[ואתה הרם את מטך]

רפז

[ד"ה ואתה הרם את מטך]

בס"ד. פ' תזומ"צ.

ועדיין כו' ואתה הרם את מטך

תזו"מ

[כג)] ועדיין צ"ל בענין ואתה הרם את מטך1, כי הנה יש ג' מטות2, מטה דיעקב שנא' ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו', ומטה משה, ומטה דלע"ל, וצ"ל מהו ההפרש ביניהם. וגם צ"ל הלא איתא במד"ר שקרי"ס הי' בזכות יעקב, ע' מד"ר וישלח פע"ו, ר' יהודה ב"ר סימון בשם ר' יוחנן בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכות יעקב, בתורה כי במקלי עברתי את הירדן, בנביאים והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן, ישראל סבא, בכתובים מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלקה יעקב, והלא נת' לעיל שקרי"ס הי' מלפני משה, ומשה מלגאו ויעקב מלבר, ואיך א' שקרי"ס הי' בזכות יעקב. גם צ"ל בענין המטה משה שנמצא בו חילוקים בדרז"ל, דהנה בי"ח משה3 סי' ע"ג הביא, והוא מרע"מ פ' משפטים דקט"ו א', שהמטה הי' מעה"ד טו"ר4, ומצד הרע גרם שחטא בסלע, וכשחזר בתשובה נפק ממדריגה זו שהי' תחלה נער ועבד דכתי' והנה נער בוכה וכתי' עבדי משה, ונק' בן להקב"ה ונמסר לו מטה אחר מעץ חיים והיינו וא"ו, והוא כי שמע ישראל ובשכמל"ו הם מ"ט אותיות, ז"ע מ"ט בחי' צדיק מט לפני רשע5 ס"מ, וע"י היחוד דק"ש בשית תיבין נעשה מוט בוא"ו, ועי"ז לא יתן לעולם מוט לצדיק כו', ומה שהי' תחלה מט לפני כו' זהו לפי שרק מ"ט שע"ב נמסרו למשה, ואם הי' נמסר לו שער החמשים לא הי' בא לזה, ולא הי' חוטא בסלע. ובערך יעקב סי' קפ"ד הביא והוא מהילקוט פ' חוקת רמז תשס"ג דרל"ח ד' ודרל"ט א', שמביא בשם מדרש ילמדנו ע"פ מטה עוזך ישלח ה' מציון מטה שהי' ביד יעקב שנא' כי במקלי עברתי וגו', הוא הי' ביד יהודה שנא' ומטך אשר בידך וגו', והוא הי' מטה משה, והוא הי' ביד אהרן דכתי' וישלך אהרן את מטהו, והוא הי' ביד דוד דכתי'

רפח

ויקח מקלו בידו, והוא הי' ביד כל מלך ומלך עד שחרב בהמ"ק, וכן עתיד אותו המטה לימסר ביד מלך המשיח. ולהבין כ"ז צ"ל למה היו צריכין את המטה לאותות ומופתים שנעשו במצרים בפרעה ובכל עבדיו, כמ"ש ואת המטה הזה תקח בידיך אשר תעשה בו את האותות, וגם בקרי"ס נא' ואתה הרם את מטך, מה"ע המטה שהי' צריך לעשיית האותות והמופתים וקרי"ס, ומדוע בהכאת הנהר דלע"ל לא נא' מטה כלל, כמ"ש והניף ידו על הנהר, ואם כי גם בקרי"ס נא' ונטה את ידך וכתי' ויט משה את ידו על הים, מ"מ נא' לו תחלה ואתה הרם את מטך.

אך הענין יובן ע"פ המד"ר וארא פ"ט ע"פ ואמרת אל אהרן קח את מטך הה"ד מטה עוזך ישלח ה' מציון, אין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במטה, ולמה לפי שנמשלו לכלבים שנא' ישובו לערב יהמו ככלב, וכתי' והכלבים עזי נפש (ישעי' סי' נ"ו י"א), כשם שדרכו של כלב לרדות במקל כך הם לוקי' במקל, לכך נא' מטה עוזך וגו'.

[כד)] והענין יובן בהקדם מה שבקרי"ס נאמר אשירה להוי'. והענין הוא דהנה אנו רואים בנבראים שכל מה שנברא הרי כל א' הוא רק משל לחבירו6, וכמו הארי' שלמטה אם כי הוא חי' טמאה וטורף ודורס, מ"מ הרי הוא משל לגבי הארי' שלמעלה, שהרי עכ"פ אותיות ארי' מחיים אותו, והגם שזהו בדרך נפילה ושבירה7 מ"מ יהי' איך שיהי' הרי אותיות אלו דארי' הם מחיים אותו, וכן יש בחי' ארי' הגבוה מארי' דמרכבה בחי' פני ארי' אל הימין שהוא במרכבה דבריא', ויש דוגמתו באצי' והיינו בחי' חסד דאצי' שאברהם איש החסד הי' מרכבה לבחי' חסד זה ה"ה ג"כ בחי' ארי' אל הימין, רק שזהו מבחי' מרכבתא עילאה שהאבות הן הן המרכבה8, אשר בחי' הארי' שבמרכבה דבריאה הוא רק משל לבחי' ארי' זה דאצי', ומ"מ הרי שרש התהוות הארי' שבמרכבה נלקח מבחי' ארי' זה דאצי', שהרי בנין המל' דאצי' הוא מבחי' המל' דע"ס, ולכן מבחי' המל' דחסד דאצי' שהחסד הוא בחי' ארי' דאצי', הנה מבחי' המל' של החסד הזה נעשה במל' דאצי' חסד שבמל', ובחי' המל' הוא מהוה כל הנבראים דבי"ע, נמצא כי חסד בחי' ארי' דאצי' הוא מקור למקור לבחי' הארי' שבמרכבה דבריאה, רק שזהו בדרך בריאה יש מאין כמו שנת' ענין זה באריכות בד"ה מי כמוכה באלים ה'9.

רפט

וכן עד"ז יש עד רום המעלות וכמו שחכ' דאצי' נק' ג"כ בשם ארי', כמ"ש וירא ראשית לו, ראשית הוא בחי' חכ', כמ"ש ראשית חכ', וירא אותיות ארי', והיינו ראי' אותיות ארי'10, וכמו"כ ענין וירא, אשר בחי' ארי' דחסד הוא רק משל לבחי' ארי' דחכ', וכנודע ממ"ש במ"א בהפרש שבין המוחין למדות כו', שלכן אלפים שנה קדמה תורה לעולם11, פי' קדמה אינה בזמן שהרי זה הי' קודם שנברא העולם בחי' מקום לא הי' הזמן ג"כ12, שהרי זמן ומקום שניהם מחודשי' ובריאתן שוה כא'13, אלא ענין אלפים שנה הכוונה הוא על בחי' אאלפך חכ' אאלפך בינה, ונק' אלפי' שנה ע"ש הזמן הנברא אח"כ הוא אלפים, כי מספר האלפים בחכ', שיחידות במל' ועשירות בז"א ומאות בבינה ואלפים בחכ' (ומ"ש גם נגד הבינה אלף שנה, היינו בחי' וחכם בבינה שזהו ג"כ חכ' כמ"ש ביאור ד"ז במ"א14). ונמצא כי פי' קדמה הוא במעלה ומדריגה, שבחי' המוחין הם במעלה ומדרגה גבוה ביתר שאת ויתר עז על בחי' המדות, ולהיות כי הם משונים במעלתם ה"ה משונים ג"כ בפעולתם, שהרי טבע המדות שיומשך השפעה לזולתו ובלא השפעה לזולתו מתבטל המדה לגמרי, משא"כ המוחין הם הפכי' לגמרי וכנודע ממארז"ל במשנה פ"ד דסנהדרין שהיו מזדווגי' זוגות זוגות והיו נושאין ונותנים כל הלילה, ופי' המפרשים בינן לבין עצמן, ולא כולם יחד, והיינו כי בכדי שיונח אצלו הנחת השכל שהוא כך ולא כך זהו דוקא כשהוא נושא ונותן בינו לבין עצמו ושופט בשכלו משפט דבר ההוא, ונמצא כי המוחין ומדות הם הפכי' בטבעם ובפעולתם. ולכן הארי' דמדות לגבי הארי' דחכ' ה"ה רק כמשל זל"ז, ומ"מ מבחי' החכ' נתהוו המדות, כמו בגשמיות הנה הולד נוצר מטיפת מוח האב, כן או"א מולידי' זו"נ כו', ונמצא כי הארי' דחכ' הוא מקור לבחי' הארי' דחסד כו'. ועד"ז יובן עוד למעלה יותר והוא כי הכתר נק' ג"כ ארי' כמ"ש ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקי' דיבר וגו', ואיתא שזהו דבור אנכי15, נמצא שגם הכתר נמשל לארי', והיינו כי ארי' גימ' רי"ו שהוא גימ' גבורה, והוא בחי' גבו' דע"י שמלובש במו"ס כו', ונמצא כי פרט התהוות הארי' יש עד רום המעלות.

רצ

[כה)] ועד"ז בכל פרטי הנבראי', עד"מ שמים וארץ שלמטה, ועד"ז יש למעלה שהם בחי' זו"נ שבכל עולם, שזו"נ דעשי' הם מקור לבחי' השמים והארץ הגשמי', והמקור למקור הוא בחי' חו"ב דעשי' שהם ג"כ שמים וארץ כמ"ש במ"א16, וזו"נ דיצי' הם מקור לחו"ב דעשי', וחו"ב דיצי' מקור למקור, ועד"ז בבריאה זו"נ דבריאה הם מקור לחו"ב דיצי', וחו"ב דבריאה מקור למקור כו', וכמו"כ באצי' זו"נ דאצי' הם מקורי' לחו"ב דבריאה רק שזהו ע"י בחי' התהוות יש מאין דמל' דאצי' כמשנ"ל, ומ"מ התהוות המל' הוא ממל' דע"ס, וחו"ב דאצי' הם שמים וארץ עילאין, וכנודע מענין ההפרש בין משה לישעי' שמשה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ, וישעי' אמר שמעו שמים והאזיני ארץ, השמים דאינון ידיעין, שמים דלא ידיעין, והיינו בחי' זו"נ שנק' שמים וארץ, וחו"ב הם השמים והארץ, וגם בחי' כתר נק' שמים רק שהוא בחי' שמי השמים, ע' בד"ה בעצם היום הזה הגהות על מאמר הנ"ל שבת"א17 יעו"ש. ועד"ז בכל הנבראים, וכמו יום ולילה הם ג"כ בחי' זו"נ שבכל סדרי ההשתל', והמקור הוא בחי' זו"נ דאצי', והמקור למקור ז' ימי קדם, ושם באצי' בחי' יום ולילה הוא ברוחניות בדקות מאד, וגם בכל סדרי השתלשלו' דבי"ע, וכנודע ממשה כשהי' בהר מאין ידע אם זהו יום או לילה, כשמלאכים אומרים קדוש ידע שזהו יום וכשאומרים ברוך ה"ה לילה, שקדוש וברוך אינו בערך יום ולילה הגשמי' שלנו אלא שעכ"פ ה"ה מקור ליום ולילה שהרי משה ידע מזה, ועוד איתא שכשלמדו אותו תושב"כ ידע שזהו יום ותושבע"פ ידע שזהו לילה (כמ"ש כ"ז בילקוט ס"פ תשא רמז ת"ו), שאינו בערך כלל וכלל תושב"כ ותושבע"פ ליום ולילה הגשמי', ומ"מ ידע מזה על יום ולילה הגשמי' כו'. ועד"ז תמצא בכל פרט ופרט מהנבראי' שיש דוגמתם ברוחני' עד רום המעלות כו', אשר כל בחי' נגד זולתה היא רק משל לבד.

[כו)] והנה כל המשלי' האלה שרש שרשם הוא רק מבחי' שם אלקים, כי בכדי שיוכל להתהוות שבחי' א' יהי' משל לגבי זולתו זהו ע"י בחי' המגן ונרתק דש' אלקי' (וגם בכתר יש בחי' שם אלקים וכנ"ל בענין ה' אלקי' דיבר, שא' גם שם אלקי', וע' בסה"מ18 שפי' בחי' ק"ך צירופי אלקי' דיתבא על כורסי' דשבבין לאכפי' להון), ומאחר שכל המשלים האלו הוא מבחי' שם אלקי' ממילא כל התהוות הנבראי' הוא ע"י שם אלקי' גם בנבראי' שנא' בהם ה' אלקי' שם מלא ג"כ, פי' שנתהוה ע"י שם אלקים, דבלא בחי' שם אלקי' לא הי' יכול להיות מציאות הגשמי כלל וכלל, ונמצא כמו בכל הנבראי' נא' בראשית ברא אלקי' כ"ה בכל הנבראי' אפי' בג"ע, שהרי הוא השגה בהגבלה לכאו"א לפי ערכו ומעלתו כו', רק שבזה הוא יתרון הנבראי' שנא' בהם שם מלא כמו ויטע ה' אלקי' גן בעדן19 היינו ששם מאיר גילוי שם

רצא

הוי' ע"י המסך ונרתק דשם אלקי', משא"כ בשאר הנבראי', אם כי מפלא הבריאה יכולים להבין גדלות הבורא, מ"מ ה"ז בדרך העלם והסתר להיות כי כח הפועל בנפעל הוא בדרך העלם והסתר הבורא הוא כח המהוה מן הדבר המתהוה הוא הנברא מאין ליש, דאל"כ לא הי' אפשר כלל להיות מציאת נברא גשמי' כמ"ש ביאור ד"ז במ"א, ע' בד"ה מי כמוכה באלים, וד"ה מהיכן זכו20 ישראל לק"ש. אבל (כמו) הג"ע שנא' בו שם מלא היינו ששם מאיר גילוי אלקות צדיקי' יושבין ונהנין מזיו השכינה, ה"ז גילוי מתוך ההעלם, וה"ז כמו שאומרים איזה דבר שכל גבוה מאד ע"י איזהו משל, שהמכוון שע"י המשל יבינו את הנמשל גם כמו קודם התלבשותו בנמשל כ"ה גילוי שם הוי' ע"י בחי' שם אלקי' כו'.

[כז)] ומעתה צ"ל ענין אשירה להוי'21 שנא' בקרי"ס, ויובן בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף, שלכאו' ה"ז ירידה גדולה ועצומה מאד, שהרי הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, ומובן אשר עמידתה לפני ה' לא הי' בלתי אהוי"ר הראוי' לפי ערך ומקום עמידתה, ולמה ירדה פלאים להתלבש בגוף ונה"ב גשמי מאד אשר צריכה ליגיעת נפש ויגיעת בשר בכדי לבוא לאיזה התפעלות אהוי"ר, אשר אינה בערך האהוי"ר שהיתה עומדת קודם התלבשותה בגוף, והלואי תהי' השבתה למעליותא.

אך הענין הוא דכתי' נורא תהילות עושה פלא, ואנו אומרים אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, פי' המחדש שענין הבריאה היא אשר נתחדשה יש מאין ממש וא"א לומר שהעולם וכל אשר בה הם הם אשר היו בהעלם תחלה ויצאו אח"כ מהעלם אל הגילוי, וכמו שכל ומדות שהמדות היו תחלה בהעלם בשכל, שהרי גם בשכל יש מדות כנודע מענין מדות שבשכל, ונמצא כי יציאת המדה מהשכל איננה דבר חדש ממש, אבל הבריאה היא יש מאין ממש, וכנ"ל עד"מ מענין הארי' שיש דוגמתו עד רום המעלות, האם נאמר שהארי' שלמטה הוא הוא הי' כלול תחלה במקורו, אלא התהוותו הוא יש מאין ממש, רק ששרש שרשו הוא ג"כ ארי', והיינו בחי' הגבורות ורשפי אש התשוקה שיש בבחי' פני ארי' שבמרכבה לאלקות שנושא את הכסא ומנושא מן הכסא עצמו, וכ"ש בבחי' הארי' היותר גבוהים, וכנודע ההפרש בין אצי' לבריאה22 שאצי' הוא גילוי ההעלם מאלקות ובי"ע הם יש מאין שנתהוו דבר מלא דבר, ומקור המהוה אותם הוא רק בחי' דמות, וזהו שנא' בבריאת

רצב

האדם בצלמנו כדמותנו, שיש בחי' צלם ודמות, הנה נודע כי הדמות אינו עצם הדבר כ"א מה שנדמה שזה הוא, וכמו המביט בזכוכית הנק' מראה (שפיגעל בל"א) הגם שרואה שם כל תבנית האדם בכל פרטיו ופרטי פרטיות מ"מ ה"ה רק דמות לבד23 ואינו עצם הדבר, ואיך נאמר שהנבראי' שלמטה שנבראו מבחי' מל' הנק' בעצמו רק בשם דמות הם ממש אותם הדברים שבאצי', שא"א כלל וכלל לומר כן, אלא שנבראו יש מאין ממש.

[כח)] והנה מאחר שהם בחי' בריאה יש מאין הנה החיות המחי' אותם הוא ג"כ מוסתר ונעלם, וכמו שאנו רואים חיות האדם שהנשמה מחי' את הגוף, הנה אנו רואים פעולתה שהאברים חיים וקיימים שהרי מנענע באבריו והולך ברגלו ומחשב במוחו ומדבר ועושה כל דבר, ורואה בעין ושומע באוזן, וכן בכל יתר כחותיו והרגשותיו עד שמזה נבין שיש נפש רוחני המחי' אותנו, דאל"כ מאין ימצא בשכל שהוא גשמי והוה ונפסד ונרקב והי' לעפר להשכיל דבר רוחני כו', אלא שיש בו הארה רוחניות מכח נפשו הרוחניות אשר היא תבין ותשיג השגות רוחניות וגשמיות והשכלות כו'. אבל מהות הנפש אין אנו יודעים כלל וכלל מה היא שהרי אינו שייך כלל לאמר בעצם הנשמה שיש בה כחות פרטי'24 כמו ראי' ושמיעה מובדלים, והרי במ"ת שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתן ראו את הנשמע ושמעו את הנראה ה"ז הוראה שבעצם הנפש בלתי מחולקי'25 הם, שהרי ראו את הנשמע נמצא שכח הראי' פעל את הפעולה של כח השמיעה, ושמיעת הנראה הרי כח השמיעה פעל פעולת כח הראי', אלא ששם בלתי מוגבלים הם עדיין כלל וכלל, ולכן היו יכולים לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה מצד עצם נפשם הפשוט בתכלית, ועכ"ז צריך לומר שגם בעצם הנפש יש מקור שאם יתפשטו בכחות הגוף יהי' זה ראי' וזה שמיעה, דאל"כ האיך נאמר שראו את הנשמע ושמעו את הנראה מאין ידוע מהו כח הראי' ומהו כח השמיעה כו', אעכצ"ל שהרגישו בעצם נפשם וראו את הקול ושמעו מה שדרך לראות, וגם אם לא יש מקור על כח הראי' בפ"ע וכח השמיעה בפ"ע מאין ידעו שהחליפו לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה, הלא עכדו"ד פרחה נשמתן ולא האירו בפרטי מקומות המיוחדים להם, אלא צריך לומר שגם שהנפש היא עצם פשוט מ"מ יש בה כל הכחות שעתידים להתגלות בכח בהתכללו' יחד. אמנם מ"מ כל ענין הנפש המחי' את הגוף הרי ידיעתינו שאנו יודעים את הנפש הוא רק בדרך ידיעת המציאות ולא השגת המהות כלל26, שהרי אין אנו יודעים מהות

רצג

הנפש מה היא כלל, אלא שמחמת שאנו רואים שהגוף חי הרי אנו יודעי' שיש נפש המחי' את הגוף, אבל זהו רק בדרך ידיעת המציאות לבד ולא השגת המהות כלל.

ועד"ז יובן בכלליות העולם הנה מה שמחי' ומהוה את העולם אינו מושג לנו כלל, רק ממה שאנו רואים שהעולם חי, כי האדם הוא עולם קטן וכמ"ש באדר"נ שכל מה שיש בעולם יש באדם, ולכן כמו באדם אנו מכירים שיש בו נפש המחי' אותו, כן בעולם שהוא גוף גדול עכצ"ל שיש בחי' חיות רוחני המחי' ומהוה את העולם, אמנם כמו הנפש המחי' את הגוף אין אנו יודעים מהו מהות הנשמה כ"א בדרך ידיעת המציאות ולא השגת המהות כלל, כן בחיות המחי' את העולם אנו יודעים רק בבחי' ידיעת המציאות לבד ולא השגת המהות כלל. וגם המלאכים שעומדים ברום עולם ג"כ אינם יודעים כלל בבחי' השגת המהות את חיותם וחיות כל העולמות כ"א בדרך ידיעת המציאות, שלכן נאמר וצדקתך ירננו, הנה הרינה שלהם הוא רק בבחי' צדק מלכותא קדישא27 שהוא בחי' הארת מדת המל', וכמו מלך שרק שמו נק' עליהם אבל עצמותו אינו מתפשט כלל, כן בחי' מל' למעלה הוא בחי' שם לבד, וג"ז יודעים רק בדרך ידיעת המציאות ולא השגת המהות כלל. וא"כ הנשמה כמו שהיתה למעלה קודם התלבשותה בגוף שנא' בה חי ה' אשר עמדתי לפניו, ג"כ האהוי"ר שהי' לה אם כי נשמות גבוהי' ממלאכי' ששרשן הוא מפנימיות הכלים, מ"מ מה שהשיגו זהו רק בדרך ידיעת המציאות ולא השגת המהות. אך ע"י ירידת הנשמה בגוף הנה ע"י העסק והעבודה בתומ"צ הנה היא באה בג"ע לבחי' השגת המהות, שהרי צדיקי' יושבים ונהנים שם מזיו השכינה, וז"ע מה שבג"ע נא' שם מלא ה' אלקי' היינו ששם מאיר שם הוי' ע"י בחי' שם אלקי' כו'.

[כט)] אמנם בכדי שיהי' מ"ת הוצרכו תחלה לילך בים ביבשה, היינו שישיגו גם בבחי' המל' הנק' בשם ים בחי' עלמא דאתכסיא, ואז יוכלו לקבל התורה, ולכן הי' הגילוי בקרי"ס שגם שפחה ראתה על הים ואמרו זה אלי שהי' גילוי בבחי' זה כו'. וזהו שנא' בשירת הים אשירה להוי', להיות כי ע"י עברם בים היא בחי' המל' כמו שהיא באצי' בחי' ים סוף סופא דכל דרגין דאצי', אז התחילו לומר שירה על בחי' ש' הוי' שראו כמ"ש זה אלי ואמרו אשירה להוי' כו'. וזהו מ"ש ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, פי' דרך הוי' שיהי' גילוי שם הוי', אמנם הנה בקרי"ס שכ"א אמר זה אלי צריך לומר פי' דרך הוי' היינו בחי' הדרך ומבוא28 להיות שם הוי', כענין מ"ש חנון ורחום הוי' היינו מה שהוא ית' חנון ורחום בכדי להיות הוי'29 כי שם

רצד

הוי' הוא ג"כ יו"ד צמצום כו', וע"י הצדקה שעושים למטה והמשפט ששופט בנפשו שדי לו בכך ולא ימשיך לבו אחר תאוות היתר עי"ז ממשיך מלמעלה להיות חנון ורחום ה'. ובקרי"ס שהי' גילוי בחי' זה לכן נא' אשירה, הנה ענין השירה הוא השמחה, כי מרה שחורה ועצבות הוא קמיטות וכוויצות החיות, והשמחה הוא מצד ההיפך, וזהו אשירה להוי' מחמת כי גאה גאה למעלה מהשתלשלו', כי גאה הוא היותו נפלא היינו בחי' פלא, וגאה גאה היינו בחי' אדון הנפלאות כו', ומבחי' זו הי' קרי"ס היפך סדרי ההשתל' להיות מים יבשה כו' היפך כל סדרי ההשתלשלו'.

ולהיות קרי"ס הי' ע"י מטה משה שהי' בחי' מקל דיעקב, כי הנה במקל דיעקב נא' ויקח לו יעקב מקל לבנה30 לח ולוז וערמון וגו', לבנה הוא בחי' חסד, לח הוא בחי' התפשטו' החסדים, לוז וערמון מראיהן אדום הוא בחי' גבורות והתגברות מבחי' הגבורות, והמקל כוללם יחד ומחבר אותם ה"ז בחי' הת"ת מדתו של יעקב, פצלות לבנות מחשוף הלבן ז"ע מה שמטה כלפי חסד כו', וע"י בחי' מקל זה שהוא בחי' הת"ת שעולה עד הכתר עי"ז נמשך בחי' הרוח קדים מבחי' קדמונו ש"ע להיות בחי' הפך ים ליבשה.

אך ע"י מה זכה יעקב לבחי' מקל זה, הנה באמת יוכל כל אדם לבוא לבחי' זו, דהנה בכאו"א מישראל יש ב' נפשות נה"א ונה"ב, והן שרש ב' יצרין יצ"ט ויצה"ר, וע"י שמסגף את היצה"ר שגם היצה"ר יסכים לבחי' הביטול דנה"א בהתבוננו' דק"ש שז"ע ואהבת וגו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך, שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', הנה עי"ז שמחבר היצ"ט עם היצה"ר ששרשם מחו"ג31 עי"ז הוא עולה למעלה מעלה, וכענין הת"ת שהוא מחבר חו"ג הנה הוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, ועולה לבחי' קצה העליון שבכתר כו', כן ע"י כבישת ונציחת היצה"ר דבחי' גבורה ויגביר היצה"ט שמבחי' החסדים על בחי' הרע דיצה"ר ומסגף אותו עד שגם הוא יהי' בבחי' הביטול הנה הוא במדריגת בריח התיכון כו'. וגם ע"י דאתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, ועי"ז נמשך גילוי אלקות להיות זה אלי כמו בעבור ישראל בים כו'. וז"ע מטה משה שהי' כלול מטו"ר, ולכן ע"י בחי' הרע שהי' נמצא בו מחלק הס"מ, עי"ז נכשל משה בציווי ודברתם אל הסלע, וזהו בחי' מ"ט שבמטה והי' יכול להיות צדיק מט לפני רשע, אך ע"י בחי' שית תיבין דיחודא דק"ש דשמע ובשכמל"ו ביטול דמ"ה וב"ן, עי"ז נמשך להיות ואהבת וגו' בכל לבבך בשני יצריך חיבור חו"ג עי"ז נמשך וא"ו במ"ט ואז נעשה מוט הוא בחי' לא יתן לעולם מוט לצדיק כו'.

רצה

[ל)] ועפי"ז יובן מאמר המד"ר הנ"ל שאין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במקל כו', ומה דרכו של כלב לרדות במקל כך הרשעים שנמשלו לכלבים שנא' ישובו לערב יהמו ככלב, והכלבים עזי נפש, אין הקב"ה רודה אותם אלא במקל. והענין הוא דהנה כלב הוא בגימ' ב"ן והיינו הנה"ב שנק' ב"ן, והנה בעבודה שבלב הנה אם מברר את הנה"ב ומעלהו ע"י שזובח את יצרו ה"ז בהמה בגימט' ב"ן שעולה לקרבן ריח ניחוח. אמנם אם הוא נתפתה ליצרו הרע ועשה והנהיג א"ע ע"י היצה"ר שבו בעשותו דברים אשר לא טובים והלך בעצת יצרו הרע, ה"ה ככלב שהוא ג"כ בגימט' ב"ן, והיינו ששם ב"ן להיותו נפל בשבירה יכול לימשך ח"ו בקלי' וסט"א ואז ה"ה נק' רשע, וכשם שהכלב דרכו לרדותו במקל ומטה, כך הרשעים שהולכים בעצת יצרם הרע צריך לרדותן במקל, והיינו כי בדברים לא יוסר עבד כ"א צריך להכותו במטה. וענין בחי' זו בעבודה הוא משארז"ל לעולם ירגיז אדם32 יצ"ט על יצה"ר, שענין ההרגזה הוא בדברים קשים כהכאת המטה והמקל וכמארז"ל יזכיר לו יום המיתה, ומצינו שדברים קשים הם כהכאה שהרי כתי' ויך את המצרי33 וארז"ל שהרגו בשם, הרי בבחי' הדיבור קשה שהוציא עליו הרגו בזה כמו בהכאת המטה ויותר, ועד"ז יובן שענין דברים קשים שירגיז על היצה"ר ה"ז נחשב כהכאה ממש, ובזה יוסר העבד ג"כ. ולכן ביצ"מ וקרי"ס שהי' צריך להכניע קלי' פרעה היו צריכים למטה דוקא, ונמצא כי לא לענין עשיית האותות ומופתים או קריעת הים הוצרך למטה, אלא שזה הי' יכול לעשות גם בלי המטה, אלא מפני שעי"ז נמשך דין קשה על המצרים, לזאת הי' צריך למטה וכמאמר המד"ר הנ"ל. ולכן לע"ל שלא יהיו צריכים לרדות את הרשעים שהרי יפילם במלחמת גוג לא נאמר בהנפת הנהר רק והניף ידו כו', אבל א"צ למטה, כי לע"ל יהי' העלי' מבחי' ההשגה לבא לגילויי' מה שעכשיו הם למעלה מהשגה, ולזה יניף ידו על הנהר שהוא בחי' השגה כו' לבקוע מסך זה דהשגה כו', אבל למטה א"צ לזה כמו שלבקיעת הים בעצם לא היו צריכים את המטה, אם לא מה שכל חיל פרעה נטבעו בים שזה לרדות את הרשעים כו' וכנ"ל. ומ"מ נא' לע"ל ג"כ מטה עוזך, שענין מטה זה הוא בחי' ממשלה, וכמו במשה קודם הסתלקותו שהשיג שער החמשים נא' בו וזאת הברכה וגו' איש האלקים, פי' איש ל' ממשלה כמו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך שאיש לשון ממשלה, ונמצא פי' איש האלקי' שנעשה מושל ושולט על בחי' שם אלקי', שהרי בשליחותו לפרעה נא' בו ראה נתתיך אלקי' לפרעה, היינו כמ"ש ואם זרוע כאל לך עדה נא כל גאון וגובה, בחי' הפלת הרשעים וכמ"ש באריכות בד"ה ראה נתתיך34 כו' ואז הי' צריך למטה, אבל אח"כ הי' איש האלקי' מושל כו', אז המטה שלו הי' כדוגמת מטה דלע"ל

רצו

שיהי' בחי' ממשלה, וזהו כמ"ש הילקוט כו' וגם הרע"מ שנתנו לו מטה אחר, וי"ל גם להרע"מ שזהו מטה דלע"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ ענין מה שקרי"ס הי' בזכות יעקב, והיינו כי הגם שקרי"ס נמשך מבחי' הגבוה יותר ממדריגתו של יעקב, והיינו מלפני משה הוא בחי' הרוח קדים שנת"ל בארוכה, ויעקב הוא מלבר כו', מ"מ זכות יעקב הגיע לשם, שענין הזכות מגיע לבחי' גבוה יותר ממה שהוא בעצם, וכן ענין הבריח התיכון ה"ה מבריח מן הקצה העליון שגבוה ממנו, וכמו ת"ת שעולה עד הכתר, ולכן שניהם אמת, שקרי"ס הוא שבוקע ים לפני משה עדיין ומשה מלגאו, ומ"מ הי' זה ע"י בחי' זכותו של יעקב, וכמ"ש מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלקה יעקב הוא בחי' הזכות שלו שמבריח מן הקצה אל הקצה מבחי' קצה העליון כו'.


1) ועדיין צ"ל. . ואתה הרם את מטך: מאמר זה הוא מאמר הרביעי שבהמשך והחרים תרל"א". ונמצא בשינויים בהמשך וככה תרל"ז פרקים קטז-קיט (ע' קפא ואילך). והוא מיוסד על ד"ה כי במקלי עברתי את הירדן בגוכי"ק 1077 קלו, א [הכולל הנחות בגוכי"ק אדמו"ר מהר"ש ממאמרי הצ"צ]. ובשינויים בסה"מ תרל"ג ח"א ע' רלב ואילך.

לכללות המאמר ראה ד"ה אשירה לה' בתו"א בשלח סב, סע"ד ואילך. ד"ה כי במקלי באוה"ת וישלח רלב, סע"ב. אוה"ת וארא ע' רלד ואילך.

חלק מהמאמר (פרקים כד-כו) הוא תוכן ד"ה מי כמוכה הידוע מכ"ק אדמו"ר מהר"ש בסה"מ תרכ"ט ע' קנה ואילך. וש"נ. סה"מ תרל"ב ח"א ע' שלג. וש"נ. להתחלת וסיום המאמר ראה ד"ה ואתה הרם את מטך באוה"ת בשלח ע' תטו ואילך.

עניני המאמר נמצאים בשינויים והוספות בד"ה ויולך ה' את הים בסה"מ עטר"ת ע' שע ואילך. ד"ה ויולך בסה"מ תרפ"א ע' רלה ואילך. ד"ה בסוכות תשבו תרפ"ט ע' 37 ואילך. שם ע' 47 ואילך. ד"ה טוב לי תורת פיך בסה"מ תרצ"ז ע' 190 ואילך. ד"ה בסוכות תשבו וד"ה בראשית ברא בסה"מ תש"ו ע' 31 ואילך וס"ע 47 ואילך. וראה גם ד"ה ואני תפלתי בסה"מ תש"ג ע' 109 ואילך.

2) יש ג' מטות: ראה גם אוה"ת חוקת ע' תתנט. סה"מ תרכ"ו ס"ע קנד-ה. קפו.

3) בי"ח משה: בס' ילקוט חדש ערך משה.

4) שהמטה הי' מעה"ד טו"ר: ראה בכ"ז אוה"ת וארא ע' רלב. מטות ס"ע א'רצה. ועוד.

5) בחי' צדיק מט לפני רשע: ל' הכתוב (משלי כה, כו), וראה פירש"י ומצו"ד עה"פ.

6) והענין יובן. . אנו רואים בנבראים. . כל א' הוא רק משל לחבירו: בהבא לקמן (עד פיסקא: ומעתה צ"ל ענין אשירה) ראה אוה"ת וארא ע' ריז. משפטים (כרך ח) ע' ג'מ. סה"מ תרכ"ז ע' צח. תרכ"ח ע' קמז ואילך. תרכ"ט ע' צד ואילך. קנז ואילך. תרל"ב ח"א ע' ערב ואילך. לעיל ד"ה זאת חוקת.

7) הארי' שלמטה. . לגבי הארי' שלמעלה. . בדרך נפילה ושבירה: ראה תו"א וישלח כה, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' סא ואילך. ביאוה"ז לאדהאמ"צ נ, ד. ובארוכה אוה"ת וארא ע' קסד.

8) במרכבה דבריאה. . באצי'. . מרכבתא עילאה שהאבות הן הן המרכבה: ראה תו"א יתרו עא, סע"א ואילך. עב, ב ואילך. עב, ד. ואילך.

9) בד"ה מי כמוכה באלים ה': סה"מ תרכ"ט שם ע' קס.

10) ראי' אותיות ארי': ראה תו"א ויחי מה, א. יתרו עא, ד. ובכ"מ.

11) וכנודע ממ"ש במ"א בהפרש שבין המוחין למדות. . אלפים שנה קדמה תורה לעולם: ראה לקו"ת מסעי צג, רע"א. סה"מ תרכ"ח ע' ד ואילך. תרכ"ט ע' ט. תרל"ג ח"ב ע' תקמ-מא. תרל"ד ע' נד ואילך. עזר"ת ס"ע קסח ואילך. תש"ח ע' 272 ואילך. ובכ"מ.

12) קודם שנברא העולם. . לא הי' הזמן ג"כ: ראה סידור עם דא"ח עה, סע"ד ואילך. לקו"ת בלק ע, ג. דרושים לר"ה סא, א. אמ"ב שער הק"ש פל"ז ואילך. דרמ"צ נז, א ואילך. המשך תרס"ו ע' מא ואילך. וראה אג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע ח"א ס"ע רצג ואילך. ח"ב ע' רכד.

13) זמן ומקום שניהם מחודשי' ובריאתן שוה כא': ראה לקו"ת ברכה צח, א.

14) וחכם בבינה שזהו ג"כ חכ' כמ"ש ביאור ד"ז במ"א: ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ לט, ב ואילך. שער היחוד לאדהאמ"צ ב, ב. אמרי בינה שער הק"ש פנ"ט (נו, א ואילך). מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ה ע' א'תשנ. אוה"ת ויקרא (כרך ג) ע' תשפח ואילך. שה"ש (כרך א) ע' רכ ואילך. סה"מ תרמ"ו ע' כב. תרנ"ט ס"ע עג ואילך. וש"נ. תרע"ח ע' יד.

15) ארי' שאג. . ואיתא שזהו דבור אנכי: ראה שמו"ר פכ"ט, ט: אנכי ה"א הה"ד ארי' שאג מי לא יירא. הובא ונת' באוה"ת דרושים לחה"ש ע' רכא. דרושים לר"ה ע' א'תכח. נ"ך ע' תמז. וראה גם אוה"ת יתרו ע' תתקלא.

16) חו"ב דעשי' שהם ג"כ שמים וארץ כמ"ש במ"א: ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' יג ואילך. אוה"ת לך לך (כרך ד) תשכה, ב ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' כו. תר"ם ח"ב ע' תריז. וש"נ. לעיל ד"ה גדולה מילה.

17) בד"ה בעצם היום הזה הגהות על מאמר הנ"ל שבת"א: אוה"ת לך לך (כרך ד) תשכה, א ואילך. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' יב ואילך.

18) בסה"מ: בס' הדרת מלך.

19) בג"ע. . שם מלא כמו ויטע ה' אלקי' גן בעדן: ראה בארוכה סה"מ תרל"ג ח"א ע' קד [ובהנסמן שם בתחילת המאמר].

20) כמ"ש ביאור ד"ז במ"א ע' בד"ה מי כמוכה. . וד"ה מהיכן זכו: ד"ה מי כמוכה בסה"מ תרכ"ט ע' קסא. וד"ה מהיכן זכו בסה"מ תרכ"ז ע' שפז.

21) ומעתה צ"ל ענין אשירה להוי': הבא לקמן (עד פיסקא: ולהיות קרי"ס הי' ע"י מטה משה) מיוסד על ד"ה אשירה להוי' בתו"א בשלח שם סב, סע"ד ואילך. (וביאור ע"ז במאמרי אדה"ז פרשיות ח"ב ע' תתקיא ואילך). מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קח ואילך. וע' קכב ואילך. ובארוכה בתורת חיים שמות (כת"י הר"ש סופר) רל, ב ואילך [בהוצאת תשס"ד הוא בח"א קסד, ב ואילך]. והגהות ע"ז באוה"ת בשלח ע' תקט ואילך. וע' תקטו ואילך.

22) וכנודע ההפרש בין אצי' לבריאה: ראה בארוכה סה"מ תרכ"ח ע' קעג ואילך. תרל"ג ח"ב ע' תקב ואילך. וש"נ.

23) המביט בזכוכית הנק' מראה. . ה"ה רק דמות לבד: ראה גם תו"א מקץ לג, א. סה"מ תרל"ב ח"א ע' פא. צט. ובכ"מ.

24) אינו שייך כלל לאמר בעצם הנשמה שיש בה כוחות פרטי': ראה בארוכה תניא פנ"א ובהמובא ע"ז בס' ליקוט פירושים ומ"מ לתניא (להר"א שי' חיטריק) ע' א'פ ואילך.

25) במ"ת. . ראו את הנשמע ושמעו את הנראה. . שבעצם הנפש בלתי מחולקים: בהבא לקמן ראה בארוכה סה"מ תרכ"ט ע' ריח ואילך. וש"נ. לעיל ע' רסד. ועוד.

26) ידיעתינו. . רק. . ידיעת המציאות ולא השגת המהות כלל: ראה לקו"ת ואתחנן ו, א ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשסז ואילך. ועוד.

27) המלאכים. . וצדקתך ירננו. . צדק מלכותא קדישא: ראה בארוכה תו"א מקץ לז, א ואילך.

28) פי' דרך הוי' שיהי' גילוי. . בקרי"ס. . צריך לומר פי' דרך. . הדרך ומבוא: ראה ד"ה כי במקלי בכת"י 1077 שם ובסה"מ תרל"ג שם ע' רלד: וזהו מ"ש ושמרו דרך הוי', פי' דרך הוי' יש בו ב' פירושים, הא' שיהי' גילוי שם הוי' למטה, גם פי' דרך הוי' שהוא דרך והמשכה להיות הוי'.

29) מ"ש חנון ורחום הוי'. . חנון ורחום בכדי להיות הוי': ראה לקו"ת ואתחנן ג, א. דרושים לשבת שובה סה, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' רב. מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' תקפא. אוה"ת ויגש (כרך ה) תתקפד, ב. תשא ע' ב'מו. ואתחנן ע' נד. וע' ס. רשימות הצ"צ לתהלים יהל אור ע' תרעז. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תכו.

30) במקל דיעקב נא' ויקח לו יעקב מקל לבנה: בהבא לקמן (עד סוף הפיסקא) ראה בארוכה אוה"ת ויצא רכב, ב. סה"מ תרל"ב ח"א ע' ט ואילך. קפח ואילך.

31) היצ"ט עם היצה"ר ששרשם מחו"ג: ראה בארוכה אוה"ת בראשית (כרך ג) תקפ, ב ואילך. וראה גם שם תקכב, ב. תקכה, א. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תלט.

32) בחי' זו בעבודה. . לעולם ירגיז אדם: ראה תניא פכ"ט (לז, א). פל"א (לט, ב). תו"א וישב ל, ד. לקו"ת שלח מא, א. אוה"ת וארא ע' רלה.

33) שדברים קשים הם כהכאה. . ויך את המצרי: ראה גם אוה"ת חוקת ע' תתל.

34) וכמ"ש באריכות בד"ה ראה נתתיך: תרל"א (לעיל ס"ע קלט ואילך. וש"נ).