הודו להוי' קראו כו'

מ

ך"ז. בס"ד, ש"פ ויצא.

הודו להוי' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, הנה פסוקים אלו הם בדה"י א' ט"ז, ועד ולנביאי אל תרעו ישנם בתלים סי' ק"ה רק יש שינויים בקצת תיבות, ובנוסח התפלה הם כמו שהם כתובים בדה"י. ואיתא בילקוט מלכים א' רמז

מא

קפ"ח בשם סדר עולם שכל השנים שהי' הארון ביריעה תיקן דוד שיהו אומרים זה המזמור, ובתמיד של שחר היו אומרים מהודו להוי' עד ובנביאי אל תרעו, ובתמיד של בין הערביים היו אומרים מן שירו להוי' עד והלל להוי' כו'. וכן הובא בב"י סי' נ' בשם א"ח ובטור סי' נ"א. וצ"ל מהו שייך פסוקים אלו להארון, וגם צ"ל מה שתקנו לומר אותם קודם פסוד"ז וק"ש כו'.

הנה הפרות שהוליכו את הארון כתיב וישרנה הפרות בדרך וארז"ל במד"ר פ' וירא ס"פ נ"ד שהיו מהלכין בישרות והפכו פניהם כלפי הארון ואמרו שירה, איזה שירה אמרו יש בזה כמה דיעות, ר' אליעזר אומר הודו להוי' קראו בשמו כו', ובגמ' ע"ז פ' אין מעמידין דף ך"ד סע"ב יש ג"כ הרבה דיעות איזהו שירה אמרו הפרות, ור' יוחנן דידיה אמר שאמרו ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו (בישעי' סי' י"ב ד') והיינו השיר דלע"ל.

ב) ולהבין זה, הנה הפרות הובילו את הארון מפלשתים לבית שמש כמ"ש (שמואל א' וא"ו י"ד) והעגלה באה אל שדה יהושע בית השמשי ותעמוד שם כו'. ופי' בית שמש, שמש הוא בחי' שם הוי' כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים, ששם הוי' נק' שמש שכמו בשמש הנה זיו השמש בטל בשמש בתכלית הביטול ואינו תופס מקום כלל, ומה שאצלינו למטה הנה אנו רואים שהזיו מאיר לארץ ולדרים עליה זהו מפני כי למטה לא נמצא בחי' גוף כדור השמש עצמו כ"א הזיו, לכן גם הזיו הוא נחשב אצלינו לדבר חשוב שמאיר כו', אבל למעלה בגוף כדור השמש עצמו הנה הזיו הוא בטל בתכלית ואינו עולה בשם כלל. וגם כי אין בהשמש שום שינוי כלל אם מאיר הזיו א"ל, ועד"ז יובן למעלה בבחי' שם הוי' שנמשל לשמש שבבחי' שם הוי' אין שום שינוי ח"ו, וע"ז נאמר אני הוי' לא שניתי בין קודם שנבה"ע לאחר שנברא העולם, וכל השתלשלות העולמות הם כאין ואפס אצלו ית' ובטלים כזיו השמש בשמש כו', והיינו מפני כי כל השתל' העולמות הם רק מבחי' זיו והארה כו', וגם מבחי' זיו דשם הוי' לא הי' יכול להיות התהוות העולמות ליש כו', כ"א רק ע"י שם אלקים שהוא מסתיר על שם הוי' וכמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים שכמו שאנו רואים בגשמיות שמחמת ריבוי בהירות השמש אין הנבראים יכולים לקבל אורו כ"א ע"י הנרתק שזהו מ"ש לשמש שם אהל, וגם אפי' בהזיו

מב

שמאיר ע"י הנרתק אין יכולים להביט בו כ"א ע"י זכוכית המסתיר כו', רק שע"י הנרתק יכולים עכ"פ לקבל הזיו. וככה עד"ז יובן למעלה בבחי' הוי' אלקים, ששם אלקי' מסתיר ומעלים על האור דשם הוי', אמנם ההסתר הוא בשביל הגילוי כי בלא ההסתר דשם אלקים לא הי' ביכולת הנבראים לקבל כלל (שהיו בטלים ממציאותם), וע"י ששם אלקים מסתיר על שם הוי' לכן הם יכולים לקבל ההארה המאיר משם הוי' ע"י שם אלקים, וזהו וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקי' כולא חד בלא פרודא כו', כי עיקר הגילוי דשם הוי' הוא ע"י שם אלקים דוקא.

ג) וזהו ענין בית שמש, שמש הוא בחי' שם הוי', ובית הוא בחי' שם אלקים שהוא בית לשם הוי' כו'. ובעבודה (בדרך פרט שם הוי' ושם אלקי') הנה שם הוי' הוא בחי' ביטול אמיתי איך דכולא קמי' כלא חשיב, והכלי לבחי' ביטול זה הוא בחי' ביטול היש, כי כשיש בחי' ביטול היש יוכל אח"כ לבוא לבחי' ביטול אמיתי כו'. וזהו כמ"ש ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, וכתיב יהיב חכמתא לחכימין, שלכאו' צ"ל מאחר שהם חכם לב למה הם צריכין לבחי' חכ'. אך הענין הוא דבחי' חכם לב הם בחי' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם שהוא בחי' ביטול היש, וכשיש בחי' זו דביטול היש אזי נתתי חכמה הוא ביטול אמיתי כח מ"ה כו'. והנה הפרות הובילו את הארון לבית שמש, והיינו כי הארון הוא ג"כ בחי' ש' הוי' ואלקים, כי על הארון כתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ, והיינו בחי' ש' אד', ואד' ואלקי' הם בחי' א' כנודע, והלוחות שהיו בארון הם בחי' שם הוי' שכתיב בהם אנכי הוי' אלקיך, ולכן הובילו הפרות הארון והלוחות לבית שמש כי הם בחי' ומדרגה אחת כו'. וזהו שהשיר שלהם הוא הודו להוי' קראו בשמו הוא ג"כ ב' בחי' אלו הוי' ואלקים, כי קראו בשמו הוא ש' אלקים, ולכן אומרים זה קודם התפלה כי שמו"ע מתחילים אד' שפתי כו' שהוא בחי' שם אד', ועיקר התפלה הוא להמשיך שם הוי' וזהו שאומרים ברוך אתה הוי', ובק"ש אומרים הוי' אלקינו שהוא ג"כ ב' בחי' אלו הוי' ואלקים, וגם פסוד"ז שייך לתפלה שהרי ארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ולכן תיקנו לומר הודו כו' קודם פסוד"ז.

מג

ד) והנה הפרות כשהובילו את הארון הפכו פניהם כלפי הארון ואמרו שירה הודו להוי' כו', פי' הודו יש בו ב' פירושים הא' לשון הודאה, הב' לשון זיו. והיינו כי בבחי' שם הוי' שהוא בחי' ביטול אמיתי דכולא קמי' כלא חשיב א"א להיות בבחי' השגה כ"א בבחי' הודאה שהגם שאינו מבין בבחי' השגה והבנה איך דכולא קמי' כלא חשיב אעפ"כ הוא מודה שהאמת הוא כן כו'. הב' הוא לשון זיו כמו כסה שמים הודו, וכתיב הוד והדר לפניו, וכמו לשון שארז"ל נתן ההוד למשה, וע"ד מ"ש ונתת מהודך עליו, שפי' לשון הוד הוא זיו והארה. ובאמת ב' הפירושים אמת שע"י ההודאה לבחי' ד"ע עי"ז ממשיך הארה בש' הוי', וזהו הודו להוי' קראו בשמו להמשיך גם בבחי' שמו, וזהו ע"י בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו כו', והיינו כי כדי שיהי' חיבור הוי' ואד' צ"ל נמשך מבחי' הגבוה יותר, וזהו שנמשך הארה בשם הוי' ועי"ז נעשה חיבור הוי' ואד' כו'. וזהו גדול העונה אמן יותר מן המברך, כי המברך ממשיך בחי' ש' הוי' כמו שאומרים ברוך אתה הוי' פי' שיתברך ויומשך ש' הוי', אבל העונה אמן פי' אמן הוא גימ' הוי' אד' הוא יותר גדול מהמברך, להיות כי ע"י אמן בחי' הודאה כמו אמן כן יאמר הוי' עי"ז ממשיכי' בש' הוי', וזהו הודו להוי' שע"י ההודאה ממשיכים בש' הוי' מבחי' ש' הוי' דלעילא הוא שם הוי' דע"ק, וגם זהו ע"י בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו. ועמ"ש במ"א בד"ה והי' מדי חדש בחדשו ע"פ מ"ש בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ע"ב שיחוד שמשא וסיהרא זהו ע"י שנמשך מעתיקא קדישא.

הודיעו בעמים עלילותיו, שמה שתפסו הפלשתים את הארון הי' בכדי שיגוף ויכה הארון בהם כו', כי עת אשר שלט האדם באדם הוא לרע לו כו' כמ"ש

מד

במ"א, ועד"ז הוא מה שיאמרו לע"ל ג"כ שיר זה כמ"ש (בישעי' י"ב ד') ואמרתם ביום ההוא הודו להוי' כו'.

ה) והנה בזהר פ' ויקהל איתא ששיר זה הוא שיר השמש, שנפש השמש אומר שירה הודו להוי', והיינו מפני שאנו רואים שכל השפעת האור הוא מהשמש וגם הצמיחה נמשך מהשמש כמ"ש ממגד תבואות שמש, ולכן בדורות הראשונים עובדי הבעל היו עובדים להשמש שמפני שהבינו שההשפעה נמשך מהשמש רצו להמשיך בחי' זו, לכן שיר השמש הוא הודו להוי' כי באמת השמש הוא רק משלוחי ההשפעה והוא כגרזן ביד החוצב בו, לכן אומר הודו להוי' כו'. ושייך פסוקים אלו לאומרם קודם התפלה, כי זמן ק"ש הוא ג' שעות וזמן תפלה הוא ד' שעות, אמנם הנה זהו שלא יאוחר מן זמן זה, אבל וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, ויש בזה דיעות אם היו קורין ק"ש קודם הנץ החמה ושמו"ע בנץ החמה או שגם ק"ש היו קורין כאשר הנץ החמה (ועיין בתוספות ביומא דף ל"ז ע"ב ד"ה אמר אביי), והיינו מפני כי ייראוך עם שמש כתיב, פי' שצריך לחבר בחי' יראה הוא בחי' ק"ש קבעומ"ש לבחי' שמש הוא בחי' שמש הוי' כנ"ל, ולכן קודם ק"ש מקדימין לומר שיר השמש שהוא הודו להוי' כו', בכדי שיהי' מובן שלא לבחי' השמש בעצמו ח"ו, כ"א לבחי' שמש הוי' כו'.

וא"ו) שירו לו זמרו לו, וצ"ל כפל הלשון שיר וזמרה, הנה כתיב זמירות היו לי חוקיך וארז"ל בסוטה דל"ה סע"א דוד זמירות קרית להו ונענש דוד ע"ז, ולכאו' צ"ל הלא כתיב ובלילה שירה עמי שדרשו רז"ל זה על התורה כמארז"ל כל העוסק בתורה, בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום הרי כי ד"ת נק' שיר, ומפני מה נענש דוד על שקראן זמירות שמהו ההפרש בין זמירות לשיר כו'. אך הענין הוא דבאמת יש ב' בחי' שיר וזמרה וכמ"ש בשבת מזמור שיר ליום השבת והיינו מפני כי עיסקא דשבתא כפול, וההפרש שבין שירה לזמרה כי זמרה הוא במאנא משא"כ שירה הוא בפה, שז"ע ההפרש בין שיר המלאכים לשיר דנשמות

מה

בג"ע, ששיר המלאכים נק' בשם זמרה, לפי ששרש המלאכי' הוא מבחי' חיצוניות הכלים, ולכן יש להם גופים, רק שהגוף שלהם הוא רק מב' יסודות אש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ולכן במלאכים נאמר וצדקתך ירננו צדק מלכותא קדישא, ששרש השגתם הוא רק בבחי' מל' בחי' ואתה מחיה את כולם בחי' חכמה תתאה, שמשיגים רק שורש התהוותן שהוא מבחי' חיצוניות הכלים, ולכן השיר שלהם שה"ע הביטול שלהם נק' בשם זמרה שהוא בכלי לפי ששרשן הוא מבחי' חיצוניות הכלים. וזהו ג"כ מה שנק' בשם בהמות וחיות פני ארי' ופני שור כו', לפי ששרשם מבחי' מל' שם ב"ן. משא"כ נש"י הם בחי' אדם וכמ"ש אדם אתם וארז"ל אתם קרוים אדם כו' שהוא בחי' מ"ה בחי' ביטול לעצמותו, והיינו מפני כי שרשם הוא מבחי' פנימיות הכלים, ולכן שיר הנשמות בג"ע שהם בלא גופים נק' בשם שיר, שענין השיר הוא מצד בחי' הביטול לעצמותו ית' ולכן נענש דוד על שקרא ד"ת בשם זמירות, כי באמת ד"ת הם בחי' שיר כו'.

ז) (וביאור ענין מה שנענש דוד המלך ע"ה על אומרו זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, דהנה פי' זמירות כו' שדוד שיבח את התורה במה שכל חיות העולמות וקיומם תלוי בדקדוק א' מד"ת כמו עד"מ ע"י הקרבן עי"ז נעשה עליות העולמות מסוף כל דרגין עד רכ"ד וכנודע ממ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שע"י עליות הקרבן מתעלים כל העולמות, הנה כ"ז הוא כשהקרבן הוא כשר, אבל אם נמצא בו איזה פסול כמו כשקיבל הדם בשמאל, או שלא בכלי שרת או שארי דברים הפוסלי' לא נעשה שום עלי' כלל, או עד"מ ע"י תפילין ממשיכים להיות הקב"ה מניח תפילין שה"ע המשכת מוחין לז"א שנמשך בחי' זו מרכ"ד עד סוף כל דרגין, שנמשך המשכת אלקותו ית' ע"י בחי' מצות תפילין וכדומה, הנה כ"ז כשלא נמצא פסול בהתפילין, אבל אם נמצא בהם איזה פסול לא יומשך כלל ע"י הנחתם כו', א"כ תלוי כל חיות וקיום העולם בדקדוק א' מד"ת, וזהו שאמר דוד בעת

מו

צרתו זמירות היו לי חוקיך כו', שהי' משתבח במעלת התורה שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת ע"כ הי' משתעשע מאד מלימוד וקיום המצות, ואעפ"כ נענש ע"ז כמארז"ל בסוטה דל"ה ע"א דוד זמירות קרית להו הריני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של רבן יודעין ששכח לפי שעה מ"ש בבני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, והוא הוביל את הארון בעגלה.

והענין הוא דהנה כתי' ראיתי והנה מגילה כתובה פנים ואחור, והיינו שיש בחי' פנים ואחור בתורה, ומה ששיבח דוד זמירות כו' שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת זהו לגבי בחי' אחור שבתורה שזהו בחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה. אבל בחי' פנים שבתורה ע"ז נאמר ואהי' אצלו שעשועים, אצלו דוקא, שהוא בחי' שעשועי המלך הקב"ה בתורה שהיא מיוחדת במאציל ב"ה, שז"ע שאמרו בזהר אורייתא וקוב"ה כולא חד, ובידיעת עצמותו יודע את התורה, וכמ"ש אלקים הבין דרכה וכתי' לא ידע אנוש ערכה, ולכן נענש בשכחה לפי שעה, שהשכחה היא מבחי' אחוריים כנודע, ושכח שהלוחות צריכים לשאת בכתף בכדי לייחד ולחבר את הכתפיים שהם בחי' אחוריים אל עבודת הקדש היא בחי' ח"ע בבחי' פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמ"ש כתובים משני עבריהם וכמארז"ל בירושלמי דשקלים שלא הי' בהם פנים ואחור).

ח) והנה באמת צריכים לחבר ב' הבחי' שיר וזמרה יחד, שז"ע שהמלאכים אין אומרים שירה עד שיאמרו ישראל למטה וכמ"ש מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה יחד כולם קדושה כו' (וכמארז"ל בחולין דצ"א סע"ב ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנא' (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלקים, כוכבי בקר פי' רש"י ישראל המשולים לכוכבים), והיינו שגם בבחי' זמרה יומשך מבחי' שיר שהעיקר הוא שיומשך גם בבחי' חיצוני' כו'. והנה בשבת יש ב' הבחי' שיר וזמרה, שבת דמעלי שבתא הוא בחי' זמרה, כי אז הוא בחי' ההעלאה משית יומין דחול והעלי' הוא בבחי' חקל תפוחין קדישין בחי' מל' לכן נק' בשם זמרה כנ"ל. אבל שבתא דיומא הוא בחי' שיר כי ההעלאה הוא בבחי' עצמותו ית' דהיינו בבחי' חכ' ששם שורה אוא"ס. ובכ"ז יובן ענין מה שאמרו זה לפני הארון בעת שהי' ביריעות, כי הארון הוא בחי' אדון כל הארץ דהיינו בחי' ש' אד', והלוחות שהיו בארון הוא בחי' ש' הוי', ולכן אמרו לפניו ב' הבחי' שיר וזמרה כו' וזהו שירו לו זמרו לו.

שיחו בכל נפלאותיו. פי' שיחה כי הנה כתיב אדם לעמל יולד וארז"ל איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, פי' עמל שיחה הוא בחי' עשרה מאמרות ונק' שיחה לפי שהם מילין דהדיוטא ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא כו',

מז

ופי' שיחו בכל נפלאותיו פלא הוא בחי' שלמעלה מבחי' השתלשלות, והיינו שיומשך תוס' אור מבחי' פלא גם בבחי' עמל שיחה דהיינו עשרה מאמרות כו'. ובעבודה בנפש האדם פי' שיחו בכל נפלאותיו הוא שאפילו השיחה של כל היום לבד זמן התפלה יהי' ג"כ בכל נפלאותיו דהיינו בגדולת הבורא כו'.

ט) התהללו בשם קדשו, וצ"ל מ"ש התהללו שהוא ל' נפעל, דהול"ל הללו בשם קדשו כמ"ש הללו עבדי הוי' הללו שם הוי', ולמה נאמר כאן התהללו. הנה כתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך, ויש בזה ב' פירושים, הא' שע"י שה' אלקי לעולם אודך, פי' ע"י ההילול ושבח שמשבח האדם להבורא ית', עי"ז גורם להיות יזמרך כבוד ולא ידום שה"ע נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך, פי' הב' שע"י שנהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך. גורם שגם באדם יומשך ההילול והשבח. ולכן דוד המלך ע"ה אמר כל ספר תהלים שהוא רק שבחי הבורא ית', מפני כי דוד הי' מרכבה לבחי' מדת המל' שהוא בחי' נהורא תתאה קארי תדיר כו' נמשך עי"ז שגם דוד הי' עיקר עבודתו בהילולים ושבחים כו'. וזהו מה שאנו מקדימי' קודם שמו"ע אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך שפי' הפסוק שאד' שפתי תפתח ופי האדם יגיד פי' ל' המשכה, תהלתיך שיהי' כעונה אחר הקורא, והיינו מפני שכאשר למעלה נהורא תתאה היא בחי' מל' קארי תדיר גורם עי"ז שגם האדם יגיד הילולים ושבחים של הבורא ית'.

יו"ד) ובכ"ז יובן מ"ש וישרנה הפרות בדרך, שלכאו' צ"ל הלא הפרות היו גשמיי' ואיך הי' ביכולתם לומר שירה, אך הענין דהנה הפרות בעת שנשאו את הארון היו דוגמת המרכבה שהחיות נושאות את הכסא, שהם נושאות ומנושאות, פי' הגם כי החיות הם הנושאים את הכסא, אבל באמת הנה הכח והעוז שיהיו יכולים לשאת את הכסא נמשך להם מבחי' כסא עצמו שהכסא היא נותנת כח ועוז בהחיות (וכמ"ש בלק"ת פ' תצא בד"ה כי תצא הראשון פ"ד וז"ל שהרוכב על הכסא נושא את נושאיו). וזהו נושאות ומנושאות, פי' הגם שהם נושאות אבל באמת הם מנושאות שהכסא נושא אותם, רק שבתחלה צ"ל אתעדל"ת וע"י אתעדל"ת נמשך אתעדל"ע מבחי' הכסא שיהיו מנושאות כו', וכמו בארון שארז"ל ארון נשא את נושאיו שהגם שבני קהת נשאו את הארון אבל באמת הנה הארון נשא אותם כו'. ועד"ז יובן בענין השירה שאמרו הפרות בעת שנשאו את הארון, כי הנה הארון הוא בחי' אדון כל הארץ שהוא בחי' הכסא כו', והפרות הגם כי היו גשמיות מ"מ הנה שרשם הוא

מח

מבחי' פני שור שבמרכבה, לכן בעת שנשאו את הארון נתן הארון בהם כח שיוכלו לומר שירה כו'.

ועד"ז יובן ענין התהללו, שבאמת ההילול והשבח שאדם משבח להקב"ה הנה הכח ע"ז נמשך מלמעלה, רק שצ"ל תחלה אתעדל"ת, ובאתעדל"ת אתעדל"ע נמשך כח ועוז שיוכל לשבח כו'. וזהו מה שארז"ל רפ"ב דברכות השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, פי' אתה הוא אותיות מאל"ף ועד תי"ו וה' מוצאות הפה בחי' דיבור העליון והוא בחי' כנס"י שנק' אתה כמ"ש בזח"ב דף ק"ד ע"א ור"פ ויגש ור"פ ואתה תצוה, ובחי' אתה הוא המוציא מפיך כו', ואמרו שאין חיוב לאדם בתפלה רק שישמע ויתבונן מה שאתה הוא כנס"י מוציא מפיו, ולכן נאמר התהללו לשון נפעל כי הכח הזה נמשך מלמעלה כו'.