ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > ביום ההוא יהי' כו' וסדר...

ביום ההוא יהי' כו' וסדר ההמשכה

ט) וסדר255 ההמשכה הוא תחילה בנש"י ואח"כ בעולם שזהו אלקינו מלך העולם ויובן זה ע"פ מ"ש בת"א256 בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, שהמלאכים שרשם מבחי' הדיבור כו', משא"כ ישראל עלו במח'257 כו', וזהו נק' איהו וגרמוהי258 חד <יג>

ּ בהון, ומזה יובן משנת"ל259 שעל המלאכים נאמר ומשם יפרד והיינו לפי שנמשכו מבחי' הדבור, אשר הדבור עד"מ יוצא ונעשה דבר נפרד

מהאדם המדבר, משא"כ המחשבה מתאחדת עם הנפש המשכלת, וכמ"ש מזה באריכות בלק"ת פ' נצבים260 בד"ה כי כארץ תוציא צמחה, ושם פ"א שהמחשבה שמתאחדת עם הנפש261 הנה היא התפשטות השכל ולא התפשטות גופני, וגם אינה262 נעשית נפרד263 מעצמיות האדם כי אדרבה היא מיוחדת בעצמותה264 כו', וע' בלק"ת בד"ה מנורת זהב265, שלכן הם דוקא הכלי לשמן ואור שבמנורה שהם המצות והתורה, ובודאי שהתומ"צ נמשכים מש' הוי' דלעילא כמ"ש בת"א בד"ה וירא ישראל הנ"ל266, וכן נת' בלק"ת שה"ש267 בביאור ע"פ שחורה אני דרוש השני שע"ז הפסוק בהביאור, ושם פ"ו יעו"ש, וא"כ לפ"ז פי' הוי' אלקינו קאי על ש' הוי' דלעילא שנמשך ומאיר בנש"י להיות אלקינו ממש, משא"כ רם על כל268 כו' כמ"ש בת"א269 בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה בת"א דמ"ב סע"ד270, ויעקב יוד עקב ה' אלקינו כו' הגם שיו"ד היא הארה כו' ובד"ה בשלח פרעה271 בענין כמה ארך אפים כו' משא"כ בסטרא דקדושה כו', ולכן נק' יעקב הקטן כו' בחי' צמצום שהרי בעצמותו ומהותו כו', וע' עוד מענין ה' אלקינו בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון פ"ב בלק"ת פ' אחרי, ומש"ע272 ע"פ עולת תמיד273 בפי' ישראל לי ראש274 כמו שעיקר התלבשות אור הנשמה הוא בהמוחין שבראש ומהם נתפשט ונמשך בכל האיברים כך הוא ענין לי ראש שבנש"י לפי שעלו במח' נמשך בהם התלבשות החיות מאור א"ס ומשם נמשך ומתפשט כו', וע' בד"ה והי' ביום ההוא275 יתקע בשופר גדול שעד"ז הוא ענין ר"ה לגבי כל ימות השנה, שנק' ראש שבו נמשך כלליות החיות של כל השנה וממנו נמשך ומתחלק אח"כ לי"ב חדשים כו' ע"ש, ומכ"ז יובן ענין ה' אלקינו, וע' בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ276 ספ"א גבי ולפי שישראל עלו במח' כו', שבחי' ישראל גבוה מאד נעלה מבחי' התפשטות חיצוני' מלכותו ית' כו' ע"ש, ועמ"ש בד"ה מה טובו277 ושם פ"ב וספ"ג בפי' ברוך אתה ה' אלקינו, אלקינו הוא ממכ"ע, ושיהי' הוי' אלקינו

היינו בחי' סוכ"ע יומשך להיות בבחי' אלקינו, ופי' ברוך אתה היינו מהותו ועצמותו ית' שלמעלה מבחי' הוי' יומשך להיות ה' אלקינו ממש יעו"ש. וכיוצא בזה נת' בלק"ת פ' נצבים278 בד"ה כי המצוה הזאת ספ"א, שביאר תחילה איך ששם הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות כו', אך הגורם להיות צמצום זה ובחי' הוי' זו שהרי כתי' אני הוי' הוא שמי279 שאין זה אלא בחי' שם שהוא לזולתו ואינו ממהות עצם הדבר כלל, אלא אנכי מי שאנכי280 היינו בחי' עצמותו ומהותו כב"י כו', ולהיות אנכי הוי' היינו281 שלהיות נמשך להוות282 העולמות בבחי' ש' הוי' ממכ"ע בהשתלשלות וירידות המדריגות כו', מבחי' אנכי שאינו נתפס בגדר עלמין והוא קדוש ומובדל ואינו נק' בשם כו' כ"ז הוא מפני כי אלקיך אנכי שע"י שאתה ישראל ממשיך בקרבך אלקות הרי בזה ממשיך ג"כ להיות הוי' מבחי' אנכי, כי באתדל"ת תלי' מילתא והיינו ע"י המצות <יד>

ּ שהמצות הם מצות הוי', ועי"ז גורם צמצום ביו"ד כו', גם במ"א נתבאר בפי' ב' שמות הוי'283 שבפסוק ראשון דק"ש שה' אלקינו היינו מה שנמשך ש' הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות כו' להיות בחי' מחשבה עלמא דאתכסיא ששם שרש נש"י שעלו במחשבה, ואח"כ כדי להיות בחי' דבור המהוה מלאכים284 ושאר הנבראים צ"ל עוד צמצום והתפשטות, והו"ע ש' הוי' הב' דהיינו ה' אחד כו'. כי החית דאחד מורה על ז' רקיעים285 וארץ וד' רומז על ד' רוחות העולם, ולפ"ז ה' אלקינו היינו יחוד חו"ב286 הנק' או"א287, כי בינה נק' מחשבה288 ומקבלת מהחכ' כו', ה' אחד היינו המדות והדבור הנק' זו"נ289 כו', וכן משמע הפי' בד"ה בהעלותך את הנרות, בלק"ת פ' בהעלותך דרוש הראשון פ"ב.

ואפ"ל עוד בענין ה' אלקינו הוי' אחד כי הנה פי' אלקינו זהו הפסיק טעמא שבין שני הויות דהיינו ענין יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים עליונים שהוא טלא עילאה דע"ק טלא דבדולחא שבמו"ס, ובין מים דז"א כדפי' בספד"צ רפ"ה290, ובאשל אברהם291 בהטעמים גבי פסיק, אלא לפי שפסיק זה אינה הבדל

והפסק גמור כשאר הפרסות והמסכים, וכמ"ש בספד"צ שם אתפריש ולא אתפריש כו'292, ובפרד"ס293 שער הטעמים פ"ג כ' שהפסיק זה הוא המיחדם ומחברם, וזהו כענין אות אלף שהקו ההולך באלכסון מחבר השני יודי"ן שהם מ"ע ומ"ת והיינו ע"ק וז"א כנ"ל והקו מחברם שיהיו לאחדים ממש כי אלף היינו אחד כו', וכן פי' במא"א אות אלף ס"ד גבי אבני שיש, ואין לומר מים מים שהם מ"ד ומ"ן ב' גדפי אלף כי העליונה מים זכרי' והתחתונה מים נוקבין והרקיע המבדיל הכל אחדות אחת עכ"ל וכ"כ בפרדס294 סוף ערך מים, ולפ"ז יובן מה שנק' אלקינו שאינו צמצום גמור כמו שם אלקים295 כי אלקינו מורה ג"כ על הגילוי296 כו', גם סד"ה וידעת היום297 פי' ענין כי הוי' הוא האלקים298 בשמים ממעל היינו שגם בסוכ"ע יש ב' בחי' הוי' ואלקים, וא"כ פי' הוי' הוא האלקים זהו ענין הוי' אלקינו שע"י פסיק טעמא זה נמשך האור מבחי' ע"ק בז"א וזהו הוי' אחד, פי' אחד היינו שמתחברים ב' שמות הוי' דע"ק וז"א ומתייחדים ממש, ע"י שנמשך ומתלבש האור מע"ק בז"א, וזהו הנק' אור הוי'299, דהיינו האור המאיר בש' הוי' דז"א כמ"ש בזח"ג נשא דק"ל ע"א, ובפ' אחרי דס"ו ע"ב בפי' בי נשבעתי300, וכענין שארז"ל ספ"ג דפסחים ע"פ ביום ההוא יהי'301 הוי' אחד שיהי' הכל הטוב והמטיב, והיינו ע"י הארת עתיקא דלית שמאלא בהאי עתיקא302 וכשיאיר בז"א יהי' כולו הטוב והמטיב303 וזהו ה' אחד היינו כאשר ממשיכים ע"ק בז"א שזהו ע"י ה' אלקינו כו'. ובכ"ז יובן מה שאומרים בנוסח הברכה ה' אלקינו שממשיכים מבחי' הכתר, מל' דא"ס ע"י הפסיק טעמא לבחי' מלך העולם היינו מל' דאצי' שז"ע ש' הוי' שבמל', כמ"ש בפרדס שער הטעמים שם.

<טו>

ּ

קיצור. סדר ההמשכה תחלה ה' אלקינו, שנש"י מפנימיות ומלאכים מחיצוני', מו"ד שהדבור נעשה נפרד משא"כ המח', ונק' מנורת זהב כלי לגילוי ש' הוי' דלעילא הנמשך ע"י תומ"צ, וכ"ש לגבי רם על כו', גם פי' ישראל לי ראש, ראש השנה, וא"כ פי' בא"י שיומשך מש' הוי' דלעילא, אלקינו הפסיק טעמא שבין ב' הויות שבפסוק ראשון דק"ש המחברם, ועי"ז ה' אחד, באור ה' כו'.