שופטים כו'

שיח

בס"ד. ש"פ שופטים, ך"ט.

נודע בשערים

שופטים

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו' ובערת הרע מקרבך, וצ"ל ענין האזהרות שמזהיר בכמה מקראות בסדרה זו וכמו"כ בכ"מ לבער

שיט

הרע מקרבך, ופעם נא' ובערת הרע מישראל, וכתיב וכל העם ישמעו וייראו, שע"י הדין והמשפט שעושים לעושי הרעה עי"ז יראו הנשארים לבלתי יבואו לעשות הרע כו', דהנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עומ"צ שנת' בדרושים הקודמים שענין קבעומ"ש זהו כענין הקדמת נעשה לנשמע שה"ע בחי' ביטול הרצון לבעהר"צ, ואח"כ קבעומ"צ היינו שלא יעשה המצוה בדרך מצות אנשים מלומדה ובקרירות כ"א מצד היותו דבוק לבחי' אוא"ס ב"ה בעהר"צ, ומי מעכב שאור שבעיסה שע"ז הוא הציווי ובערת הרע מקרבך כו'.

והענין הוא דהנה באוה"ח פי' ע"פ ובערת הרע מקרבך, וז"ל אולי ירמוז לאותו שקראו הקב"ה בשם זה דכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולזה אמר הרע פי' הידוע, והכוונה בזה כי כשיעשו משפט בכיוצא בזה מתבער הרע וניתש כחו ולא יתעצם בלבות בני האדם כאומרו מקרבך עכ"ל, והיינו כמארז"ל בסוכה דנ"ב ע"א שבעה שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וברבות פ' נח פל"ג ע"פ כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבא יוסי התורתי אומר עלוב הוא השאור שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע שנא' כי הוא ידע יצרינו (תלים סי' ק"ג) וע' בבחיי פ' נח ע"פ כי יצר לב האדם, מנעוריו ארז"ל מנעוריו [משננער] לצאת ממעי אמו, וידוע שאין האדם מתחייב במצות שהוא מצד היצ"ט עד י"ג שנה, וזהו שדרשו רז"ל יצה"ר גדול מיצ"ט י"ג שנה וכן אמר שלמה כי מבית הסורים יצא למלוך (קהלת ד' י"ד) כי משעה שהוא יוצא מבית הרחם ששם הוא אסור ומוסגר כאדם המוסגר בבית האסורים מיד הוא רוצה למלוך והוא מבקש פי הדד ונמשך אחר התאוות, ומפני שהמלה היא חסרה אל"ף פירשוה ל' תרגום כי תרגום ויבאש וסרי.

ולהבין זה צ"ל מ"ש נודע בשערים בעלה פי' בעלה הוא בחי' אוא"ס קוב"ה כמ"ש כי בועליך עושיך כו', וצ"ל איך שייך לומר נודע בקודב"ה הלא לית מחתב"כ, וא"כ איך שייך לומר נודע שהוא השגה, אך הוא ע"י שערים. והנה בשערים יש ב' פירושים, הא' היינו כל חד וחד לפושע"ד ולפום

שכ

מאי דמשער בלבי', וכמ"ש בזוה"ק אע"ג דאיהו סתים ונעלם אתיידע ואתדבק בכל חד וחד לפום שיעורא דילי' ולפום מאי דמשער בלבי' כו', והב' שערים הוא לשון שיעור וגבול והיינו ע"י מדות עליונות כי מדה היא ג"כ לשון שיעור וגבול. והענין הוא כי כדי שיתהווה מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג ותכלית עולמות בע"ג, כי כל העולמות הם בבחי' גבול כמו מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו', וכן בין כל רקיע, ועובי כל רקיע כו' ואפי' עולמות העליונים הם ג"כ בבחי' גבול שהם בבחי' השגה והשגה היא בחי' גבול, וא"כ איך אפשר להיות מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג כו', אלא הוא ע"י מדות עליונות עי"ז נתהווה עולמות בע"ג, וזהו מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתיב ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ולכאו' צ"ל למה הי' צריך דוקא שיהי' נבה"ע בששת ימים הלא הי' יכול לברוא ברגע אחד ובמאמר אחד ממש, וכמארז"ל והלא במאמר א' יכול להבראות, אלא לפי שששת ימים הוא בחי' ששה מדות ע"כ הי' צריך דוקא להיות התהוות עולמות בששת ימים כל יום התגלות מדה עליונה יום ראשון חסד כו', וזהו מ"ש נודע בשערים בעלה כו' דהיינו שע"י השערים שהוא בחי' מדות דאצי' כו' עי"ז יכול להשיג אוא"ס וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אלה הוא בחי' ששה מדות ופ"ו הוא בגימ' אלה, והיינו ע"י התבוננות כשמתבונן בבחי' השתלשלות העולמות שנתהוה מבחי' מדות עליונות עי"ז משיג המציאות של עצמות אוא"ס ממש. וזהו ענין ב' הפירושים של נודע בשערים כו' דהיינו כחו"ח לפום שיעורא דילי' וע"י מה הוא ע"י שערים דהיינו ע"י בחי' מדות עליונות דהיינו ע"י התבוננות של בחי' השתלשלות העולמות שנתהוה מבחי' מדות עליונות עי"ז נודע בעלה דא קוב"ה דהיינו עצמות אוא"ס היינו רק בבחי' השגת המציאות לבד, אבל לא בבחי' השגת המהות כי לית מח' תב"כ.

והנה להבין כ"ז צ"ל הפי' הא' של נודע בשערים בעלה דהיינו כחו"ח לפושע"ד מה דמשער בלבי', והענין הוא דהנה שערים הם בחי' שע"ב, והוא בחי' ז' מדות וכל א' כלולה מז' הוא מ"ט ושער הנו"ן הכוללם יחד, והנה צ"ל זה הלא מדות הוא בלב וא"כ איך שייך התחברות למדות שבלב עם בינה שהיא במוח, אך הענין הוא דהנה איתא בילקוט שיש פלוגתא בין ר"א ור"י היכן החכ' שרוי' ח"א במוח וח"א בלב, והנה כתיב וחכם בבינה ונמצא כי פלוגתתם הוא שח"א דבינה היא במוח וח"א דבינה היא בלב וזהו לפי משנ"ת

שכא

בסש"ב פ"ג ופי"ח ובלק"ת בד"ה אלה פקודי ובד"ה מצה זו, שהחכ' היא למעלה מן ההשכלה וההבנה, ומה שאנו קורי' שכל זהו בחי' בינה. והנה לדברי מי שאומר שהחכ' היא בחי' ההבנה היא בלב א"א לומר שמשכן הבינה היא בלב דהלא אנו רואים שאינו כן וכנודע מענין חללי דגלגלתא, אלא עיקר הפלוגתא על עיקר והמשכה שסובר שעיקר הבינה נמשך מהמוח ללב, ולכך מצינו כמה פעמים שחו"ב הוא בלב וכמ"ש ולבי ראה הרבה חכ', בלב כל חכם לב נתתי חכ', וכן בינה לבא, וכן איתא בגמ' הלב רואה הלב שומע הלב מבין, וזהו ענין מ"ט שע"ב, דהנה שער הוא שמשמש כניסה ויציאה, וזהו שערי בינה שהוא דרך ושער לההמשכה שנמשך מהמוח ללב, וזהו מ"ש עיני כל אליך ישברו, כל הוא נו"ן שע"ב שנמשכו ממוח ללב, והנה בבחי' ההמשכה זו שנמשך ממוח ללב יש שני בחי' דהיינו כל וכלה, וזהו החילוק שבין אירוסין לנשואין, דהיינו שהגם שנמשך ההתבוננות שבמוח ללב מ"מ אינו מתפעל מזה זהו הנק' בחי' אירוסין דהיינו שהוא רק בחי' מקיף לבד ואינו נמשך בפנימי' כלל, אבל כלה שהוא בחי' נשואין דהיינו כשנמשך ההתבוננות בתוך תוך נקודת לבבו ופנימיותו וכמ"ש בכל לבי דרשתיך וכן בכל לבבך זהו בחי' כלה בחי' נשואין שנמשך בבחי' פנימיות ולא בבחי' מקיף לבד וזהו מ"ש וארשתיך לי במשפט שמתחלה הוא בחי' אירוסין בבחי' מקיף ואח"כ וידעת את הוי' מלשון והאדם ידע שהוא בחי' נשואין שנמשך בפנימי' ממש.

והנה זה רק המשכה שנמשך מהמוח ללב כדי לעשות לה כלי שיוכל לקבל שהוא רק בחי' בינה, כחו"ח לפום מה דמשער בלבי' כו' שמייגע א"ע בהתבוננות לפי השגתו כו', אבל אח"כ כתיב שאו מרום עיניכם וראו כו', פי' ענין הראי' הוא כי נודע שאינו דומה שמיעה לראי', וכשרואה דבר ששמע כבר והבין אותה ה"ה מבין זה באופן היותר נעלה, כי ע"י הראי' נעשה הנחה בנפשו באופן היותר נעלה כו', ועד"ז יובן ענין הראי' באלקות (שז"ע המשכת

שכב

משה שממשיך הדעת גם בנשמות דזרע בהמה כו') וכתיב שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד, כבוד הוא ל"ב נ"ח ששם שורה עצמות אוא"ס וזהו מלך הכבוד אין כבוד אלא תורה, דהנה בתורה כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום דהיינו עצמות אוא"ס ממש. וזהו ואהבת שיש בו שני פי' א' ואהבת לשון ציווי והב' לשון הבטחה שבודאי יבוא לבחי' אהבה, ושניהם אמת דהיינו מתחלה צריך לעשות את האהבה ע"י בחי' התבוננות כו', ואח"כ ואהבת לשון הבטחה שיהי' נמשך ממילא אהבה שזהו בחי' ויבוא מלך הכבוד כו'. וזהו מ"ש עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון למטה מן השכל שהרצון נמשך מהשכל וההתבוננות ואית רצון למעלה מהשכל וההתבוננות, וזהו עשה רצונו כרצונך, דהיינו שמתחלה צ"ל הרצון שלמטה מן השכל ואח"כ כדי שיעשה רצונך כרצונו דהיינו הרצון שלמעלה מן השכל שהוא בחי' ויבא מלך הכבוד. וזהו כי בועליך עושיך דהיינו שע"י בועליך המשכת אוא"ס עי"ז עושיך בבחי' רצון שלמעלה מהשכל והתבוננות, וזהו וארשתיך לי במשפט שמתחלה בבחי' אירוסין ואח"כ וידעת את הוי' בבחי' דעת והכרה כאלו רואה כו'. והנה כ"ז נמשך ע"י שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, דהיינו שכל שערי בינה יהי' רק לאלקות ולא יהי' בהיפוך ח"ו במילי דעלמא בהבלי עוה"ז.

ולהבין ענין המשפט, הנה המשפט הוא על הרע וכמ"ש ובערת הרע מקרבך, ופי' באוה"ח הרע נק' יצה"ר כנ"ל, וזהו ובערת הרע מקרבך דהיינו הרע שבקרביך, והנה צ"ל א"כ למה ברא את הרע וכתיב בורא רע כו'. אך הענין הוא דהנה איתא שיצה"ר נק' מלך זקן וכסיל ויצה"ט נק' ילד מסכן חכם, ואיתא בספרים הטעם שיצה"ר נק' מלך זקן כו' לפי שיצה"ר מיד כשנולד נכנס בו וכמ"ש לפתח חטאת רובץ כו' אבל יצ"ט אינו נכנס אלא לאחר י"ג שנה ויום א' ולכך נק' ילד כו' וכמשנת"ל בשם הבחיי, וצ"ל זה מפני מה הוא כך. והענין דהנה קליפה קדמה לפרי וכמו שאנו רואים בצומח שמתחלה נגדל השחת והתבן ואח"כ במשך זמן נגדל התבואה, ואח"כ כשנגדל

שכג

התבואה משליכים את התבן לחוץ, ובאילן אנו רואים ביותר שכמה שנים לא נגדל רק האילן והעלין שהוא החיצוניות ואח"כ נגדל הפרי, וכן אנו רואים גם באדם שמתחלה נתהווה השליא שעד מ' יום לא יש עדיין צורת ולד כ"א שנוצרה ונתהווה השליא ואח"כ מצטייר ומתהווה הולד, וכן בדומם הוא העפר בכדי שתגדיל ותצמיח אנו רואים שצריכה חרישה כו', והטעם לפי שכח הצומח אשר בה הוא מוסתר ונעלם וצריכי' להוציא את כח הצומח מהעלם לגילוי וצריך לייגע א"ע, והטעם לפי שקליפה קדמה לפרי וכן בכללות העולמות ג"כ בתחלה נתהוה דומם ואח"כ צומח ואח"כ בחי' חי ואח"כ מדבר וכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל האדם וכמארז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה והאדם עצמו לא נברא אלא אחרון לכולם, והטעם לפי ששרש הקליפה הוא מעולם התהו שקדם לתיקון וכמ"ש במדרש ע"פ והארץ היתה תהו מלמד שהי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן דין אהני' לי ודין לא אהני' לי'. ועפ"י הקבלה הוא בחי' תהו שקדם לתיקון רק שנפל בשבירה למטה מאד עד שנתהווה רע גמור, ולפי ששרש הקליפה קדמה ע"כ גם למטה נתהוה הקליפה קודם, אך המכוון הוא שיהי' רע ויהי' מהפכין את הרע לטוב ועי"ז נעשה טוב מאד טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר דהיינו כשמהפכין את היצה"ר לטוב עי"ז בא לבחי' אהבה בבחי' בכל מאדך בלי גבול ממש, וכמו שאנו רואים כשעושי' מחיצה למים עי"ז מתגברי' המים בתגבורת יותר מכמו שהי' מקודם שנעשה המחיצה, והטעם לפי ששרש הרע הוא מעולם התהו שקדם לתיקון רק שנפל למטה מאד, ע"כ כשמבררי' את הרע ומהפכי' אותו לטוב עי"ז נתעלה הנפש לשרשה שהוא מעולם התהו שקדם לתיקון.

וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, והנה פי' בכל שעריך היינו אפי' במח' שלא יחשוב בדבר עבירה הגם שאין מענישין על ההרהור וכמשארז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מ"מ אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימנך ריחא, והענין הוא דהנה אנו רואים שבריח יש כח חזק מאד עד שיכול לעורר ג"כ משינה הגם שאינו נכנס בפנימי' כלל בבחי' טעם כמו האכילה, וכן יש מעלה בריח שאין לו כליון עד שיוכל להריח וחוזר ומריח

שכד

כו"כ פעמים ואין הריח נפסד במה שהריח מקודם, אבל טעם הפרי מיד כשאכל מיד נכלה הטעם, וזהו ענין הרהורי עבירה קשין מעבירה לפי שעבירה היא בבחי' פנימי' הרע וע"כ אינו רק כמו טעם שהוא רק בשעת אכילה לבד ואח"כ אינו, כמו"כ מעשה העבירה אינו רק בשעת מעשה לבד אבל אח"כ אינו עושה כלום, אבל הרהור הוא כמו הריח שאפילו אח"כ נשאר הרשימו ממנו, ולכך שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שלא יחשוב מזה ח"ו, וזהו ובערת הרע מקרבך שמקרבך בבחי' פנימיות המחשבה תבער הרע הוא היצה"ר שלא יהרהר בדבר עבירה, ועי"ז יבער הרע היינו היצה"ר מקרבך מפנימיותך כו', כי ידע אינש בנפשו כל המחשבות והרהורי' רעים שיש לו וצריך לבער הרע שבקרבו כו', ועי"ז יהי' בקרבך קדוש, וכמשל דירת המלך שצריכים לנקותה תחלה כו'.

והנה על ידי זה המשפט שלמטה נעשה ויגבה הוי' צבאות במשפט, והענין מהו לשון ויגבה כו', הנה כתיב בסדום ארדה נא ואראה כו' וצ"ל איך שייך למעלה לומר ארדה כו' הלא הכל גלוי לפניך, אך הענין הוא דהנה אנו רואים למטה ששייך ג"כ ענין ירידה בבחי' חכ' למשל חכם גדול כשמשפיל שכלו בדבר קטן כמו למשל במעשה הבנין וכדומה נקרא ירידה אצלו אבל כשמשכיל השכלות עמוקות נק' עלי', וז"ע ארדה נא ואראה שהוא בחי' ירידה וצמצום, ובזהר פי' שהוא מדרגא דרחמי לדרגא דדינא שנק' ג"כ ירידה וכ"ז מפני שאין משפט למטה ע"כ יש משפט למעלה וכמשרז"ל במדרש, אבל אם יש משפט למטה אין משפט למעלה, וזהו ויגבה ה' צבאות במשפט דהיינו ע"י משפט שלמטה עי"ז ויגבה ה' במשפט היפוך הירידה הנ"ל והיפך הירידה מדרגא דרחמי לדרגא דדינא אלא ויגבה כו' היינו מדרגא דדינא לדרגא דרחמי.

וכל זה ע"י שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך דהנה יש ד' שערים בנפש, דהיינו ראי' ושמיעה וריח ודבור שהוא כנגד ד' אותיות דשם הוי' וצ"ל בכל השערים משפט ודין דהיינו שיהי' עוצם עיניו מראות ברע, וכן בדבור שלא ידבר דברים בטלים וכה"ג, וממילא לא ישמע זולתו, והריח הו"ע הרהורי עבירה שקשין מעבירה כנ"ל, וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט כו', וזהו ושם דרך אראנו בישע אלקים כו' וארז"ל כל השם אורחותיו, וזהו ע"י משפט וכמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שבכל השערים תשים שופטים ושוטרים כו' ואז יוכל להיות בבחי' רצוא ותשוקה לבחי' אוא"ס בעהר"צ בלי שום מונע ומעכב, כי ע"י המשפט מתבער הרע שבקרבך כו' ואז אין שום מונע כו'.