להבין ענין שאוא"ס ב"ה הוא למעלה עד אין קץ כו'

תנו

בס"ד. (חג הסוכות, תרכ"ח).

מחדו"מ - ו"פ

חה"ס

להבין ענין שאור א"ס ב"ה הוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית (עיין בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד, דרוש השני), יש להקדים תחלה ענין בי"ע וענין אצילות, הנה עד"מ בנפש האדם יש פנימיות וחיצוניות, דהיינו השכל והמדות הם הפנימית, ומחודומ"ע הן לבושי הנפש והחיצונית, וצ"ל ענין פנימי' וחיצוני', וענין זיו שקראו חכמי הקבלה, ופלסופים קראו בשם שפע. וצ"ל תחלה ענין כח, בכחך הגדול (ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד', ובענין כל העונה איש"ר בכל כחו) וכח הוא בחי' מעשה שהוא הבחי' האחרונה מג' בחי' מחודומ"ע (וע' בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בענין על כל שבח מעשה ידיך) כמו זריקת אבן נמשך בו כח המעשה והוא בחי' חיצוניות, וכח נעלה הימנו כמו כח הכתיבה והציור שמתלבש בזה השכל (ע' בלק"ת נצבים בביאור שוש אשיש), וזהו הכל בחי' עשייה. ופנימיות יותר הוא כח הדיבור, שהרי הבהמה יש לה כח העשיי' אע"פ שאין בה כח הדבור,