שיר השירים כו'

תמז

בס"ד.

שיר השירים אשר לשלמה, וארז"ל במד"ר שה"ש שיר למי שעשאוני שיורים לעולם, להבין פי' וענין שיורים אלו.

הנה כתיב והי' שארית יעקב כטל מאת ה', פי' וענין שארית זו כמ"ש מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו וארז"ל לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו היינו למי שמשים עצמו כשיריים. ולכאו' אינו מובן מפני מה דוקא למי שמשים עצמו כשיריים הלא הסליחה נמשך ממקום גבוה מאד שהוא למעלה ממקום הדקדוק ולמה דוקא למי שמשים עצמו כשיריים כו', ובאמת יש ד' חילוקי כפרה שהי' ר"י דורש, א"ל שלשה הן ותשובה עם כל אחת מהן (יומא דפ"ו ע"א), שזה ג"כ אינו מובן כנ"ל שהסליחה נמשך ממקום גבוה מאד כמ"ש במ"א.

והענין הוא דהנה המקובלים הראשונים שלפני האריז"ל קראו למדת החסד בשם גדולה, והאריז"ל והנמשכים אחריו קורים מדת החסד בשם חסד. והענין הוא דהנה חסד הוא בחי' חסד דאברהם, שהחסד הוא מחמת הביטול כמ"ש ואנכי עפר ואפר, והיינו שהחסד שלו הי' מצד שהי' בבחי' ביטול מאד לכן הי' נותן כל הטוב לזולתו ואינו משייר לעצמו כ"א ניזון מהשיריים מחמת שהוא בעצמו אינו תופס אצלו מקום כלל, לכן אומר לעצמו מה אני שאשייר לעצמי הטוב הלזה ובאמת פחות ערכי מזולתי שהוא יותר חשוב ממני, לכן הוא נותן לזולתו ולעצמו אינו