ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > שאו מרום עיניכם כו' נפלאותיך...

שאו מרום עיניכם כו' נפלאותיך ומח' כו' עצמו מספר כו' מרוב אונים כו'

ט) וסיום233 הפסוק מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר234, ופי' הראב"ע והרד"ק ר"ל איש מהכוכבים לא נעדר שכולם קיימים ועומדים ברום עולם משי"ב ולא כמו הנבראים בארץ שהם מתים כו', ומה שהם נצחים אין זה מפאת עצמן כ"א מפאת סבתם הוא הבורא ית' הבבע"ג שמכח235 בראם נצחיים וזהו מרוב אונים ואמיץ כח השי"ת איש לא נעדר כו', ותכלית כוונת הפסוקים האלה להודיע כח ויכולת אלקי לקיים כל הבטחותיו, ואע"פ שיפלא מהעם כו' כן פי' בפי' כלי פז236 במקראות גדולות237, והיינו מ"ש לע"ל והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים, ר"ל כמו שהם איש לא נעדר כמ"כ המשכילים יזהרו כו' לנצח, ובת"ז תיקון מ"ט פי' מרוב אונים דא כתר עילאה ואמיץ כח דא חכ' מאי כח דילי' אימא עילאה כו' כי כולם בחכ' עשית בבינה238, והנה כתר בחי' סוכ"ע כותרת239 ומקיף, וחו"ב שרש או"פ ממכ"ע כו', ולפ"ז ענין מרוב אונים ע"ד כל אשר חפץ ה' עשה, ולפ"ז פי' המוציא במספר צבאם כו' מקושר עם מ"ש אח"כ איש לא נעדר, שלכן נק' במספר שהדבר שהוא נספר ונמנה תמיד זהו מורה על חשיבותו, וכמ"ש ברבות ע"פ שררך כו' הנ"ל שהחיטי' אין יוצאין אלא במנין משא"כ התבן והקש אין משגיח עליהם כו' ע"ש. וז"ע המוציא במספר צבאם שהוא לגודל חשיבותם עד שאיש מהם לא נעדר וע"כ מונה מספר לכוכבים כו', וזהו ע"ד מארז"ל רפ"ק דביצה דף ד' ע"ב240 את שדרכו למנות הוא דבר חשוב ואינו בטל כו', ואף שבאמת השגחתו ית' הוא על כל פרטי האישים ממש עכ"ז ודאי יש כמה חילוקי מדריגות בענין ההשגחה וכמ"ש ברבות משפטים פל"ב241 ע"פ הנה אנכי שולח מלאך242 אלו זכיתם

אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר שנאמר וה' הולך לפניהם יומם243, ועכשיו שלא זכיתם הרני מוסר אתכם לשליח שנאמר הנה אנכי שולח מלאך וגו'244, ועו"ש ס"פ הנ"ל245 ד"א הנה אנכי שולח מלאך הה"ד חונה מלאך ה'246 סביב ליראיו ויחלצם עשה אדם מצוה אחת הקב"ה נותן לו מלאך אחד לשומרו שנאמר חונה מלאך ה', עושה247 שתי מצות הקב"ה נותן לו שני מלאכים לשמרו שנאמר כי מלאכיו248 יצוה לך לשמרך כו' חצי מחנהו כו' ע"ש. הרי יש מדריגות רבות בענין ואופן השמירה וההשגחה וכמ"ש ג"כ בפ' שמות וישמע אלקים את נאקתם249 כו' וידע אלקים250 ופי' רש"י נתן עליהם לב ולא העלים עיניו, והבחיי פי' וירא אלקים251 הוא כענין יאר ה' פניו אליך252 וידע אלקים הוא מענין עץ הדעת כי נמשך שפע מן הרחמים אל הדעת לרחם על ישראל כו', הרי מכ"ז מובן שלפעמים שייך כביכול שמעלים עניו253 ר"ל משום שמושלים עליהם מצרים כו', נק' זה תעלים לעתות בצרה254, ונק' שינה כו' אף שזה גופא הוא בהשגחה פרטיות, מ"מ אצלינו זה העלם שנראה עולם כמנהגו נוהג255, משא"כ וידע אלקים המשכה פנימיות לעשות נסים ונפלאות כו', וכ"כ הרמב"ן בפ' שמות שם כי מתחלה256 הי' מסתיר פניו מהם והי' לאכול*257, ועתה שמע אלקים את נאקתם וראה אותם ר"ל257 שלא הסתיר פניו מהם258 כו', נמצא מה שמסתיר פניו אף שזהו בהשגחה מ"מ לעין הרואה נראה כאילו אינם מושגחים ח"ו והי' לאכול, משא"כ כשקרבם למאור פניו נק' וידע אלקים, ועד"ז יש לפרש מ"ש המוציא במספר צבאם, שהוא ית' סופר ומונה אותם תמיד עד שלכן איש לא נעדר, וז"ע החשיבות של הדבר שבמנין שמחמת שהוא חשוב ויקר אצלו ית' עד שנק' דבר שדרכו למנות ע"כ נותן לו קיום באיש שיהי' קיים לעד לעולם כמ"ש ויעמידם לעד לעולם259, ובחי' זו בנשמות ג"כ שהנשמה עצמה היא נצחיות260, וזהו ומספר את רובע ישראל261 וכדפרש"י בחומש, והיינו מ"ש המאו"א שהמספר הוא הדעת שהרי בחי' מספר זה זהו כענין וידע אלקים.

קיצור. ענין איש לא נעדר, שעומדים ברום עולם משי"ב, והיינו מרוב אונים כו', ועד"ז והמשכילים יזהירו לע"ל, וזהו המוציא במספר צבאם, שהם דבר

שבמנין שמשגיח עליהם וסופר ומונה אותם, ע"ד וידע אלקים, הארת פנים היפך הסתר פנים, וכן מספר הוא הדעת.

יו"ד) ועד"ז יש לפרש ענין כי תשא את ראש בנ"י כו' וכתיב שאו את ראש כו' תפקדם262, שזהו העלאה ורוממות שיהיו ספורים ומנויים ככוכבים שנאמר בהם המוציא במספר צבאם, וכמ"ש לע"ל ומצדיקי הרבים ככוכבים כו', והיינו שיהיו מרכבה לבחי' ו"ק דז"א דאצי' שהם בחי' מספר ששים ריבוא כיוצאי מצרים כו', וזהו ומספר את רובע ישראל, והי' מספר בנ"י, וכן נאמר עוד תעבורנה הצאן263 ע"י מונה, ואפ"ל שזהו למעלה מו"ק דז"א כ"א ו"ק דא"א ואז יהי' מספר בנ"י אשר לא יספר כו'.

ולבאר הדברים ע"ד החסידות והעבודה, הענין הוא דכבר מבואר למעלה שענין מספר נמשך מבחי' ע"ס, אשר הם ג"כ מלשון מספר, וכמו שהדבר הנספר חשוב ביותר, כך עד"ז מעלת הע"ס חשוב אין שיעור יותר על כל הנמצאים, שהרי כל דבר שמציאותו מועט יותר הוא יקר, כמו יוקר הזהב על הכסף מפני שהוא מועט יותר, וכענין מ"ש ברבות ויקרא ר"פ ב' עשרה נק' יקרים כו' הבן יקיר לי אפרים264 כו' אדם אחד מאלף מצאתי265 כו' ע"ש. והנה סדר השתלשלות מלמעלה למטה כל מה שנמשך למטה מתרבה המספר וכמ"ש בתו"א וישב266 ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים, והו"ע מספר של ריבוי הכלים והאותיות, עד"מ נהר היוצא מעדן הוא נהר אחד, ומתפרד אח"כ לד' נהרות, או ד' דגלים הם כלל מנשמת267 יהודה עד"מ הי' כולל כלליות הדגל שלנו268, ובפרטיות אתה מספרן269 רב, וזהו בבריאה, ובבחי' הרוח דיצי' נתרבו עוד יותר, ובבחי' הנפש דעשייה נתרבו עוד יותר הרבה כו', משא"כ הספירות הם שהם*270 קרובין יותר לא"ס ב"ה הם רק עשר ספירות, עשר ולא תשע270 עשר ולא אחד עשר, והם ע"ס הכללים, ומה שו"ק דז"א מתחלקים לס"ר זהו בחי' חיצוני' הכלים וכמ"ש במ"א בענין פי' כן רעייתי בין הבנות271, לכן ע"ס שהם קרובין ממש אליו ית' הם רק במספר עשר כו'.

קיצור. ענין מספר בנ"י ע"ד המוציא במספר, מרכבה לז"א שרש מספר, ע"ס ל' מספר, שכל שלמטה נעשה הריבוי ביותר, משא"כ בחי' ע"ס לפי שהם קרובים יותר הם עשר לבד, ולפ"ז בחי' עקודים שעקוד בכלי א'272 זהו לפי שבחי'

עוד273 קרובה יותר מע"ס, וי"ל עקוד בכלי אחד שגם הכלי היא אחד274, שהריבוי שנעשה למטה זהו מצד הכלים כנ"ל, אבל בעקודים שגם היא היא*275 אחד לכן שם הוא בבחי' מיעוט היותר אחרון היינו אחד כו', ומ"ש במ"א ע"ס הגנוזות275 במאצילן מספר עשר בשם276 זהו לפי שהם כח הע"ס העתידים להתגלות, והם בכח לבד ולא בפועל, שהרי הם גנוזות בא"ס המאצילן שהוא אח"פ כו'.

יא) והנה277 יש ע"ס שנק' עשר תיקונין, ויש בחי' לבושים278, ושרש ההפרש הוא שבע"ס איהו וגרמוהי ג"כ חד משא"כ בלבושים ממש, ויובן זה דהנה הנפש279 מצד עצמה הוא280 אור פשוט281 בלי התחלקות שכל ומדות, והשכל והמדות שלה הן בחי' לבושין לנפש, שהנפש יש לה שכל ומדות אבל אינם מהות ועצמיות הנפש282, ומ"ש בסש"ב שהנפש עצמה מתחלקת לשכל ומדות283 שהם נק' עצמיות הנפש אין זה אלא לגבי מחשבה דו"מ שהם לבושי' נפרדי' ממש ממהות הנפש שהן בחי' בי"ע שע"ז אמר לבושין תקינת לון כו', דאינון בי"ע, אבל השכל ומדות אם284 היות שהם בחי' לבושי' אינם לבושי' נפרדים ממש אלא כמו כלים דאצילות שבהון285 איהו וגרמוהי חד, ולכן נק' בשם עצמיות ולא עצמיות ממש, אלא שהם נק' בשם תיקונין שהנפש מתתקנת ומתלבשת בהון286, וכמו שת"א ע"פ ולא ילבש גבר287 שמלת אשה לא288 יתקן גבר בתיקוני איתתא, ולבושי' ותיקוני' אלו הם כמו לבוש הגוף שעם היות שהגוף הוא לבוש לנפש, מ"מ הרי הנפש מתפעלת ממקרי הגוף שכשהגוף נוקף אצבעו מרגשת הנפש, וכן מה שעולה ברצון הנפש לפעול איזה פעולה באיברים האיברים נשמעין לרצון זה תומ"י כשעולה ברצונו לעשות הפעולה כו', בלי שום קדימת התפשטות והמשכת המחשבה מהמוח ברגל שא"כ הי' איזהו

שיהוי זמן מה והרי אינו שוהה אפי' רגע אלא מיד שעולה ברצונו כו', אין זה אלא מפני שהגוף מתאחד עם הנפש, והנפש פועלת בה כרצונה כאילו הי' עצמותה ומהותה ממש, ואף שהגוף הוא לבוש הנפש מ"מ הוא מתאחד עם הנפש, ועד"ז יובן למעלה ענין ע"ס שנק' בשם תיקונין שנמשלים לאיברי האדם חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, ת"ת גופא, ומתייחדים עם בחי' אוא"ס ע"ד יחוד הגוף עם הנפש, ויותר עד דאיהו וגרמוהי חד בהון, משא"כ בחי' הלבושים שהם כמשל לבושי הגוף שאינם מתאחדים עם הגוף וכ"ש עם הנפש כו', וע' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור289 את יום השבת דרוש השני, שמבואר שם ששרש הנשמות אף שעלו במח' הוא רק מבחי' הלבושים וע"י ירידתן והתלבשותן בגוף ונה"ב וקיום התומ"צ עי"ז מתעלים לאשתאבא בגופא דמלכא290 ממש, כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח איברין דמלכא291 ממש שנמשכו מט"ס דז"א טפ"ט הוא פ"א ובכ"א יש רת"ס הרי רמ"ג ועם ה"ח292 המגדילים הוא רמ"ח נמצא הם נק' כבי' גופא דמלכא, וזהו ועשיתם אותם וארז"ל כאילו עשאוני293, ולכן ע"י קיום התומ"צ נעשה בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא, היינו ע"י הצדקה וחסד נכלל בבחי' חסד דרועא ימינא ממש, וע"י סור מרע בבחי' איזהו גבור294 הכובש את יצרו נכלל בבחי' גבורה דרועא שמאלא, וזהו כי לא ידח295 ממנו נדח, ממנו ממש שנכללו באלקות ממש בבחי' ע"ס שבהן מלובש אוא"ס ב"ה, ומ"מ היינו ג"כ ע"י התפילה שהיא במקום קרבן296 לברר נה"ב שעי"ז הוא ע"ד והחיות נושאות את הכסא297 כו' שמעלים את בחי' הכסא שמשם שרש נש"י שחקוקי' תחת כסה"כ298, וגם בחי' אדם שעל הכסא לקשרו ולחברו לבחי' אוא"ס ממש, ועי"ז נעשה עלייתם לאשתאבא בגופא דמלכא, וכמ"ש במ"א ע"פ מקושש עצים299, וע"פ וארא אל אברהם300, וז"ע כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם שיהיו בבחי' המוציא במספר צבאם דהיינו ההתכללות בע"ס המתחלקים לששים רבוי כו' ולי"ב גבולי אלכסון כו', וכן ארז"ל ע"פ מי ברא אלה301 המוציא כו' בזכות מי נבראו בזכות

ואלה302 שמות בנ"י ה"ה בחי' פנימיות של תולדות השמים וארץ303, שנאמר בהם המוציא במספר צבאם איש לא נעדר, שכמ"כ וכ"ש בבחי' אלה שמות בנ"י כו' והיינו כי יש ע"ס דאבי"ע, ואלה תולדות השמים אף שנאמר בהם המוציא במספר, היינו המוציא מרה"י שהוא אצי' לרה"ר בבי"ע, ובמספר היינו ע"ס דבי"ע, 304 אבל המספר דנש"י הוא בע"ס דאצי' המיוחדים בא"ס ב"ה כו'.

קיצור. שיש ע"ס שנק' תיקוני' לבושי' כמו הגוף, ויש לבושי' ממש, ושרש הנשמות מלבושי', וע"י התומ"צ מתעלים לאשתאבא בגופא דמלכא וז"ע כי תשא את ראש והיינו לפקודיהם ע"י המספר מספר ישראל שנכללו בע"ס.