מי אל כמוך כו'

תלט

בס"ד. (ש"פ וילך, שבת שובה, תרכ"ח).

הנה אנכי שולח מלאך - ה"פ, ב' קיצורים

ש"ש

מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו כו', וארז"ל בירושלמי בפיאה ובקדושין רובו זכיות יורש ג"ע, רובו עבירות יורש גיהנם, הי' מעויין פי' מחציין הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות כדי שיהי' הזכיות מכריעין. וצ"ל למה

תמ

2צריך לחטוף שטר א' הלא הוא מרבה לסלוח גם אם לא יהיו הזכיות מכריעין, ולפ"ז פי' שהי"ג מדה"ר פועלי' שגם ע"פ מדה"ד יהי' ג"כ זכאי וכנ"ל רובו זכיות יורש ג"ע.

ויובן בהקדם פי' הפסוק מי אל כמוך, הנה הת"י תי' לית בר מינך, את הוא אלהא שביק לעוין, ומעבר על חובין לשארא דאחסנתיה, לא מוריך לעלמין רוגזיה, ארי רעי לאיטבא הוא עכ"ל. אפ"ל דלכאורה אין הלשון מובן דאומר מי אל כמוך נושא עון, משמע לכאו' שח"ו יש יכולת לאחר שאינו נושא עון, אלא שהוא ית' גדול ורם שנושא עון, וזה תמוה שהרי הוא ית' אחד ואין עוד מלבדו, ע"כ פי' הת"י לית בר מינך היינו אין עוד מלבדו, וזהו ענין בפ"ע שהוא נושא עון. אכן אפ"ל כפשוטו דהנה כתיב כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים, בפ' עקב יו"ד י"ז, ובתלים רסי' קל"ו פי' הראב"ע דהאלקים הם המלאכים עליונים שאינם בגוף ולא כח בגוף, ע"כ נק' אלקים, ובפ' עקב פי' מ"ע ספורנו שהם אותן שנתן להם הבורא כח נצחיות שיתקיימו לעד, וע' ברבות ס"פ משפטים ע"פ אני אמרתי אלקים אתם, וכש"כ כשהמלאך הוא שליח נקרא אפילו בשם הוי' כמ"ש באג"ה ססי' כ"ה בשם הרמב"ן ס"פ וירא.

והנה כתיב בפ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך כו' השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, ועז"נ מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע, וכן פי' בהדיא במד"ר ס"פ משפטים פל"ב וז"ל ד"א אל תמר בו אל תמירני בו כו' כי לא ישא לפשעכם לא כמותי שכתוב בי נושא עון ועובר על פשע, אבל לא ישא לפשעכם כו' עכ"ל, ולכן הגם כי המלאך נק' בשם הוי' וזהו כי שמי בקרבו, וכמ"ש ותקרא שם הוי' הדובר אלי', מ"מ לא ישא לפשעכם כו'. ובזח"ג קל"ב א' פי' מי אל כמוך לעת"י אתמר, משא"כ באצי' הרי נאמר ואל זועם בכל יום ופי' בזח"ג קי"ט ב' דקאי על המל' הנק' אל שדי שיש בה דין, ובפ' צו דל"א סע"ב ודל"ב א' פי' על ז"א כן, אבל בעת"י כולו חסד ומשם עיקר הסליחה, ועמ"ש ע"פ מי כמוכה באלים הוי' שפי' הרמב"ן שם בחומש מי כמוכה באלים במלאכי מעלה שהם נקראי' אלים מלשון זה אלי ואנוהו, והקב"ה נקרא אל עליון על כולם, וכן ועל אל אלים ידבר נפלאות, כמו הוא אלקי האלקים כו', וכן יקראו אלקים כו' כי גדול ה' מכל האלקים כו', ובמכילתא מי כמוכה באלו שהן משמשים לפניך

תמא

במרום שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בני אלים, אל נערץ בסוד קדושים רבה עכ"ל, וכ"כ הבחיי בפ' לך לך ע"פ והוא כהן לאל עליון כו' ע"ד כו' ע"כ יקרא הקב"ה אל עליון כי עליון על כל אלקים וגבוה על כל גבוהים עכ"ל.

ועד"ז י"ל הפי' מי אל כמוך דהיינו מ"ש מי כמוכה באלים הוי', וע' בפרדס שער השמות פ"ה פ"ו ובעה"כ בערך אל ההודאות וזהו ענין שהכתר נק' אל עליון שהוא חסד עליון כו', וע' במאו"א א' סעי' פ' מענין אל נק' החסד, וע' זח"ג האזינו דרצ"ב סע"ב ודרצ"ג ע"א ע"פ כי אל דעות הוי' ולו נתכנו עלילות, והכתיב ולא באלף, ויובן שז"א נק' אל ויש בו חו"ג וזהו ולו בוא"ו לז"א נתכנו עלילות, אבל בעת"י ולא נתכנו עלילות דלית שמאלא בהאי ע"ק וזהו מי אל כמוך כו'. וע' בד"ה תקעו בחדש שופר, ובד"ה אלה מסעי שלא נדפס, ובד"ה מהיכן זכו ישראל לק"ש, מענין ב' דיעות ומענין מי ברא אלה, וזהו שם אלקי' המעלים ומסתיר, ואם כי גם זהו מאלקות כי ההסתר נמשך מאתו ית', מ"מ הרי הוא כח המעלים ומסתיר, אבל שם הוי' הוא שם הנגלה, וזהו כי גדול הוי' כו' מכל אלקי' פי' מכל ק"ך צירופי אלקי' כו'.

והנה בענין הנה אנכי שולח מלאך לפניך לפי' אחד בזהר ס"פ משפטים דקכ"ד ע"ב וקכ"ה א' קאי על השכינה שהיא מל' דאצי', ואעפ"כ נאמר כי לא ישא כו', והיינו מפני כי ענין וה' הוא ובית דינו, בית דינו היא המל', א"כ היא רובה בחי' דין כו', וע' זח"ג האזינו דרצ"ב ע"א בענין צדק ובפ' נשא דקל"ז סע"א דהיינו שמעמיד על קו הדין כו', ואפילו בז"א שרובו חסדים עכ"ז יש בו מדה"ד כנ"ל בענין כי אל דעות, מה גם כי הפגמים נוגעים שם כמ"ש במ"א בענין שופך דם האדם כו', ולכן עבר אדם על מל"ת ושב תלוי' כפרתו עד יוהכ"פ, שבו התגלות עת"י, וזהו מי אל כמוך שהוא אל עליון סוכ"ע הוא דוקא נושא עון כו', משא"כ מז"א כי שס"ה ל"ת נגד שס"ה גידי הדם כו', וזהו ע"ד טוב לחסות בהוי' מבטוח באדם, דפי' באדם היינו

תמב

אדם העליון שצ"ל הדבק במדותיו, אעפ"כ טוב לחסות בהוי' היינו ע"ק אל עליון סוכ"ע, ועמ"ש ע"פ טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך בענין שאלו לחכ' נפש החוטאת במה תתכפר אמרה תמות כו' שאלו לנבואה כו' שאלו לתורה כו' עד שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה כו' דחכמה היינו חכ' תתאה, נבואה נו"ה, תורה תפארת, הקב"ה עת"י, ולכן בח"ת הוא ב' שם אלקים הוא בחי' דין ומשפט, אמרה מדה כנגד מדה שכשם שהוא לא המשיך אורות בכלים לכן יפרד אור הנשמה מן כלי הגוף כו', ונבואה היינו נו"ה מצאה תיקון לנפש החוטא ע"י יסורים וכענין יסורים ממרקין, ותורה זהו בחי' חכ' אמרה יביא קרבן כו' להיות כי ע"י העלאת הקרבן לשרשו ומקורו פני שור עי"ז גורם להיות והחיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו' ומשם נמשך הסליחה והמחילה כי שם אינו תופס מקום כו', אמנם הנה כ"ז הוא על שוגג, אבל שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה שע"י התשובה ממשיך להיות נושא עון כו'.

ב) אמנם עדיין צ"ל למה צריכין ענין התשובה הלא מאחר שהוא נושא עון מפני מה לא יומשך הסליחה גם למי שלא ישוב ג"כ מאחר שאינו תופס מקום כלל כו', הנה ארז"ל בר"ה די"ז א' ר"ה ברי' דר' יהושע חלש, אזל ר"פ לשיולי כו' א"ל עבידו לי' זוודתא, לסוף איתפח כו' וא"ל הקב"ה הואיל ולא מוקים במילי' לא תוקמו בהדי' שנא' מי אל כמוך, א"ר אחא בר חנינא אלי' וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים, פי' רש"י ז"ל לא מוקים במילי' שאינו עומד במדותיו, לא תוקמו בהדי' לא תדקדקו אחריו, אלי' כו' דבר תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה דבר קשה שאינה שוה לכל אלא למי שמשים עצמו כשיריים. ולכאו' צ"ל הלא בחי' זו דמי אל כמוך הוא מבחי' יגמה"ר, ואיך מדקדקין כ"כ שדוקא למי שמשים עצמו כשיריים, ועוד דמהמעשה דר"ה ברי' דר"י משמע שגם מי שאינו עומד במדותיו אין מדקדין עמו ג"כ, הגם כי אינו משים עצמו כשיריים לגמרי כו'.

תמג

אך י"ל שלשה טעמים ע"ז, כי הנה ענין במדה שאדם מודד בה מודדין לו וזהו שע"י אתעדל"ת אתעדל"ע, הנהגה זו נמשך מע"ס דאצי' ובכלל המשכה זו הוא מז"א ועז"נ ולך אד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ואמנם הסליחה שלא למדוד לו כמדתו כ"א למחול ולסלוח נמשך מאריך אנפין, אך כדי להמשיך בחי' זו צ"ל ג"כ איזה העלאה לא"א אע"פ שאינה בערך עכ"ז קצת דמיון יהי' כמו שענין בכל מאדך בלי גבול מעורר גילוי א"ס כמ"ש במ"א, ונקרא ג"כ במדה שאדם מודד היינו בחי' מאדך שלמעלה מהגבול שלך עי"ז מעורר בלי גבול האמיתי. וזהו ענין המעביר על מדותיו שע"ז ארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור כו' הרי בחי' ארך אפים היינו מה שכובש את יצרו כו', והיינו שמעביר על מדותיו ועי"ז מעורר כן למעלה בחי' ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' שממשיך יגמה"ר לכבוש מדה"ד שבז"א, וכמארז"ל קוב"ה מצלי יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי כו' פ"ק דברכות ד"ז ע"א, ובפ"ז דיומא דס"ט ע"ב ארז"ל הן הן גבורותיו שכובש את יצרו כו', ור"ל ע"ד שכובש מדה"ד דז"א, וע"כ מה שהאדם כובש את יצרו ומעביר על מדותיו זהו הכנה שיוכלו להאיר עליו יג"מ הרחמים.

ועוד יובן זה עפמ"ש בביאור ע"פ כה תברכו בלק"ת פ' נשא פ"ב, גבי ואיך לא אשא פנים והם מדקדקים ע"ע עד כזית כו' כי ישא ה' פניו היינו מבחי' שלמעלה מקו המדה שהוא מבחי' כתר שבכתר כו' ואעפ"כ נתנו שיעור ומדה עד כזית כי גם המשכה עליונה זו שלמעלה מהשתלשלות ומקו המדה נמשך ועובר ע"י קו המדה דייקא שהעולם א"א לו לקבל אלא ע"י בחי' קו המדה וצ"ל אורות וכלים כו' ואם לא כן לא יוכלו לקבל כו' עכ"ל וע"ש, ולכן עד"ז כאן כי עם היות שבחי' נושא עון נמשך מהכתר ששם רחמים פשוטים וזהו ג"כ למעלה מקו המדה שמשם נמשך בחי' במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ומלמעלה מבחי' זו בא הסליחה כנ"ל, אעפ"כ צ"ל עובר דרך קו המדה, ולכן נקראו י"ג מדה"ר, מדות דייקא, כמ"ש בד"ה ויאכילך את המן. וזהו כעין מ"ש במד"ר פ' בראשית ס"פ י"ב ע"פ ביום עשות הוי' אלקים אמר הקב"ה אם אני בורא את העולם במדה"ר הוויין חטאין סגיאין, במדת הדין האיך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדה"ד ובמדה"ר, וכך עד"ז הוא ענין שיג"מ הרחמים עוברים ג"כ דרך השערות שהם קשים, נמצא יש קצת מדה"ד אלא שהרחמים גוברים, ולכן צ"ל באדם ג"כ הכנה לזה שיוכל לעורר הרחמים ולקבלו, וזהו ע"י שמעביר על מדותיו שזהו ממדות א"א כנ"ל איזהו גבור כו' טוב ארך אפים כו', וזהו טעם אחד.

תמד

והטעם השני יובן עפמ"ש סד"ה מצה זו פ"ג גבי אך להבין מ"ש אני הוא ולא אחר, כי הנה באלול ועד יוהכ"פ מזכירי' יג"מ כו' המשכות עליונות שמאד נעלה וכחשיכה כאורה ולכן הם שהמשיכם משה בחטא העגל לתקן החטא כו' וכדי שלא יהי' יניקה גם לחיצונים זה הי' בקשת משה ונפלינו כו' וזהו לי ולא לו כו' והיינו בעבור זה כו' ע"ש, והיינו כי הענין הוא שגם המשכה עליונה זו דכתר נמשך ע"י החכ' דוקא, וזהו ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דאריך כמ"ש במ"א, ולכן איתא בפרדס שער א' פ"ז ובפלח הרמון שער א' פ"ח בשם ברייתא המיוחסת לשמעון הצדיק שי"ג מדה"ר הן ע"ס דאצי' וג' עולמות בי"ע והרי הן המשכת הכתר אלא שנמשך דוקא ע"י ע"ס דאצי' ופנימיות בי"ע, והיינו ונפלינו שעי"ז יומשך לסט' דקדושה. וזהו ג"כ כענין הנ"ל שגם ההמשכה שלמעלה מקו המדה עובר ונמשך דרך קו המדה וזהו ויעבור ה' על פניו, ועי"ז נמשך דוקא בסט' דקדושה, וכיון שכן לכן למי נושא עון למי שעובר על פשע, שעי"ז בהמשכת היג"מ בחכ' דאצי' מסכמת ומחייבת החכמה שראוי שיומשכו בו היג"מ הרחמים, משא"כ כשאינו עובר על פשע, אינו ראוי ע"פ החכמה שיומשכו ויאירו בו היג"מ כו', ולכן צריך ליזהר מאד להיות מעביר על מדותיו כו' ולכבוש את יצרו כו'. ובזה יובן ענין ארבעה חילוקי כפרה שהי' ר"י דורש כו', דלכאו' כיון דביוהכ"פ מאיר ומתגלה יג"מ דעתיקא ששם אין החטא תופס מקום כו' א"כ אמאי על כריתות ומיתות ב"ד אין יוהכ"פ מכפר רק תולה ויסורין ממרקין, ולפי הנ"ל א"ש כיון שהיג"מ אף ששרשן למעלה מהחכ' וקו המדה עכ"ז עוברין דרך החכמה וקו המדה ושלכן למי נושא עון למי שעובר על פשע כנ"ל, הרי יש בחינה שאין יג"מ הרחמים מאירין עליו, כמ"כ על ל"ת יוהכ"פ מכפר, אבל על כריתות שנכרתה נפשו משרשו ה"ז דומה קצת לסט"א שאין יג"מ הרחמים מאירין שם, ועוד כי כרת היפך אתוון כתר, שהיא הקליפה שכנגד כתר לכן כשעבר על בחי' זו שנוגע הפגם בכתר, אין יוהכ"פ מכפר לגמרי, וחילול השם גדול יותר כי שמו גימ' רצון שהוא שרש לבחי' רצון וכתר כו', וע' בר"ח שער האהבה פי"א ושער התשובה פ"ב.

ועוי"ל דהגם כי אין מדקדקין מ"מ צ"ל האיש הזה כלי לקבל מבחי' גבוה כזה, ולכן הגם כי ממקום גבוה כזה אין מדקדקין כ"כ, מ"מ אם האיש אינו

תמה

מעביר על מדותיו אינו כלי לגילוי גדול כזה, ונשאר ההמשכה למעלה, וכדי שיתגלה למטה על נפש האדם צריך להיות מעביר על מדותיו אז הוא כלי שיתגלה לו בחי' זו. ובענין משים עצמו כשיריים צ"ל איך יודעי' שמעביר על מדותיו, והגם כי לא אירע לו שיחלק עם חבירו, מ"מ ידעו שהוא יעביר על מדותיו כשיזדמן לו, הנה אם הוא משים עצמו כשיריים בעולם ואז ממילא כשיזדמן לו א' שיעשה לו היפך מדתו, או איזה ענין נגד מדתו יעבור על המדה בודאי מאחר שמשים עצמו כשיריים בעולם ממילא די לפניו איך שיהי' כו', וא"כ ראב"ח מפרש בירור הענין איך לידע שהוא מעביר על מדותיו, כשמשים עצמו כשיריים כו'.

ג) ובירושלמי ספ"א דפאה וספ"א דקדושין רובו זכיות יורש ג"ע, רובו עבירות יורש גיהנם הי' מחציין, אר"י בר"ח נושא עוונות אין כתיב כאן אלא נושא עון הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות וזהו נושא עון כו', והיינו כי אין מדקדקין עמו להענישו כשעוונות הם מחצה. והענין הוא כי שרש הדקדוק נמשך מצד בחי' הצמצומים שמצמצמים בהסתר אחר הסתר מזה נמשך הדקדוק לדקדק על כל דבר כו', אבל מצד בחי' אוא"ס ב"ה כחשיכה כאורה כו' ואם צדקת כו' לכן בהגלות נגלות בחי' יגמה"ר לא נמצא הדין והדקדוק לדקדק מאחר שמחצה עוונות מהראוי להענישו, כ"א אין מדקדקין עמו, ומ"מ הקב"ה חוטף שטר אחד בכדי שיכריעו הזכיות שלא יעלה הקטרוג מלמטה ממקום שמדקדקין, לפי ששם נמשך ע"פ הצמצום לכן נמצא שם הדקדוק, אבל כאשר הזכיות מכריעים אז אין שטן ואין פגע רע כו'.

קיצור. שורש הדקדוק נמשך מצד הצמצום, אבל בהגלות נגלות יגמה"ר אינו נמצא הדקדוק, רק בכדי שלא יעלה הקטרוג, לזה חוטף הקב"ה שטר א' [ועי"ז] מכריעים הזכיות ואז א"ש ואין פ"ר.

ד) ועוי"ל דהנה כשמחצה עוונות ומחצה זכיות אז הם חו"ג שוה בשוה, ולכן הגם כי מצד החסד הי' נמשך שזה זכאי מ"מ מדת הגבורה מעכבת, ומצד הגבורה הי' נמשך להיפך, רק שמדת החסד מעכבת. אבל מדה"ר נותנת מקום גם למדת הגבורה, כי הן אמת שסיגל מחצה עוונות וראוי להענישו ע"ז, מ"מ צריכים לרחם עליו שמ"מ עשה מחצה זכיות כו', והרי היא נותנת מקום למדת הגבורה, לכן אין מדת הגבורה מעכבת כלל, ולכן ארז"ל הלכה כדברי המכריע, והיינו מפני כי המכריע נותן מקום לשניהם, ועמ"ש מזה בד"ה ביום השני דחה"ש. וכ"ז הוא בחו"ג ות"ת דאצי' כו', אבל מצד י"ג מדה"ר הקב"ה חוטף שטר אחד מהעבירות בכדי שיכריעו הזכיות כו', וא"כ אין מקום להענישו כלל. והזוכה לבחי' זו הוא העוסק בתומ"צ, כי הנה ע"פ שכלו יהולל איש שהנהגת המדות הוא ע"פ השכל, ולכן אם עוסק בתורה כל היום וכל הלילה מזדככים מדותיו ג"כ להיות מעביר על מדותיו, ולהיות בעיני עצמו כשיריים ומותר בעולם, או לסגל מצות ומע"ט מחצה

תמו

לכה"פ כו', ועי"ז נמשך לו להיות נושא עון כו'. וגם ע"י י"ג מדות שהתורה נדרשת נמשך בחי' י"ג מדה"ר כמ"ש הה"מ נ"ע, ולכן כשהזכיר משה תיקון הראשון מי"ג מדה"ר, נאמר לו ק"ו שהיא מדה הראשונה מי"ג מדה"ר כו', וא"כ ע"י יג"מ שהתורה נדרשת ממשיכים יגמה"ר. אך הכלי לזה הוא מי שמשים עצמו כשיריים, אז בודאי יעבור על מדותיו ופועל אצלו לימוד התורה על הנהגת המדות להיות ע"פ שכלו יהולל איש לעבור על מדותיו או סיגל מצות ומעש"ט המחצה עכ"פ, ולכן נמשך לו יגמה"ר להיות נושא עון ועובר על פשע. וע' בעמה"מ שער דיקנא קדישא פ"ה מענין תיקון הראשון דמי אל כמוך כו', ומענין נושא עון בפ"י משער הנ"ל, ומענין עובר על פשע בפי"א שער הנ"ל, ומענין לשארית נחלתו בפי"ב ובפי"ג.

קיצור. כשמחצה עוונות ומחצה זכיות, אזי חו"ג שוה, מ"מי הת"ת נותן מקום למדת הגבורה, אבל מצד יגמה"ר אין מקום להענישו כלל, והזוכה העוסק בתורה כי ע"פ שכלו יהולל, וכשעוסק בתורה מרגיל מדותיו לעבור על מדותיו, או לעשות זכיות להתנהג בדרך הטוב והישר, וגם כי יג"מ שהתורה נדרשת שרשן מיגמה"ר.

ה) בר"ח שער האהבה פי"א כ' והנה מדת החסידות בכלל הוא להיותו מתנהג בכל עניניו לפנים משורת הדין כאומרו בגמ' לאו משנת חסידים הוא זה, כי צריך לעשות לפנים משורת הדין, ומדה זו היא ממדותיו ית' שע"י מתנהג עם בריותיו כדכתיב כי חפץ חסד הוא וכן נוצר חסד ורב חסד. ואפ"ל כי ע"י שהאדם מתנהג לפנים משורת הדין עי"ז ממשיך המשכת יג"מ הרחמים, ע"י שכובש את יצרו לבלתי שמוע לו לעשות לחבירו כדין כו', וזהו ענין אחד עם מי שאינו מעמיד על מדותיו, שכשאינו מעמיד על מדותיו, מתנהג לפנים משורת הדין כו' ומשים א"ע כשיריים כו', כי הנה ארז"ל על מה חרבה ירושלים על שהעמידו דבריהם על דין תורה, שלא נהגו לפנים משורת הדין, ולכן מדה כנגד מדה לא נהגו עמהם ג"כ לפנים משורת הדין ונמשך הדין עליהם על חטאם וחרבה ירושלים, אבל אם היו מתנהגים עפ"י מדת לפנים משורת הדין אז היו ממשיכים מבחי' י"ג מדה"ר והי' נמשך להיות נושא עון ועובר על פשע לבלתי תחרב, ונמצא כי הם בעצמם פשעו והחריבו במה שלא כבשו את יצרם להתנהג לפנים משורת הדין, ועד"ז כל אדם כשמעמיד דבריו על דין תורה לבלתי יתנהג לפנים משורת הדין אזי מאבד עצמו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אבל כשמנהיג עצמו לפנים משורת הדין, ממשיך מבחי' יגמה"ר להיות נושא עון ועובר על פשע כו'. וע' בד"ה וירא ישראל

תמז

שלא נדפס בסופו, מענין מארז"ל במד"ר ע"פ נצב לריב ה' כשהוא דן את ישראל דן אותם בעמידה ומפשר בדין כו'.

קיצור. בר"ח שמדת שמדת החסידות להתנהג לפנים משוה"ד שעי"ז ממשיכים מבחי' יגמה"ר, וזהו על מה חרבה ירושלים על שהעמידו דבריהם על ד"ת, מדה כנגד מדה, ועד"ז כאו"א כו'.