הוא בחי' גבוה מאד, דהיינו בחי' מזלא דא"א שהוא למעלה מן השכל וטו"ד, ולפי שזה שהוא עני ואין לו כלום הוא בלי טעם, ע"כ יש לעני תרעומות גדולה למה הוא צריך לסבול זה, דהן אמת שמוכרח שיהיו עניים שעי"ז יומשך יחוד שמשא בסיהרא, אבל מפני מה הוא העני והרי הוא מתרעם מדוע לא יהי' העשיר עני, והעני עשיר, ועד"ז יוכל כל עני להתרעם מדוע הגיע לחלקו שיהי' הוא העני כו'. אך אעפ"כ בכלל מההכרח שיהיו עניים כו', דהנה כתי' הרם כשופר קולך כמו ששופר צדו א' קצר וצדו הא' רחב ע"ש מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה שצריך להיות מן המיצר דוקא דהיינו שיהי' מיצר לו בבחי' פנימית ממש, והענין הוא דהנה איתא בת"ז לית מחשבה תפיסא בי' כלל, פי' מחשבה הוא בחי' חכ' כמ"ש בזהר פ' חיי מח' ויובלא דלא אתפרש לעלמין, אבל נתפס הוא ברעו"ד דהיינו בבחי' רצון פשוט, דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ שכל וטעם ואית רצון שלמעלה מן השכל וטו"ד, והנה ברצון שעפ"י

תלב

שכל א"א להשיג באלקות, אבל ברעו"ד שהוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל נתפס עצמות אוא"ס ממש, וזהו מן המיצר קראתי י"ה דהיינו מבחי' מיצר שהוא בחי' רצון פשוט כו'.

ד) והנה כדי להגיע לבחי' מיצר זה יכול העני להגיע יותר, וכמ"ש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' בצר להם, שע"י רעבים גם צמאים עי"ז ויצעקו אל ה' בצר להם כו' וכמארז"ל במד"ר באיכה צריך יהודאי לחרובא עביד תשובה, בבחי' רצון פשוט, ולפי שהעני מגיע יותר לבחי' מיצר עי"ז תפלה לעני קודם מתפלה למשה, ומה גם שטענתו חזקה בתערומת הנ"ל למה יגרע חלקו שיהי' הוא העני, מאחר שגם קיום העשיר א"א להיות כ"א כשיהיו עניים דוקא, שהרי בכלליות ההשתלשלות הוא בדרך משפיע ומקבל וכנ"ל, וא"כ גדלה צעקתו וטענתו חזקה מדוע הגיע לחלקו שיהי' הוא העני, ומה ראו על ככה כו', ולכן תפלתו קודמת להיות בא בטענה חזקה כנ"ל, ולהיות כי לפ"ד הנכון עמו, והאמת כן הוא, והעניות שלו הוא מחמת שבסדר השתלשלות צ"ל כן ולא בחטאו בא, לכן יותר יכאב לבו מדוע הגיע לו ככה, ועי"ז יוכל לבוא יותר לבחי' המיצר להיות צעק לבם אל הוי' בבחי' רצון פשוט, ועי"ז תפלתו קודמת, ועמ"ש בד"ה ציון במשפט מענין ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, ממ"ש בזהר בשלח אימת מוסרך למו בשעתא דפקיד לון קוב"ה ברצועה, וחמו ימא סעיר וגלגלוהי זקפין ומאחוריהם פרעה ואבני גירין ובלסטראין כדין ויצעקו אל ה'. וזהו תפלה לעני כי יעטוף, יעטוף הוא ל' עטופים ובהעטיף הצאן והיינו שמתעטף א"ע מחמת שהוא מיצר לו עד שאין מקום לו כלל. והנה כתיב כי רוח מלפני יעטוף, ופרש"י שהוא ע"ד תפלה לעני כי יעטוף, והיינו כי רוח קאי על נשמות שיהי' כל א' בבחי' יעטוף דהיינו בבחי' רצון פשוט שהוא בחי' עני כמשי"ת כו'.

ובעבודה בנפש האדם הנה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו, והיינו כשהוא מנבל א"ע להתמרמר על ריחוקו מה' אחד כי ידע אינש בנפשו עוצם ריחוקו מה', והיינו כשמתבונן איך שירדה נפשו האלקי' פלאים להתלבש בגוף

תלג

ונה"ב, שמתחלה היתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, שהיתה עומדת באהוי"ר ודבוקה בה' אחד, וגם נפשו הבהמית נלקחה מפני שור שבמרכבה שגם הם עומדי' ברום עולם ומשמיעים ביראה, ואומרים קדוש וברוך, וכאשר מתלבשת הנשמה בגוף ונה"ב הנה לא די מה שהיא עצמה איננה חפיצה ליכלל בה' אחד, הנה היא מקררת גם הנה"א שיומשך אחר תענוגי' גשמי' ולשכוח על ה' אחד ממכ"ע וסוכ"ע. וזהו שאומרי' בתפלה סלח לנו כי חטאנו, דלכאורה צ"ל מפני מה אומרים זה בשמו"ע, שהי' מהנכון לומר כן קודם התפלה, שקודם שיתחיל להתפלל יתוודה על חטאותיו. אך הענין הוא דהנה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו, שמאחר שאינו עושה עבירה בפו"מ ומקיים ג"כ מצות הרי הוא בעיני עצמו נחשב לצדיק גמור, אבל ע"י התפלה כשמתחיל תחלה הודו לה' קראו בשמו שמתחיל להודות הגם כי איננו מבין שכן הוא, ואח"כ ע"י פסוד"ז שמזמר עריצים ומכרית כל החוחים והקוצים אז אח"כ בברכת ק"ש כשמתבונן בשרשו ומקורו איך שגם שורש ומקור הנה"ב ג"כ בטל לאלקות, שעי"ז מתעורר בנפשו הבהמית ג"כ בחי' ביטול ולכה"פ שלא תעכב את נפשו האלקי', אז יוכל למס"נ בק"ש בה' אחד, ואחרי אשר פועל ישועות בנפשו שיוכל לבוא לידי רצון פשוט ליכלל בה' אחד הסוכ"ע, אזי רואה איך שהוא רחוק מאלקות בתכלית לכן אומר סלח לנו כי חטאנו, משא"כ קודם התפלה. והנה כשמתבונן בכ"ז יתמרמר לבו ונפשו בקרבו על עוצם ריחוקו מה' אחד, אזי הוא נבזה בעיניו נמאס ומשפיל א"ע מאד עד קצה האחרון ממש, ולזה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו, פי' כשמשפיל א"ע עד קצה האחרון, הקב"ה שהוא סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה מגביהו, וע' מענין זה בד"ה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, ובד"ה וירא ישראל שלא נדפס. ונמצא כי ע"י העוני שמתבונן איך שהוא רחוק מאלקות שכמו העני ביתו ריקם מכל, כך הוא ריקם מבחי' המשכת אלקות בנפשו וע"י שפלות ומרירות זו, הקב"ה שהוא סוכ"ע מגביהו, ונמצא כי ע"י העוני בא לבחי' סוכ"ע כו'.

ה) והנה י"ל עוד יעטוף הוא לשון הטפה והזלה מלמעלמ"ט כו', והענין הוא דהנה כתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, מלמעלה למטה, דהיינו כמו שלמטה בנפש האדם יש נר"נ, כך למעלה יש נפש רוח ונשמה וכמ"ש נשבע ה' בנפשו, נפש הוא בחי' ממכ"ע שמחי' את העולמות וכמ"ש והר סיני עש"ן, ר"ת עולם שנה נפש, שנפש הוא חיות העולמות שהוא בחי' ממכ"ע כי הדם הוא הנפש, ורוח הוא בחי' סוכ"ע, וזהו מ"ש בדור המבול לא ידון רוחי באדם לעולם, לפי שקודם דור המבול הי' מאיר בחי' רוח ולכך הי' בהם אריכות ימים שהיו

תלד

חיים קרוב לאלף שנה, אך אחר חטא דור המבול נאמר לא ידון רוחי שהוא בחי' סוכ"ע והיו ימיו מאה ועשרים שנה לפי שאינו מאיר בחי' רוח רק בחי' נפש, והנה מה שאינו מאיר בחי' רוח זהו כשלא יש בחי' העלאה בבחי' רצון פשוט ממטה למעלה ואז אינו מאיר מלמעלה ג"כ בחי' רוח, אבל אם ישים אליו לבו מלמטה למעלה בחי' רצון פשוט אז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' רוח, אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. וזהו מ"ש כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, ופי' כי ידין ה' עמו היינו מה שנאמר בדור המבול לא ידון רוחי, אבל עמו ידין ה' שיהי' מאיר בחי' רוח כי א"א לומר שידין ה' עמו היינו כמשמעו, שהרי נאמר ועל עבדיו יתנחם (ומחמת זה פרש"י כי ידין ה' דין עמו), אלא ע"כ מה שנא' כי ידין ה' עמו היינו שיהי' ידין רוחו מה שנא' בדור המבול לא ידון רוחי, אבל ע"י אם ישים אליו לבו ידון רוחי, וזהו כי רוח מלפני יעטוף שיהי' בבחי' הטפה והזלה מלמעלה בחי' רוח כו' שהוא בחי' סוכ"ע.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף דהיינו שע"י הטפה והתפלה לעני עי"ז כי יעטוף דהיינו שעי"ז נמשך בחי' רוח שהוא בחי' סוכ"ע והיינו לפי שתפלת העני מגיע למעלה בבחי' סוכ"ע, ולזה אמר דהע"ה ע"ע כי עני ואביון אני כו' לפי שתפלת העני הוא בחי' גבוה מאד, ונמצא הגם כי קרא עצמו חסיד, מ"מ קרא עצמו עני ג"כ וכנ"ל בענין אדם ובהמה בנ"א שהם ערומי' בדעת כאדם ומשימי' עצמם כבהמה, ונמצא יש לו ב' המעלות של עשיר ועני. ומה שנת"ל בענין תפלת העני והעשיר ששניהם שוים, זהו ע"ד שיהי' לע"ל זו"נ שוין בקומתן, ועד"ז עכשיו תפלתם שוין, ולפי מ"ש שתפלת העני קדמה, זהו מפני שבטענתו הנכון עמו כנ"ל וגם שהוא ממשיך מבחי' סוכ"ע, וזהו יאה עניותא לישראל כו' לפי שעי"ז נמשך כי ידין ה' עמו, וזהו ע"י שנק' ישראל עם עני וכמ"ש ואת עם עני תושיע כו', תושיע בחי' שע"ה נהורין.

וא"ו) ומעתה י"ל מה שר"ה צריך להיות בבחי' רשה בתחלתה, והענין הוא דהנה ארז"ל בך"ה באלול נבה"ע וביום ששי נברא אדה"ר ור"ה עושין ביום שנברא אדה"ר, וידוע הקושיא למה אין עושין ר"ה בתחלת הבריאה דהיינו בך"ה באלול שנבה"ע. אך הענין הוא דהנה ארז"ל בתחלה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר, וזהו שבתחלת הבריאה לא נא' כ"א שם אלקים, בראשית ברא אלקים, ואח"כ נאמר ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, והיינו לפי שבתחלת הבריאה עלה במח' לברוא העולם במדה"ד, והנה שם אלקים הוא מדה"ד וצמצום, אך ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו

תלה

מדה"ר שהוא שם הוי' כו'. וי"ל למה בתחלת הבריאה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ולא נברא במדה"ד.

אך הענין הוא דהנה כתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים, והיינו כמו למשל שהשמש צריך למגן ונרתק וכמ"ש לשמש שם אוהל בהם, והיינו לפי שאם הי' מאיר השמש בלי מגן ונרתק לא היו יכולים לקבל את תוקף אור השמש כו', וע"י המגן עי"ז יכולים לקבל את אור השמש, ואז יכולים ליהנות מהאור כו', וכך שם הוי' ושם אלקים הוא ג"כ בחי' שמש ומגן ששם הוי' נק' שמש ושם אלקים נק' מגן ונרתק, והיינו לפי ששם הוי' הוא בחי' מהוה. אך אם הי' ההתהוות ע"י שם הוי' לבד לא היו יכולים להתהוות עולמות בבחי' יש ודבר נפרד כמו שהן עתה, אלא שהיו בטלים בתכלית הביטול כביטול זיו השמש בשמש, וכדי שיתהווה עולמות בבחי' יש ודבר נפרד זהו ע"י שם אלקים שמסתיר ומעלים על שם הוי', הגם כי הוי' הוא האלקים כולא חד, וגם שם אלקים הוא מז' שמות שאינן נמחקין, אעפ"כ הוא בחי' שם המעלים ומסתיר עד שנתהוו בחי' בריאה מאין ליש, כי באמת כח המסתיר הוא ג"כ אלקות כמו כח הנגלה כו', ע' בד"ה מהיכן זכו ישראל לק"ש מיעקב. והענין הוא דהנה כתיב כי אל דעות הוי', שיש שני דיעות ד"ע וד"ת, ד"ע הוא איך דכולא קמי' כלא חשיב, וד"ת הוא מה שהבריאה היא יש מאין, ונמצא כי גם בחי' ד"ת נמשך מלמעלה שהרי הוא ית' הוא אל שכולל ב' דיעות אלו, שנמצא גם בחי' ד"ת הוא מלמעלה כו'. ופי' מאין ליש שהרי ממך הכל כתיב ובאמת למעלה הוא בחי' יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש, ולמטה הוא כלא וכאין כו', אך הפי' מאין ליש היינו שלעינינו נראה ליש ודבר נפרד, והחיות המחי' אינו מושג לנו וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי היינו שאינו מושג לנו, ולפי שאם הי' ההתהוות ע"י שם הוי' לבד הי' מאיר אלקות בבחי' גילוי ממש והי' בבחי' השגה וגילוי, אך לפי שמי ואלה הוא אותיות אלקים שהוא מסתיר ומעלים את החיות אלקות המחי' כו' ולכך אינו מושג לנו ולזה נק' הבריאה מאין ליש כו'.

זיי"ן) וזהו שבתחלה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד שהוא בחי' שם אלקים המצמצם ומעלים בחי' חד קציר שהוא בחי' צמצום והעלם והסתר כדי

תלו

שיהיו עולמות בבחי' יש ודבר נפרד כו'. אך ראה שאין העולם מתקיים, והיינו כי אף שנתהוו עולמות בבחי' יש ודבר נפרד, אעפ"כ לא זה הי' תכלית הבריאה שישארו בבחי' יש ודבר נפרד, אלא המכוון הי' שיהי' בחי' ביטול היש לאין כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ואם הי' הבריאה ע"י שם אלקים לבד היו נשארים בבחי' יש ודבר נפרד, ולכך שיתף עמו מדה"ר שהוא בחי' שם הוי', דהיינו שיהי' מאיר שם הוי' בשם אלקים ויהי' יחוד שם הוי' בשם אלקים וכמ"ש גדול ה' בעיר אלקינו שבעיר אלקינו הוא התגלות שם הוי', הגם שנק' עיר אלקינו אעפ"כ הי' שם התגלות שם הוי'. ולזה היו קורין במקדש את השם ככתבו, ובמדינה בכינוי ע"י שם אד' ושם אלקים, והיינו לפי שבמקדש הי' התגלות שם הוי' כו', והנה ע"י שמאיר שם הוי' בהתגלות בבחי' שם אלקים עי"ז נעשה בחי' ביטול היש לאין, וכמ"ש הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי, שע"י שהללי נפשי את הוי', דהיינו שמאיר בחי' שם הוי' עי"ז אהללה ה' בחיי שהוא בחי' האור דהיינו הנשמה, ואזמרה לאלקי בעודי שהוא בחי' הגוף, שגם הגוף שהוא בחי' יש ודבר נפרד בטל ג"כ לאלקות כו', וזהו שיתף עמו מדה"ר כו'.

ובזה יובן מה שעושין ר"ה דוקא ביום ששי שנברא אדה"ר, ולא בכ"ה באלול שנברא העולם, והיינו לפי שתחלת הבריאה הי' רק ע"י שם אלקים לבד בחי' מדה"ד שנתהוו בבחי' יש ודבר נפרד לגמרי, ועיקר הכוונה הי' שיהי' יחוד שם הוי' בשם אלקים, והנה זה היחוד הי' בר"ה כי ביום ששי שנברא אדה"ר הוא שיר ה' מלך גאות לבש דהיינו שהוי' הוא מלך, שמאיר שם הוי' בבחי' מל' שהוא בחי' שם אלקים כו' ה' מלך תגל הארץ, שהוי' הוא מלך, והיינו שבר"ה נעשה בחי' יחוד שם הוי' בשם אלקים, והיינו לפי שאז קיבל אדה"ר עומ"ש וכמ"ש מלכותו ברצון קבלו עליהם, לפי שיש בחי' מלוכה ובחי' ממשלה, מלוכה היא ברצון, וממשלה היא בע"כ, והנה בתחלת הבריאה הי' רק בחי' ממשלה, והיינו לפי שלא הי' מאיר רק בחי' שם אלקים לבד ולא הי' בחי' ביטול היש לאין ולא היו מקבלים עומ"ש ברצון, אך בר"ה שנעשה יחוד שם הוי' בשם אלקים אז נעשה בחי' ביטול היש לאין וקבלת עומ"ש ברצון, ולזה עושין ר"ה דוקא ביום ששי שנברא אדה"ר לפי שאז הי' עיקר המכוון של הבריאה שהוא בחי' התגלות שם הוי' בשם אלקים כו'.

תלז

ח) והנה בכל השנה ממשיכים ג"כ יחוד שם הוי' בשם אלקים כו', והיינו ע"י המצות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, פי' מלכא הוא למעלה מבחי' מל', כי מלכא היינו ע"ד יחוד שם הוי' בשם אלקים, וזהו שארז"ל שעל כל מצוה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד שם הוי' בשם אלקים, וזהו משארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה, ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, והיינו לפי שקבעומ"ש הוא בדרך כלל, ואח"כ קבעומ"צ הוא דרך פרט כו', וזהו בכל השנה ע"י המצות נעשה בחי' יחוד שם הוי' בשם אלקים, אך זהו בדרך פרט. אך בר"ה נעשה היחוד בדרך כלל שהוא בחי' קבעומ"ש על כל השנה, שעי"ז נעשה היחוד בד"כ. והנה בזה יובן מה שר"ה צריך להיות רש כו', והיינו לפי שבר"ה הוא בחי' היחוד של שם הוי' באלקי' שהוא בחי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה זה היחוד נעשה דוקא ע"י בחי' עני דוקא לפי שעני הוא בחי' מיצר בצר לך ומצאוך כו', וזהו ענין שבר"ה צ"ל בחי' רש תחנונים ידבר רש שהוא בחי' תקיעת שופר כי שופר הוא בחי' מיצר מן המיצר קראתי י"ה ועי"ז נעשה יחוד שם הוי' בשם אלקים, וכמ"ש עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, דהיינו שע"י השופר נעשה יחוד שם הוי' ושם אלקים כו'.

וזהו תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו, שתקיעת שופר שייך לבכסה דוקא שאז החדש מתכסה, והיינו לפי שאז הלבנה היא בתכלית העניות לפי שבאמצע החדש כשהיא במלואה אינה נק' עני, ובתחלת החדש אז היא נק' עני כו', ועי"ז שהיא בחי' עני ל"ל מגרמה כלום עי"ז נעשה בחי' יחוד שמשא בסיהרא כו', וזהו שנא' תקעו בחדש סתם ולא נא' באיזה חדש רק בכסה ליום חגינו שתלה ר"ה במה שהלבנה מתכסה דוקא, לפי שר"ה צ"ל רשה בתחלתה תחנונים ידבר רש לפי שע"י עני שהוא בחי' מיצר עי"ז נעשה יחוד שם הוי' באלקים, והיינו כי כדי שיהי' היחוד שם הוי' ושם אלקים צריך שיהי' נמשך מלמעלה משם הוי', וזהו ע"י עני דוקא, שהוא בחי' מיצר בחי' רעו"ד כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל אבל נתפס הוא ברעו"ד כו', וזהו ענין תקיעת שופר, תקיעה הוא קול פשוט צעקה פנימית צעק לבם אל ה' בחי' קול פשוט, ושברים הוא בחי' גנוחי גניח ילולי יליל שהוא בחי' בכי' מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו'.

ט) והנה י"ל עוד טעם מה שר"ה צ"ל בחי' רשה כו' בחי' עני, דהנה אנו אומרים ועינינו מאירות כשמש וכירח, והקשה הה"מ ז"ל שאם אנו אומרים כשמש וא"כ מה שייך לומר עוד וכירח, שהרי אין ערוך השמש לירח כלל ואור הירח הוא טפל ובטל לגמרי לגבי אור השמש. ותירץ הה"מ ז"ל שיש מעלה בירח מה שאין

תלח

בשמש, והיינו לפי שהירח מקבל אור חדש מה שלא הי' לה מקדם ע"כ מלובש בזה תענוג יותר, משא"כ באור השמש שאין בה שינוים כלל אלא כו' אין מאיר בה התענוג כ"כ לפי שתענוג תמידי אינו תענוג, ואמר משל ע"ז מעני ועשיר שאנו רואים שכשעני משתכר מאה זהובים מתענג מזה יותר ממלך שיש לו סגולת מלכים, והיינו לפי שהוא אצלו דבר חדש שלא הי' לו מקודם שהי' עני בתכלית העניות ואח"כ כשיוצא מהעוני הוא מתענג מאד בזה כו' יותר מהעשיר, שאף שלעשיר יש הרבה יותר מזה אעפ"כ אינו מתענג מזה כלל, לפי שתענוג תמידי אינו תענוג, וזהו שאנו מבקשים ועינינו מאירות כשמש וכירח, והיינו לפי שירח שלית לה מגרמה כלום ואח"כ כשמקבלת אור השמש מלובש בזה תענוג גדול, והנה תענוג היא בחי' גבוה מאד וכמ"ש וקראת לשבת ענג אז תתענג על הוי', שתענוג הוא למעלה משם הוי', ענג ר"ת עדן נהר גן כו', ולפי שמלובש בה תענוג יותר ע"כ אנו מבקשין שיהי' כו' ב' המעלות כשמש שיש בה אור רב בעצם ואין בה שינוים כלל וכירח שמקבלת אור חדש שמלובש בזה תענוג עליון כו'. וזהו שבר"ה הוא דוקא בכסה ליום חגינו לפי שע"י שמתכסה הלבנה ואין לה שום אור, ואח"כ מקבלת אור חדש עי"ז נתלבש בזה תענוג עליון כו'. והנה ע"י תענוג עליון עי"ז נמשך סליחת העוונות וכמו שאנו רואים למשל המלך כשהוא מתענג אז הוא שולח לאסירי המלך חפשי וסולח לעוונם, וכך עי"ז שמאיר תענוג עליון למעלה עי"ז נמשך סליחת העוונות, ולזה בר"ה צריך שיהי' דוקא בכסה לפי שבר"ה צריך להמשיך בחי' סליחת העוונות כו', וזהו דוקא ע"י שהלבנה מתכסה ומתלבש בה תענוג עליון כו'.

יו"ד) ובזה יובן מה שתפלה של יד הוא קודם לתפלה של ראש, שאף שתפלה של ראש יש בו ד' בתים ובתפלה של יד אין בו כ"א בית א', וכן רצועה של יד מותר לעשותה של ראש, אבל של ראש אסור לעשותה לשל יד לפי שמעלין בקדש כו', אעפ"כ תפלה של יד קודם, לפי שתפלה של יד הוא בחי' עני יד כהה, ולכך מלובש בה תענוג יותר מבשל ראש, וכדי שיוכל להניח תפלה של ראש צריך להניח מקודם תפלה ש"י כי בלי תש"י א"א להניח של ראש כו', וכמו שאנו רואים שבמשה נאמר לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, והיינו לפי שישראל נק' עם עני וכמ"ש ואת עם עני תושיע, והיינו לפי שעם עני שהוא בחי' תפלה לעני הוא ממשיך את בחי' תפלה למשה, וכך תפלה ש"י הוא ממשיך את בחי' תפלה ש"ר.

והנה באמת כל אדם יכול לבוא למדרגת עני, והענין הוא דהנה עני הוא בחי' ענוה וכמ"ש עני ורוכב על החמור ות"י ענותן, והיינו לפי שענוה הוא בחי' ביטול ושפלות, וע"י ענוה יכול להגיע למדרגת עני כו'. וזהו מ"ש במשה והאיש משה ענו מאד מכל האדם, והיינו לפי שמשה אף שהי' בחי' שמש פני משה כפני חמה,

תלט

אעפ"כ הי' בו ג"כ המעלה של בחי' סיהרא שהוא בחי' עני וכמ"ש ועינינו מאירות כשמש וכירח שהיו בו ב' המעלות של שמש וירח כו', והיינו שע"י ענוה יכול להגיע לבחי' עני כו'. וזהו שדוד אמר ע"ע כי עני ואביון אני, והיינו לפי שתפלת עני הוא מגיע למעלה מאד מחמת שעני מגיע לבחי' מיצר שהוא בחי' רעו"ד. ולזה בר"ה צריך שיהי' רשה בתחלתה, לפי שע"י שרשה בתחלתה בחי' עני שהוא בחי' תשר"ת גנוחי גניח ילולי יליל עי"ז נמשך למעלה מעצמות אוא"ס, כי בתרועה יש עוד פי' לשון חיבה וריעות, שעי"ז נמשך בחי' אהבה וריעות מהקב"ה לישראל, ועי"ז נמשך סליחת העוונות כו', וזהו תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו בכסה דוקא.

כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, הנה יש ב' בחי' יעקב וישראל, ישראל הוא בחי' לי ראש שהוא בחי' נשמות צדיקים, ויעקב הוא בחי' יו"ד עקב שהוא בחי' נשמות בינונים, אך משפט דאיהו רחמי והיינו שאף שמשפט הוא בחי' דין, אך הוא בחי' התכללות דין ורחמים שהוא בחי' שיתף עמו מדה"ר, וזהו שיעקב אמר והי' הוי' לי לאלקים שהוא בחי' שיתוף שם הוי' עם שם אלקים כו', והנה עי"ז נמשך שיהי' הוי' כאלקים יחשב, והיינו שעי"ז נמשך שיהי' המשכה למעלה משם הוי' עד ששם הוי' דעתה יהי' כאלקים יחשב כו'.