להבין ענין אוא"ס כו'

תנב

בס"ד.

להבין ענין אור א"ס, אור א"ס נקרא השפעת הכח והחיות ממנו ית' (עיין בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו), שיכול הכח הזה להחיות עולמות אין קץ וע"כ נק' אין סוף. ונקרא אור ולא שפע, לפי כי אני ה' לא שניתי, שאין במהותו ועצמותו ית' שום שינוי והתפעלות מהמשכת ההארה להחיות את כל העולמות, זהו כמשל אור השמש (וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי בענין כי הוא צוה ונבראו, ובת"א בד"ה וקבל היהודים). וכן כשהנשמה מתלבשת בהגוף ממילא הגוף נעשה חי, ואינה צריכה להתעסק להחיות את הגוף ע"ד שפע, ולכן זהו ג"כ משל לאור והארה (ועיין מזה בתוס' לק"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ושם פ"ג), וגם כמו שהמתכות מתחמם מחום התנור או מהאש שזהו ממילא.

ב) ועוד טעם שנקרא בשם אור ולא בשם שפע, להיות כי בדבר רוחני אין שייך התפשטות והתכווצות דהיינו הסתלקות, כ"א גילוי והעלם, כמו כח הראי' שבעין כשאינו רואה מחמת שסותם העין או אפי' כשיש קלקול בהעין, אין שייך לומר שנסתלק כח הראי' אלא שהוא שם בהעלם, כי בדבר רוחני לא שייך הסתלקות והתפשטות מקום גשמי דאינו בגדר מקום רק שייך העלם וגילוי (וע' בלק"ת בהביאור ע"פ שוש אשיש פ"א, וע"ש מ"ש משא"כ הרוחני אין תופס מקום מצד עצמו

תנג

רק שנתפס ונקלט בגדר מקום כו' ע"ש, ולכן אפילו שצמצם שכינתו בין שני בדי ארון, וחוץ לבהמ"ק אינו שורה הרי נתפס האור בגדר מקום, אין זה רק המשכה מההעלם אל הגילוי דהלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואין הפי' שסובב ומקיף מלמעלה כו' ע"ש, ובסש"ב פמ"ח ובסידור בד"ה אני לדודי) ולכן נקרא אור.

ג) והנה מבחי' האור א"ס הי' יכול להתהוות עולמות אין קץ וגם הי' יכול ליאצל ולהמשיך רבוא רבבות ספירות עד אין קץ, ומה שנאצל רק יו"ד ספירות זהו ע"י הצמצום שהי' בהאור, שעי"ז נתהוו רק ע"ס שהן ד' עולמות אבי"ע (והן ג"כ ד' אותיות הוי' יו"ד חכ' ואצי', ה' בינה ובריאה כו', ועיין מענין צמצום זה בת"א בד"ה תוספת ביאור ע"פ יביאו לבוש מל' דקנ"ד ע"ב ובד"ה פתח אליהו דף כ"ד ובד"ה להבין מ"ש באוצ"ח פ"ה. והנה ענין צמצום זה ביאר האריז"ל, אמנם לא דבר חדש הוא, כי חכמי הקבלה שמקודם ביארו זה גופא בלשון אחר וכמ"ש בספר עה"ק ח"א פ"ח בשם הראשונים וז"ל אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו כו' והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות כו', וגם בזח"ג נשא קל"ד א' האי חוטא יקירא קדישא כו', הרי שכל הקדושות עליונות נמשכים רק ע"י בחי' קו וחוט לבד והיינו ענין הצמצום ואח"ז נמשך רק קו וחוט כו').

ותכלית הבריאה היא העוה"ז השפל ושיהי' דירה בתחתונים (עיין בהרמב"ם בהקדמה לפי' המשניות בדפוס אמשטרדם הוא דצ"ה סע"ג דע כי

תנד

הקדמונים חקרו חקירה עצומה כו'), אף שעדיין אינו מובן מהו המכוון מזה גופא (וע' במד"ר פ' נשא ר"פ יו"ד ע"פ שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראו כמ"ש ועלי תשוקתו, ועיין מד"ר פ' תצוה ס"פ ל"ו ע"פ למעשה ידיך תכסוף), עכ"פ זהו המכוון שיהי' התקשרות והתחברות העולם לא"ס ב"ה (הג"ה, ענין התקשרות זהו מדת יסוד בחי' צדיק יסוד עולם ועמ"ש ע"פ ובו תדבקון בסדור בהביאור ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו, עכ"ה). והתקשרות והתחברות זו היינו ע"י תורה ותפלה שהם העלאה והמשכה והוא בחי' חסדים וגבורות, וכמשל שני אנשים אחד עומד בהר ואחד בבקעה שחיבורן יחד הוא או ע"י שהתחתון עולה וזהו ענין תפלה שנק' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, או ע"י שהעליון יורד וזהו ע"י התורה וירד ה' על הר סיני כו'. וזהו ענין נעוץ סופן בתחלתן, היינו ע"י הרצוא שבתפלה, ונעוץ תחלתן בסופן ע"י התורה (וע' מענין נעוץ סופן וכו' בלק"ת סד"ה כי תצא דרוש הראשון, ומכללות ענין נעוץ תחלתן בסופן דוקא בבה"ז ר"פ בראשית בד"ה כשושנה כו', ובד"ה וד' פקד את שרה, ובהביאור ע"פ ששים המה מלכות בלק"ת בשה"ש דרוש הראשון, ושם ג"כ ענין אור זרוע לצדיק, ובאג"ה ד"ה איהו וחיוהי וזהו ג"כ ע"ד נעוץ תחלתן בארץ שזהו שיש בארץ דוקא כח הצומח, ובד"ה ויגש אליו יהודה בענין סוף מעשה במח' תחלה, וע' מזה ע"פ כ"א בזאת יתהלל כו' ובענין כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, ועמ"ש ע"פ יצרנהו כאישון עינו כו').

ד) והנה מזה הצמצום נתהוו רק ע"ס ג"ר וז"ת, עד"מ שכל ומדות, והם בחי' יו"ד כלים והם אבי"ע, והיינו מ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כי שרש השכל והבינה שבנבראים נשתלשל מחו"ב (ע"ד אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל

תנה

מלמעלה בת"א ד"ה פתח אליהו) ומ"מ אין ערוך להן, כי חו"ב דאצי' הם חכים ולא בחכ' ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא, וזהו אתה קדוש ושמך קדוש, אתה הוא חכ' כמ"ש בזח"ג בלק קצ"ג ב' האזינו דר"צ ע"א לפי שהיא ראשית הגילוי, ושמך בינה כו' והם קדוש ומובדל ולא בבינה ידיעא כו'.

והנה נש"י נמשכים מפנימי' הכלים והמלאכים מחיצוניות הכלים (הג"ה, עמ"ש בבה"ז ע"פ וד' פקד את שרה, שהכלים בכלל נחלקים לג' בחי' פנימי אמצעי חיצון והם בי"ע דאצי', והאורות הם ד' בחי' היינו שם הוי', ודרך כלל הם אצי' שבאצי', וג' בחי' שבכלים י"ל מחדומ"ע, וזהו שהנשמות עלו במח' כו', ועיין בבה"ז ע"פ ברכו ד' מלאכיו בלק דק"צ ע"ב בענין ההפרש בין מלאכים לנשמות, ובפ' בראשית ד"ה אעשה לו עזר, ובקו"א דסש"ב סד"ה להבין מ"ש בפע"ח דפנימי' חב"ד כו' אינו יכול להתגלות אלא ע"י הארת הכלים דוקא עכ"ל, וע"ש דזהו דוקא מבחי' הכלים שהנשמות נמשכים מהם, ובאג"ה סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה כו' בענין הספירות גבי ובחינת עצה זו נקרא נצח והוד כליות יועצות וגם תרין ביעין כו', הרי כל זה הוא פנימיות נצח והוד ולא חיצוניותן כי חיצוניותן הם הרגלים עצמן, וזהו ענין שהנשמות נלקחו מפנימיות הכלים כו', וע' בד"ה ושמתי כדכד מענין נשמה שנתת בי טהורה היא. והנה במ"א נת' שהכלים יש להן שורש גם למעלה מהאור וע' מזה בתו"א בהביאור ע"פ וקבל היהודים גבי והדרך השני בפי' שהקדימו נעשה לנשמע, גם בד"ה תוספת ביאור ע"פ יביאו לבוש מל' דקנ"ד ע"ג שהכלי נעשה מהכאת או"מ באו"פ כו') והמלאכים יש להם גוף משני יסודות אש ורוח, ונשמה השגה ואומר קדוש וברוך בהשגתם בחי' סובב וממלא ואין להם תורה לפי שנמשכו רק מחיצוניות הכלים (ע' בלק"ת פ' בהעלותך ד"ה ראיתי והנה מנורת זהב כולה פרק ד', ובת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו) אבל הנשמות נמשכו מפנימיות ומ"מ הכל מבחי' יו"ד כלים הנ"ל (ועמ"ש סד"ה שוש אשיש בענין וככלה תעדה כליה שהם נשמות הצדיקים,

תנו

וע' במד"ר פ' בראשית פרשה יו"ד ע"פ ויכולו השמים והארץ מפרש ויכולו ג"כ לשון כלים).