להבין ענין שאוא"ס ב"ה הוא למעלה עד אין קץ כו'

תנו

בס"ד. (חג הסוכות, תרכ"ח).

מחדו"מ - ו"פ

חה"ס

להבין ענין שאור א"ס ב"ה הוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית (עיין בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד, דרוש השני), יש להקדים תחלה ענין בי"ע וענין אצילות, הנה עד"מ בנפש האדם יש פנימיות וחיצוניות, דהיינו השכל והמדות הם הפנימית, ומחודומ"ע הן לבושי הנפש והחיצונית, וצ"ל ענין פנימי' וחיצוני', וענין זיו שקראו חכמי הקבלה, ופלסופים קראו בשם שפע. וצ"ל תחלה ענין כח, בכחך הגדול (ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד', ובענין כל העונה איש"ר בכל כחו) וכח הוא בחי' מעשה שהוא הבחי' האחרונה מג' בחי' מחודומ"ע (וע' בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בענין על כל שבח מעשה ידיך) כמו זריקת אבן נמשך בו כח המעשה והוא בחי' חיצוניות, וכח נעלה הימנו כמו כח הכתיבה והציור שמתלבש בזה השכל (ע' בלק"ת נצבים בביאור שוש אשיש), וזהו הכל בחי' עשייה. ופנימיות יותר הוא כח הדיבור, שהרי הבהמה יש לה כח העשיי' אע"פ שאין בה כח הדבור,

תנז

וכן החרש שאינו לא שומע ולא מדבר יש בו כח המעשה ועכ"ז נחשב אינו בן דעת, נמצא כח המעשה נמשך מנפש החיונית ולא מנפש המדברת, וכשיש בו הדבור נחשב בר דעת, וע' בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה שמע ישראל שהקול והדבור נמשכים מאברי הנשימה שלמעלה מהפרסא שהוא חצר הכבד כו', ויש בו ג"כ חיצוניות והוא הבל הדבור וברוח פיו, ולמעלה מזה הוא הדיבור בצירופי אותיות שנמשך מהשכל כי אבא יסד ברתא, משא"כ בההבל עדיין אין בחי' אותיות ושכל וכמו בעשיי' כח הזריקה לגבי כח הכתיבה (ואף שיש הבל שלמעלה מהדבור כמו נשיקין בפנימי' הלב, זהו הבל הפנימי שמחבר המדה והמחשבה עמ"ש על מאמר הזח"ג פ' תזריע דמ"ז ע"ב בענין שבעה הבלים שאמר שלמה, ועיין בלק"ת פ' במדבר בד"ה ביאור ענין שעורה ושם פ"א גבי פי' וענין הבל ר"ל התפשטות חיות הנפש כו'). והנה למעלה מהדבור ופנימי יותר זהו המחשבה, וגם במחשבה יש פנימיות וחיצוניות כמו עומק המח' נחשב פנימיות לגבי סתם מחשבה. ולמעלה מהמחשבה זהו המדות, כי המחשבה היא רק לבוש ואפשר להחליף המחשבה, משא"כ המדה קשה להחליפה וצריך יגיעה רבה לבטל המדה, ולמעלה מהמדות זהו השכל. והנה המחשבה נק' ונהר יוצא שנובע תמיד מהשכל ע"י המדות, ומשם יפרד י"ל כשנמשך בהדבור.

ב) והנה הגם שמבואר בסש"ב שהשכל והמדות הן עצמיות הנפש, היינו לגבי מחודומ"ע נקראו השכל והמדות עצמיות הנפש שהן עשר בחינותיה, אבל לגבי מהות ועצם הנשמה גם השכל והמדות נק' רק לבושים (וכמ"ש מזה בלק"ת פ' ויקרא בד"ה ולא תשבית מלח), כי בעצם ומהות הנשמה אין שייך שכל ומדות כלל (ר"ל לא מערך השכל ומדות שמאירים בגוף, וע' בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן בפי' משכיל לאיתן). אך ההפרש בין מחדומ"ע שנק' לבושים ובין השכל והמדות, זהו כמו ערך הלבושים גשמיי' לגבי הגוף שהוא ג"כ רק לבוש להנשמה המלובשת בו, ועכ"ז הוא מתאחד בתכלית עם הנשמה וכנ"ל שהמדות אהוי"ר הם

תנח

נוגעים בעצמות ומהות הנפש, משא"כ הלבושים שיכולים להחליפם (ועיין מזה בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו, ובפ' יתרו בד"ה זכור ושמור דרוש השני, ובלק"ת סוף שה"ש בביאור כי כאשר השמים החדשים).

ג) ועתה י"ל ההפרש בין אור לשפע, כי שפע כמו השפעת שכל יש שינוי והתפעלות בהמשפיע ואף בעצם הנשמה, משא"כ בבחי' אור כמו אור השמש ואור הנר, לכן למעלה התהוות ע"ס הוא רק ע"י הארה ולא בבחי' שפע (וא"כ אינו כמו הנשמה בשכל ומדות שלה שמאירה בבחי' שפע), ואף שבחכ' מאיר יותר זהו מצד מעלת כלי החכ'. והנה אצי' נק' גופא ובי"ע נק' לבושים (ואצי' שזהו גופא היינו עד"מ ג' שכליים וז' מדות שהם כמשל הגוף, ובי"ע היינו ג' לבושים מודומ"ע), שבאצי' איהו וגרמוהי חד כמו יחוד הנשמה עם הגוף, והוא ענין דאפיקת עשר תקונין כו' וההוא נביעו איהו נשמתא לגופא כו', והיינו שאצי' זהו ע"ס שהם ג' שכליים חב"ד וז' מדות, וכבר נת' שהשכל והמדות הם נק' עצמיות ופנימיות לגבי מחודומ"ע שנק' לבושים וחיצוניות.

ד) והנה מבי"ע הנק' מודומ"ע והם לבושים משם נמשכים נשמתא לבני נשא, כמאמר לבושין תקינת לון דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא, ומבי"ע משתלשל עד הגלגלים והמזלות שהם המשפיעים לעוה"ז הגשמי, ויש שרים שר של מים שר של אש כו', והם מבחי' עשיי' שמקבלים מכח המעשה כמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על כל שבח מעשה ידיך (שכח המעשה הוא למטה מכח הדבור, ואף שבאמת בדבר ה' שמים נעשו י"ל ע"ד שיש אותיות הכתב שהן למטה מאותיות הדבור, וכמו שארז"ל חרש המדבר מתוך הכתב דינו כחרש ולא כפקח, הרי הכתיבה למטה מהדבור, עד"ז יובן ענין אותיות המחיה עולם העשי' נק' מעשה ידיך, וזהו לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו הפסיק בין יצי' לעשי' וכמ"ש מזה בד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון.

וזהו ענין שאוא"ס מאיר למטה עד אין תכלית שהרי מחיה גם הרע שגרוע מהדומם כו' (והיינו כנ"ל שבכח העשיי' יש ג"כ כמה מדרגות פנימיות וחיצוניות כו'). וענין למעלה עד אין קץ, כי גם אצי' נק' גופא, והתהוות אצי' הוא רק

תנט

ממל' דא"ס שמעצמות המאציל לא הי' אפשר שיתהווה האצי' כי אין ערוך בין אצי' להמאציל יותר ממה שאין ערוך בין העשי' לאצי' (שזהו כערך מודומ"ע לגבי השכל שיש ערך לעשי' לגבי השכל שהרי השכל מתלבש במוח גשמי, וע' מזה בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ענין אחד ואהבת, משא"כ האצי' שהוא החכ' לגבי המאציל אין ערוך וע' מזה ג"כ בסדור בהביאור ע"פ אתה הצבת גבי ל"ג בעומר) לכן התהוות האצי' רק מבחי' מל' דא"ס שהוא בחי' שמו כו'.

ה) וזהו שנמשך רק קו וחוט, אבל בחי' עיגולים הוא שמקיף את האצי' והעשיי' בהשוואה אחת, והיינו שבחי' עיגולים שרשו בחי' העיגול שלמעלה מהקו שממנו נמשך השתלשלו' העולמות אבי"ע כו', וזהו נק' למעלה עד אין קץ, פי' למעלה מבחי' אצי' שהוא ראשית ההשתל', לכן מקיף את האצי' ואת העשי' בהשוואה א', והיינו למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית (וע' בת"א בהביאורים ע"פ יביאו לבוש מל'. ואפ"ל פי' עד אין קץ, כי הנה יעקב בריח התיכון הוא המבריח מן הקצה אל הקצה ופי' בת"א סד"ה בכ"ה בכסלו וז"ל ומאחר שיש קצה בראש וקצה בסוף הרי יש לו בחי' גבול, ולכן נאמר מי יקום יעקב כי קטן הוא, שהוא בחי' קטן לגבי אוא"ס ב"ה, עכ"ד, והיינו בחי' השתל' ע"ס דיושר והקו"ח שיש קצה בראש וקצה בסוף סיום הקו וע' בד"ה ויושט המלך לאסתר בענין ותגע בראש השרביט כו', אבל בחי' העיגול שמקיף את הקו מראשו עד סופו בהשוואה א' זהו בחי' למעלה עד אין קץ, שאין שייך שם ראש וסוף כו', וע' עוד בת"א בד"ה וארא אל אברהם דצ"א סע"ד מענין למעלה עד אין קץ, ודצ"ב ע"א גבי הרי הוא רם ונשא רבבות מדרגות עד אין קץ וסוף מגדר הקצוות גשמיות ורוחניות, ואפ"ל למעלה עד אין קץ היינו למעלה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע).

והנה סדר התפלה להתבונן ולהעמיק בדברים הנ"ל היטב ויתמרמר בלבו איך שהוא רחוק מאד מאור פני מלך חיים כי הוא מאד למטה, וע"י העוונות שהוא הרע הוא ביותר למטה כנ"ל סעי' ד' בפי' למטה עד אין תכלית, ועי"ז יעורר רחמים רבים על נפשו כדכתי' בצר לך ומצאוך, וע"י רח"ר יוכל להמשיך גם מבחי' למעלה עד אין קץ כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. וזהו שאומרים בתפלה ברוך אתה, כי ברוך הוא לשון בריכה והמשכה מן מקור החיים שיומשך ויתגלה אורו למטה אלינו שיהי' לנוכח עד שיראו בראיי' חושיית איך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, והיינו כיון שהוא מקיף אצי' ועשי'

תס

בהשוואה א', ע"כ מבקשים שיהי' ברוך ונמשך מבחי' למעלה עד אין קץ גם למטה שיהי' מאיר בעשיי' כמו באצי', ועמ"ש בת"א סד"ה ראה ריח בני, אך הברכה היא בתוס' וריבוי ההמשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלו' כו', ועמ"ש בענין על שלא ברכו בתורה תחלה, ומ"ש ע"פ שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שיומשך הברכה בבחי' קדוש בוא"ו מבחי' קדש.

וגם זהו ענין מודים אנחנו לך ע"ד כי אל דעות שיש ב' דעות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ונת' לעיל פי' למעלה עד אין קץ ופי' למטה עד אין תכלית, והנה הב' דיעות הם קודם התפלה, אבל אח"כ בתפלה שנתגלה אור א"ס ב"ה איך הוא למעלה עד אין קץ, לכן אנו אומרים מודים אנחנו לך שהוא כפי דעה העליונה, והיינו תפלה לשון חיבור שמתחברים הב' דיעות. וההפרש בין ברכה להודאה, כי ברוך הוא חכמה והחכמים נק' עיני העדה בחי' ראיה, והודאה מבחי' בינה עד הוד אתפשטת ובינה הוא שמיעה ואין דומה שמיעה לראי' שכשרואה הדבר א"א כלל לעשות ההיפוך כו', ובדרוש ל"ג בעומר נת' שיש הודאה שלמעלה מברכה י"ל ע"ד מודים אנחנו לך ויברכו שם כבודך וברכו את ה', הגם שנתבאר שהברכה מלמעלה מסדר ההשתל' היינו מאור א"ס שלמעלה מהקו ומ"מ הוא מבחי' שמו מל' דא"ס כנ"ל, אבל בעצמותו ממש אין שייך רק הודאה כו'.

ו) והנה תכלית העבודה כו' [היא שישליך נפשו מנגד ויבטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה כדכתי' אליך הוי' נפשי אשא כו', וירצה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה לדבקה בו ולא להיות נפרד ח"ו. והנה העצה היעוצה לידבק באוא"ס ב"ה הוא ע"י עסק התורה כו' כי אורייתא מחכמה נפקת]. ומ"ש ע"י התורה י"ל כי התורה מחכמה ובחכ' שורה א"ס אע"ג שחכמה כלי כנ"ל ס"ד, מ"מ כמו בנשמה אף שהיא למעלה משכל ומדות עכ"ז השראתה בהשכל כמ"ש בהביאור ולא תשבית ובד"ה וידבר דעשה"ד פ"א, ונק' המאור שבה ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה בשביל כנ"י אף בלא אתעדל"ת ע"ד טל תורה, אבל כשאדם יחידי עוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ועד"ז תפלת הרבים לגבי תפלת היחיד שע"י תפלת הרבים נמשך למטה, משא"כ ע"י תפלת היחיד נשאר למעלה (י"ל כדי שיומשך למטה צ"ל ההמשכה מלמעלה יותר כמו

תסא

המגביהי כו' המשפילי כו', לכן בחי' דרשו ה' בהמצאו בעשי"ת הוא בבחי' רבים בכל קראנו אליו).

וזהו ענין מעשה ר' חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשיב זיקא כו' בגמ' פ"ז דב"מ לבר מגוהרקא דר"ח דמנפשי' סליק בלא עזר המלאכים, ע' בה"ז בלק דק"צ ע"ב שיש מעלה במלאכים ששרשן מחו"ב והנשמות שרשן מזו"נ, לכן מצד זה הם מעלים הנשמות כו', ואפ"ל דוגמת והחיות נושאות בחי' הכסא כמראה אדם כו', גם ע"ד קחו מאתכם תרומה זח"ב ויקהל דקצ"ז ע"ב שהם מעלים המל' כנס"י וע"ש בבה"ז, או ע"ד שמט"ט מעלה תפלות כנס"י, כי המלאכים הם רוחניים ששרשן מחו"ב שנק' עילאין, וזו"נ נק' תתאין, לכן אף הנשמות שנק' בנים למקום צריכים שהמלאכים יעלו אותן כיון ששרשם מזו"נ. אך יש נשמות הנק' אחים וריעים ששרשן ג"כ מאו"א בביאור ע"פ יונתי בחגוי ביאור השני, ולכן הם אינם צריכים למלאכים, וזהו ענין ר"ח ובניו שהיו דוגמת האבות, ובמ"ע אופן רל"ח שזהו ענין ובגפן שלשה שריגים חולין צ"ב א', והאבות י"ל חב"ד. כי חב"ד נק' אבות, ולכן יהודה וחזקי' דוגמת מיכאל וגבריאל גבי כדכד פ' הספינה דע"ה ע"ב, ולכן א"צ למלאכים כי יש בו ב' הבחי', ועוד כי מעלת המלאכים והחיות נושאות כו' והרי האבות עצמן הן הן המרכבה מרכבתא עילאה ועד"ז ר' חייא ובניו שהם דוגמתן כו' כנ"ל.

והנה יפה שיחתן של אבות מתורתן של בנים, לפי שהאבות הן הן המרכבה ודבר גדול מעשה מרכבה ולכן תפלת ר"ח ובניו הי' עד"ז.