ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > והי' מספר בנ"י כו'

והי' מספר בנ"י כו'

יב) אך305 עדיין צ"ל מה שהקשה השל"ה פ' במדבר דשמ"ז ע"א, וז"ל וענין המספר שגורם להשראות שכינה אף שלכאורה הוא להיפך, כי בדבר המדוד והמנוי אין הברכה שורה כמשארז"ל פ"ג דב"מ וכנ"ל306, דע כי יש שני עניני מספר, המספר של עניני עוה"ז כו', אמנם ענין המספר של307 השגת עוה"ב כו', ודשמ"ח ע"ב פי' שזהו מארז"ל פ"ק דביצה308 בענין את שדרכו למנות שנינו, או כל שדרכו למנות שנינו, דבחי' את שדרכו למנות ז"ע המספר של עוה"ב הנמשך מבחי' את היינו אותיות התורה מאלף ועד תיו כו'. ושרש309 ההפרש בין מספר דעוה"ז ובין מספר דעוה"ב ע"פ מארז"ל שתי' קושי' דוהי' מספר310, על אשר לא יספר כאן בזמן שערש"מ, וכאן בזמן שאערש"מ, והענין הוא דמספר עוה"ז הוא דבר המדוד ומנוי ויש לו קצבה כו' ויוכל להיות בו שליטת ע"ה, משא"כ מספר עוה"ב הגם כי הוא ע"ד מספר אבל אין לו קצבה ע"ד שארז"ל ת"ח אין להם מנוחה311 לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל312 שהוא בחי' עליות המדריגות עד אין שיעור כלל, וכן ארז"ל שכאו"א נכוה מחופתו של חבירו313 שהם מדריגות רבות עד אין שיעור כלל

וכ"א הוא דבר שבמנין שאין לו ביטול כלל להיותו דבר חשוב ונעלה, וזהו שבזמן שאעשרש"מ אז המספר ע"ד עוה"ז שיש קץ וגבול להמספר שהמספר הוא לגריעותא אבל המספר דעוה"ב אם כי בגדר מספר הוא מ"מ אין קץ למספרו והיינו מפני כח המספר הסופר המספר שיש במספר שמצד בחי' המספר314 הסופר אין בבחי' המספר בחי' גבול כלל, וע"ד שנת' בד"ה ויצום315 אל בנ"י כו' שהגם שהספירות הם בבחי' מדה וגבול עכ"ז כל ספי' מתפשטת עד אין סוף ושיעור מפני כח הא"ס שבה כו', וזהו ההפרש בין כל שדרכו למנות ובין את שדרכו למנות, שבחי' כל הוא מספר העוה"ז, כי בהבראם בה' בראם316 שעוה"ז נברא בה'317 וה' פעמים יוד עולה כל, משא"כ את הוא ל' ריבוי318 שמרבה מספר עוה"ב שאין להמספר שיעור מחמת כח המספר הסופר א"ס ב"ה כו'. ואמנם319 אינו מובן איך כל שדרכו למנות זהו המספר של עוה"ז הרי כי כל בשמים ובארץ320 זהו בחי' צדיק דאחיד בשמיא ובארעא, וע' במאו"א אות כף סמ"ב בענין כל, ונראה עפמ"ש בישעי' סי' מ"ה ז' יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, וארז"ל פ"ק דברכות די"א ע"ב כתי' רע וקרינן הכל היינו מה שאנו אומרים בברכת יוצר המאורות עושה שלום ובורא את הכל, לשנא מעליא, הרי עכ"פ כינו את רע בשם הכל שהוא כל, וכן משמע הפי' ברבות סדר אחרי ר"פ ך"ב321 ע"פ ויתרון ארץ בכל היא322, אפי' דברים שאתה רואה מיותרין בעולם323 כגון זבובים ופרעושים324 ויתושים אף הן בכלל ברייתו של עולם דכתיב ויכולו השמים325, וכן איתא בקהלת רבה דצ"ו ע"ד326, הרי גם יתושים נק' בכל, וענין שהם בכלל ברייתו של עולם היינו ע"ד טוב מאד זה יצה"ר327, וע"ד אלמלא דינא328 כו', וע' ברבות כי תשא פמ"ג329 בענין מים דמרה כו', ואפשר עד"ז ג"כ מאמר הנשים הארורות שאמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל (בירמי' סי' מ"ד י"ח) דהפי' כל היינו על השפעת הגשמיים הנמשכים מק"נ כו', וע' מזה בעקרים מ"ג פי"ח ובעקידה שמ"ז, וע' בהרמב"ן פ' חיי שרה330, וזהו מ"ש יראו מה' כל הארץ331, כל הארץ דוקא אף

מבחי' כל שדרכו למנות שאפי' המזיקים יראים מהשי"ת, וכמארז"ל אלמלא ניתנה רשות332 לעין לראות כו', ואעפ"כ אין עושים כלום מפני מורה שמים כ"כ עד שלא יוכל לעבור את פי הוי'333, וכמ"ש מזה בד"ה וכל העם רואים את הקולות בת"א פ' יתרו334, אך יראה זו היא מרחוק וזהו מה', וצ"ל בבחי' יראו את הוי' קדושיו335 בבחי' ביטול ממש שזהו פי' את הוי' להיות בבחי' את הטפל336 ממש לש' הוי' שלא להיות לו שום רצון בפ"ע ועז"נ אל תיראו337 בבחי' יראה דערב רב דכתיב וירא העם338 וינועו ויעמדו מרחוק כמ"ש בת"א סד"ה וכל העם הנ"ל339 כ"א למען תהי' יראתו340 על פניכם, דר"ל שלא להיות בבחי' ויעמדו מרחוק וייראו מה', כ"א בבחי' יראו את הוי' כו', וזהו ענין את שדרכו למנות שנינו שהוא המספר העליון ע"ד ע"ס שהם בבחי' את הוי' איהו וגרמוהי חד כו', וחכמה היא כח מה341 בחי' ביטול כו', ואפ"ל כי ב' בחי' מנין אלו שרשם מנין ריבוי הכלים ומנין רבוי האורות, וזהו כי תשא את ראש בנ"י פי' את ראש שיהיו בבחי' יראו את הוי' כו'.

קיצור. שיש ב' בחי' מנין הא' כל שדרכו למנות, בחי' כל היינו כמו בורא342 הכל אומרים עמ"ש ובורא רע, וזהו יראו מה' כל הארץ, הב' את שדרכו למנות יראו את הוי' קדושיו, וזהו כי תשא את ראש בנ"י, את דוקא.

יג) ונתנו*343 איש כופר נפשו לה' ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם, והענין יובן ע"פ מארז"ל פ"ק דתענית ד"ח סע"ב ובפ"ג דב"מ דמ"ב ע"א הובא לעיל שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר המדוד והמנוי, וכמ"ש בש"ע או"ח סי' ר"ל ס"ב והיינו כי דבר הסמוי מן העין ז"ע עלמא דאתכסיא אשר שם בחי' הברכה העליונה, כי חו"ב תרין רעין343 דלא מתפרשין איהו ברוך ואיהי ברכה כמ"ש בזח"ב תרומה קס"ב א' ובפ' ואתחנן דף רס"ד ע"ב, וע' בסידור בדרוש ברכת הזימון בענין פי' נברך344, ובמאו"א אות ב' סל"ה, ברכה מצד אימא עילאה כו', ובזח"ג במדבר קי"ז ב' דברכתא לא שריא במנינא, ופי' הרמ"ז ברכתא דלעילא הוא מצד או"א שבהם כח ונהר יוצא מעדן דלא פסיק לעלמין כו', ושעיקר המספר והמנין הוא בעה"ד טו"ר, והיינו בעלמא דאתגליין ולכן שם אין הברכה

מצויה כ"א בעלמא דאתכסיא ששם עה"ח ובבינה התגלות עתיק345 שהוא ראש ומקור כל ברכה וכמ"ש בזח"ב פ' בשלח דס"ג ע"ב, וע' בת"א פ' לך לך בד"ה לך לך מארצך ענין אברם אברהם ע"י ההא שניתוסף לו שהוא הבינה בא לו הברכה, וענין הברכה שבבינה זהו ע"ד נהרא מכיפא מבריך346 ונהר יוצא מעדן הוא בינה347 כו', ופי' וענין מכיפא מבריך ולא חיישינן שמא ירבה נוטפי' כו', שהתוס' והרבוי שלה שמתרבה כשנעשה נהר מכמו שהיתה תחילה בהמעיין שממנו יוצא הנהר הוא ממקורו ומאיליו ומעצמו מתרבה, ובערוך בשם רבינו גרשם מכפיא348 מבריך מגדודותיו349 מתברך שאינו מתגדל מימי350 הגשמים אלא מעצמו וכן פי' רש"י בנדרים ד"מ סע"א, וע' בפרש"י בשבת דס"ה ב' משפתו כו' והוא כי תרגום והירדן מלא על כל גדודותיו351 מלא על כל כפוהי (יהושע סי' ג'352 ) שפת הנהר353 כיף נהרא וביחזקאל מ"ז354 על שפתו על כיפיה, ולא ממי הגשמים, ואף שהמעין אינו בהתפשטות מרובה כ"כ עכ"ז אחר שיוצא מהעלם של המעיין לידי גילוי והתפשטות יותר להיות נהר נעשה מאיליו ומעצמו בתוס' מרובה, ויובן זה יותר מבחי' שכל ומדות שהנה עיקר הולדת והמשכת המדות הם מהשכל שכל דבר שיעמוק355 בשכלו ויבין שטוב הוא, יתעורר ממילא אהבה ותשוקה לדבר ההיא356 אשר לזאת בקטן ששכלו קטן מאד מלהכיל ולהבין אזי גם מדותיו הם ג"כ לדברים קטנים וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש357, שהמדות שנק' איש נולדים ונמשכים לפי ערך השכל, ונמצא מובן מכל הנ"ל שכל עיקר המשכת המדות הם מהשכל ואעפ"כ נראה בחוש שלאחר שבאו מהשכל לידי גילוי בלב נעשו בחוזק ותוס' וריבוי הרבה יותר מכמו שהיו תחילה בעודם בשכלו כו', כמו הכעס וכדומה כו', והיינו כנ"ל מפני שבשכל עדיין המדה היא בבחי' העלם בתכלית, ולזאת אינה בהתפשטות מרובה כ"כ, אכן כשבא מהעלם השכל לידי גילוי בלב נעשה ממילא בריבוי התפשטות וחוזק האהבה או הכעס כו', וכיוצא בזה מבואר בע"ח שכ"ה דרוש וא"ו, ובשער תיקון הנוקבא פ"ה כי כאשר יצאו מהיסוד דאימא ונתגלו כו' ע"ש, וכמ"כ הנהר אף שכל עיקר המשכתו מהמעיין, עכ"ז אחר שיוצא מהעלם המעיין לידי גילוי הנהר מתפשט מאיליו בתוספת מרובה כו', וזהו נהרא מכפי' מבריך, ויובן בעומק יותר עד"מ בריקת וסקירת השכל ה"ה עדיין בקיצור נמרץ, וכשמתבונן ומעמיק בבחי' ברק המבריק358 אזי

מתגדל להיות בבחי' השגה והבנה באורך ורוחב בטוב טעם ודעת, ואם היות מקור כל אריכות ההשגה הלזה באה מהתעוררות ברק המבריק, אמנם באמת ע"י אורך ורוחב ההבנה מלבד מה שבחי' ברק זה מתבאר היטיב הנה מתוסף הרבה ביתר שאת ג"כ על בחי' ברק המבריק שהי' תחילה וזהו מעלת הבינה עצמה ואשר בבינה היא בחי' התגלות עתיק לכן ע"י הבנת הבינה מתוסף הרבה מכמו שהי' תחילה בבחי' ברק המבריק, ומזה יובן ענין נהרא מכפיא מבריך שמתברך מעצמו ומכח ההתגלות שבה לבד מה שנתבאר בחי' ברק המבריק בהרחב הביאור וההשגה, והגם שכל עיקר ענין בחי' הרחב ביאור והבנת הדברים בא מהתעוררות ברק המבריק כו', הלא התחלת הנהר בא ג"כ מבחי' המעיין כמו שהתחלת ההבנה בא מבחי' ברק המבריק, וההוספה עם בחי' ביאור הדברים באים מעצם בחי' הבינה ומעלתה שבה התגלות עתיק כו', כמו שנהרא מכיפי' מבריך כו'.

קיצור. הברכה באסמיך עלמא דאתכסי', איהי ברכה ונהר יוצא מעדן ע"ח והתגלות סוכ"ע, ונהרא מכיפי' מבריך, ע"ד שתוקף המדות בהתגלותן דוקא, ובבחי' ההבנה מתוסף מה שלא הי' בבחי' ברק המבריק כו'.

יד) והנה על בחי' בינה נאמר ולתבונתו אין מספר, והיינו מאחר ששם שורה הברכה, א"כ יוכל המספר להתרבות בבחי' אין מספר, וכענין מאה שנה דחיי שרה359 שמצד א"א בא המספר בריבוי יותר בבחי' מאה משא"כ למטה כו', וז"ע הברכה להיות התכללות יו"ד מיו"ד ואותן היו"ד ג"כ מיו"ד כו', משא"כ בעלמא דאתגלי' שם לא יוכל להשתנות דבר, וכמ"ש במ"א בלק"ת בד"ה צו את בנ"י360 כו' את קרבני לחמי, שמצד בחי' ממכ"ע אין יוכל להשתנות דבר, אלא כמו שהוא כך נשאר כמו שמהרגל אי אפשר להעשות יד, ולא מהיד רגל כו' כ"א דוקא מבחי' סוכ"ע יוכל להשתנות הדבר מן הקצה אל הקצה, וז"ע ההפרש בין עלמא דאתגליא שכבר הוברר כל דבר על מקומו בהתחלקות כל בחי' בפ"ע ע"כ לא יוכל להשתנות ולהתברך, אבל בעלמא דאתכסיא שם השראת סוכ"ע יוכל להיות תוס' ברכה וריבוי כו'. אמנם מבואר במ"א ענין קי"ס הפך ים ליבשה362, הוא שעלמא דאתכסי' יומשך בגילוי ממש כמו עלמא דאתגלי', והוא שינוי סדר ההשתלשלות כדי להיות גילוי המשכת התורה במ"ת, כי כל עיקר התומ"צ הוא להמשיך גילוי סוכ"ע בממכ"ע והיינו שמעלמא דאתכסיא יאיר בגילוי בעלמא דאתגליא, וזהו ענין דירה בתחתונים, וכדי להיות גילוי זה הוצרך להיות ע"י המשכה מעצמיות בחי' אוא"ס ב"ה השוה ומשוה כו' כמ"ש כ"ז בת"א פ' בשלח361

בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה, וכיון שגם בעלמא דאתגליא מאיר ממש בחי' עלמא דאתכסיא א"כ אזי גם שם מאיר ומתגלה בחי' סוכ"ע, ועז"נ והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא יספר כו', שגם בחי' המספר שהוא עלמא דאתגלי' יהי' בו ברכה עצומה כמו בבחי' אשר לא יספר בחי' ולתבונתו אין מספר, והיינו שיהי' בבחי' חול הים ים הוא עלמא דאתכסיא, וזהו עצמו ההפרש בין מספר ומנין דבחי' את שדרכו למנות ובין מנין בבחי' כל שדרכו למנות, כי הנה בקרי"ס כתיב ויראו העם את הוי'363 שאזי דוקא באו העם לבחי' ויראו את הוי' ע"ד יראו את הוי' קדושיו, את דוקא שהוא בחי' ביטול ממש, את הטפל כו', וכמו הברואים שבים שאינם יכולים להיות נפרד מהים, ולא כמו ברואים שביבשה שנראים ליש ודבר נפרד כו', כי הים מכסה עליהם, וחיותם וקיומם הוא בתוך הים דוקא, וכך במשה כתיב כי מן המים משיתיהו364 שהי' בטל במציאות במקורו בחי' סוכ"ע דכולא קמי' כלא חשיב, וזהו ענין ויראו365 את הוי', שזכו לזה נש"י בקי"ס דוקא, וא"כ המספר והמנין בבחי' זו נק' את שדרכו למנות, ולכן בבחי' מספר זה שורה בו הברכה ע"ד חול366 אשר לא יספר כו', כיון שאם היותן בבחי' מספר הם בבחי' ביטול לגמרי, וביטול זה הוא ליחידו של עולם, וע"כ נק' בלשון יחיד כמו שבעים נפש דיעקב367 שאם היותן שבעים נקראו נפש לשון יחיד מצד הביטול, ועד"ז נאמר ויחן שם ישראל368 ועמ"ש מזה ע"פ וקבל היהודים369 וקבל לשון יחיד כו', וזהו את שדרכו למנות שאם היותן דבר שבמנין הם בבחי' את הטפל ממש כביטול זיו השמש בשמש, וע"כ ממספר זה אין שום יניקה לחיצונים להיות נגף ח"ו, שהרי הוא אחדות גמור כו'.

קיצור. ולתבונתו אין מספר, כי מצד ממכ"ע לא יוכל להשתנות דבר, אבל סוכ"ע כל יכול, ולכן בעלמא דאתגליא אין הברכה מצויה, אך קרי"ס גילוי עלמא דאתכסיא בעלמא דאתגלי' ע"י כי גאה גאה, ואזי כחול הים אשר לא יספר, ומספר זה נק' את שדרכו למנות, כי בקרי"ס ויראו העם את הוי', וא"כ המספר דבוק בבחי' אין מספר ואינו נפרד בפ"ע וכמו מאה שנה, ושבע שנים, שבבחי' כתר כל המאה שהם מספר רב הם לשון יחיד, שנה ע"י בחי' הביטול לבחי' חד ולא בחושבן כו'.