[כמה גדולים יורדי הים]

רסז

ד"ה כמה גדולים יורדי הים]

אך כו' כמה גדולים יורדי הים כו'

שחרית אחש"פ

בס"ד. יום אחרון של פסח.

[ז)] אך הנה עדיין צ"ל דברי המד"ר שאמר כמה גדולים יורדי הים1 שהרי משה רבן של כל הנביאי' כמה נתחבט עד שביקש הראני נא את כבודך, ובים כולם אמרו זה אלי כל א' מראה באצבע זה אלי, שלכאו' יפלא הלא גם משה הי' מיורדי הים, ונמצא כי גם הוא ראה כמו כולם ולמה הי' צריך עוד לבקש הראני נא את כבודך, וגם משמע מהמד"ר הנ"ל שאמר כמה גדולים יורדי הים שמשמע שראיית הים היתה עוד יותר נעלה מראיי' משה, וכדמשמע לכאו' שהרי במשה כתי' וראית את אחורי ופני לא יראו, ובים נא' זה אלי כ"א מראה באצבע כו', דמשמע שהי' ראיית פניו. וגם עוד נוסף לזה שמשה ראה ע"י שביקש תחלה ובים הי' בלתי שום בקשה כלל, וכמ"ש ואתם תחרישון לא תתערון מידי וכמו שפי' רש"י שג' כיתות היו2 כו', א"כ הלא נודע שכל דבר שבא באתעדל"ע בלתי אתעדל"ת ה"ה גבוה יותר, ובפרט בים שנא' להם ואתם תחרישון מובן שלמה ציוה ה' להם להחריש זהו מפני כי בחי' זו הוא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, וא"כ יפלא ביתר שאת למה ביקש משה עוד הראני נא את כבודך ולא פעל כל בקשתו שהרי אמר לו ופני לא יראו כו'. וגם צ"ל הלא נמצא בדרשי רז"ל בגמ' סוטה די"א ב' ובמד"ר שאמרו זה אלי שהכירו שזהו שהציל אותנו מגזירת פרעה כל הבן הילוד, שהיו נשי ישראל יוצאו' ומולידו' בשדה, שאמרו שם וכיון שמגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנא' (שה"ש ח) תחת התפוח עוררתיך, והקב"ה שולח משמי מרום מי שמיקר3 ומשפיר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד שנא' (יחזקאל ט"ז) ומולדתיך ביום

רסח

הולדת אותך לא כרת שרך ובמים כו', ומלקט להם שני עיגולי' א' של שמן וא' של דבש שנא' (האזינו ל"ב) ויניקהו דבש מסלע ושמן כו', וכיון שמכירין בהם מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שורים וחורשין על גבם שנא' (תלים קך"ט) על גבי חרשו חורשים כו', לאחר שהולכים היו מבצבצין ויוצאין כצמח השדה שנא' רבבה כצמח השדה נתתיך, וכיון שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם שנא' ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, א"ת בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים, וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנא' זה אלי ואנוהו, ופרש"י הם הכירוהו תחלה שראו שכינתו כבר, זה אלי שראיתי כבר. ונמצא לפי דרש זה הי' הגילוי דקרי"ס שוה להצלתן מגזירת פרעה כל הבן הילוד כו', דאל"כ האיך הכירו אותו כו', וא"כ צ"ל מהו הרעש דקרי"ס הלא גם מגזירת כל הבן הילוד וגו' הי' ג"כ בחי' זו ממש. וגם צ"ל הלא במשה כתי' ודבר ה' אל משה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו, וא"כ הלא דבר איש עם רעהו הוא פנים כנגד פנים ולמה ביקש הראני נא את כבודך, ואם דיבר עמו ולא ראה מהו שאמר פנים אל פנים מאי נפ"מ, וגם צ"ל מעלת משה שדיבר עמו פא"פ הלא בכל ישראל נא' פב"פ דיבר ה' עמכם.

[ח)] אך הענין יובן במ"ש וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויאמינו4 בהוי', דלכאו' יפלא הלא כשראו מהו נופל עוד אמונה, שענין האמונה הוא רק כשהוא בעצמו אינו יודע והוא מאמין לזולתו, אבל כשרואה בעצמו מהו נופל עוד ענין האמונה, הלא בירור יותר מראי' לא נמצא כלל, וכמ"ש והוא עד או ראה וגו', ואיך יתכן ענין האמונה אחר הראי'. אך הענין הוא דבאמת הראי' אינה במקום האמונה, שהאמונה היתה במקום היותר גבוה.

והענין הוא דהנה מצינו הרבה חילוקי מדרגות בענין האמונה, וכמו שמצינו שיש אמונה שהיא בבחי' מקיף הרחוק מאד שאינו נוגע כלל אל פנימיותו, וכמארז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא5, ואם הי' נוגע לו ענין אמונה זו שמאמין באלקי מרום האיך הוא כ"כ מרוחק שגונב ועושה היפוך הציווי דלא תגנוב והיפך בחי' רצה"ע ב"ה אשר ציונו לא תגנוב, ועוד הוא מבקש שיצליח לו השי"ת שיוכל לגנוב ולא יתפסו אותו שזהו הוראה על הקריאה שקורא רחמנא, וכ"כ מרוחק מידיעות שכלו עד שיוכל לבקש שיעזרהו ה' להצליח לו שיוכל לעשות היפך רצונו ית', ומ"מ כשהוא קורא רחמנא הרי בקריאה זו נודע מ"מ שמאמין הוא באלקי מרום, דאל"כ למה יבקשהו שיעזור לו ויצליחהו, אלא שהקריאה היא בבחי' מקיף הרחוק מאד שהגם שמאמין בבחי' מקיף רחוק הלזה, עכ"ז אינו נוגע לו כלל בפנימיותו שיוכל להוליד מזה יראת אלקים לקיים כפי ציוויו ורצונו לא תגנוב, שהרי איך יוכל להוליד מדה שבלב הלא מובן שעדיין לא הניח שכלו כלל בזה, שאם הי' משכיל

רסט

ומתבונן איך הי' מבקש מה' שיעזור לו שיוכל לעשות נגד רצונו ב"ה, אלא שלא התבונן כלל, וכ"ש שלא נמשך בבחי' הדעת שהוא בחי' ההתקשרות, שהרי רחוקים הם זמ"ז בשני קצוות שאם הי' מקושר לא הי' עושה היפך רצונו ית', וכשהוא עושה היפך רצונו וגונב ה"ה מרוחק בתכלית הריחוק, וכ"כ מוחו ולבו אטומים שאינו מבין כלל ואינו מתבונן בזה שמדבר ומבקש, ומ"מ נק' אמונה, אך ה"ה אמונה שהיא רחוקה בתכלית הריחוק. ויש אמונה שהיא יותר קרובה ומ"מ אינה אמונה שלימה, והוא מה שפי' ע"פ והי' אמונת עתך שמאמין בחיי עולם וזורע6, שזהו לא יתכן לקרות אמונה שלימה, והלא יודע היטב שכשזורעים בארץ צומח, והוא עצמו בשנה הקודם לזה זרע והצמיח, וא"כ איך יתכן לקרות ולכנות זה בשם אמונה, והרי לא הגבילו שדוקא כשזורע בפעם הראשון, אלא שהגם שיודע היטב וראה בעצמו מ"מ נק' זה בשם אמונה שמאמין בחיי עולם וזורע, והיינו הגם כי זהו אינה אמונה כ"כ מ"מ ה"ז הוא בכלל אמונה כו'. ונמצא כי יש מדרגה שני' באמונה, ומ"מ בחי' אמונה זו א"א לדמותה לאמונה שאחד מאמין מה ששמע מזולתו.

ולכן האמונה מה שהאמינו ישראל בהיותם תחת יד מצרים כשאמר להם משה מאמר האל פקד פקדתי ה"ז אמונה שלימה שהאמינו לדברי משה שאמר השי"ת כך, וגם האמינו בהשי"ת שביכולתו להוציאם מתחת יד פרעה ושיוציאם משעבוד הקשה דמצרים, ומ"מ אמונה זו היא האמונה שבבחי' שמיעה עדיין, שהרי כך נא' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' וגו' שלא הי' אמונה זה בהם רק כמו מי ששומע ומצייר הדבר ע"פ מה ששמע ומאמין שכן הוא, אבל לא יתכן לקרות אמונה זו בשם אמונה שבא מחמת שראה איזה דבר, שהרי אינה דומה שמיעה לראי'7, פי' שכאשר האדם שומע איזה דבר מחבירו ומאמין לו שכן הוא, נמצא הרי הוא מצייר הדבר בשכלו שיבין היטב מה ששמע מחבירו עד"מ הגדת עד מפי עד בדברים שהתירו רז"ל עד מפי עד כמו עדות אשה וכדומה הרי העד אינו יכול להעיד רק מה ששמע מחבירו בלתי שום תוס' כלל, וא"כ כשבאו להעיד בעדות אשה להתירה מכבלי העיגון ע"פ סימנים מובהקים או בטביעת עין שזהו דוקא ע"פ הכרה בפרצוף פנים וחוטם כמ"ש הכרת פניהם ענתה בם, שכ"ז הוא הודאה ע"פ בחי' שמיעה מה ששמע שמעון עד השני מראובן עד הראשון, שראובן הכיר את לוי הנטבע ע"פ הסימנים מובהקים שהי' לו בו או ע"פ הכרת פרצוף פנים עם החוטם, ונמצא כי שמעון הוא רק מאמין לראובן ע"פ מה ששמע ממנו, הגם כי שמעון לא הכיר מעולם את לוי כלל כו', ולהיות כי אינו דומה שמיעה לראי' עד"מ הנ"ל כשמספרי' לאחד איזהו דבר והוא יודע ומבין הדבר היטב לאשורו, מ"מ כשרואה אח"כ הדבר הזה עצמו מתפעל ביתר שאת ויתר עז על מה ששמע תחלה, הגם כי בעצם הדבר לא

ער

ניתוסף לו כלום. אך הענין הוא שע"י ראיית העינים מקנה בנפשו קנין דבר ההוא באופן היותר נעלה ומשובח שהרי כששמע תחלה ציירה רק ע"פ ראיית השני שסיפר לו, אבל הוא עצמו לא ראה כלל, ואח"כ כשרואה בעצמו גם אם אינו מתוסף אצלו שום דבר כלל מ"מ ה"ה באופן היותר נעלה ומשובח.

ועד"ז יובן בחילוקי מדרגות בענין האמונה שמה שהאמינו ישראל במצרים בשמעם ממשה אשר פקד ה' אותם ה"ז אמונה בבחי' שמיעה לבד, ועכ"ז ה"ז אמונה בבחי' הרגשה, שהרי כך נאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' וגו' שפעל בהם האמונה עד שהרגישו בבחי' שמיעה כי פקד ה' אותם, אמנם הנה כ"ז הוא בבחי' שמיעה בלבד ולא בבחי' ראי', וע"י הילוכם בים, ביבשה בתוך הים לפי ב' הפירושי', הן לפי' הזהר והן לפי' האריז"ל יהי' איך שיהי', הרי נתחבר האצי' שהוא בחי' ראי' לפי ששם מאיר בחי' חכ' שנק' בשם ראי' כמ"ש וירא ראשית לו, בבריאה שהוא בחי' שמיעה ע"ש שבבריאה הוא בחי' הארת הבינה שאימא עילאה מקננא בכורסייא הוא בחי' עולם הבריאה כו', לכן היתה אצלם בחי' האמונה בבחי' ראי'.

[י)] אך עדיין צ"ל הלא איך שייך ענין האמונה מאחר שראו בראי' חושיית שלא יתכן כלל לומר אחר אמיתות הענין שמתברר ע"י ראי' שזהו בירור היותר מתאמת מכל הבירורים, וכנ"ל בענין הגדת העדות כו'. אמנם באמת האמונה שלהם לא הי' בבחי' ומדריגה שראו, כ"א ע"י הראי' ניתוסף להם בחי' אמונה בבחי' ומדרגה היותר נעלה, ואם כי בשניהם נאמר שם הוי', היינו וישמעו כי פקד ה', ויאמינו בהוי', אך הנה נודע כי ב' שמות הוי'8 הם שנאמר קודם י"ג מדה"ר ופסיק טעמא בינייהו, והיינו כי שם הוי' הא' הוא בחי' שם הוי' שמקור לסדר ההשתלשלו', כי הוי' לשון מהוה והוא להיותו מחי' ומהוה כל מה שנברא ונוצר ונעשה בכל סדרי ההשתל' כו', ועש"ז נק' שם הוי', וכמארז"ל במד"ר ואני מה שמי לך נאה לקרות הוי' שאתה אדון לכל בריותך9 כו'. אמנם שם הוי' דלעילא הוא משארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד והוא בחי' שם הוי' שלמעלה מסדרי ההשתלשלו' כו'. ולכן מאי דכתי' בהיותם במצרים ויאמינו בהוי' היינו בחי' האמונה בשם הוי' שבסדר השתלשלו', ובא להם ע"י ששמעו לדברי משה שפקד ה' אותם, והאמינו בה' המהוה הכל, ולהיותו מחי' ומהוה את כולם האמינו בו שבכחו ויכולתו להוציאם ממצרים, וכמ"ש או הנסה אלקי' לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים וגו'. אמנם ע"י הילוכם בים בחי' עלמא דאתכסי' שנעשה יבשה עלמא דאתגליא שהפך העלם הים לגילוי היבשה היא בחי' ארץ, אז ראו את ידו הגדולה כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה כו' ועי"ז האמינו בה' הוא בחי' שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלו', והיינו להיות כי ראו שהפך ים ליבשה שע"כ לומר שזה

רעא

נמשך מלמעלה מסדר ההשתלשלו' דאילו ע"פ סדר ההשתל' הנה ים הוא בחי' ומדרגה בפ"ע וגבוה יותר מבחי' ארץ, וא"א לילך ביבשה בתוך הים, אם לא שהערה ה' רוח ממרום הוא בחי' רוח קדים מבחי' קדמונו של עולם ומשם נמשך להיות הפך ים ליבשה, לכן ע"י ראי' זו האמינו בבחי' שם הוי' הסוכ"ע בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד בחי' עושה פלא שגם בחי' פלא נחשב לפניו כעשי' גופני' כו'.

[יא)] אך עדיין צ"ל מאי דמשמע מסוגי' הגמ' דסוטה הנ"ל שהכירו אותו ואמרו זה אלי שראיתי כבר. והענין הוא דהנה הגם שנא' וארד להצילו מיד מצרים, שגם מה שהציל אותם מגזירת כל הבן הילוד הוא ג"כ בכלל זה, שהרי נא' אנכי ארד עמך מצרימה, ואם נאמר שזהו בחי' אחרת לא היו מכירין אותו מראייתם אז. אך הענין הוא דשם הגם שהצילם מיד מצרים עכ"ז הי' ההצלה לכאו"א בפרט, וזה נמשך לכאו"א מצד שרש נפשו באלקי' חיים, שכאו"א הוא חלק אלקה ממעל10 כמ"ש כי חלק הוי' עמו. ולכן אמרו ומלקט להם ב' עיגולי' א' של שמן וא' של דבש, פי' שכמו ע"י הלחם יחי' האדם כן ע"י גילוי נפשו יהי' איך שיהי' עי"ז יחי' האדם, וי"ל שב' עיגולים היינו ב' מקיפים חי' יחידה. ומהיות כי חלק הוי' שבכאו"א האיר, נמשך מזה הצלה לכאו"א בפרט וכענין אם תגביהי כו' משם אורידך נאום הוי' בכלליות, כ"ה בדרך פרט בכאו"א מבחי' חלק הוי' שבנפשו, ולכן ע"י שראו כל א' חלקו בבחי' הוי' הנה ע"י החלק הכירו הכלל, ולכן אמרו זה אלי שראיתי כבר הארה ממנו. אמנם בעת קרי"ס שירד להצילם ועל הכלל כולו יצא ה"ז בחי' גבוה יותר נעלה, ומה גם כי שם ראו ביבשה, והראי' שעל הים הי' בתוך הים ביבשה שמובן שזהו בחי' היותר נעלה וכמשנת"ל בענין הפך ים ליבשה כו'. ואי לזאת לא יקשה כלל מהו הגילוי דקרי"ס הלא גם בעודם בשעבוד מצרים ראו, אך באמת אינו דומה כלל, כי מלבד ששם ראו כ"א חלקו בבחי' הוי' וכאן ראו בחי' שם הוי' בכללות, הנה שם הי' הראי' ביבשה וכאן בים שהפך ליבשה כו'.

וזהו כמה לקו באצבעא עשר מכות אמור מעתה במצרים לקו עשרה מכות ועל הים לקו חמשים מכות, והיינו כי עשרה מכות שבמצרים הי' נגד ע"ס, או עשר מל' דע"ס, ועל הים לקו חמשים מכות נגד בחי' בינה, והיינו מדה כנגד מדה שאמר מי הוי' אשר אשמע בקולו נגד זה לקה על הים אותיות מ"י נו"ן מכות, כמארז"ל במד"ר. ולדעת הסובר במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות צ"ל מה מוסיף על דברי הראשון, ומה הנפק"מ מנין המכות. אך הענין הוא

ערב

דבהיות נודע שיחידות הוא במל' ועשירות בז"א ומאות בבינה11, אמנם הנה מה שמאות הוא בבינה זהו מעלת הבינה מה שגבוה מז"א, והיינו כי בבינה יש מה שזהו נעשה מקור לז"א כענין ת"ת דאימא נעשה כתר לז"א, וזהו מי ברא אלה, אלה הוא בחי' גילוי המדות וא"ו פעמים וא"ו עולה ל"ו כמנין מספר אלה, ומי הוא בינה היא היולדת בחי' ז' מדות לאה ילדה ששה בנים ואחר ילדה בת כו', אבל ענין מה שמאות בבינה היינו מה שהיא מקבלת מבחי' חכ'. ולכן כשאומר חמשים ומאתים היינו חמשים נגד מי, ומאתים היינו עצם הבינה, ועי"ז ראו את היד הגדולה הוא בחי' א"א או הארת עתיקא שמאיר בבינה, והאמינו בה' היינו בחי' עד שלא נבה"ע הוא בחי' מל' דא"ס שמאיר בבחי' כתר, וכמו מי שעומד במקום זה רואה להלן ממנו כמו פרסא או חצי פרסא12 וכשבא למקום ההוא הנה הוא רואה להלן עוד, כך בהיות ישראל במצרים נא' ויאמן ע"י וישמעו, ובים ע"י גילוי חמשים ומאתים ראו להלן בחי' יד הגדולה מקור דמקור לבחי' הנגלה דים ועי"ז האמינו בהוי' שלמעלה מסדר ההשתל' כו'.

אמנם עדיין אינו מובן ואינו מתורץ מה דק"ל13 הלא גם משה מיורדי הים הי' ולמה הי' צריך לבקש הראני נא את כבודך, ואם נאמר שהרי משה לא נשתעבד במצרים שהרי כל שבט לוי לא עבדו בפרך וכמ"ש לכו לסבלותיכם, מ"מ הרי נא' אז ישיר משה ובנ"י ונת' במ"א בד"ה אז ישיר14, שעל הים הגיעו ישראל למדריגה עד שנשתוו למשה, ומ"מ ראה משה עכ"פ מה שראו ישראל הגם כי לא נשתעבד. אך הענין הוא דהנה נת"ל באריכות שענין קרי"ס הי' הקדמה למ"ת, ומה שביקש משה הראני נא את כבודך זהו לפי מה שראה יגמה"ר שהוא בחי' נושא עון ועובר על פשע שזהו אם חטא אדם ועבר על איזה דבר מ"מ יומשך לו הסליחה, שעכצ"ל שבחי' ראי' זו היא יותר נעלה, ולכן בים אמרו זה אלי וכאן נאמר ושכותי כפי עליך עד עברי וראית את אחורי ופני לא יראו, והיינו כמ"ש בד"ה ואני תפלתי15 שבחי' אחוריי' וחיצוניות מבחי' גבוה הוא יותר נעלה מבחי' הפנימי' של בחי' שלמטה הימנו כו', ועפ"ז יובן ג"כ שהגם דכתי' ודיבר ה' עם משה פנים אל פנים מ"מ שייך עוד בקשת הראני נא את כבודך, והוא כי מ"ש ודיבר ה' וגו' זהו שהודיעו דרכי התומ"צ ופרטיהן, ומה שביקש הראני היינו הגם כי יעברו ח"ו את דרך ה' מ"מ יומשך משם הסליחה, וזהו שאמר כבודך היינו בחי' מל' דא"ס, ואמר לו וראית את אחורי קשר של תפילין, בחי' אחוריי' מבחי' גבוה, תפילין דמארי עלמא שמניחן ע"ג הראש הם המוחין כו', וה"ז נעלה יותר מבחי' הפנימי' דבחי' שלמטה מזה. ומ"ש ודיבר ה' עם משה פנים אל פנים, הלא עם כל ישראל דיבר כמ"ש פנים בפנים דיבר

רעג

הוי' עמכם, צ"ל כמ"ש הרמ"ז שפב"פ הוא בחי' התלבשות פנים העליון בפנים התחתון, אבל פא"פ16 הוא גילוי מבחי' פנים העליון עצמו כו', ומ"מ פי' פא"פ הן אמת שזהו גילוי מבחי' פנים העליון אך זהו בערך כמה שיוכל פנים התחתון לקבל, אבל בחי' הראני נא כו' לזה הי' צריך ושכותי כפי הוא בחי' הסתר כי לא יראני האדם וחי כו', ולכן וראית את אחורי לבד כו' שזהו מפני עוצם הגילוי כו'.

[יב)] והנה אחר שיצאו ישראל ממצרים בגילוי אותות ומופתים וקרי"ס כנ"ל נאמר ויבא עמלק, ולכאו' יפלא מאין הוא הכח של עמלק לבוא ללחום עם ישראל הלא ראה וידע גודל הנסים שנעשו לישראל, ומכות פרעה ידעו הכל ואיך שטבע בים, וגם זה ידע כי פרעה הוא אותיות הערף17 להיות כי יניקתו הוא מבחי' אחורי' דא"א, ונמצא על מה בטח שיוכל להלחם בישראל ואיך גבה לבו כ"כ לבלי יביט על כל דבר ולהלחם בישראל. אך הענין הוא כמ"ש בד"ה אור לארבעה עשר18, שעמלק יודע רבונו ומתכוין למרוד בו19 שזה בחי' החוצפה והגסות והעקשות, שענין העקשות הוא שהגם שיודע היטב שלא יפעול מאומה וגם בעת עקשותו מבין שהנכון אינו אתו מ"מ ה"ה מתעקש, וכ"ה דרך העזי פנים, וגם אם יודע שלא יהי' כדבריו גם אחרי חוצפ[ת]ו ועקשותו, מ"מ ה"ה גס הרוח בעיני עצמו שהרי הוא עמד כנגד ולא זולתו, כך יובן בקליפת עמלק שמאחר שיודע את רבונו הרי יודע שלא יוכל כלל לעשות נגד רצון הקב"ה, ולמה לו לילך להלחם בישראל עם קרובו אשר הוציאם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטוי', אלא שזהו כמשל העלוקה20 שמוצצת דם ומתה עי"ז, כך ענין מלחמת עמלק הוא אשר קרך בדרך, פי' שפועל קרירות בנפה"א, וגם עי"ז נתקררו ישראל בפני אחרים כמו שפי' רש"י בס"פ תצא משל לאמבטי רותחת שאין כל ברי' יכולה לירד לתוכה בא בליעל א' קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים, כך הוא ענין עמלק אע"פ דכתי' ויחלוש יהושע מ"מ נא' בו אשר קרך שקרך בפני אחרים כו', והיינו ע"י החוצפה ועזות ועקשות שלו וכנ"ל, והגם שעי"ז כי מחה אמחה את זכר עמלק מ"מ כדאי לו בזה וכמשל העלוקה הנ"ל.

[יג)] והנה אחר יצ"מ ומלחמת עמלק הי' ספירת העומר, והגם כי התחילו לספור קודם מלחמת עמלק, מ"מ רוב ספה"ע הי' אחר מלחמת עמלק. והענין הוא דהנה כתי' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, ולכאו' יפלא הלא למה יהי' גרוע ראשית גוים מכל הגוים שנא' בהם ועמדו זרים וכתי' כי אז אהפוך אל עמים

עדר

שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. אך הענין יובן ע"פ מה שנת' באורך בד"ה זכור דעמלק (ל"א)21, ותוכן הענין הוא, דכל האומות הכנעני והחתי הם ז' מדות הרעות, והנה נת' בענין מדות הרעות שבנפש שזהו מפני שהוא מלביש ומצייר את כח המתאוה22 שבנפשו בציור ולבוש רע, אי לזאת ע"י התשובה יכול להפוך את כח המתאוה הלזה שיהי' תאב לאלקות שז"ע בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', אמנם עצם דבר הרע שעשה זה אינו יכול להתהפך, וזהו ענין שריפת פרה אדומה לאפר כמשנ"ת שם באריכות23. אך הנה כ"ז הוא בז' אומות הם ז' מדות הרעות שצריך להחרימם ע"ד שריפת הפרה, ועצם כח המתאוה אשר נתלבש בהם יכולים להעלותו. אמנם בעמלק להיות כי ראשית גוים היינו הקליפה שכנגד הדעת24 שה"ה יודע את רבונו, פי' רבונו המחי' ומהוה אותו כי ואתה מחיה את כולם כתי' אפי' קלי' וסט"א, ומ"מ מתכוין בכוונה למרוד בו, ה"ה גרוע הרבה משארי האומות ולכן א"א להעלותו כלל וכלל כ"א שבירתו זהו תקנתו ככלי חרס, והיינו כי בכל האומות הרי אמרו שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, משא"כ עמלק יודע את רבונו גם בשעת מעשה כו', ולכן מזה הטעם עצמו להיותו ראשית גוים הרי מזה עצמו ה"ה עדי אובד ואינו דומה כלל לכל האומות כו'. ולכן אחר מלחמת עמלק הוא ספה"ע בחי' בירור המדות דנה"ב בחי' ז"מ הרעות, והוא בחי' הבדיקה דא"ח25 אולי עדיין יש איזה יניקה אחיזה לחמץ הוא בחי' הגבורות קשות דדם שמזה יוכל להיות איזה יניקה לז"מ הרעות כמ"ש באורך בד"ה אור לארבעה עשר26. ואח"כ בשבועות הוא הקרבת שתי הלחם וחמץ שבתודה והיינו כי אז יוכל גם החמץ להתעלות, והיינו ע"ד שארז"ל ת"ח צ"ל בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כסאסאה לשיבולתא, והיינו בכדי להיות בחי' ויגבה לבו בדרכי ה'27, שגם בעבודת ה' צריך הגבהה מעט ולא יפול ח"ו בעיני עצמו כו'. וז"ע חג השבועות שאז גם החמץ מתעלה אמנם לא הי' נקרב ע"ג המזבח כ"א אכילת כהנים, והוא כי להקריב אותו א"א כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו, כי גם באדם אינו רק שימוש בעלמא שהו"ע השמינית שבשמינית להיות ויגבה לבו, אבל איננו עצם העבודה כו', וכמ"כ יובן בחה"ש ג"כ שהוא רק אכילה לכהנים המשמשים כו'.

ערה

[יד)] והנה בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים, ולאו דוקא בכל דור אלא שבכל יום28 חייב אדם לראות א"ע כאלו בו ביום יוצא ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטוי'. וע"ז נתקן סדר התפלה, כי בהיות האדם ישן ושוכב על מטתו הרי הוא במאסר, שנפשו יוצא ולא נשאר בו רק קיסטא דחיותא, ובעמדו בבוקר קודם התפלה נא' בו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, שהוא קודם שתתפללו על דמכם, וע"י התפלה מתפשטת הנשמה לחיות בחיות רוחני בגוף, ולכן מתחילין להתפלל הודו לה'ב קראו בשמו שהוא בחי' הודאה לבד, שזהו ע"ד אמונה שענין אחד להם, שהרי ענין ההודאה הוא שמודה שכן הוא הגם שאינו מבין ונמצא כי מאמין בזה שמודה לו כו'. ואח"כ מספר בשבחו של מקום בסיפורי הלולים שמהללים אותו ית', ואומר משפיל רשעים עדי ארץ, לעשות נקמה כו' לאסור כו' שזהו כמו עשרה מכות באותות ומופתים שהיו במצרים, ואח"כ קודם שירת הים מספר ותרא את עני אבותינו כו' ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו כו' עד שאומרים שירת הים הוא כמו קרי"ס, ועי"ז יכול להתחיל ברכת ק"ש שהוא בחי' בירור הנה"ב שגם הנה"ב יסכים להיות בבחי' ביטול כמאמרם ז"ל בכל לבבך בשני יצריך, שזהו כמו ספה"ע שאחר שיצאו ממצרים התחילו לספור היום יום א' כו' שהוא בירור המדות כו', עד שבא לק"ש בפסוק ראשון מקבל עליו ב' דברות הראשוני' אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, וכמו"כ בפסוק ראשון דק"ש ה' אלקינו הוא קבלת דבור אנכי הוי' אלקיך, וה' אחד הוא קבלת דבור לא יהי'29 לך שז"ע מ"ת.

וענין מלחמת עמלק בעבודה שבלב זו תפלה הוא ללחום עם הרע שבנפשו באמרו וחרה אף ה', דלכאו' יפלא מהו שייך פסוק וחרה אף בק"ש30 שהוא תכלית הביטול למס"נ באחד ובכל מאדך ומהו ענין וחרה אז. אך הענין הוא דהכעס הוא על

רעו

ההיפך אשר מנע אותו מבחי' ביטול זה, וכענין הנהר דינור היוצא מזיעתן של חיות הקדש31, שלכאו' ג"כ יפלא מהו ענין הנהר דינור שהוא בחי' דין ומשפט שיוצא מביטול של החיות הקדש, אך הענין הוא כנ"ל שע"י הביטול שלהם ברעש גדול עי"ז מתמלאי' כעס וקצף על ההיפך, ולכן מהזיעה היוצא מהביטול שלהם יוצא נהר דינור ועל ראש רשעים יחול בגיהנם. ועד"ז הו"ע מה שאומרים בפ' שני' דק"ש וחרה אף שהוא בחי' הכעס הנמשך מהתבוננו' דק"ש על בחי' הרע שבנפשו, שזהו מה שארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, שענין ההרגזה הוא בחי' הכעס וקצף32 שיקצוף עליו מדוע תמנע הטוב הלזה ממני, וה"ז כדוגמת מלחמת עמלק כו'.

[טו)] אך מה שמלחמת עמלק הי' תיכף אחר יצ"מ קודם מ"ת, ובעבודה שבלב זו תפלה זהו אחר ק"ש, להיות כי ביצ"מ הי' משה ויהושע הלוחמים במלחמת עמלק, והנה באמת יש בכאו"א הארת משה33 שזהו מ"ש ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה והקשו רז"ל אטו יראה מילתא זוטרתי היא, ותירצו אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא, ולכאורה יפלא הלא מעמך כתי' שהבקשה מכל ישראל כמ"ש ועתה ישראל, אלא שבכאו"א יש בחי' הארת משה והוא בחי' ביטול דמ"ה שיש בכאו"א מישראל, אך זהו אחר ק"ש דוקאג, בהיות ידוע כי יש ב"ן ומ"ה, והיינו שברכת ק"ש הוא בחי' העלאת ש' ב"ן שז"ע בחי' בירור דנה"ב כו', ואח"כ בק"ש שם מ"ה בחי' למס"נ באחד ועי"ז נעשה אדם גימט' מ"ה היפך בחי' אשר נשמה באפו, וה"ז בדומה לבחי' משה ויהושע שהם מ"ה וב"ן פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, זו"נ, ולכן מלחמת עמלק הוא בעבודה שבלב דתפלה אחר ק"ש דוקא. ואח"כ בשמו"ע אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, פי' נחש הוא עמלק34 בחי' נחש הקדמוני, ובשמו"ע אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק להיות כי זהו אחר ק"ש ופ' שני' וחרה מלחמת עמלק ואז יש בכאו"א מישראל בחי' הארת משה ויהושע שלוחם עם בחי' עמלק שכנגדו, וכתי' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו, ולכן בשמו"ע אינו יכול להגיע כ"א לבחי' עקב המתפלל, ואפי' כשנחש כרוך על עקבו לא יפסיק להיות כי הנחש הוא נחלש אחר המלחמה שבפ' שני' דק"ש לא יוכל להזיק לו כלל.

רעז

וזהו שאמרו בריש המשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, פרש"י הכנעה ושפלות35, חסידי' הראשונים היו שוהין שעה א' היינו בחי' התבוננו' קודם התפלה איך שנשתעבדו במצרים והקב"ה הוציאם ביד חזקה ובזרוע נטוי' והעבירם בים בחרבה, ובהתבוננו' ביטול העולמות לאלקות הבורא ומחדש אותם מאין ליש, ואח"כ מתחיל בפרטיות בנפשו הבהמי' להגביר נפשו האלקי' על נה"ב, עד שתחלה צ"ל בחי' הודאה ע"ד אמונה, ואח"כ פסוד"ז שבחו של מקום וסיפור נוראותיו והנהגותיו משפיל רשעים לעשות נקמה כו' לאסור כו', ואח"כ קרי"ס שירת הים, ואח"כ ברכת ק"ש בירור דנה"ב ע"ד ספה"ע, ואח"כ ק"ש קבלת התורה, וחרה מלחמת עמלק. וי"ל שגם ע"י התורה מאיר שם מ"ה בנה"א כי זאת התורה אדם בחי' מ"ה, ואז אח"כ בשמ"ע אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק כלל להיות כי נחלש הנחש עד שלא יוכל לו כלל.


1) אך הנה עדיין. . כמה גדולים יורדי הים: מאמר זה הוא המאמר השני שבהמשך והחרים תרל"א".

להתחלת המאמר ראה גם ביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תשמז ואילך. אוה"ת בשלח ע' תמב. וע' תקל.

2) וכמו שפי' רש"י שג' כיתות היו: לע"ע לא נמצא זה ברש"י שלפנינו. וראה ירושלמי תענית פ"ב ה"ה (ועד"ז במכילתא ותיב"ע בשלח יד, יג-יד. יל"ש שם רמז רלג בתחלתו): ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן. [וראה תורה שלמה בשלח שם (אות פא) שבכ"מ הגירסא: ג' כיתות].

3) שמיקר: בגמ' סוטה שלפנינו: שמנקיר. ובפירש"י שם: מנקיר, מנקר.

4) אך הענין יובן. . וירא ישראל. . ויאמינו: ראה בכ"ז אוה"ת בשלח ע' תס. סה"מ תרכ"ז ע' רמז.

5) חילוקי מדרגות בענין האמונה. . גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא: ראה גם סה"מ תר"ל ע' קח ואילך. קיא. תרל"ב ח"א ע' פז ואילך. ס"ע צ-צא. ועוד.

6) שפי' ע"פ והי' אמונת עתך שמאמין בחיי עולם וזורע: ראה שבת לא, א בתוד"ה אמונת: אמונת זה סדר זרעים, מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע. [וראה ס' אמרי בינה (למהרצ"ח) סי' ב' שבירושלמי לפנינו ליתא]. נת' בלקו"ש ח"א ע' 216. 240. חט"ו ע' 370. חי"ח ע' 295.

7) שהרי אינה דומה שמיעה לראי': בהבא לקמן ראה לעיל ד"ה והחרים (ע' רסד). וש"נ.

8) נודע כי ב' שמות הוי': ראה בכ"ז תו"א בשלח סא, ד. תצוה פג, ג. פד, א. לקו"ת חוקת נז, ג. דרושים לר"ה נט, א. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קמג. תו"ח שמות (כת"י הר"ש סופר) תקנז, א [ובהוצאת תשס"ד הוא בח"ב שעה, ד]. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קכז. ס"ע קל-לא. תרמ"ד (הוצאת תשס"ג) ע' שמז. תרנ"ד ע' רחצ ואילך.

9) וכמארז"ל. . לך נאה לקרות הוי' שאתה אדון לכל בריותך: ראה לקמן ד"ה משכיל לאיתן. וש"נ.

10) שכאו"א הוא חלק אלקה ממעל: ראה תניא רפ"ב.

א) וזהו כמה לקו באצבע: בשולי הגליונות נרשם בגוכי"ק: כמה לקו באצבע, עשר מכות עשר ספירות, מל' דעשר ספירות. חמשים בינה, חמשים ומאתים עשירות מאות בחי' מי ברא אלה ומי בעצם. ועי"ז וירא, כמו הרואה שרואה מרחוק ממה שעומד, כן ראיית הים גבוה יותר, והאמונה עוד יותר כו'.

11) נודע שיחידות הוא במל' ועשירות בז"א ומאות בבינה: ראה אוה"ת דרושים ליוה"כ ע' א'תקסג-ד. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' רג. סה"מ תרכ"ט ע' קס. ועוד.

12) רואה להלן ממנו כמו פרסא או חצי פרסא: ראה בהנסמן ע"ז בארוכה בסה"מ תרל"ב ח"א ע' שלב.

13) דק"ל: דקשיא לן.

14) ונת' במ"א בד"ה אז ישיר: תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט ע' קנ). תרל"א (לעיל ע' קנז. וש"נ).

15) כמ"ש בד"ה ואני תפלתי: תרל"א (לעיל ע' רנו. וש"נ).

16) כמ"ש הרמ"ז שפב"פ. . אבל פא"פ: ראה גם אוה"ת נשא ע' ערה-ו. ואתחנן ע' קצג. שם (כרך ה) ע' ב'א. ראה ע' תרמ-א. ובארוכה סה"מ עטר"ת ס"ע תקעט ואילך. תרצ"ז ע' 273 ואילך.

17) פרעה הוא אותיות הערף: ראה גם תו"א וארא נח, ב. לקו"ת שה"ש לו, א. סה"מ תרל"ב ח"א ע' נד. רכו. ובכ"מ.

18) בד"ה אור לארבעה עשר: תרל"א (לעיל ע' רמב).

19) שעמלק יודע רבונו ומתכוון למרוד בו: עד"ז מובא בכ"מ בדא"ח, וראה בהנסמן לעיל בד"ה זכור גו' עמלק.

20) כמשל העלוקה: ראה גם תו"א בראשית ה, ד.

21) מה שנת' באורך בד"ה זכור דעמלק (ל"א): לעיל ע' קצב ואילך. וש"נ.

22) נת' בענין מדות הרעות. . כח המתאוה: לעיל בד"ה והחרים ס"ע רסב-ג. ובארוכה לעיל ד"ה וידבר גו' זאת חוקת ע' רטז. וש"נ.

23) ענין שריפת פרה אדומה. . כמשנ"ת שם באריכות: לעיל בד"ה וידבר גו' זאת חוקת שם ע' רטז-יז.

24) בעמלק. . הקליפה שכנגד הדעת: ראה גם אוה"ת תצוה ע' א'תרצד. א'תשמא. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קטז. רמט.

25) ספה"ע בחי' בירור המדות. . בחי' הבדיקה דא"ח [ דאשת חיל]: ראה בארוכה ביאוה"ז לאדהאמ"צ קמ, ג ואילך. ולהצ"צ (כרך ב) ע' תתקכז ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' פז ואילך. תרנ"ג ע' לב ואילך.

26) כמ"ש באורך בד"ה אור לארבעה עשר: תרל"א (לעיל ע' רלה. וע' רמב).

27) ת"ח צריך להיות בו שמינית שבשמינית. . בחי' ויגבה לבו בדרכי ה': ראה בכ"ז בארוכה הוספות לתו"א מג"א קיט, ג ואילך. סה"מ תשי"ב ע' 262. לקו"ש חכ"ב ע' 162.

28) והנה בכל דוד ודור. . ולאו דוקא בכל דור אלא שבכל יום: ראה תניא פמ"ז (סו, ב). וראה גם מכתב י"א ניסן תשכ"ח (אג"ק כ"ק אדמו"ר חכ"ה ע' צח. הגש"פ עם לקוטי טעמים וכו' (הוצאת תשמ"ז ואילך) ע' תריח). רד"ה בכל דור ודור תשל"ד (סה"מ י"א ניסן ע' רסט. וראה גם שם ע' שלז. תט. תסו. ועוד).

29) ה' אלקינו הוא קבלת דבור אנכי. . וה' אחד. . דבור לא יהי': ראה הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תעז.

30) מה שייך פסוק וחרה אף בק"ש: בהבא לקמן ראה לקו"ת שלח מא, א.

ב) ולכן מתחילין להתפלל הודו לה': בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: בתפלה בתחילה הודו, ואח"כ ע"י שירת הים זה אלי בא לברכת ק"ש בירור הנה"ב כמו ספה"ע, [עד שבא] לק"ש מסירות נפש, אנכי ולא יהי' לך, ה' אלקינו ה' אחד קבלה על ב' הדברות. אמנם זהו עדיין ממושבותיכם, וענין מלחמת עמלק וחרה אף ה'. ואח"כ בתפלה אפי' נחש כרוך על עקבו, עמלק נחש הקדמוני לא יפסיק כי לא יוכל כלל, כי אחר קבלת התורה הרי אם פגע בך מנוול משכהו לבית המדרש. וק"ש תורה ושמו"ע העלאה והמשכה.

31) וכענין הנהר דינור. . מזיעתן של חיות הקדש: ראה בארוכה תו"א וישב ל, ד. מקץ לא, סע"א-ב. לב, ד. יתרו סט, ג. מג"א צו, א. לקו"ת בשלח א, רע"ד. במדבר יא, ב. שלח שם מא, א. דרושים לשמע"צ פד, סע"ד.

32) שארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. . בחי' הכעס וקצף: ראה בכ"ז לקו"ת שלח שם מא, א. וראה גם תניא פכ"ט (לז, א). פל"א (לט, ב). תו"א וישב ל, ד. סה"מ תרל"ג ח"א ע' רלו. סה"ש תש"א ע' 59.

33) בכאו"א הארת משה. . לגבי משה מילתא זוטרתא היא: ראה תניא פמ"ב (נט, א).

34) אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. . נחש הוא עמלק: ראה עד"ז (אודות רחב"ד) ביאוה"ז לאדהאמ"צ קטז, ד. תו"ח ויצא לז, ג. שערי אורה כא, א. שער האמונה עח, ב. לקו"ש ח"ב ע' 375. וראה גם אוה"ת בראשית (כרך ג) תקעח, ב.

ג) ולכן מלחמת עמלק. . אחר ק"ש דוקא: בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: שיאיר בגילוי שיוכל ללחום זהו אחר ק"ש.

35) כובד ראש פרש"י הכנעה ושפלות: כ"ה בכ"מ בדא"ח ובהערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תש"ז ע' 203: התיבה ושפלות אינה ברש"י (ברכות רפ"ה). ובאה לתוספת ביאור ענין ההכנעה. ולהעיר מלקו"ת במדבר עא, ג. רמ"א בשו"ע או"ח סצ"ח סוס"א. עכ"ל. וראה גם לקו"ש חל"ד ע' 69 הע' 18. אג"ק כ"ק אדמו"ר ח"ב ע' שפט-צ.