ויצב שם מזבח

מח

בס"ד, וישלח ל"ג ך'

קראו ליעקב אל כו' נשמות דאצילות כו' מאן פני האדון

וישלח

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל, וארז"ל בפ"ב דמגילה די"ח ע"א, א"ר אחא א"ר אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנא' ויקרא לו אל אלקי ישראל, דאי ס"ד למזבח קרא לי' יעקב אל ויקרא לו יעקב מבע"ל, אלא ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל, אלקי ישראל. וכ"ה בזח"ג פ' קדושי' דפ"ו ע"א ע"פ לפני לא נוצר אל, דתנינן קוב"ה קרא ליעקב אל דכתי' ויקרא לו אל כו'. וכ"ה במד"ר פ' ויחי פצ"ח ע"פ ושמעו אל ישראל אביכם ור' פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם, מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות. והיינו כמשרז"ל בילקוט ישעי' רסי' מ"ג ע"פ בוראך יעקב ויצרך ישראל, עולמי עולמי מי בראך כו' יעקב בראך. וכ"ה ברבות בחוקתי פל"ו גבי וזכרתי את בריתי יעקב. ולכאו' צ"ל האיך שייך על יעקב שלמטה לאמר כן, דאם היותו

מט

נשמה דאצי' מ"מ לא הי' רק מרכבה לז"א דאצי' ולא ז"א ממש, וכמ"ש רבינו באגה"ק סי' ך' בענין נשמות דאצי' וז"ל, אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים דע"ס שבהן מלובש הקו מאור א"ס שהאור הוא כעין המאור כו', עכ"ל, וא"כ צ"ל האיך ארז"ל אף אביכם בורא עולמות, וארז"ל יעקב בראך. ויותר צ"ל על מארז"ל הנ"ל דמגילה שהקב"ה קרא ליעקב אל, הלא שם אל הוא מז' שמות שאינם נמחקי', וידוע שגם הע"ס דאצי' ממש מה שנקראים בשמות שאינם נמחקים כמו אל אלקי' ששם אל הוא בחסד וש' אלקי' בגבורה, אין הכוונה על הע"ס ממש כ"א רק על אור א"ס שמלובש בהן שאוא"ס כשמלובש בחסד נק' אל וכמ"ש מזה במ"א, וא"כ הנשמות דאצי' כיון שכבר נפרדו מהכלים דאצי' כמ"ש באגה"ק סי' ך' הנ"ל, ונמצא אין הקו וחוט מאוא"ס מלובש בהן, א"כ אין שייך לקרותם בשמות הבורא, דהא אפי' הע"ס עצמן לא נקראים בשמות הבורא רק מפני שהקו מאוא"ס מלובש בהן כו' והאיך אמרו בפ"ב דמגילה שהקב"ה קראו ליעקב אל שהוא מז' שמות שאינם נמחקים כו'.

ולהבין כ"ז נקדים תחלה מ"ש רבינו על מ"ש רבינו בזהר פ' בא דל"ח ע"א מאן פני האדון ה' דא רשב"י, שלכאו' יפלא האיך אומרי' על רשב"י פני האדון ה', דאף שהי' נשמה דאצי' מ"מ הלא נשמות דאצי' נת"ל שכבר נפרדו גם מכלי' דע"ס, והאיך נקראו בשם מז' שמות, וכ"ש שם הוי' שהוא שם המיוחד. והענין הוא דהנה כתי' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, ופי' שלום הוא השפעות דיסוד ז"א במל' בחי' השפעה הפנימיות, ואומר שלמען אחי ימשיך בחי' המשכה זו, וצ"ל מי הם הנק' אחי. אך הענין הוא, דבראשית האצילות הע"ס באורות וכלים נאצלו ג"כ עמהם בחי' נשמות דאצי' ונקראים אחים ורעים לז"א. דהנה יש הפרש גדול בין אצי' כמו שהוא נמשך ומלובש

נ

בבי"ע לכמו שהוא באצי' ממש (וע' בפי' הרמ"ז ר"פ משפטים שיש ג' מדריגות בכלל, הא' נשמות דבי"ע ממש, הב' נשמות דאצי' רק שהן מאצי' שבבי"ע, הג' נשמות מאצי' העליון ממש, וא"כ מ"ש רבינו כאן שיש הפרש גדול בין אצי' כמו שהוא נמשך ומלובש בבי"ע לכמו שהוא באצי' ממש י"ל כוונתו שיש הפרש גדול בין אצי' ממש לאצי' שבבי"ע, ומכ"ש שיש הפרש רב יותר בין אצי' שבבי"ע לנשמות דבי"ע ממש), שהרי נשמה דאצי' לא תוכל לסבול כל דבר רע, ולא נאמר נפש כי תחטא אלא על נפש דבריאה יצירה עשייה, שאף שגם בה יש בהכרח הארת האצי' המחי' אותה, עכ"ז הנה הוא בהעלם והסתר (נראה שכאן כוונתו על נשמות דבי"ע ממש שנת' ברמ"ז בפ' משפטי' הנ"ל שעל בחי' נפש מנשמות דבי"ע נא' נפש כי תחטא), ולכן במעשה דדוד נסתלקה ממנו שכינה, והיינו לפי שהאצי' הוא אלקות ממש, אשר שם כתי' לא יגורך רע, משא"כ כשמסתתר כח האלקי לברוא יש מאין בבי"ע אשר ומשם יפרד, שם שייך תערובות טו"ר בלבושים דבי"ע. וא"כ מאחר שהנשמות דאצי' הגם כי לגבי הע"ס דאצי' הם קטנים הרבה במדריגה בבלתי שלימות כמו הע"ס, מ"מ להיותם מבחי' אצי' העליון ממש הרי הן בחי' אלקות ולא נשתנו להיות יש ודבר נפרד כלל (וצ"ל שכוונתו שגם בירידתן להתלבש בגוף שעז"נ אתה בראת יצרת כו' נפחת בי לא נשתנו ג"כ ממעלתן כלל וכלל, וה"ה למטה בגוף ג"כ בחי' אצי' העליון שהוא אלקות ממש כו').

ועפ"ז יובן מה שמצינו בזהר שאמר רשב"י על עצמו אנא סימנא בעלמא, שלכאו' זהו רוממות והתנשאות מאד שאין זה מדרכי הצדיקים כלל. אך הענין הוא, דהנשמה שהיא בבחי' יש ודבר נפרד היינו כמו נשמות דבי"ע ממש, הוא שאין שייך בה התנשאות, משא"כ בנשמה דאצי' וכ"ש מאצי' העליון ממש שהיא אלקות ממש באמרו אנא סימנא זהו רוממות והתנשאות כח האלקי אשר בו, כי האצי' הוא ביטול גמור לאור א"ס ע"ד ונחנו מ"ה ואינו יש

נא

בפ"ע, א"כ מה שאומר אנא סימנא זהו רוממות אלקות שבו, וכמו שאמר משה בפ' והא"ש תשמעו ונתתי עשב, שזהו מפני כי שכינה מדברת מתוך גרונו של משה והוא הי' בבחי' מ"ה שהי' בטל לגמרי לאוא"ס ב"ה המדבר בו, וזה הביטול האמיתי הוא רק בנשמות דאצי', להיות כי אצי' הוא חכמה, וכמ"ש בת"ז אבא מקננא באצי', וחכמה הוא בחי' כח מ"ה ביטול אמיתי. ועד"ז יובן מ"ש בזח"ב בא דל"ח ע"א הנ"ל מאן פני האדון ה' דא רשב"י, שכיון שהי' נשמה דאצי' ממש א"כ לא הי' הנשמה שלו מסתיר כלל על אור האלקי, אלא הי' בבחי' ביטול גמור, לכן הי' יכולי' לאמר עליו מאן פני האדון כו' דא רשב"י, שהשכינה מלובשת בנשמתו, ונשמתו אינה דבר המסתיר כו' כ"א ע"ד נשמת משה שאמר על עצמו ונתתי כו'. ואמנם בחי' זו הוא רק בנשמות היותר גבוהי' וגדולי' כמו רשב"י (וע' במד"ר נח פל"ה מה שאמרו עליו). עכת"ד הנאמרים.

וע"פ הקדמה זו נבין ג"כ ענין מה שהקב"ה קראו ליעקב אל, להיות כי הי' נשמה דאצי' העליון ממש אשר גם בהתלבשותו בגוף לא נשתנית כלל להיות דבר נפרד כ"א בחי' אלקות ממש לכן שייך ויתכן ענין קריאת שם אל, והיינו על בחי' האלקות שבנפשו ורוחו ונשמתו, אשר הנר"נ שלו אינם מסתירים כלל כו'.

ואמנם עדיין צ"ל הלא נת' שגם הע"ס דאצי' שמתייחד בהן בחי' איהו לברוא בהן יש מאין, מ"מ אינם נקראי' בשם מז' שמות שאינם נמחקי' רק מצד אורות המלובשי' בהע"ס שהם הם לבד הנקראים בז' שמות שאינם נמחקים, ונשמות דאצי' אם שהם מאצי' העליון ממש מ"מ ה"ה כבר נפרדו גם מכלי' דע"ס וכ"ש מהאורות והארת הק"ו, וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' איך יכולי' לאמר על נשמה דאצי' שם מז' שמות שאינם נמחקי' שזה לא שייך רק על בחי' האורות שהאור הוא כעין המאור. דהן אמת שהנשמה דאצי' היא אלקות ואינה מסתרת על אור האלקי שבה, אמנם גם על בחי' האלקות שבה, וגם מה שגבוה ממנה היינו בחי' כלים דע"ס דאצי' (שבפרט אחד הם גבוהים שהרי בחי' איהו מתייחד עם גרמוהי הם הכלים לברוא בהם וע"י יש מאין, משא"כ בנשמות אם שהם ג"כ אלקות מ"מ אינו מתייחד בחי' איהו עמהם לברוא בהם וע"י יש מאין כמ"ש באגה"ק סי' ך' הנ"ל, וה"ה גבוהים בבחי' זו מנשמות דאצי'), ומ"מ גם על הע"ס אינו שייך לקרותן בשם מז' שמות כ"א מצד האור כו' והאיך יקראו הנשמות דאצי' בשם אל ושם הוי' כו'. וגם צ"ל האיך אמר במד"ר פצ"ח הנ"ל בפירוש אף אביכם בורא עולמות כו', הלא עם הנשמות אינו מתייחד בחי' איהו לברוא בהן וע"י יש מאין כו'.

נב

והענין הוא, דהנה כתי' כל הנקרא בשמי וגו' (בישעי' סי' מ"ג זיי"ן), ות"י כל דא בגין אבהתכון צדיקייא דאתקרי שמי עליהון. ובגמ' פ"ה דב"ב דע"ה ב' עתידים צדיקי' שיקראו על שמו של הקב"ה, ופי' רש"י שיהי' שמם הוי', וא"כ לכאו' גם בזה צ"ל האיך יקראו הנשמות בשם המיוחד לע"ל. אך הענין, שזהו ע"י ירידת הנשמה בגוף ונה"ב הנה עי"ז תתעלה עד שיקראו בשם המיוחד. דהנה מ"ש באגה"ק סי' ך' הנ"ל שהנשמות דאצי' הם נפרדי' גם מכלי' דע"ס, זהו הנשמה כמו שהיא למעלה שנק' בשם עומדי' כמו המלאכי', רק שיתרון הנשמה על המלאך שמלאכי' הם מבחי' חיצוניות הכלי' ונשמות מפנימיות הכלי', אבל מ"מ גם הנשמות נפרדו מהכלים דע"ס עד שאינן בבחי' כח האלקי הבורא יש מאין. ואמנם ע"י שירדה הנשמה בגוף ונה"ב המעלימי' ומסתירים כו' וע"י בחי' אתכפיא ואתהפכא הנה היא מתעלית להיות נכללת בבחי' היחוד דאיהו וחיוהי חד שזהו בכלל יחוד בחי' איהו עם בחי' האור או עם בחי' החכמה שנק' חיוהי, כמ"ש מזה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור דרוש השני, וא"כ אז יהי' הק"ו מאוא"ס מלובש בהן כמו שמלובש עתה בע"ס, וזהו ענין לאשתאבא בגופא דמלכא שכמו שעכשיו מאיר הק"ו בגופא דמלכא שהם המדות ז"א, שחכ' היא בחי' ראש, כן יהי' לע"ל בנש"י שישתאבו בגופא דמלכא שיאיר בהם הק"ו כו'.

ולקרב אל השכל ענין שיקראו ע"ש של הקב"ה שיהי' שמם הוי' כפי' רש"י ז"ל, יובן ממ"ש רבינו ז"ל באגה"ק ססי' ך"ה וז"ל דהא אשכחן שאפי' מלאך נברא נק' ה' בפ' וירא לפי' הרמב"ן וכמ"ש ותקרא שם ה' הדובר אלי'

נג

כו' (בפ' לך לך ט"ז י"ג) וכה"ג טובא, עכ"ל. ובסוף הקו"א שם כ' הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נקרא בשם ה' ממש השוכן בקרבו, משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו ואזי קורא קדוש ק"ק הוי' כו' כלומר ששם הוי' מובדל ממנו, עכ"ל. וכיון שאפי' מלאך נברא מבי"ע ממש, כשהוא שליח נק' אז בשם המשלח השוכן בקרבו שלכן נק' אז הוי', מכ"ש נשמה דאצי' שהיא בעצם אלקות, שהרי אפי' נשמות דבי"ע עצמן הם ג"כ יותר נעלים מהמלאכים כנודע, וכ"ש נשמות שמאצי' דבי"ע ונשמות שמאצי' העליון, שכאשר הנשמות עושין שליחותו של הקב"ה הרי אז הם נקראים בשם המשלח. וענין השליחות שהנשמות מקיימי' שליחותו של הקב"ה יובן ע"פ מה דאיתא במדרש ר' תנחומא פ' ויגש בריש פיסקא ואת יהודה שלח לפניו, אמר הקב"ה לישראל היו מכבדין את המצות שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, אם כבדת אותם כאילו כבדתני ואם כו', אין לך אדם שכיבד את המצות כיעקב שנא' ויעקב איש תם יושב אוהלים (תולדות ך"ה, ך"ז), וא"כ הנשמות ע"י קיום המצות שהם כמותו ית' ונק' ארחות הוי' ממש שהם תר"ך עמודי אור דכתר עליון, וכתי' תורת ה', מצות ה', הרי הם נקראי' בשם הוי' ממש.

וזהו כל הנק' בשמי שת"י אבהתכון צדיקייא, כי האבות קיימו כל המצות כנודע מדרז"ל וכמ"ש במד"ת הנ"ל שאין לך אדם שכיבד את המצות כיעקב, שנק' צדיקי' ע"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו'. וכ"ה עכשיו אחר מ"ת כל אדם המקיים ומכבד תורה ומצות ה"ה נק' בשם ה' ששלוחו של אדם כמותו.

וי"ל עוד בעומק יותר, שהרי המצוה אימתי היא נעשית מצוה כשאיש הישראלי עושה אותה, עד"מ ציצית ותפילין שאם הם מונחי' על השולחן ה"ה נקראי' תשמישי מצוה או תשמישי קדושה, ואימתי הם נקראי' מצות הוי' כשישראל מניח תפילין ולובש ציצית, ונמצא כי המצוה נעשית ע"י איש הישראלי העושה המצוה, והרי הוא הוא עצמו השליח שעושה המצוה ע"י

נד

שמקיים רצון העליון. שזהו כל הנק' בשמי, שמו בגימ' רצון הוא בחי' רצה"ע דמעשה המצות, ושלוחו של אדם כמותו. ולכן כמו שהמלאך בעת שליחותו ה"ה נק' בשם הוי' המשלחו להיות כי הוי' המשלחו שוכן בקרבו, כ"ש נשמה אפי' נשמה דבי"ע כשהוא שליח, שהוא יכול להקראות בשם הוי' המשלחו, וכ"ש נשמה דאצי' שהיא אלקות ודאי שיכול להקראות בשם הוי', ולכן על רשב"י שהי' מקושר תמיד כמ"ש בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא, וגם הי' נשמה דאצי', היו יכולים לקרותו בשם ה' עד שאמרו מאן פני האדון ה' דא רשב"י.

אמנם עדיין צ"ל, הלא לפי זה גם עכשיו אדם המקיים תומ"צ שהוא שלוחו של הקב"ה הרי הוא נק' בשם הוי' המשלחו, ולמה ארז"ל עתידי' כו' שיקראו על שמו, משמע שדוקא לעתיד יקראו על שמו ולא עכשיו. אך הענין הוא, דבאמת גם עכשיו בעת קיום התומ"צ ה"ה נק' בש' הוי' משלחם, רק מפני כי כל קיום התומ"צ דעכשיו הוא להוסיף אורות באצי', ולע"ל יתגלה בחי' זו להיות ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דבר בבחי' גילוי, לכן אמרו עתידי', ויהי' פי' הגדה זו שעתידי' המקיימי' תומ"צ עכשיו בזמן דהיום לעשותם שהם הם הנק' צדיקים. שיקראו, פי' ענין קריאה זו הו"ע המשכה, וכמ"ש במ"א בפי' ויקרא ה' ה' ובפי' ממעמקים קראתיך כו', וכמשל הקורא לחבירו שממשיכו ממקום שהוא שם לבוא אליו, כמו"כ לע"ל יהי' נמשך בהם מהעלם אל הגילוי מה שהם נק' בשם ה' משלחם כו'. ועוי"ל לפי שעיקר קיום המצות יהי' לע"ל, שזהו שאנו אומרי' בתפלת המוספי' ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, נמצא שעיקר קיום הרצון יהי' לע"ל, לכן אמרו עתידי' לע"ל כשיקיימו כמצות רצונך שיהיו נקראים ע"ש של הקב"ה כו'.

וע"פ כ"ז יובן ענין משארז"ל אלקי ישראל קראו ליעקב אל, שגם יעקב שלמטה הי' נק' שם אל שהוא מז"ש שאינם נמחקים, והיינו שגם

נה

בהיותו בעוה"ז הי' נק' כן ע"ש כי להאבות הטעים הקב"ה מעין עוה"ב וכמארז"ל בספ"ק דב"ב שלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין עוה"ב, א"כ האיר בהן גם בהיותם בעוה"ז הגילוי שיהי' לע"ל שעתידי' שיקראו ע"ש של הקב"ה, ולכן קרא אותו אל שהוא שם הבורא.

אך עדיין צ"ל למה קראו אל ולא הוי' כמו שפי' רש"י על מארז"ל דעתידי' הנ"ל שפי' שיהי' שמם הוי'. אך הענין יובן ע"פ מ"ש רבינו על מאה"ז דזח"ג קדושי' דפ"ו ע"א ע"פ לפני לא נוצר אל (נדפס בהוספה לבה"ז) דתנינן קב"ה קרא ליעקב אל דכתי' ויקרא לו אל כו', שפי' שם כי אל היינו נהורא דחכמתא, כי קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה בגימ' יש שהוא מחצה מתר"ך אורות דכתר שמתלבשים באו"א, ובחי' אל שנק' נהורא דחכמתא היינו כי אל הוא מעשר מאותיות יש והוא בחי' מל' דאבא שהוא הנמשך ביעקב בחי' מדות דאצי' בחי' ת"ת כו'.

ויובן זה ע"ד מ"ש ברבות פ' מקץ פ"צ ע"פ אני פרעה ובלעדיך כו', מן אני של בו"ד אתה למד אני של הקב"ה כו', והיינו שיהי' הצדיקים מקיימי תומ"צ לגבי הקב"ה דוגמת יוסף אצל פרעה שאמר רק הכסא אגדל ממך, פי' בחי' כתר, ומחכמה ואילך נתן ליוסף כו', ולכן ובלעדיך לא ירים כי הנהגת המלוכה הוא ע"י חב"ד ומדות כו'. וכמו"כ לע"ל ש"י עולמות לצדיקי' בחי' קנה חכ' קנה בינה ובתוכם חצי מהכתר בחי' א"א, רק הכסא אגדל ממך בחי' עת"י. ופי' מבלעדיך לא ירים איש, איש הם המלאכים כמ"ש איש לבוש הבדים, איש עומד לנגדו (יהושע סי' ה' י"ג), והאיש גבריאל (דניאל סי' ט' כ"א). וזהו עתידי' צדיקי' כו' שפי' רש"י שיהי' שמם הוי' שסודו מחכ' ואילך, וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ, והוא ע"י קיום המצות שהם שלוחיו של הקב"ה, וכמו"כ

נו

איתא במאו"א אות מ"ם שאו"א נק' מלאכי אלקי', שענין ופי' מלאך הוא שליח, וכמו שהמלאך בעת השליחות נק' בשם הוי' כן נשתלחו ישראל להמשיך דירתו ית' בתחתוני' ע"י קיום רצון העליון המלובש בתומ"צ שעי"ז יושלם מה שנתאוה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתוני', ולכן בעת שעושה המצוה או לומד תורה ה"ה אז נק' בשם הוי' ממש. רק שמפני שכל העסק בתומ"צ דעכשיו הוא להוסיף אורות באצי' ארז"ל עתידי' צדיקי' שיקראו ע"ש של הקב"ה וכנ"ל, והאבות שהטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין עוה"ב א"כ האיר בנשמתם מעין הגילוי דלע"ל לכן קראו הקב"ה ליעקב אל גם בהיותו בעוה"ז בגוף כו'. וזהו ויקרא לו אל אלקי ישראל, שאלקי ישראל קראו ליעקב אל כו'.