ביאור על סיום המאמר שלפנ"ז כו'

תסב

בס"ד. ביאור על סיום מאמר אוא"ס למעלה עד אין קץ.

ר"ח ובניו כו' רגיש עלמא

להבין בתוס' ביאור מארז"ל בב"מ דפ"ה ע"ב, אליהו הוי שכיח במתיבתא דרבי יומא חד נגי לי' א"ל מ"ט כו' א"ל עד דאוקימנא לאברהם כו' סברי תקפי' ברחמי ומייתא לי' למשיח בלא זמניא, וא"ל איכא דוגמתין בעוה"ז א"ל ר"ח ובניו, גזר רבי תעניתא ואוקמי לר"ח ובניו לפני התיבה כיון שאמר משיב הרוח נשיב זיקא, מוריד הגשם ואתא מיטרא, כשהגיע למחי' המתים רגש עלמא כו'. ולכאו' צ"ל היתכן שר"ח ובניו לא התפללו ביחיד והלא היו מתפללים בכ"י, ומדוע בכל יום כשהתפללו לא פעלו שירד המטר ויחיו המתים, ואם זהו מצד מעלת הצבור, הלא גם הצבור מתפללי' בכ"י ומדוע אינם נענים מיד, ע"כ צ"ל שזהו מצד מעלת ר"ח ובניו וכמו שאמר אלי' שהם דוגמת האבות, ועכ"ז הם בעצמם לא היו ממשיכים א"ל ע"י כח הצבור שהיו שלוחי' מהצבור כו'.

ולהבין כ"ז צ"ל מ"ש יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שיש ב' בחי' בתורה הא' היא בבחי' מטר והב' הוא בחי' טל, וענין ההפרש בין מטר לטל, כי המטר הוא ע"י ואד יעלה מן הארץ והשקה כו', והיינו שזהו כמו באתעדל"ת אתעדל"ע, שע"י שהאידי' עולים מן הארץ ומתקבצים לעננים ואח"כ יורד מהם הגשם, אבל ענין הטל הוא בחי' אתעדל"ע שלא ע"י אתעדל"ת, והיינו שהוא בחי'

תסג

אתעדל"ע שבחי' אתעדל"ת אינה מגעת לשם כלל, ולכן טל לא מיעצר שהרי אלי' שאמר חי ה' אם יהי' טל ומטר הנה על המטר פעל משא"כ על הטל, והיינו להיות כי הטל הוא מבחי' גבוה ששם אינו פועל אתעדל"ת כלל.

ועפ"ז יובן ההפרש בתורה במה שנמשלה למטר ולטל, דהגם שבכלל ההפרש בין תורה לתפלה שהתפלה היא מלמטלמ"ע והתורה הוא מלמעלמ"ט, מ"מ גם בבחי' התורה יש מה שהוא בבחי' אתעדל"ת אתעדל"ע, והיינו כמארז"ל כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שבחי' זו היא באתעדל"ת אתעדל"ע, ולכן יש בזה חילוקי מדרגות וכמארז"ל עשרה שיושבין ועוסקי' בתורה, ומנין אפי' חמשה, ומנין שלשה ומנין אפי' אחד שיש חילוקי מדריגות עד שצ"ל מנין שלשה ואחד, דאם לא הי' הפרש כלל לא הי' שואל מנין ששכינה שרוי' ביניהם כו', ונמצא כי בחי' זו היא באתעדל"ת אתעדל"ע. אבל יש בחי' בתורה שאינה בבחי' אתעדל"ת כלל, והיינו משארז"ל שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שבחי' זו אינה באתעדל"ת כלל שהוא מה שהקב"ה משפיע בתורה בשביל כלליות נש"י, שאם בחי' זו הוא ג"כ כענין הקב"ה קורא ושונה כנגדו מהו ענין ג' שעות ראשונות דוקא, הלא כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וזה לומד בעת זה וזה לומד בעת אחר ונמצא שכל היום הקב"ה קורא ושונה כנגדם, ומה גם כי מצות התורה היא והגית יומם ולילה, ונמצא כי כל היום וכל הלילה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ומהו ענין מה שג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה.

אך הענין יובן בהקדם מ"ש זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, וארז"ל בסוטה דל"ה ע"א שנענש דוד המלך ע"ה ע"ז, דהנה פי' זמירות שדוד שיבח את התורה במה שכל קיום וחיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת, כמו עד"מ ע"י הקרבן עי"ז נעשה עליות העולמות מסוף כ"ד עד רכ"ד, וכנודע ממ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שע"י עליות הקרבן מתעלים כל העולמות הנה כ"ז הוא כשהקרבן הוא כשר, אבל אם נמצא בו איזה פסול כמו כשקיבל הדם בשמאל או שלא בכלי שרת או שארי דברים הפוסלים לא נעשה שום עלי' כלל, או עד"מ ע"י תפילין ממשיכים להיות הקב"ה מניח תפילין שה"ע המשכת מוחין לז"א שנמשך בחי' זו מרכ"ד עד סוכ"ד, שנמשך המשכת אלקותו ית' ע"י מצות תפילין וכדומה, הנה כ"ז כשלא נמצא פסול בהתפילין, אבל אם נמצא בהם איזה פסול לא יומשך כלל ע"י הנחתם כו', א"כ

תסד

תלוי כל קיום וחיות העולמות כולן בדקדוק א' מד"ת, וזהו שאמר דוד זמירות היו לי חוקיך כו', שהי' משתבח במעלת התורה שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת ע"כ הי' משתעשע מאד מלימוד וקיום המצות, ואעפ"כ נענש ע"ז כמארז"ל בסוטה דל"ה דוד זמירות קרית להו הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין ששכח לפי שעה מ"ש בבני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, והוא הוביל את הארון בעגלה.

והענין הוא דהנה כתיב ראיתי והנה מגילה כתובה פנים ואחור, והיינו שיש בבחי' מעלת ומדריגת התורה בחי' פנים ואחור, ומה ששיבח דוד את התורה מה שכל חיות וקיום העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת זהו לגבי בחי' אחור שבתורה שזהו בחי' נובלות חכ' שלמעלה תורה, אבל בחי' פנים שבתורה ע"ז נאמר ואהי' אצלו שעשועים, אצלו דוקא, שהוא בחי' שעשועי המלך הקב"ה בתורה שהיא מיוחדת במאציל ב"ה, שז"ע שאמרו בזהר אורייתא וקוב"ה כולא חד ובידיעת עצמותו יודע את התורה, וכמ"ש אלקים הבין דרכה, וכתי' לא ידע אנוש ערכה, ולכן נענש בשכחה לפי שעה שהשכחה היא מבחי' אחוריי' כנודע, ושכח שהלוחות צריכים לשאת בכתף בכדי לייחד ולחבר את הכתפי' שהם בחי' אחוריים אל עבודת הקדש שהוא בחי' ח"ע בבחי' פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמ"ש כתובים משני עבריהם וכמארז"ל בירושלמי דשקלים שלא הי' בהם פנים ואחור כו'. היוצא מזה שיש בחי' בתורה שהוא למעלה מאתעדל"ת.

והנה בחי' זו היא בחי' טל תורה, והוא בחי' טל שעתיד להחיות בו את המתים, והנה ארז"ל בכתובות דקי"ג ב' כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט הגירסא טל תורה, פי' אור תורה כי הנה בתורה יש בחי' אור הגנוז והיינו בחי' אור שנברא ביום ראשון גנזו הקב"ה לצדיקים לע"ל והיכן גנזו, גנזו בתורה, ובחי' אור זה הוא מבחי' ז"ת דע"ק, והיינו כי העולם נברא באופן שלא יהי' מיתה כלל, רק ע"י חטא עה"ד נקנסה מיתה על אדה"ר. ומ"מ הטל שעתיד להחיות בו את המתים זהו מבחי' גבוה יותר, והיינו כי הגם שבבחי' אור ז' הימים לא הי' מיתה, מ"מ בכדי שיוכל להחיות המת צ"ל נמשך מבחי' הגבוה יותר, והיינו מבחי' ג"ר דעתיקא, וזהו ענין טל שעתיד להחיות בו את המתים, והנה מאן דנפיל מדרגי' אקרי מית וע"י בחי' הטל הנ"ל יתקבצו כל הניצוצות שנפלו כו', אך הזוכה לבחי' טל תורה זהו המשתמש באור תורה היינו שע"י לימודו בתורה המשיך בחי' אור הגנוז שבתורה, שלזה כוונו מה שארז"ל כל המשתמש באור תורה היינו בחי'

תסה

אור הגנוז כו', אור תורה מחייהו הוא בחי' טל תורה שהוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא כו'.

והנה קודם התפלה התקינו לומר פסוק אד' שפתי תפתח, וארז"ל שזהו כגאולה אריכתא דמיא, ולכאו' צ"ל מפני מה התקינו לאומרו שיצטרכו לתרץ שזהו כגאולה אריכתא, אך הענין הוא דהת"י תרגם ע"פ אד' שפתי תפתח באורייתא, ופי יגיד תהלתיך היינו שזהו הבקשה שגם בתפלה יומשך כמו בתורה, שהגם שהתפלה היא מלמטלמ"ע, מ"מ יהי' גם בתפלה כמו בבחי' התורה, והיינו גם בחי' טל תורה הנ"ל, ולכן אנו מבקשים שפי יגיד תהלתיך יגיד הוא ל' המשכה כעונה אחר הקורא כו'.

וביאור הענין צ"ל תחלה שורש ענין התפלה, דהנה שרש ומקור התהוות עולמות הנבראי' בע"ג הנה מקור הראשון להם הם בחי' כלי המדות, והיינו כמ"ש בעה"ק שא"ת שאוא"ס הוא בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו, והגבול הנמצא ממנו ראשון הם כלי המדות, והיינו שהם שורש ומקור לבחי' הגבול כו', והנה אם ע"פ הגבלת הכלים נמשך מניעת המטר וכדומה כו' צריך לעורר ר"ר מבחי' שגבוה מבחי' המדות, והלא אין ערוך לך שהרי כלליות השתלשלות העולמות אינם נחשבים אפי' כטפה מים כו'.

וענין ההעלאת מ"ן שע"י התפלה יובן ממש"נ במ"א בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, שהוא כמו שמביאים למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדריגת המלך דכתיב לב מלכים אין חקר, וע"י הדבר חדש ממשיך לב המלך כמו ע"י צפור המדברת, הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה יותר רק אין זה דבר חידוש שהאדם הוא מדבר, אבל מצד החידוש שגם הצפור שהיא בעל חי תדבר עי"ז ממשיך לב המלך ויעורר אותו להיות נפנה לבקשה הנמוכה של ההדיוט שאינה בערך לב המלך המרומם ומתנשא מערך מעלת האדם השפל המבקש מאתו איזה דבר. וכמו"כ יובן למעלה שהרי כלליות השתלשלות העולמות דבי"ע אינו ערוך כלל לגבי אוא"ס מהותו ועצמותו ית' ולא אפי' כטפה לגבי ים אוקיינוס, שהרי אר"י יכולני לשער כמה טיפות יש בים שנמצא יש איזה ערך, וגם הטפה היא מהות אחד עם המים שבים, אבל נבראי' לגבי הבורא ית' הם אין ערוך ממש, ושרש התהוות והנהגת עולמות הנבראים הוא ע"י כלי המדות דאצי' הנק' ז"א, וכמאמר אלי' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו' כולא לאחזאה

תסו

איך מתנהג עלמא, וע' במאה"ז ע"פ והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו כהדין טיקלא כו' בזח"א פ' וירא דק"ט ע"א, והת"י מפרש בתחבולותיו בחוכמתי' יעו"ש באורך, וע' פרש"י ז"ל באיוב סי' ל"ז ע"פ והוא מסיבות, וכיון שלפום עובדיהון דב"נ נמשך מניעת ההשפעה מחמת שלא אכשיר דרי צריך המתפלל לעורר ר"ר מבחי' שלמעלה מהמדות שיומשך ההשפעה, ואיך יגיע לזה, הלא אין ערוך לך וכנ"ל, אלא שזהו ע"י רשפי אש ובירור הנה"ב, שגם הנה"ב ישוב לאהבת ה' וכמארז"ל בכל לבבך בשני יצריך, וזהו ע"י הקדמת שתים לפניה לפני ק"ש שאומרים והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול איך שהאופנים הם בטלים לאוא"ס ב"ה, ועי"ז מתעורר גם הנה"ב כי שרשו משמרי האופנים כו', וע"י ההתבוננות איך שהשרש ומקור שלו בטל עי"ז יגיע גם לו בחי' הביטול להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

והעלאה והתעוררות זו היא כמשל הנ"ל מצפור המדברת שע"י הדבר חידוש מעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט, כמו"כ עיקר העלאת מ"ן תלוי באתעדל"ת של נש"י דוקא המלובשי' בגופים, הגם שמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד משי"ב בלי הפסק אומרים ביראה קדוש, גם בדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על הוי' לאין קץ, משא"כ למטה שיש מח"ז רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת, ויש לה הפסק כו', אך בשביל החידוש שבזה שהרי כח האדם להיות מדבר נלקח מאכילה ושתי' ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות וכן כמה מניעות כמו מניעת הקור וכדומה, דבר זה יקר מאד בעיני ה' וכמשל צפור הנ"ל, לכן עי"ז מעורר רחמים רבים להיות נמשך יהי רצון, רצון חדש שיהי' רופא חולים ומברך השנים, וע' בלק"ת בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים ובת"א בד"ה מזוזה מימין, מענין מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, שענין הכתר הוא בחי' יהי רצון. והנה הכתר עושים מאבנים טובות, ואותיות התפלה הוא בחי' אבנים כנודע מענין מ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים כו', וכשהתפלה היא באהוי"ר אז האבנים הם אותיות התפלה הם אבנים טובות וראוים לעשות מהם כתר ועטרה, אמנם מ"מ דבור האדם הם אותיות גשמי', לכן ע"י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון מזככי' האותיות, כי המלאכים הם רוחנים, והדבור שלהם הוא כערך המחשבה שלנו וע"י המלאך המקבל התפלה מזדככת התפלה מגשמיות לרוחניות ע"י המלאך ההוא, והנה גבוה מעל גבוה עד עולם העליון שבו משכן מט"ט והוא קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל להיות נמשך יהי רצון רצון חדש שיומשך ההשפעה כו', וז"ע ההעלאת מ"ן שע"י התפלה.

תסז

והנה כ"ז יוכל גם היחיד להגיע, אבל בתפלת הצבור הנה ארז"ל ומנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנא' הן אל כביר לא ימאס, פי' שהגם שע"פ אתעדל"ת לא יוכל להגיע לבחי' זו מ"מ אינו מואס בתפלתן ונותן להם, אמנם בכדי להגיע בתפלתן למעלת ומדריגת בחי' טל תורה לזה התקינו לומר פסוק אד' שפתי תפתח בתורתיך ופי יגיד ל' המשכה שיהי' התפלה כעונה אחר הקורא, ואז יוכל גם בבחי' התפלה להגיע ולהמשיך כמו ע"י בחי' התורה כו'. והנה בד"כ ההפרש בין תורה לתפלה שהתפלה היא חיי שעה ותורה היא חיי עולם, וכמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו ונתן לנו תורת אמת, ולכן בד"כ ההמשכה שנמשכה ע"י התומ"צ מעשיות הוא להוסיף אורות באצי', אמנם תוס' זה נשאר טמון וסתום בעולם האצי', כמשל השפע צדקה שכבר ניתן מן המשפיע רק שהיא סגורה בתיבה שיש בה מנעול וא"א לפותחה וליקח מה שבתוכה, הרי השפע ניתנה בשלימות מן המשפיע רק שהמקבלי' א"א ליקח אותה מפני ההסגר, וא"כ לא יקרא הסגר זה בשם צמצום כלל מאחר שכבר הופרשו מיד הנותן והם כבר מונחי' הפקר לכל מי שירצה בהם כו', אך ענין ההסגר הוא אסיפת וקיבוץ השפע להיות שמורה וצפונה דוקא, אין הכוונה בזה מניעת השפע אדרבה הוא חסד אמיתי לתועלת המקבל שימצא מנוח לאחר זמן כשיצטרך אלי' אז ימצא מנוח לנפשו, ונמצא כי נתינת השפע בתיבה זו היא יותר חסד מאם היו נותנים לו מיד ליד כו', וה"ז כמו שהתחכם יוסף הצדיק ועשה חסד גדול בקיבוץ התבואה בכמה שנים, שלכך נאמר עליו ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ, שלכאו' מהו המעלה כ"כ במה שהוא משביר בר. אך הענין הוא דעיקר המעלה הוא במה שקיבץ בר הרבה בעת שהי' בנמצא הרבה מאד עד שלא הי' נחשב למאומה וסגרם באוצרותיו למען אשר ימצאו מנוח לנפשם לעת שיצטרכו לזה, וה"ז כדמיון הצדקה הסגורה בתיבה כו' כנ"ל. אמנם הנה ענין התפלה הוא חיי שעה היינו ההשפעה שנצרכת לשעה, וא"כ מההכרח שתרד השפע מיד ולא שתתעכב להיות בדרך הוספת אור באצי' כ"א שתרד לבי"ע לצורך חיות וקיום הנבראי', שז"ע חיי שעה היינו בחי' החיות שנמשך להחיות הנבראים כעת בבחי' הוה כו'.

ועפ"ז יובן ענין מה שכשהעמידו את ר"ח ובניו לפני התיבה המשיך בקשותיו מיד עד דרגיש עלמא כשאמר ברכת מחי' המתים כו', והיינו כי ר"ח הי' נשמה

תסח

דאצי' והיינו כמארז"ל בב"ב דע"ה פליגא בה תרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל ואמרי לי' תרי אמוראי ומנו יהודה וחזקי' בני ר"ח, והיינו שהאמרי לי' מוסיפי' שהפלוגתא אינה בבריאה היינו במלאכים מיכאל וגבריאל דבריאה, כ"א שהפלוגתא הוא באצי' והיינו יהודה וחזקי' בני ר"ח שהם דוגמת האבות אברהם ויצחק, וכמו שאמר אלי' שהם דוגמתן בעוה"ז, ור"ח עצמו הי' דוגמת יעקב, ולכן כמו שיעקב הי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה כמו"כ על ר"ח ארז"ל לבר מגוהרקי' דר"ח דמנפשי' סליק בלי עזר המלאכים, להיותו בחי' ומדריגת בריח התיכון, וכמו שהאבות עשו הכנה למ"ת כמו"כ ר"ח עביד דלא תשתכח תורה מישראל, ולכן אמרו עליו כמה גדולים מעשה חייא כו'. ולכן ע"י שאמר אד' שפתי תפתח בתחלת התפלה גרם שע"י תפלתו יומשך כמו ע"י התורה, והיינו בחי' טל תורה שהוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא, ולכן כשאמר ברכת מחי' המתים רגש עלמא להיות בחי' תחה"מ גם בלא זמניא. ומ"מ ר"ח כשהתפלל בפ"ע לא פעל שיומשך תחה"מ, להיות כי ברכת תחה"מ היא אינה משאלת צרכיו לכן גם אצל ר"ח ובניו מאחר שאינה משאלות צרכיהם המשיכו בחי' זו ע"ד הוספת אור באצי', ולזה כשעשו אותו שליח צבור אז נעשה גם בחי' כלליות התחי' בחי' צרכיו לכן כשהתחיל ברכת מחי' המתים רגש עלמא שיומשך התחי' גם בלא זמנה כי נעשה בבחי' צרכיו שיופעלו להיות נמשך למטה מטה כו', שבחי' זו היא דוקא כשנעשה שליח מכלליות נש"י, דהנה כתיב ראשיכם שופטיכם זקניכם, שחשיב שם עשרה בחי' והיינו כנגד ע"ס, וכשנתכללו כולם ועשו את ר"ח ובניו שלוחים בגינם אז המשיך מבחי' הכתר בחי' טלא דנטיף מע"ק להחיות המתים היינו להעלות כל הניצוצות שנפלו בשבה"כ ולכן רגש עלמא כו', ובחי' זו היו יכולים ר"ח ובניו דוקא להיותם דוגמת האבות, ולכן הגם כי היו נשמות גבוהות כמו רחב"ד שהי' מתפלל על החולים כו', היינו נשמות שהם ממדריגות אלי' שם ב"ן יכולים להפוך הצירופים ולשנותם להחיות החולים כו', אבל נשמת ר"ח ובניו שהי' דוגמת האבות היינו בחי' שם מ"ה לכן הי' ביכולתם להמשיך תחה"מ ע"י תפלתם כו'.