ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > אז ישיר כו' ומעתה יובן משנת"ל

אז ישיר כו' ומעתה יובן משנת"ל

ד) ומעתה304 יובן מה שנת' לעיל305 שעל המלאכים נאמר ומשם יפרד, ד' נהרות ד' מחנות שכינה מחנה מיכאל כו', ע' בלק"ת גבי שבועות בד"ה וספרתם לכם306 בענין וכנפיהם פרודות307, כל אחד מדרגתו מובדלת מחבירו, שהוא לפי שמקבלים מבחי' הדבור, אשר ה' מוצאות הפה ג"כ כל אחד מובדל מחבירו, ובזח"ג ואתחנן דרס"ו סע"א ההוא308 נהרא דנגיד ונפיק אשקי לכל גינתא כו' ומתמן אתזנו עילאין ותתאין כמד"א ומשם יפרד, וע"ש במק"מ והרמ"ז, ובזח"א ויצא דקנ"ח ע"א גבי מכאן ולתתא אקרון הרי בתר דכתיב ומשם יפרד והיו309 לארבעה ראשים טורי דפרודא, וע' עוד מענין הרי בתר טורי דפרודא בזהר בראשית דך"ט ע"ב, ובמא"א אות ה' ס"ז הרי בתר נק' ההיכלות טורי דפרודא כי בבריאה לאו איהו וגרמוהי חד בהון עכ"ל.

ורבינו אדמו"ר ז"ל310 בד"ה היושבת בגנים311 פי' הרי בתר טורי דפרודא הם בק"נ, והיינו שמבחי' ד' מחנות שכינה בהשתלשלות וירידות המדריגות מדריגה אחר מדריגה נמשך ג"כ בק"נ, וכמו שנה"ב נמשכת מפני שור312, וע' בזהר בשלח דמ"ט ע"א אעבר וסליק לההוא313 אתר קדישא עילאה, והיינו משום ששרש יניקתם מש' ב"ן כו', אכן ע"י נשמות ששרשם מש' מ"ה דז"א, הנה בהם וע"י דוקא נמשך הביטול למטה לברר ק"נ, וכמ"ש מי כעמך כישראל314 גוי אחד בארץ כי הם עושים וממשיכים בחי' אחד גם בארץ, כמ"ש בת"א פ' וישב315 בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים, ויובן זה עוד ע"פ מ"ש בזהר פ' ויצא דקנ"ה ע"א ר' חזקי' אמר אי הכי הא אתמר כל מה דאוליד עלמא תתאה פרודא איהי316

דהכתיב317 ומשם יפרד, מה תימא ביוסף ובנימין כו', אבל ת"ח רזא דמלה בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפק318 ועייל בי' עייל ומניה נפיק עכ"ל, ואינו מובן עדיין התירוץ כיון שנמשכו מעלמא תתאה שהיא מל' אמאי אינן בכלל ומשם יפרד כמו ד' מחנות שכינה, ובספר זהרי חמה פי' כיון שע"י מ"ן דבנימין ומ"ד דיוסף מתייחדת עם319 הת"ת, וכנודע בענין אלה תולדות יעקב יוסף320, ולכן יוסף ובנימין אינם בכלל ומשם יפרד, וכן מצאתי בסה"מ סי' י"ז321 בשם הע"ח וז"ל והסוד כי הלא תחלה הנקבה משפעת בעת הזיווג בת"ת מן322 בסוד אור חוזר בסוד יסוד אחד <טז>

ּ (ולכן המזבח הי' בחלקו של טורף323 שהוא בנימין, וכמ"ש בזח"א בהשמטות סי' ך"ה ד"ט סע"א324 וז"ל בגין כך תנינן היסוד הי' מהלך ע"פ כל הצפון וע"פ כל המערב ואוכל בדרום אמה אחת325, בגין דחולקא326 דבנימין הוה327 בג"כ אית לי' יסוד, דהא הוא שליט הוה לגבי ההוא צדיק יסוד עולם, אבל בחלקו328 דיהודה דאיהו מזרח לא ה"ל יסוד דהא איהו רחקיה מיניה כו', ור"ל שעיקר צדיק יסוד עולם הוא יוסף329 יסוד ז"א330 המשפיע מ"ד אלא שבנימין מכוין כנגדו דהיינו שהוא המעלה מ"ן בחי' יסוד דנוק'331, וכמ"ש מענין פי' יסודות דזו"נ בדרוש הנותן לשכוי בינה332 ששניהם בחי' ביטול עצמותו, ההתקשרות להשפיע, וכן ההתקשרות לקבל333, וזה הי' טענת יהודה עם יוסף בענין ויגש אליו יהודה334 כו' כי אחיו מת335 ויותר הוא לבדו336 שהוא בנימין

משמש במקום היסוד כו' ולכן היסוד של המזבח הי' בחלקו של בנימין דוקא, ועמ"ש מענין העלאת מ"ן דנוק' שהוא מה שמבררת מעולם התהו בביאור ע"פ אז ישיר337 ישראל עלי באר כו'), וע"כ338 התחיל ואמר צדיק מעלמא תתאה נפיק בסוד אור חוזר, ואח"כ בי'339 עייל בסוד אור ישר מ"ד, הרי יוסף עם היותו בעלמא דנוק' עכ"ז עלמא דדכורא הוא ולא בעלמא דפרודא תחת המ' כו' עכ"ל, וכן בבנימין, ועיקר הטעם היינו מפני שע"י יוסף ובנימין נעשה היחוד עליון דמ"ה וב"ן שיומשך הביטול עליון דאצי' דמ"ה גם למטה בב"ן, וז"ע שהמ"ד מברר הב"ן כמ"ש סד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים340, א"כ ממילא זהו היפך בחי' ומשם יפרד כ"א אדרבה למהוי אחד באחד341 כו', וכמ"ש מזה בד"ה בן פרת יוסף342, אשר ענין יוסף הוא מ"ש יוסף ה' לי בן אחר343, דהיינו שמבחי' אחר שהוא מה שנפל בשה"כ מעולם התהו בק"נ, נכלל ע"י הבירור בבחי' בן היינו מה שם בנו344, שם מ"ה דאצי', והיינו ע"י מ"ן דבנימין ומ"ד דיוסף, הרי עי"ז נתקן עולם הפירוד ליכלל ביחוד העליון כו', ומכ"ז מובן ענין הנ"ל מה שבנוסח הברכה אומרים הוי' אלקינו שנמשך האור בנש"י, ועי"ז אח"כ נמשך בהעולמות, והוא שיתוקן עולם הפירוד כו', והיינו שנש"י ממשיכים בחי' מדריגה עליונה יותר שבבחי' ונהר יוצא מעדן345 ממה שנמשך ע"י המלאכים, כמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ זכור ושמור בדבור אחד נאמרו346, שהמלאכים ממשיכים יחוד חיצוני' דאו"א, ונק' ג"כ ונהר יוצא מעדן ומ"מ ומשם יפרד, אבל נש"י ממשיכים בחי' יחוד פנימיות חו"ב, וב' בחי' אלו הם ה' של שם ויו"ד של שם, ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ויצום347 אל בנ"י ואל פרעה כו', וגם כמ"ש בלק"ת פ' בחקתי348 בענין פי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם, ומ"ש ע"פ ששים המה מלכות349 כו' אחת היא יונתי ע"ש, וצ"ע בהרמ"ז ר"פ עקב בענין הברכות, גם ע"ד מ"ש בד"ה ואלה המשפטים350 בענין כי תקנה עבד עברי351, שאף הנשמות דבי"ע שהם בחי' ומשם יפרד מ"מ שרשם למעלה כו' <יז>

ּ גם למעלה מבחי' נהר היוצא מעדן ולכן נק' עברי ע"ש בעבר הנהר כו' ע"ש, רק שצריך קנין והמשכה מהעלם לגילוי, ועוד דהא פי' בלק"ת בד"ה וספרתם לכם דגבי חה"ש דגם במלאכים רק וכנפיהם פרודות, משא"כ ופניהם הפנימיות

שלהם אינם בבחי' פירוד, א"כ כ"ש נש"י שהם מבחי' פנימיות ממש, וע' בבה"ז פ' בלק352 על המאמר שם דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו353, ע"כ הם מתקנים בחי' ומשם יפרד כו'.

קיצור. טורי דפרודא הם ק"נ ושרש שרשם מש' ב"ן מ' ע"ד עה"ד חטה היתה354, ונש"י שרשם מש' מ"ה, ולכן בשבטים לא הי' אותיו' ח"ט355, ולכן יוסף ובנימין אף שנולדו מרחל שהיא מ' אינם בכלל ומשם יפרד, כי אדרבה בהם וע"י נעשה יחוד מ"ה וב"ן והם עצמם הכלי ליחוד זה, וא"כ הענין שהנשמות ממשיכות בחי' העליונה יותר בנהר היוצא מעדן ועמ"ש בענין ומעיין מבית ה' יצא356, וז"ע מה שבנוסח הברכה אומרים ה' אלקינו ואח"כ מלך העולם.

יא) וזהו*357 שארז"ל פ"ק דברכות דף ד' ע"ב מיכאל באחת, ולא אמרו איזה שיעור על נשמות ישראל לפי שענין טיסה שטסים את העולם לא שייך לגבי נשמות כלל שהעולם ומלואה אינם תופסים מקום כלל נגדם, משא"כ לגבי המלאכים תופס העולם איזה מקום, אלא שמיכאל די לו בטיסה א' וגבריאל בשתים כו' ואלי' בארבע עם גופו שהי' תחלה גשמי ונהפך358 כו'357, וכה"ג נת' בלק"ת ס"פ הברכה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש הראשון פ"א כי הנה מצינו שהמלאכים אומרים שירה כו', ובאמת גם הנשמות אומרים שירה359 כו' אלא שלא מצינו מפורש כן במקרא, והטעם מפני ששירת המלאכים נשמעת באזני הנביא360 כו', והיינו מפני362 שיש להם גופים361 כו' מיסוד הרוח הפשוט, ומיסוד האש הפשוט, ולכן המלאכים תופסים מקום שיש מלאך גדול מהלך ת"ק שנה363, ויש

מלאך בשליש העולם364, והיינו שהגוף365 שלהם גדול כ"כ כו', משא"כ שירת הנשמות אינן נשמעות לפי שאינם בבחי' התלבשות הגוף366 כלל כו' עכ"ל יעו"ש. וכן נתבאר עוד בסידור שער הק"ש בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש לשמו"ע367, כי כל מלאך יש לו חומר וצורה כמו נפש וגוף, וגם נת' ששרש התהוותן הוא מבחי' כלים דזו"נ דאצי' שנעשים נשמה לע"ס דבי"ע, יו"ד כלים הפנימי' נעשים נשמה לע"ס דבריאה והתיכונים לע"ס דיצירה, ויו"ד כלים החיצוני' נעשים נשמה לע"ס דעשייה, ונז' ג"כ באגה"ק סי' ה' בד"ה ויעש דוד שם בשם האריז"ל שבחי' חיצוני' הכלים דמ' דאצי' המרומזות בה' של ש' הוי' ירדו368 ונעשה369 נשמה לעולם העשייה כו' ע"ש. ולכן מלאכים דבריאה גבוהים ממלאכים דיצי' לפי ששרשם מכלים הפנימיים, ע"ש בסידור. ומצד שבהכלים דאצי' יש הארת האור ע"כ מזה נמשך שיש בהמלאך נשמה וגוף ששרשן מאורות וכלים, אמנם נראה לבאר הענין <יח>

ּ עפמ"ש במ"א370 ע"פ מאה"ז ר"פ ויצא דקמ"ח ע"פ קומה ה' למנוחתיך371, אפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאני' דילך, פי' מאנין דילי הם כלים דאצי' שנק' מאנין דילי כי גם הכלים דאצי' הם אלקות דאיהו וגרמוהי חד, והם נעשים נשמה לע"ס דבי"ע, ומאנין דילך הם כלים דע"ס דבי"ע שאינן אלקות רק נבראים ממש, וכן אפי' האורות נפש רוח דבי"ע הם נבראים, רק הנשמה דע"ס דבי"ע שנמשכה מכלים דאצי' הוא372 אלקות והנה המלאך נברא ע"י ע"ס דבי"ע, ונשמתו י"ל נמשך מהנשמה דע"ס דבי"ע שהוא373 אלקות וגופו נמשך מהכלים דבי"ע שהן נבראים, וע"כ הגוף שלו תופס איזהו מקום כו', אכן נש"י שנאמר בה טהורה היא374 שנמשכה מאצי', רק אח"כ אתה בראת שנמשכה דרך בי"ע כו' ע"כ הם הם למעלה ממדריגת גוף כו'.

והנה שרש בחי' מקום וזמן נמשך מבחי' מלכותו ית' כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ז שהוא שם אדנות, אבל ש' הוי' הוא למעלה מבחי' זמן ולמעלה מבחי' מקום כו' ע"ש. ומבואר באגה"ת פ"ד, בענין פי' כי חלק הוי' עמו375 שהמלאכים שרש התהוותן מבחי' הדבור עליון כנ"ל שהוא בחי' מל', ונק' ש' אלקים וש' אד'376,

אבל נשמות נמשכים מפנימיות החיות שהוא ש' הוי', וזהו כי חלק הוי' עמו כו' ועמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי, דרוש השני, ובהביאור377 גבי ולכן עבודת המלאכים ג"כ ברינה שהרי נמשכים ג"כ378 מבחי' מל', ומל' דבריאה הוא מקור וחיות המלאכים דבריאה ומל' דיצי' הוא מקור ושרש המלאכים דיצי'379 כו'380, אך המלאכים אין להם אלא בחי' רינה לפי שאין מקורם אלא מבחי' מל' בלבד, משא"כ נש"י הם כלולי' מכל הפרצופים, נעשה אדם בצלמינו381 או"א וזו"נ382, ולכן יש להם ג"כ בחי' שמחה, היא בחי' המשכה מלמעלה למטה בתומ"צ רמ"ח איברין דמלכא ט"ס דז"א כו' עכ"ל. ועיין במק"מ פ' בשלח דנ"ה383 מענין שרש האדם, ומזה מובן משנת"ל דלגבי המלאכים תופס העולם איזה מקום, והיינו לפי ששרש המלאכים הוא מבחי' מל' בלבד אשר משם שרש הזמן ומקום כנ"ל, וכמ"ש בד"ה רני ושמחי הנ"ל384 בפי' מלכותך מל' כל עולמים385 וממשלתך בכל דור ודור, עולמים הם386 בחי' מקום ודור ודור הם בחי' זמן הכל נמשך מבחי' מלכותך שהרי הזמן והמקום הם נבראים ומחודשים מאין ליש שקודם בריאת העולם לא הי' בחי' זמן ומקום כלל ולא היו יכולים להיות נבראים שהם בעלי גבול בבחי' זמן ומקום, אלא ע"י בחי' מל' ית' שבה שייך בחי' זמן מלך מלך וימלוך387 כו', משא"כ באור א"ס ב"ה עצמו שכשמו כן הוא אין לו סוף כו' עכ"ל. ולכן כיון ששרש הזמן ומקום אינו אלא מבחי' המל' לבד וגם המלאכים שרשם מבחי' המל', ע"כ העולם תופס איזה מקום לגבי המלאכים, משא"כ לגבי הנשמות ששרשם מש' הוי' ממש שלמעלה מבחי' המל' אשר הוא למעלה מעלה מבחי' מקום וזמן ע"כ העולם ומלואה אינו תופס מקום כלל <יט>

ּ אצלם כו', כיון שאינו בגדר מקום כלל, וכ"כ הרמב"ן בשער הגמול388 הובא בהרמב"ם ה' תשובה פ"ח389 בהפירוש, וז"ל אלא כך הוא390 קבלת רבותינו ז"ל, הקב"ה ברא נפשות הצדיקים391 והן בלי392 ספק רוח זכה ודקה ביותר שאינה גוף נגבלת393 ונקשרת394 בשום מקום395 כו', והכתוב

מעיד בו396 ויפח באפיו נשמת חיים397 יאמר398 כי מנשמת399 אל ניתנה, לא מהשתלשלות הסיבות400 כו', וא"ת האיך נגבלת הנפש במקום הנק' גיהנם401 י"ל כמו שאנו יודעים שנפש כל אדם שוכנת בו ומחוברת בגופו כו', ועד"ז צ"ל ענין הנשמות שבג"ע התחתון שהוא בגדר מקום קצת, זהו ע"י שהנשמה מתלבשת בלבוש רוחני מה שהוא בגדר מקום קצת כענין גופות המלאכים כו' ונק' חלוקא דרבנן402 כו', אבל ג"ע העליון אינו בגדר מקום כלל כו'.

קיצור. ולכן אמרו מיכאל באחת כו', משא"כ לגבי הנשמות אין העולם תופס מקום כלל, ולכן ג"כ בשירת המלאכים נאמר כקול מים רבים403, משא"כ בנשמות, המלאכים יש להם גוף ונפש ושרשן מאורות וכלים דע"ס דבי"ע, גם המלאכים שרשם מש' אלקים והנשמות מש' הוי', ושרש המקום וזמן נמשך מבחי' מל' ש' אלקים ואד', משא"כ ש' הוי' ולכן לגבי הנשמות אין העולם תופס מקום כו'.