במד"ר מעשה בגוי כו'

תעח

בס"ד, שמחת תורה ך"ח.

במד"ר פ' תבא, מעשה בגוי אחד ששאל את ריב"ז, א"ל אנו יש לנו מועדות ואתם יש לכם מועדות, אנו יש לנו קלאנדא סטרנליא וקרטיסים ואתם יש לכם פסח עצרת וסוכות, איזה יום שאנו ואתם שמחים, א"ל ריב"ז זה יום ירידת הגשמים מנין שנא' לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו מה כתיב אחריו מזמור הריעו לאלקים כל הארץ. ולכאו' צ"ל מהו חכמת ריב"ז שהשיב לו שביום הגשמים כולם שמחים. וגם צ"ל הלא אנו מזכירים הגשמים בשמע"צ שזהו מה שמתחילין בשמע"צ לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, ובשמע"צ נאמר עצרת תהי' לכם שמשמע לכם דהיינו שהגשם שייך לכם דוקא, וא"כ איך אמר שכולם שמחים. וגם צ"ל מה הי' המס"נ של יעקב על הברכות שבירכו יצחק שהם מטל השמים ומשמני הארץ, הלא לעשו בירך ג"כ בברכות אלו דוקא כמ"ש הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל.

הנה ידוע משארז"ל כנס"י שאלו שלא כהוגן ויבא כגשם לנו והקב"ה השיבם כהוגן אהי' כטל לישראל, אשר גם בזה צ"ל מפני מה שאלו כנס"י שלא כהוגן במה ששאלו ויבוא כגשם לנו הלא גם אנו שואלים ומבקשים הגשם שהוא מה שאומרים משיב הרוח ומוריד הגשם. אך הענין הוא דהנה נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחת בי שבכדי שתבוא הנשמה בי דהיינו למטה בגוף צריכה לירד בד' מדרגות שכמו שהיא למעלה היא בחי' טהורה היא שזהו נשמה שנתת בי כמו שהיא באצי' טהורה היא, ואח"כ ירדה בבחי' בראת שהוא בחי' הבריאה ואח"כ יצרת בחי' היצירה ואח"כ נפחת בי הוא כמו שירדה בעשי' ונתלבשה בגוף, וזהו ההפרש שבין עשי' לנתינה, נתינה היא כמו שהיא באצי' נשמה שנתת בי טהורה היא, וכשירדה בעשי' היא בבחי' נפחת. ועיקר הירידה הוא להיות בחי' התשובה, ועיקר ענין התשובה הוא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה דהיינו להחזיר בחי' הנשמה לבחי' טהורה כמו שהיא בבחי' נתת וזהו והרוח תשוב כו' אשר נתנה דהיינו בחי' נתת בי, והתשובה היא להיות

תעט

ואד יעלה מן הארץ שפי' ואד הוא בחי' אתכפי' ואתהפכא עד שיחזירה אל האלקים אשר נתנה.

והדרך איך יהפוך לבו הוא בשומו ללבו מ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע ובחרת בחיים. ולכאו' צ"ל מ"ש ובחרת בחיים מי לא יבחר בחיים שצריך אזהרה ע"ז ובחרת בחיים, אך הענין הוא דהנה חיים אין הפי' החיים של ע' שנה, אלא חיים הוא בחי' חיי נצחי, והמות הוא ההיפוך, והאזהרה ובחרת בחיים לבחור בחיי נצחי.

והענין הוא דהנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם כו' איש לא נעדר, וצ"ל מה שמצוה הנביא וראו מי ברא האיך רואים מי ברא (בל"א עש זעט זיך ניט), ובתרגום מפרש וראו מי ברא אלה ודחלו מן קדם דברא כו', אך פשוטו של מקרא הוא וראו ל' ראי' וא"כ צ"ל כנ"ל. אך הענין דהנה נודע בלשון חכמי המחקר דהבורא ית' אינו לא הוה ולא נפסד ח"ו, והנבראים הם הוים ונפסדים שהרי אנו רואים שבכלל כל הנבראים הם הווים ונפסדים, ויש ברואים שהם ממוצעים דהיינו שהם הווים ולא נפסדים, כמו השמים וצבא השמים אע"פ שהם הווים אעפ"כ אינם נפסדים כי פי' לשון נפסדים הוא שנפסדים מעט מעט ולא שנפסדים בבת אחת כ"א מעט מעט הם נפסדים עד שנפסד הנברא לגמרי, כמו האדם בעת לידתו הוא הוה ואח"כ הוא נפסד מעט עד לאחר ע' שנה הוא מת שהוא שנפסד לגמרי, ובהע' שנה שהוא חי הוא נפסד מעט מעט ואין יום א' דומה לחבירו (וכמ"ש בבחיי שבהאדם אינו דומה רגע א' לרגע שאחריו שמתייבש לחותו מעט מעט), וכמו"כ בצומח למשל האילן בעת התחלת צמיחתו הוא הוה וכאשר נתייבש הוא נפסד לגמרי אך היבישות שלו אינו בפעם אחת כ"א שנפסד מעט מעט כמו תחלה נושרים העלים ואח"כ הענפים ואח"כ מתייבש גוף האילן מעט מעט עד שנפסד לגמרי, וזהו הנק' הוה ונפסד. אבל הברואים דשמים וצבא השמים אינם נפסדים וכמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרו בירושלמי פי' בהבראם כיום הבראם, פי' כיום הבראם שהם חיים וחזקים כעת שהוא קרוב לשית אלפי שני כיום שנבראו והיינו שאינם נפסדים, ומ"ש ושמים כעשן נמלחו כו' היינו שבכלות

תפ

הזמן יחריב אותם הבורא ית', אבל הם עצמם נבראו ע"ד שלא יהיו נפסדים. ולהוציא מדעת ח"ו שהם בורא ח"ו, הא' כי הכל מודים שהבורא ית' אחד והם הרבה, הב' כי אפי' נבראים אלו שהם הווים ואינם נפסדים הם בע"ג, ואפי' השמש הוא הנברא היותר גדול מכל הנבראי' האלו שהשמש הוא קס"ז פעמים מהעולם אעפ"כ הוא בחי' בע"ג והבורא ית' הוא בלתי בע"ג, והבע"ג עם בבע"ג א"א שיתחברו שאפי' פילא בקופא דמחטא א"א לכנוס מפני כי זה בע"ג גדול וזה גבול קטן לכן מצד הגבול א"א שיכנוס פילא בקופא דמחטא וכ"ש בבע"ג עם הבע"ג, אלא שהם נבראים שהם הווים ואינם נפסדים. וזהו שהנביא אומר וראו מי ברא אלה דהיינו שמזה יכול להתבונן גדלות הבורא ית' שברא ברואים אלו שאינם נפסדים, וזהו וראו שמצד ההתבוננות איך שבנבראים אלו יש כח אלקי שאינם נפסדים מזה יובן גדולת הבורא ית'.

וזהו ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע, כי הנה באדם יש בחי' שהוא הוה ואינו נפסד, ויש בחי' שהוה ונפסד והיינו הנשמה והגוף, הנשמה היא חלק אלק' ממעל כמ"ש כי חלק הוי' עמו הרי היא הוה ואינה נפסדת והגוף הוא הוה ונפסד. וזהו ראה נתתי לפניך את החיים כו' ואת המות, כי פי' חיים הוא חיי נצחי שאינו נפסד כלל והראי' מאדם הראשון שא"ל הקב"ה ביום אכלך ממנו מות תמות ואעפ"כ חי תתק"ל שנה ואעפ"כ נק' מיתה מפני כי החיים אינן חיי נצחי. אבל פי' נתתי לפניך את החיים היינו בחי' חיי נצחי ע"ד משארז"ל בעוה"ז בעשי' לכן נקנסה מיתה, ולע"ל בנתינה יהי' חי חיי נצחי כמ"ש ונתתי רוחי בכם וחייתם היינו חיי נצחי. וזהו מ"ש ובחרת בחיים שהכתוב מייעץ ומזהיר לבחור בחיים כי לפניו ב' דרכים מחמת הנפש והגוף, לכן כתיב ובחרת בחיים בחיי הנצחי. וזהו מ"ש והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים, וצ"ל מ"ש כזוהר הרקיע וככוכבים דוקא, והיינו כנ"ל שהברואים אלו אינם נפסדים שזהו מ"ש איש לא נעדר שקאי על הכוכבים שאינם נעדרים כלל דהיינו שאינם נפסדים כו', וזהו והמשכילים שבוחרים בחיים חיי נצחי יזהירו כזהר הרקיע וככוכבים שאינם נפסדים כו' כנ"ל.

ועל ידי זה יהי' ואד יעלה מן הארץ להיות בבחי' תשובה תמיד, ולא יחפוץ כ"א לדבקה בו ית', ועי"ז יהי' אח"כ השפעת הגשם כמו בגשמיות שע"י האד העולה מן הארץ מתהוים העננים ויורד גשם כמ"ש ואד יעלה מן הארץ והשקה את כו', כן ע"י שיעלה אד זה דתשובה ירד הגשם, וענין הגשם הוא כי הנה כתי' יהי

תפא

רקיע ויהי מבדיל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע שיש מים עליונים ומים תחתונים, מים עליונים הם המקורים להשפעת תענוגים רוחני', ומים תחתונים הם מקור השפעת תענוגים גשמי'. והנה ארז"ל בפדר"א בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הארץ שותה ממים עליונים, והיינו שבזמן שעושים רצוש"מ אז הוא בחי' ואד יעלה מן הארץ כנ"ל ועי"ז נמשך בחי' הגשם מבחי' מים עליונים דהיינו שע"י האד הנ"ל נמשך ממים עליונים בחי' תענוגי' רוחני' וממילא נמשך גם השפעת הגשמים, וזהו שאנו מבקשים משיב הרוח ומוריד הגשם שמבקשים שיומשך מבחי' מים שמעל לרקיע.

ובזה יובן ג"כ המדרש שא"ל ריב"ז על מה ששאל לו הגוי, אנו יש לנו מועדים ואתם יש לכם מועדים, הנה בודאי המועדים אינם שוים שהמועדים פסח עצרת וסוכות הם מועדים לשמחה ושלהם הוא בהיפוך כו', אך איזה יום שכולם שמחים, לזה השיב לו ריב"ז זה יום ירידת הגשמים שבגשם כולם שמחים, אך באמת בזה ג"כ אינם שוים כי הם שמחים בגשם מפני השפעות הגשמי', וישראל שמחים על ההשפעות רוחני' שנשפעים מצד בחי' המים עליונים וממילא נשפע גם השפעת גשמי' כו', וזהו ששואלים הגשם בשמע"צ ובשמע"צ נא' לכם דוקא והיינו שקאי על בחי' המים עליונים שנשפע רק לכם כו'. ובזה יובן ג"כ ענין הברכות שמסר יעקב את נפשו על הברכות, והיינו כי ליעקב בירך מטל השמים הוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא, ומשמני הארץ שמן הוא בחי' חכ', או טל השמים זה מקרא, משמני הארץ זה משנה כו' לכן מסר את נפשו על בחי' אלו, אבל לעשו בירך משמני הארץ הגשמי דהיינו השפעות גשמיות כו'. וכנס"י ששאלו שלא כהוגן היינו שהיו צריכים לבקש בחי' הטל כו' וד"ל.