והוא עבר לפניהם כו'

מח

בס"ד, ש"פ וישלח.

והוא עבר לפניהם וישתחו ז"פ עד גשתו עד אחיו, הנה לעיל מיניה כתיב וישלח יעקב מלאכים כו' כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך כו' ויקח מן הבא בידו מנחה כו', וארז"ל במד"ר וישלח ס"פ ע"ה באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני א"ל הקב"ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו ח' מלכים קודם לבניך שנאמר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבנ"י. ועוד ארז"ל במד"ר פ' אמור פכ"ט ע"פ ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ע' עווקי' (פי'

מט

מדרגות מעלת הסולם), ושל מדי נ"ב, ושל יון ק"פ כו' אמר ר' ברכי' מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שר של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו יש ירידה אף לי כן, א"ל הקב"ה ואתה אל תירא עבדי יעקב אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית, לא האמין ולא עלה, אמר ר"ב ור"ח בשם רשב"י ר"מ הי' דורש בכל זאת חטאו לו ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה, א"ל הקב"ה אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא עלית עתידין בניך שיהיו משתעבדין בד' מלכיות בעוה"ז במסים כו', באותה שעה נתיירא יעקב אמר רבש"ע שמא לעולם, א"ל ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כו' ע"ש. ולכאו' צ"ל מפני מה לא רצה יעקב לעלות בסולם.

אך הענין יובן בהקדים תחלה ענין המנחה ששלח יעקב לעשו שזהו מ"ש ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, דהנה כל הקרבנות נק' בשם מנחה כמ"ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וקין הביא מפרי האדמה, וכתיב וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, הרי כל הקרבנות בכלל נק' בשם מנחה. ובדרך פרט הי' ג"כ קרבן מנחה כמו מנחת סלת ומחבת כו', ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו לכן הנה כל התפלות בכלל הם נק' בשם מנחה, ויש תפלת המנחה בפרט. והנה ארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אלי' ויאמר ענני ה' ענני כו'. וצ"ל מהו ענין תפלת המנחה בפרט שגבוה מכל שאר התפלות שלכן אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה דוקא.

ויובן זה ע"פ הקדמה דהנה נודע כי אני ה' לא שניתי כתי', ולכאו' צ"ל הלא כתיב כי ממך הכל ואיך נאמר לא שניתי, אך הנה נודע כי השתלשלות כל העולמות הם רק מבחי' זיו והארה בעלמא, הודו על ארץ ושמים, וגם מהארה זו עצמה מעצמותו ית' לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע להיותן בבחי' גילוי עולמות, כ"א ע"י השתלשלות דהיינו כשלשלת הארה והארה דהארה כו', וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה הוא הארה דהארה מהעליון ממנו כו', וגם כל בחי' עליות העולמות בשמיטין וביובלות הוא רק בבחי' זיו והארה, ויש בזה כמה מיני מדרגות זו למעלה מזו כמו עוה"ב ותחה"מ ואלף הז' יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים שהוא עילוי אחר עילוי, והכל הוא בבחי' זיו והארה כו'. וזהו מ"ש אשר שם שמות בארץ וארז"ל א"ת שמות אלא שמות, פי' שמות הוא בחי' אלף הז' כי שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, ופי' א"ת שמות אלא שמות שאף בחי' שמות דהיינו אלף הז' הוא ג"כ עלי' בבחי' שם שהוא בחי' זיו והארה בעלמא כו'.

נ

ב) והנה בבחי' השתלשלות מהארה זו יש ב' מיני השתלשלות, הא' הוא בחי' השתלשלות אור פנימי שהוא בחי' השתלשלות האורות בכלים בבחי' פנימיות שהוא לפי ערך הכלי שהכלי יכול להגבילו, ויש בחי' השתלשלות אור מקיף דהיינו שאינו מוגבל בהכלי. ויובן זה בעבודת ה' שבלב זו תפלה ברשפי אש, שכאשר האהבה באה מהתבוננות כי הוא חייך איך שהוא ית' מחיה ומהווה כל העולמות וחיותם וקיומם הוא רק מבחי' הארה בעלמא אי לזאת לא יחפוץ בבחי' הארה זו כ"א ליכלל וליבטל בעצמיות אוא"ס ב"ה, אך מחמת שאהבה זו באה מהתבוננות כי הוא חייך היא בבחי' גבול ומדה כאשר תוכל הנפש שאת לפי מזגה ותכונתה, וזהו בחי' השתלשלות אור פנימי שהאור יכול להתלבש בכלי. ויש בחי' השתלשלות אור מקיף והיינו שהאהבה באה מחמת התבוננות שישים אל לבו ויעמיק בעומקא דלבא איך שאני הוי' לא שניתי ולית מחשבה תפיסא בך כלל, דהיינו שיבין היטב איך שלית מחשבה תפיסא כו' אשר ע"כ תכלה אליו נפש כל חי להבטל במציאות ולהתכלל באחד ממש, דהיינו שעי"ז יתעורר גם במדות שהם מוגבלים בחי' אהבה בלי גבול והיינו בחי' אהבה בכל מאדך בחי' אה"ר, וזהו בחי' השתלשלות אור מקיף ע"ש כי אהבה זו הוא בחי' אהבה שא"א להתלבש בכלי לכן נק' אור מקיף, כי פי' אור מקיף שמחמת ריבוי האור אינו מתיישב בהכלי בבחי' אור פנימי כו'. וזהו שרש ענין יעקב ועשו כי עשו הי' מבחי' אור מקיף ויעקב מבחי' אור פנימי. והענין יובן כי הנה כתיב פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל, שפני השור הוא למטה במדרגה מבחי' פני הארי' שהוא אל הימין, והקשה באוה"ח מאחר שפני הארי' הוא למעלה מבחי' פני שור דפני ארי' הוא אל הימין, ומפני מה למטה הארי' הוא בחי' חיה טמאה והשור שהוא מבחי' שור שבמרכבה הוא בהמה טהורה, וידוע שכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור שיש בחי' הבדלה בין הטמא ובין הטהור, וכמו"כ הנשר שהוא מפני נשר שבמרכבה בחי' רחמים הנה למטה הנשר הוא עוף טמא. והענין הוא כי אדרבה מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה אין לו התלבשות בכלי למטה להיות גילוי בחינתו כמו שהוא למעלה בקדושה, וכמו הארי' שהוא בחי' גבורה תגבורת החיות, שזהו משארז"ל הוי רץ כצבי וגבור כארי שארי הוא בחי' תגבורת החיות במאד מאד, אך מחמת רוב התגברותו א"א להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל בקדושה וכמו בהמה טהורה, אלא ע"י נפילת האור ברפ"ח ניצוצין שבשבה"כ בג"ק הטמאות, ואז הוא בחי' חי' טמאה שמקבל חיות מנפילת הניצוצים מארי דקדושה, אבל לא בהתגלות בחי' ארי' בדרך השתלשלות והתלבשות כבבהמה טהורה רק בחי' מקיף מלמעלה והוא בחי' לבונה, ומאחר שעכ"פ חיותו שמקבל הוא מבחי' ארי' שלמעלה שהוא אל הימין לכן ארי הוא מלך שבחיות כו', משא"כ השור אף שחיותו

נא

הוא רק מפני שור שמהשמאל עכ"ז לא נפל אורו כ"כ ולכן הוא בהמה טהורה שיכולים לבררו ולהעלותו, ולכן הקרבנות הי' משור וכשב ועז דוקא שהם בהמות טהורות וכמשארז"ל במד"ר אמור פכ"ז א"ר אליעזר בן זמרא אף בקרבנות כן אמר הקב"ה שור נרדף מפני ארי עז מפני נמר כבש מפני זאב לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים הה"ד שור או כשב או עז, והיינו מפני כי השור בעצם יש לו ביטול מעט כו'.

ג) ומזה יובן שרש ענין יעקב ועשו, כי עשו הי' מבחי' התהו שקדם לתיקון ולכן הי' עשו בכור רק שמכרה ליעקב, אבל בעצם הי' עשו הבכור מפני כי שורשו הוא מבחי' התהו, אך הנה נודע שהי' שבה"כ בבחי' התהו ולכן עשו שלמטה הי' רע גמור כדוגמת הארי כנ"ל. וזהו שארז"ל במד"ר פ' בראשית מלמד שהי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן ואמר דין לא אהניא לי ודין אהניא לי, פי' שקאי על בחי' התהו ותיקון, שעולם התהו לא אהני לו מפני כי מחמת רבוי האור א"א שיהי' בחי' התלבשות האור בכלי כנ"ל במשל הארי' כ"א בדרך שבירה נעשה מזה למטה רע כו', משא"כ בחי' התיקון אהניא לו ע"ש כי עיקר המכוון הוא שיהי' בחי' היש וביטול היש כו' וכמשי"ת. וזהו בחי' יעקב יו"ד עקב היינו בחי' התיקון שהמשיך בחי' היו"ד בבחי' עקביים שיהי' בחי' ביטול היש (וזהו שבישר לעשו ויהי לי שור היינו בחי' הביטול דתיקון כו').

ולהבין מהו תופס מקום ענין ביטול היש שזהו ענין בחי' ההעלאת מ"ן שמלמטה למעלה, הלא המלאכים בטלים יותר שעומדים ברום עולם והם בטלים ממציאותם. אך הענין הוא, דהנה העלאת מ"ן היינו כמו שמביאין למלך מתנה דבר חדש בכדי שיפנה לב המלך אל בקשתו הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדריגת המלך כי לב מלכים אין חקר, וע"י הדבר חדש שמביא לו עי"ז ממשיך לב המלך שיפנה לו, כמו ע"י צפור המדברת הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה, אך מצד החידוש שהצפור תדבר עי"ז ימשיך ויעורר לב מלכים אין חקר לבקשת ההדיוט. וזהו ג"כ מה שהעלאת מ"ן תלוי באתעדל"ת דנש"י דוקא המלובשים בגוף, הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד מששת ימי בראשית בלי הפסק אומרים ביראה קדוש, וגם בדעת יותר ידברו שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על ה' לאין קץ, מ"מ אינו דבר נפלא כ"כ שהרי המלאכים נבראו עד"ז (וכמשארז"ל כלום יצה"ר יש ביניכם), משא"כ למטה בנפש האדם שמלובשת בגוף ונה"ב שיש מח' זרות רבות הטורדות

נב

ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמתעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק, אך בשביל החידוש שבזה שהרי כח זה שבאדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתי', ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות, וכן יש כמה מניעות שתלוי בגשמיות כמו מניעות הקור כו', הרי כח הדבור שלמטה שחיותו מדברים גשמיי' יקר מאד בעיני ה' וכמשל צפור הנ"ל, וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי"ע כו', ולכן כשעולה למעלה הוא דבר חידוש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים, ולכן הם המעלים מ"ן. ולכן נק' בשם מנחה שהוא ר"ת מ"ן ח' ה', פי' מ"ן הוא בחי' העלאת מ"ן בבחי' ח' מזל הח' ונוצר חסד שיומשך בבחי' ה"א כו' בהבראם בה' בראם כו'.

ד) ומעתה יובן ענין תפלת המנחה, דהנה בסדה"י פי' שבתפלת המנחה יש אתכפיא יתירה נגד תפלת השחר, כי בתפלת השחר כשהאדם קם ממטתו והוא פנוי מעסקיו אזי המח"ז אינם מונעי' כ"כ התפלה, משא"כ בתפלת המנחה שכל היום הוא טרוד בעסקיו ואעפ"כ הוא עומד נגד כל מונע ומתפלל מנחה, הנה דבר זה יקר מאד בעיני ה', ולכן אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה דוקא.

ולהבין ביאור הענין ע"ד האמת, הנה ארז"ל במשנה תפלת המנחה עד הערב, ר' יהודה אומר עד פלג המנחה, לפי שר' יהודה סובר שתפלות כנגד תמידין תקנו, שתפלת השחר היא כנגד תמיד של שחר ותפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים, וזמן תמיד של בין הערביים הוא בתשע שעות ומחצה, ופלג המנחה הוא שעה ורביע קודם הלילה, והיינו כמו ההקרבה של תמיד של בין הערביים, ורבנן דפליגי על ר"י וס"ל תפלת המנחה עד הערב עכצ"ל דס"ל שלא נתקנה תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערביים לבד, והיינו כמ"ש בהגמי"י פ"ג מה' תפלה שרבנן דר"י ס"ל כר' יוסי בירושלמי דס"ל שלא נתקנה תפלת המנחה אלא כנגד קטורת שנא' תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב, שס"ל שמנחת ערב היינו תפלת המנחה נתקנה כנגד קטורת, וקטורת של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים כמ"ש במשנה פ"ג דיומא, ולכן ס"ל תפלת המנחה עד הערב, ואפסיקא הלכתא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עביד, בש"ע או"ח סי' רל"ג ס"א מהגמ' ברכות דך"ז, עכצ"ל שבתפלת המנחה יש שני הבחי' היינו נגד תמיד של בין הערביים ונגד קטרת, דאל"כ איך שייך לומר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

נג

ולהבין ההפרש שבין קטורת לתמידין, הנה התמידין היו קריבים על מזבח החיצון, אבל הקטורת הי' על מזבח הפנימי, ויובן ההפרש שביניהם בלב האדם בעבודת ה', הנה שני המזבחות הנ"ל הם בחי' ב' הלבבות פנימיות הלב וחיצוניות הלב, פי' חיצוניות הלב היא האהבה שנלקחת מהתבוננות לאהבה את ה' כי הוא חייך כנ"ל, איך שהוא ית' הוא חיי החיים ומכלכל חיים כו' להוות ולהחיות את כל העולמות, אי לזאת יהי' חפצו ורצונו ליכלל וליבטל אליו ית' שהוא חיי החיים, והרי בחי' זו נק' עדיין בחי' חיצוניות הלב, שז"ע כמו מזבח החיצון שעליו מקריבי' זבח התמיד פרים ואילים וכבשים ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס כמ"ש בזהר. ובעבודה בנפש האדם הוא בחי' נה"ב ששרשו ג"כ מבחי' פני שור (או פני אדם שבפני שור), והו"ע הקרבת ז' מדות דנה"ב לבררם ולהעלותם לשרשם ע"י ההקרבה שמקריבין אותם על מזבח החיצון היא בחי' חיצוניות הלב היינו האהבה הנלקחת מהתבוננות כי הוא חייך. משא"כ בחי' הקטורת שמקריבין על מזבח הפנימי שהקטורת היא בחי' קישורא דכולא כו' כמשי"ת, שמקטירין אותם על מזבח הפנימי הוא בחי' פנימיות הלב שהיא בחי' תעלומות לב עומקא דליבא היינו בחי' האהבה שלמעלה מגדר כלי (וע' בד"ה דרשו בבוך תרטו"ב מענין העומקים, ובד"ה להבין כלליות עשרה עומקים, ובלק"ת בד"ה ושאבתם מים מענין ממעייני הישועה, ובד"ה ראה ריח בני הגהות על התו"א מענין י"א סממני הקטורת, ובענין י"א תיבין וי"א אותיות שבקדיש, וע' במ"א בביאור ע"פ ועתה יגדל נא בענין אם הק"ו הוא ממל' דא"ס או מת"ת (ובמ"א בד"ה רשימה חקיקה כו', ובענין ההפרש בין הרשימה שהיא ג"כ מלפני הצמצום ובין הק"ו שלאחר הצמצום ובין העיגול כו'), וע' בביאור דועתה יגדל נא הנ"ל בענין קנה המדה וק"ו, וממ"ש בע"ח ובמ"ח מענין מ"ה וב"ן דעתיק).

ה) ולהבין בתוס' ביאור ענין הקטורת, הנה הקטורת היא בחי' ריח, וריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, משא"כ שאר הקרבנות נק' בשם לחם, והגם שבקרבנות כתיב ג"כ ריח ניחוח מ"מ עיקר הקרבן הוא בחי' לחם כמ"ש לחמי לאשי (ע' בלק"ת פינחס בד"ה צו הא' בהקיצור בסוף הביאור, דע"ז סע"ב, ותחילת ע"ג), וההפרש שבין לחם לריח דהנה הלחם מחיה את הגוף דהיינו שמחבר את הנפש עם הגוף לבלתי יפרד הנפש מן הגוף, וכמו"כ יובן זה למעלה,

נד

הנה המדות נקראו בשם גופין כמ"ש וכמה גופין תקינת לון, שהמדות נקראים בשם גופין ואנת הוא נשמתא לגופא, והנה ע"י הקרבנות ממשיכים בחי' אוא"ס שיאיר בהמדות, כי יכול להיות וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא כמ"ש במ"א, וע"י הקרבנות שנק' בשם לחם ממשיכים שיאיר אוא"ס ב"ה במדות כו', משא"כ בחי' הקטרת הוא בחי' ריח שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, והיינו שהוא בחי' העלאה לעצמיות, וכמשארז"ל לבעל החוטם אני מתפלל, לבעל החוטם אני מתחנן, כמו עד"מ שהחוטם הוא שער לבחי' עצמיות הנשמה, שהפה הוא בחי' השער לדבור שע"י ה' מוצאות הפה מתגלה הארה מבחי' החכמה בבחי' הדבור, אכן החוטם הוא בחי' השער ומבוא לעצמיות המוחין ששם הוא עיקר גילוי הארת הנשמה כו'. וכמו"כ עד"ז יובן למעלה שענין הקטרת שהוא בחי' ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, כי אתעדל"ת זו מגעת לעצמיות אוא"ס. וזהו תפלת המנחה שהיא נגד קטרת, והיינו גם מפני שבתפלת המנחה הוא בחי' ביטול יותר, שכל היום הוא עוסק בעסקיו וכשמגיע זמן תפלת המנחה פונה מכל עסקיו ומתפלל מנחה כו' דבר זה יקר מאד בעיני ה' כמ"ש בסדה"י כנ"ל. וזהו ר"ת מנחה מ"ן ח' ה', מ"ן הוא בחי' העלאת מ"ן שע"י הקטרת מגיע לבחי' ח' חוטמא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף ואח"כ נמשך בבחי' ה' בהבראם כו' כמ"ש וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף שאח"כ נמשך בבחי' לב בחי' מל' בחי' ה' בהבראם בה' בראם כו'.

וא"ו) ובזה יובן ג"כ שרש ענין המנחה ששלח יעקב לעשו, כי יעקב הי' בחי' התיקון ועשו הי' שרשו מעולם התהו כנ"ל, ולכן כשראה יעקב את עשו שלמטה קם עליו, הקריב מנחה הוא בחי' העלאת מ"ן לעשו אחיו שלמעלה בבחי' התהו ואזי ממילא יהי' עשו שלמטה בטל, ואזי יקויים אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ואת רוח הטומאה אעביר, וזהו ג"כ מה שאנו אומרים אחר קטרת הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים, וצ"ל מה לנו להזכיר עכו"ם, אך הענין הוא כנ"ל להיות אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'.

והנה מפני כי המנחה ששלח יעקב לעשו הי' בחי' העלאת מ"ן לבחי' התהו לכן היו הקרבנות באופן אחר, כי הנה העלאת מ"ן של התיקון גלוי וידוע לנו ע"פ התורה פרים בני בקר שנים, בפסח כך, ובשבועות כך כו', משא"כ העלאת מ"ן לעולם התהו אין אתנו יודע עד מה האיך ומה הם הקרבנות ואיזה שיעור, רק יעקב

נה

אע"ה ידע ענינם, ולכך שלח קרבנות עזים מאתים כו' שהם קרבנות אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות דתיקון, ולכן הקריב גם גמלים שהם טמאים בקרבנות דתיקון, אך בקרבנות דתהו כתי' מי יתן טהור מטמא כו' ששם כחשיכה כאורה כו' קטן וגדול שוים השוה ומשוה כו'.

ז) ומעתה צ"ל הלא מהמד"ר פ' וישלח מתבאר שמה שהשתחוה יעקב לעשו וקראו אדוני נחשב לחטא על יעקב שלכן באותה שעה שקרא יעקב אדוני ח' פעמים אמר הקב"ה חייך אני מעמיד ח' מלכים מבניו קודם לבניך, וגם ממה שאמרו רז"ל במד"ר בר"פ וישלח לדרכו הי' מהלך ואת משלח אליו מלאכים, ולכאורה הלא נתבאר שיעקב שלח המנחה אל שורש עשו אחיו שבתהו, וא"כ מפני מה גדלה חטאתו מה שכרע והשתחוה לעשו אחיו שלמעלה, הלא באמת שרשו גבוה יותר משרש יעקב, כנודע שהתהו קדם לתיקון, גם צ"ל מפני מה לא עלה יעקב בסולם כנ"ל. אך הענין הוא דהנה אף ששרש עשו גבוה מבחי' יעקב זהו רק בבחי' השתלשלות העולמות בבחי' תהו ותיקון, ששרש עשו שהוא מעולם התהו גבוה יותר מבחי' יעקב י' עקב דתיקון, אך הנה בשרש שרשו הנה יעקב גבוה יותר, כי עיקר המכוון הוא בחי' התיקון דוקא, וזהו מ"ש פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל שבבחי' המרכבה הנה הארי' הוא גבוה יותר מבחי' השור כי הארי' הוא אל הימין כנ"ל, אך כ"ז הוא בבחי' המרכבה שהם בחי' מרכבה לבד לבחי' הכסא, ועל הכסא דמות כמראה אדם דוקא ואתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם וכמשארז"ל בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית, שעיקר המכוון הוא בחי' יעקב דוקא, ולכן גם מצד השורש גבוה יעקב מעשו, ולכן לא הי' צריך להשפיל א"ע לפני עשו כלל. וזהו כמו שפי' רש"י ע"פ וידו אוחזת בעקב עשו בדין עיכבו שבאמת יעקב הי' הבכור ועכבו מלצאת תחלה כי יעקב נוצר מטפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה תן לה שתי אבנים זו אחר זו הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשונה, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרונה, ויעקב בא לעכבו בדין שיהי' ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול הבכורה כדין. והיינו כנ"ל שבשרש שרשם יעקב גבוה מעשו, כי עיקר המכוון הוא בבחי' התיקון דין אהניא לי כו', וזהו מה שאמר הקב"ה ליעקב עלה ואם אתה עולה אין אתה יורד לפי שהי' עולה עד שרשו ששם בחי' התיקון גבוה מבחי' התהו, ולכן לא הי' יורד ולא הי' ד' גליות כלל, אך בכל זאת חטאו ולא האמינו בנפלאותיו שלא האמין ולא עלה והיינו מפני הענוה שלא הי' מחזיק בעצמו ששורשו גבוה משורש עשו, ולכן לא נחשב עליו זה לחטא כ"כ מה שלא האמין ולא עלה כו', שזהו מפני הענוה כנ"ל.

נו

ח) וזהו והוא עבר לפניהם, דהנה ארז"ל במד"ר במג"א הוא חמשה לרעה וחמשה לטובה, חמשה לרעה הוא הי' גבור ציד לפני ה', הוא עשו אבי אדום, הוא דתן ואבירם, הוא המלך אחז, הוא אחשורוש, חמשה לטובה אברם הוא אברהם (בדה"א א' ך"ח) הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה, ודוד הוא הקטן, הוא יחזקיהו, הוא עזרא עלה מבבל, ר' ברכי' בשם רבנן דתמן אית לן חד הוא דטב מכולהון, הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו, שמדת רחמיו לעולם כו'. וצ"ל במה שאמר אית לן חד הוא דטב מכולהון כו'. אך הענין הוא דהנה הוא פי' דבר מופלג כמו הוא משה ואהרן שהוציאו את בנ"י מאמ"צ, שהוא דבר מופלג, וכמו הוא עזרא עלה מבבל מן הגולה כו', שהוא דבר מופלג, וכמו שפרש"י על אחשורוש הוא אחשורוש שעומד ברשעו מתחלתו ועד סופו, וכך בקדושה אברם הוא אברהם שהי' עומד בצדקתו מתחלתו ועד סופו, שבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, והי' עומד בצדקתו עד סופו ולא הי' באמצע בבחי' ירידה כלל, כי הנה בד"כ טבע האדם הוא בעליות וירידות, וכמו הגם שבשעת התפלה מתעורר האהבה אמנם לאחר התפלה היא חולפת ועוברת מפני כי באמת הנה יש יצ"ט ויצה"ר, ואפי' גם הצדיקים הם בבחי' עליות וירידות והיינו בחי' מוחין דגדלות ומוחין דקטנות, משא"כ אברהם לא הי' בבחי' ירידה כלל, ואדרבה הי' בבחי' הלוך ונסוע הנגבה תמיד בבחי' עליות המדרגות בלא בחי' ירידה כלל (ונמשך מצד בחי' אני ה' לא שניתי), וזהו אחד הי' אברהם אחד ואין כיוצא בו כו'. ולכן לא חשיב כ"א ה' שכתוב בהם הוא, מפני כי הוא הוא דבר מופלג. אך הנה את זלעו"ז עשה האלקי' שיש חמשה הוא לרעה אחשורש הוא אחשורש שעומד ברשעו מתחלתו ועד סופו. ולזה אמר ר' ברכי' אית לן חד הוא דטב מכולהון הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו שמדת רחמיו לעולם, והיינו כי הגם שאברהם הי' בחי' הוא שהוא דבר מופלג, אך זהו רק בדורו, ואח"כ הי' משה דבר מופלג כו', אבל אית לן חד הוא דטב מכולהון שמדת רחמיו לעולם שאני ראשון ואני אחרון כו', ואת ראשונים אני הוא ואת אחרונים אני הוא לכן אית לן חד הוא דטב מכולהון (ומ"ש רז"ל במד"ר בדור הפלגה ודברים אחדים שדברו על ב' אחדים על אחד הי' אברהם ועל ה' אחד כו' שהשוום כו', מ"מ אין ערוך ביניהם כלל דאית לן חד הוא דטב מכולהון).

וזהו והוא עבר לפניהם שבחי' הוא זה דטב מכולהון עבר לפניהם, פי' לפני עשו ויעקב, שבחי' הוא זה גבוה משניהם אף מבחי' התהו, וזה הי' שורש יעקב בחי' התיקון כנ"ל ששרש יעקב גבוה יותר מבחי' התהו כו', ולכן מצד שהוא זה עבר לפניהם לכן וירץ עשו לקראתו, עשו הוא הכח המלובש בעשו הגשמי רץ לקראתו מלמטה למעלה להיותו גבוה ממנו כו' וכמשל הנרות שבטלים לאור האבוקה כו'.

נז

ואח"כ וישתחו ארצה שבע פעמים, דהנה אחר נעילה אומרים ז"פ ה' הוא האלקי' דהיינו שיעקב המשיך בחי' הוא זה בז' מדות כו'. וישקהו בחי' נשיקין, ונקוד עליו בחי' נקודות הוא בחי' חכמה, והיינו לפי שבשבירה הי' הסתלקות החכ' ועתה אחר הבירור הנה נתגלה. ואח"כ ויבכו, הנה יש בכי' של שמחה שע"י השמחה שבמוח דוחה את הפסולת לחוץ בליחות הדמעות, וכמ"ש בזהר שה"ש שר"ע זלגו עיניו דמעות, והיינו לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות וכמ"ש ושמועה טובה תדשן עצם, וכמעשה דאספסיינוס כו', הוא הילוך הדם בעורקי' וכן ברוח החיות שבו, וכן בהמשכות מוחין חדשי' כי יש עיבור יניקה מוחין, והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אז היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים, וכן עי"ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם כנ"ל, אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות, וענין זה הי' גבי יעקב ועשו שהי' התגלות בחי' כתר למעלה מעלה כו', והי' רוב שמחה שנתקרבו כ"כ מעלה מעלה כ"כ בחי' הוא הנ"ל עם מה שנפל מטה מטה בריחוק בשבה"כ, ועשו ויעקב כמו שני אחים שלא ראו זא"ז זמן רב מאד מאז היתה שבה"כ לכן ויבכו. ומעשה אבות סימן לבנים שזהו מ"ש לע"ל בבכי יבואו כו' שהיא בחי' בכי' של שמחה כמ"ש במ"א בד"ה והפכתי אבלם לששון כו' וכ"ז הוא ע"י והוא עבר לפניהם דוקא כו' וד"ל.

ענין מה שאומרים אחר נעילה פעם אחת פסוק שמע ישראל, ג' פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ז' פעמים ה' הוא האלקים, אפ"ל כי בס"ה הוא י"א פסוקים והם כנגד בירור י"א סממני הקטרת כו'.